תנ"ך - ויום
השביעי
שבת׀
לה'
אלהיך
לא־תעשה
כל־מלאכה
אתה׀
ובנך־ובתך
עבדך
ואמתך
ובהמתך
וגרך
אשר
בשעריך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְי֨וֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔֜י
שַׁבָּ֖֣ת׀
לַיהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑֗יךָ
לֹ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה
כָל־מְלָאכָ֜֡ה
אַתָּ֣ה׀
וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ
עַבְדְּךָ֤֨
וַאֲמָֽתְךָ֜֙
וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ
וְגֵרְךָ֖֙
אֲשֶׁ֥֣ר
בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ:
(שמות פרק כ פסוק י)
וְיוֹם
הַשְּׁבִיעִי
שַׁבָּת׀
לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ
לֹא־תַעֲשֶׂה
כָל־מְלָאכָה
אַתָּה׀
וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ
עַבְדְּךָ
וַאֲמָתְךָ
וּבְהֶמְתֶּךָ
וְגֵרְךָ
אֲשֶׁר
בִּשְׁעָרֶיךָ:
(שמות פרק כ פסוק י)
ויום
השביעי
שבת׀
לה'
אלהיך
לא־תעשה
כל־מלאכה
אתה׀
ובנך־ובתך
עבדך
ואמתך
ובהמתך
וגרך
אשר
בשעריך:
(שמות פרק כ פסוק י)
ויום
השביעי
שבת׀
ליהוה
אלהיך
לא־תעשה
כל־מלאכה
אתה׀
ובנך־ובתך
עבדך
ואמתך
ובהמתך
וגרך
אשר
בשעריך:
(שמות פרק כ פסוק י)
תרגום אונקלוס:
וְיוֹמָא
שְׁבִיעָאָה
שַׁבְּתָא
קֳדָם
יְיָ
אֱלָהָך
לָא
תַעֲבֵיד
כָּל
עֲבִידָא
אַתּ
וּברָך
וּברַתָּך
עַבדָּך
וְאַמתָּך
וּבעִירָך
וְגִיוֹרָך
דִּבקִרוָך
:
רש"י:
אתה
ובנך
ובתך
-
אילו
קטנים.
או
אינן
אלא
גדולים?
אמרת:
הרי
כבר
מוזהרים
הם
,
אלא
לא
בא
הכתוב
אלא
להזהיר
הגדולים
על
שביתת
הקטנים
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ז);
וזו
היא
ששנינו
(משנה
שבת
טז
,
ו):
קטן
שבא
לכבות
אין
שומעין
לו
,
מפני
ששביתתו
עליהם.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם
היסמך
שבת
לשם
-
בעבור
כי
בו
שבת
(ראה
בר'
ב
,
ג).
וטעם
בנך
-
הוא
הקטן;
כי
אם
היה
בר
מצוה
,
הוא
כמוך
במצות
אתה.
והנה
חייב
כל
ישראל
לשמר
בנו
או
בתו
שהם
קטנים
,
ולא
יעזבם
שיעשו
בשבת
מעשה
שהוא
אסור
עליו;
וכן
העבד
והאמה
והבהמה.
גם
הגֵר
שהוא
על
דתו
,
והוא
'גֵר
שער'
,
על
זה
התנאי
ידור
בארצך
-
שלא
יעשה
מלאכה
בשבת.
והנה
טעם
כל
אלה
הנזכרים:
אתה
וכל
מי
שהוא
ברשותך;
רק
הפרש
יש
ביניהם
בדין.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
זכור.
טעם
לקדשו
-
הוא
הכתוב
אחריו:
ששת
ימים
תעבוד;
ככה
פירושו:
ויקדשהו
-
שהשם
שבת
בו
מכל
מלאכתו.
וטעם
להיותו
דבק
עם
ברך
,
כאשר
הוא
כתוב
בפרשת
'ויכֻלו'
(ראה
בר'
ב
,
ג)
-
כי
השם
קדש
זה
היום
וזמנוֹ
לקבל
הנפש
תוספת
חכמה
יותר
מכל
הימים;
על
כן
כתוב:
ברך
יי'.
וכבר
פירשתי
זה
ב'מזמור
שיר
ליום
השבת'
(תה'
צב
,
ה):
ראינו
,
כי
שנת
השמטה
דומה
לשבת:
גם
היא
שביעית
בשנים
,
וצוה
השם
שיקראו
התורה
בתחלת
השנה
נגד
"האנשים
והנשים
והטף"
,
ואמר
הטעם:
"למען
ישמעו
ולמען
ילמדו...
ושמרו"
(דב'
לא
,
יב).
והנה
השבת
נִתְנה
להבין
מעשי
השם
ולהגות
בתורתו
,
וככה
כתוב
"כי
שמחתני
יי'
בפעלך"
(תה'
צב
,
ה).
כי
כל
ימי
השבוע
אדם
מתעסק
בצרכיו;
והנה
זה
היום
ראוי
להתבודד
,
וישבות
בעבור
כבוד
השם
,
ולא
יתעסק
אפילו
לשוא
בעסקיו
שעברו
,
או
מה
יִוָּעץ
לעשות;
וככה
אמר
הנביא:
"ממצוא
חפצך
ודבר
דבר"
(יש'
נח
,
יג).
ומנהג
ישראל
היה
ללכת
סמוך
לשבת
אצל
הנביאים
,
כמו
"מדוע
את
הולכת
אליו
היום
לא
חדש
ולא
שבת"
(מ"ב
ד
,
כג).
וכבר
הזכרתי
(לעיל
,
ב)
,
כי
טעם
כל
עושה
מלאכה
בשבת
,
הוא
מכחש
במעשה
בראשית
,
רק
איננו
מכחש
השם
הנכבד.
והנה
אין
ספק
,
כי
מלת
לא
תעשה
כוללת
כל
מי
שהוא
בן
מצוה
,
על
כן
טעם
בנך
ובתך
-
הקטנים
-
שביתתן
עליך
(ראה
שבת
קכא
,
א)
,
ואתה
חייב
לשמרם
,
שלא
יעשו
דבר
שהוא
אסור
לך
לעשות.
וככה
ועבדך
(בנוסחנו:
עבדך)
ואמתך
שהוא
ברשותך
-
אתה
חייב
שתשמרהו
,
שלא
תניחהו
שיעבד
לאחר;
ואם
לאו
,
אתה
עובר
על
מצות
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יד)
,
כאשר
פירש
משה
אדונינו
,
על
הדרך
שהזכרתי
(לעיל
,
א).
ועל
זה
התנאי
ידור
הגר
בשעריך
,
שלא
יעשה
מלאכה
בשבת
וביום
הכפורים
(ראה
וי'
טז
,
כט);
על
כן
-
בשנייה
"הגר"
(שמ'
כג
,
יב);
וככה
בעריות
(ראה
וי'
יח
,
כו):
על
זה
התנאי
ידור
,
שישמור
העריות;
וככה
באכילת
הדם
(ראה
וי'
יז
,
י).
וראינו
בירמיהו
,
שהחמיר
במצות
שבת
,
ואמר
מפורש:
אע"פ
שנגזרה
גזרה
על
ירושלם
שתחרב
,
אם
ישובו
ישראל
לשמור
את
השבת
כאשר
צוו
-
לא
יגלו
ממקומם
,
ויעמדו
בירושלם
כסאות
מלכות
בית
דוד
(ראה
יר'
יז
,
כא
-
כז).
ר' יוסף בכור שור:
ויום
השביעי
שבת
ליי'
אלהיך
-
לכבוד
יי'
אלהיך.
ובהמתך
-
בדברות
האחרונות
נותן
טעם
למה
צוה
על
שביתת
הבהמה
,
דכתיב
שם
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יא)
-
שאם
היתה
הבהמה
מותרת
במלאכה
,
יבא
העבד
או
האמה
להנהיג
את
הבהמות
ולעשות
בהן
מלאכה.
וכָן
כתב:
כי
ששת
ימים
עשה
יי'
את
השמים
ואת
הארץ
-
ובכך
תעידו
כי
כן
הוא
,
ועל
כן
ברכו
הקדוש
ברוך
הוא
וקדשו.
ובדברות
האחרונות
כתב
"וזכרת
כי
עבד
היית
במצרים
,
ויוציאך
יי'
אלהיך"
(דב'
ה
,
טו)
-
וכשתנוח
בשבת
,
יזָכֵר
לך
עבדות
מצרים
,
שלא
היית
יכול
לנוח
,
ועתה
הנח
בשבת
,
ותדע
שאתה
בן
חורין
מן
העבודה
ותזכור
החסד
שעשה
לך
הקדוש
ברוך
הוא.
ולכך
בדברות
הראשונות
כתב
"זכור"
(לעיל
,
ח)
-
שנאמר
על
מעשה
בראשית
,
שכן
דרך
לומר
על
דבר
ישן
'זכור';
כמו
"אל
תזכרו
ראשונות"
(יש'
מג
,
יח);
"אל
תזכור
לנו
עונות
ראשונים"
(תה'
עט
,
ח);
ובדברות
אחרונות
,
שמדבר
על
יציאת
מצרים
,
שהיה
מעשה
חדש
,
לא
שייך
לומר
'זכור'
,
אלא
"שמור"
(דב'
ה
,
יב);
ולכך
הוקבע
בקידוש
של
שבת
לומר:
'זכר
למעשה
בראשית'
,
כמו
שאומר
בדברות
הראשונות
,
ו'זכר
ליציאת
מצרים'
,
כמו
שנאמר
בדברות
אחרונות.
רמב"ן:
ששת
ימים
תעבוד
[ועשית
כל
מלאכתך]
-
ענין
'עבודה'
היא
מלאכה
שאינה
להנאת
הגוף
כאוכל
נפש
וכיוצא
בה
,
כענין
שנאמר
"ובכל
עבודה
בשדה"
(שמ'
א
,
יד);
"כי
תעבוד
את
האדמה"
(בר'
ד
,
יב);
"ונזרעתם
ונעבדתם"
(ראה
יח'
לו
,
ט);
וכאשר
אפרש
עוד
בעזרת
השם
(ראה
וי'
כג
,
ז).
ולכך
אמר:
ששת
ימים
תעבוד
את
האדמה
,
ועשית
כל
מלאכתך
אשר
היא
לצורך
גופך
ולהנאתך
,
כענין
"את
אשר
תאפו
אפו"
וגו'
(שמ'
טז
,
כג);
ובשבת
לא
תעשה
שום
מלאכה.
אתה
ובנך
ובתך
הקטנים
-
הזהירנו
בשבת
שלא
יעשו
הבנים
הקטנים
מלאכה
לדעתנו
וברצוננו.
ועבדך
ואמתך
-
הם
העבדים
שמלו
וטבלו
,
שחייבין
בכל
דיני
שבת
כישראל
,
כמו
שאמר
במשנה
תורה
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יד);
ואלו
חייבים
בכל
המצות
כנשים
,
כמו
שמפורש
בדברי
רבותינו
(חגיגה
ד
,
א).
וראוי
היה
שיזהיר
להם
בעצמם
,
כי
הם
עצמם
מצווין
בשבת;
אבל
דבר
הכתוב
עמנו
מפני
שהעבדים
ברשותנו
,
לומר
ששביתתם
עלינו
,
ואם
לא
נמנעם
,
אנחנו
נענשים
עליהם;
ועוד
,
בעבור
שֶעִם
ישראל
ידבר
אלהים
בכל
עשרת
הדברות.
וגרך
אשר
בשעריך
-
על
דרך
הפשט:
'גר
שער'
לעולם
הוא
'גר
תושב'
,
שבא
לגור
בשערי
עירנו
וקבל
עליו
שבע
מצות
בני
נח;
והוא
הנקרא
'גר
אוכל
נבלות'
,
שאמר
בו
הכתוב
"לגר
אשר
בשעריך
תתננה
ואכלה"
(דב'
יד
,
כא).
ולכן
לא
היתה
בו
המצוה
,
שיאמר
'לא
תעשה
מלאכה
האזרח
והגר'
,
אבל
לנו
יצוה
,
שלא
יעשה
מלאכה
לצרכנו
כקטנים
והבהמה;
והוא
בעצמו
אין
עליו
זאת
המצוה
,
ועושה
מלאכה
לעצמו
בשבת.
והכתוב
שאמר
"וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שמ'
כג
,
יב)
-
הוא
'גר
צדק'
,
שנתיהד
וחזר
לתורתנו
,
שצוה
אותו
בשבת
וכן
בכל
שאר
המצות
,
כאשר
אמר
"תורה
אחת
ומשפט
אחד
יהיה
לכם
ולגר
הגר
אתכם"
(במ'
טו
,
טז);
"לגר
ולאזרח
הארץ"
(במ'
ט
,
יד).
אבל
מצאנו
לרבותינו
(מכיל'
יתרו
בחדש
ז)
שדרשו
בהפך:
אמרו
,
כי
וגרך
אשר
בשעריך
-
[על
דרך
הפשט]
הוא
גר
צדק
,
והוא
חיב
כמונו
בשביתה;
"וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שמ'
כג
,
יב)
-
לרבות
גר
תושב
הערל.
ורצונם
,
שיהיה
המוזהר
תחלה
הגר
הנמול
,
שחיב
כמונו
,
והכתוב
השני
-
לרבות
הערל;
ולפיכך
הוקש
לבהמה
,
שאמר
"למען
ינוח
שורך
וחמורך
וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שם)
-
צונו
בשביתת
כולם
בשוה:
שלא
יעשו
לנו
,
ויעשו
כרצונם
לעצמם;
וכן
יהיו
העבד
והגר
הנזכרים
בעשרת
הדברות
שוים
,
וחייבים
בכל
דין
השבת
כמונו
,
כמו
שאמר
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יד).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ששת
ימים
תוכל
לעשות
מלאכת
עבודה
,
ועשית
כל
מלאכתך
-
והם
שאר
המלאכות
שהם
לצורך
'אוכל
נפש'
(ראה
משנה
ביצה
ה
,
ב).
ואולם
היום
השביעי
הוא
שבת
,
ליי'
אלהיך
-
רוצה
לומר
,
שתנוח
בו
מכל
מלאכה
,
ויהיה
היום
ההוא
מיוחד
ליי'
אלהיך
,
בשתשתדל
בעבודתו
לבד
ולא
יטרידוך
עסקים.
לא
תעשה
כל
מלאכה
אתה
-
לא
ממלאכת
עבודה
ולא
מהמלאכות
שהם
לצורך
'אוכל
נפש'
,
ולא
יעשוה
לך
גם
כן
בנך
ובתך
הקטנים
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ז)
ולא
עבדך
ואמתך
הכנעניים
ולא
בהמתך
,
ולא
יעשה
לך
גם
כן
גרך
אשר
בשעריך
,
ואעפ"י
שלא
קבל
עליו
מצות
התורה
,
כמו
שתראה
בענין
הנבלה
שאמרה
התורה
"לגר
אשר
בשעריך
תתננה
ואכלה"
(דב'
יד
,
כא).
והנה
יתבאר
לך
,
כי
האזהרה
היתה
בזה
הענין
לו
,
לא
לבנו
ובתו
ובהמתו
ועבדו
ואמתו
וגר
שער
,
לפי
שאין
הבהמה
ראוייה
למצוה
ולאזהרה
ולא
בנו
ובתו
הקטנים
ולא
הגר
אשר
בשער
,
כי
אינו
בן
תורה.
ולזה
ראוי
שנבין
,
שהכונה
בעבד
ואמה
בזה
המקום
-
הקטנים
מהם
,
שלא
נכנסו
בגבול
המצות.
ואולם
הגדולים
הם
נכנסים
בגבול
המצות
,
ואין
האזהרה
בהם
לאדון
אבל
לעצמם
,
ולזה
אמר
תמורת
זה
במקום
אחר
"וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שמ'
כג
,
יב)
-
להורות
שעל
הקטן
ידבר.
והנה
זה
הגר
אשר
ידבר
בו
הוא
כשיהיה
שכירו
ולקיטו
,
ולזה
אמר:
וגרך
אשר
בשעריך
,
והמשיכו
גם
כן
לעבדו
ולאמתו
ולבהמתו
,
שהם
תחת
ידו.