תנ"ך - ומכה אביו ואמו מות יומת: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס (שמות פרק כא פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: ס (שמות פרק כא פסוק טו)

טקסט בלבד:

ומכה אביו ואמו מות יומת: ס (שמות פרק כא פסוק טו)

תיקון קוראים:

ומכה אביו ואמו מות יומת: ס (שמות פרק כא פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וּדיִמחֵי לַאֲבוּהִי וּלאִמֵיהּ אִתקְטָלָא יִתקְטִיל :

עין המסורה:
ומכה - ד': שמ' כא , טו; וי' כד , יח , כא (פעמיים).

רש"י:
ומכה אביו ואמו - לפי שלמדנו על החובל בחבירו שהוא בתשלומין ולא במיתה , הוצרך לומר על החובל באביו שהוא במיתה; ואינו חייב אלא בהכאה שיש בה חבורה (ראה סנה' פה , ב). אביו ואמו - או זה או זה. מות יומת - בחנק (ראה סנה' פה , ב).

רשב"ם:
ומכה אביו - בעושה חבורה פירשו רבותינו (סנה' פה , ב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ומכה אביו - הזכיר בתחלה "מכה איש ומת מות יומת" (לעיל , יב) , גם הוא דרך כלל; ואחר כך פרט: אם הכה בלא צדיה או בזדון (ראה לעיל , יג - יד). ואמר , כי המכה האב - ולא הזכיר "ומת" (לעיל , יב); וחכמינו אמרו (סנה' פד , ב) , כי לא יומת עד שתהיה המכה נראית , שיצא ממנה דם. וטעם ואמו - כן הוא , ומכה - מושך עצמו ואחר עמו , והוא: 'ומכה אביו ומכה אמו'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ומכה - בעבור שהזכיר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , הוצרך לפרש , כי יש 'מכה' בלא מיתת המוכה שימות , כמו מכה אביו. ומכה - ישרת בעבור אחר (ראה פירושו הקצר). ובעבור כבוד האבות הוצרך אפילו שלא יכם , רק יקללם - יומת (ראה להלן , יז).

ר' יוסף בכור שור:
ומכה אביו ואמו - אעפ"י שלא המיתם , ובלבד שיעשה בהם חבורה (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). ולפי שאמר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , הייתי סבור שלא יתחייב על מה שיעשה לאדם אלא אם כן המיתו; מפרש לך בכאן דברים שאינו ממית - ומת הוא , כגון: עושה חבורה באביו ובאמו , וגונב נפש , ומקלל אביו ואמו בשם. ושיטת הפסוקים - 'לא זו אף זו': בתחילה אומר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , ואף פעמים אפילו לא המית , כגון מכה אביו ואמו , ופעמים שאינו מכה ואינו חובל , כגון גונב , ופעמים שאינו גונב , לא מכה ולא נוגע בו , כגון מקלל אביו ואמו. וגם יש לפרש , שלכך כתב גונב אצל מקלל: שהגנב , כשטוענין עליו שהוא גנב , מקלל אביו ואמו אם גנב , כדי לנקות עצמו , ונמצא שהגניבה גורמת לו לקלל אביו ואמו. ומדרש אגדה (ראה במ"ר ט , ז): לכך ניתן גונב בין מכה ומקלל , שהגונב אדם - גורם לו שמכה ומקלל אביו ואמו; שכשגנב נער ומוליכו למקום רחוק , וגדל שם ואין מכיר אב ואם , וכשבא אצלם מכה ומקלל אותם , לפי שאינו מכירם. ונמצא בידו - הפשע , על ידי עדים (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה); שנתגלה הדבר ונידון אל נכון , כאילו נמצא בידו.

רמב"ן:
ומכה אביו ואמו מות יומת - כבר למדו חכמים (סנה' פד , ב) שמיתתו בחנק , ולכך סמך לו "וגונב איש ומכרו" (להלן , טז) , שגם הוא באותה מיתה. והפריש ממנו "ומקלל אביו ואמו" (להלן , יז) , מפני שהוא בסקילה , שנאמר בו "אביו ואמו קלל דמיו בו" (וי' כ , ט) , וכל מי שנאמר בו כלשון הזה הוא בסקילה; נלמד ממה שכתוב "באבן ירגמו אותם דמיהם בם" (וי' כ , כז). והחמיר במיתת המקלל יותר ממיתת המכה , מפני שחטא הקללה מצוי יותר , שהכסיל כאשר יכעס והתקצף וקלל במלכו (ע"פ יש' ח , כא) ובאביו ואמו , תמיד כל היום; והעבֵרה , כפי מציאותה תמיד , צריכה ויסור גדול. או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר , שהיא בהזכרת השם - והנה צריך להענישו על חטאו באביו ואמו , ועל אשר נשא שם יי' אלהיו לפשע וחטאת. והגאון רב סעדיה אמר , כי הכניס דבר 'הגונב איש' ביניהם , בעבור כי על הרוב הנגנבים הם קטנים , ויגדלו במקום אחר ולא יכירו אבותם , ויבא שיכום ויקללום; ולכן ראוי להעניש הגנב במיתה כהם , כי העונש הוא עליו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ומכה אביו או אמו הוא חייב מיתה. ולפי שלא נתבאר בתורה תואר זאת המיתה , נברור לו הקלה שבמיתות והיא חנק; כי אין ראוי שנטיל מהעונשין כי אם הראוי , לא יותר (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). ולפי שה'הכאה' תֵאמר על ההכאה שיש בה מיתה ― כאמרו "ויך את המצרי" (שמ' ב , יב) , "לכל מכה נפש" (ראה במ' לה , ל) ― ועל הכאה שאין בה מיתה , והיא תהיה אם בחבּורה , כאמרו "וכי יכה איש את עין עבדו" (להלן , כו) , או בזולת חבורה , כאמרו "ארבעים יכנו" (דב' כה , ג) , והיה בלתי אפשר שתהיה זאת האזהרה בהכאה שיש בה מיתה , כי לא יצטרך להזהיר על זה - הנה היא בהכאה שאין בה מיתה. וממנה , ראוי שתהיה בהכאה שיש בה חבורה , כי אין ראוי שנטיל זה העונש הנפלא כי אם בה , כי אולי זאת היתה הכונה בזאת ההכאה (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). ועוד , שאנחנו נלמוד זה הדבר מענינו; רוצה לומר , כי מפני שנזכרה זאת ההכאה אחר הכאת המיתה , הנה ראוי שתהיה זאת ההכאה ממין הכאת ההריגה שהזהיר עליה קודם זה , אין הבדל ביניהם אלא שאין בזאת ההכאה מיתה; ולפי שהכאת ההריגה יש בה חבורה לפי הנהוג מזה הפועל , הנה תהיה בזאת ההכאה חבורה. וראוי שתדע , שלא יקרא 'מכה' מה שיעשה על דרך הרפואה (ראה סנה' פד , ב) , ולא המכה שתהיה אחר מיתה (ראה משנה סנה' יא , א); כי גדר המכה הנזכרת בזה המקום הוא , שהיא פועל מכוון להזיק , יצטער בו המוכה.
ריכוז קישורים