תנ"ך - וכי־יזד איש על־רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת: ס (שמות פרק כא פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: ס (שמות פרק כא פסוק יד)

טקסט בלבד:

וכי־יזד איש על־רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות: ס (שמות פרק כא פסוק יד)

תיקון קוראים:

וכי־יזד איש על־רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות: ס (שמות פרק כא פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
וַאֲרֵי יְזִיד גְּבַר עַל חַברֵיהּ לְמִקטְלֵיהּ בִּנכִילוּ מִן מַדבְּחִי תִּדבְּרִנֵיהּ לְמִקטַל :

עין המסורה:
וכי - י"א בפרשה: ראה לעיל , ז. יזד - ב' , חד מלא וחד חסר: שמ' כא , יד; דב' יח , כ. על - רעהו - ה': *שמ' כא , יד; *דב' כב , כו; יש' לד , יד; יר' כג , לה; מש' כט , ה. בערמה - ב': שמ' כא , יד; יהו' ט , ד. מזבחי - ח': שמ' כ , כג; כא , יד; ש"א ב , כח , לג; יש' נו , ז; ס , ז; מל' א , ז , י.

מסורה גדולה:
על רעהו ה' וכי יזד איש על רעהו כי כאשר יקום איש על רעהו ושעיר על רעהו יקרא כה תאמרו איש על רעהו גבר מחליק.

מסורה קטנה:
יזד - ב' חד מל' וחד חס'; בערמה - ב' ויעשו גם הם; מזבחי - ח'.

רש"י:
וכי יזיד איש - למה נאמר? לפי שנאמר "ומכה (בנוסחנו: מכה) איש" וגו' (לעיל , יב) , שומע אני אפילו גוי , והרופא שהמית , ושליח בית דין שהמית במלקות ארבעים , והאב הרודה את בנו , והרב הרודה את תלמידו , והשוגג!? תלמוד לומר: וכי יזיד - ולא שוגג , על רעהו - ולא על גוי , להרגו בערמה - ולא שליח בית דין והרופא והרודה בנו ותלמידו; שאע"פ שהן מזידין , אין מערימין (ראה מכיל' משפטים נזיקין ד). מעם מזבחי - אם היה כהן ורוצה לעבוד עבודה , תקחנו למות.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואם עשה בזדון , בערמה , עד שהרגו , הוא או אחר - אפילו שינוס אלי להמלט , קחוהו מעל מזבחי , ויֵהָרג. וזה הפך הפסוק הראשון (לעיל , יג) , כי בעבור שהשם "אנה לידו" (שם) , שָׂם לו מקום לנוס שם; וההורג בזדון אין לו מקום לנוס , כי ממקום קדש ילקח למות. וטעם מזבחי - מקום קדוש; ואין צורך להזכיר קודש הקדשים , כי אין הכהנים נכנסים שם , ואף כי זר מזרע אהרן. גם יש לו טעם אחר: אם היה ההורג אפילו כהן , שהוא מקריב זבח לפנַי , לא יונח בעבור שישמש לפנַי , לולי דבר הקבלה (ראה יומא פה , א). ויאמר הגאון (רס"ג תורה) , כי פירוש להורגו - וַהֲרָגוֹ; וכן "לשכב את בת יעקב" (בר' לד , ז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכי יזיד. טעם להרגו - כאילו כתוב 'והרגו בערמה'; וכמוהו "כי תחל" (וי' כא , ט) , שפירושו: כי תחלל נפשה "לזנות" (שם); על כן: "אביה היא מחללת" (שם). וידוע , כי לשון 'חלול' גם 'תְחִלָּה' - מבעלי הכפל. והם שנים טעמים , על כן הוצרכו להפריש בין שניהם: אָמְרוֹ "כי תֵחֵל לזנות" (שם) - כי מלשון 'תחלה' יאמר תָחֵל , כמו "תחל לספור" (דב' טז , ט). מעם מזבחי - הנה זה הפך הפסוק הראשון , ששם כתוב "ושמתי לך מקום" (לעיל , יג) , והם ערי מקלט (ראה במ' לה , יא ואי'); רק המזיד שינוס , אפילו אל המזבח , כאשר עשה יואב (ראה מ"א ב , כח) , יומת. וקדמונינו אמרו (ראה יומא פה , א ורש"י שם): אפילו כהן ורצה לעבוד עבודת מזבחי , יומת.

ר' יוסף בכור שור:
מעם מזבחי - וכל שכן מערי מקלט , שהמקום מקודש קולט את השוגגים; אבל מזיד אין לו מקלט , אלא שאמרו רבותינו (יומא פה , א) , שהמזבח קולט אף מזיד , ודרשו: מעם מזבחי - ולא 'מעל מזבחי'.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה , הנה לא ינצל באחת מערי המקלט , אבל תקחנו למות אפילו מעם מזבחי , שהוא היותר ראוי בשיהיה קולט. וזה , כי כל ערי הלויים היו קולטים , כמו שיתבאר (במ' לה , ו - ז; ראה מכות י , א) , ואם מחנה הלויים קולט - כל שכן מחנה שכינה (ראה מכות יב , א). והנה למדנו מזה המקום , שאין לוקחין למות מעם המזבח אלא מי שנתחייב מיתת בית דין לפי המשפט האמתי (ראה מש"ת רוצח ה , יד). ולפי שאמר מעם מזבחי , ולא אמר 'מעל מזבחי' , למדנו שאינו קולט אלא מי שהוא עִמוֹ , והוא כהן העובד עבודה שם (ראה מכות יב , א). ולפי שאמר להרגו בערמה , למדנו שראוי שיהיה ההורג בן דעת , שיוכל להערים - יצא שוטה , שאין לו דעת; ויצאו חרש שאינו מדבר ואינו שומע והקטן , שאין להם דעת לפי הנהוג ; ויצא מי שאינו מערים להרוג , כמו המוכיח והרופא (ראה מכיל' משפטים נזיקין ד) . וראוי שתדע , שאי זה שיהיה המומת מישראל , יתחייב הורגו מיתה , היה איש או אשה או בן או בת; וזה , שכבר אמר במקום אחר "ואיש כי יכה כל נפש אדם" (וי' כד , יז; ראה מכיל' משפטים נזיקין ד). וראוי שתדע , שאי זה שיהיה ההורג , שיהיה בן דעת , יתחייב מיתה; ולא אמר הכתוב איש אלא שדבר בהווה (ראה מכיל' שם). וזה מבואר בנפשו מענין זאת האזהרה , כי התורה צותה לסלק ההזקים מבין בני אדם , כדי שיִשְלַם הקבוץ המדיני; ולזה תתחייב האשה ההורגת או הטומטום או האנדרוגינוס. ועוד , שכבר בארה התורה בקצת המקומות , שהאשה תענש בהזיקה לזולתה: אמר "ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה" (דב' כה , יא - יב). וכן ראוי שיתבאר מזה , שדין האשה ודין האיש אחד בשאר העונשין הנוהגין זה המנהג (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו). ואולם שאר משפטי ענין הרציחה יתבארו ממקומות אחרים מהתורה.
ריכוז קישורים