תנ"ך - וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: ס (שמות פרק כא פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: ס (שמות פרק כא פסוק טז)

טקסט בלבד:

וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת: ס (שמות פרק כא פסוק טז)

תיקון קוראים:

וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת: ס (שמות פרק כא פסוק טז)

תרגום אונקלוס:
וּדיִגנוֹב נַפשָׁא מִבְּנֵי יִשׂרָאֵל וִיזַבְּנִנֵיהּ וְיִשׁתְּכַח בִּידֵיהּ אִתקְטָלָא יִתקְטִיל :

מסורה קטנה:
וגנב - ל'.

רש"י:
וגונב איש ומכרו - למה נאמר? לפי שנאמר "כי ימצא איש גונב נפש" וגו' (דב' כד , ז) , אין לי אלא איש שגנב נפש , אשה או טומטום ואנדרוגינוס שגנבו מניין? תלמוד לומר: וגונב איש ומכרו. ולפי שנאמר כאן וגונב איש , אין לי אלא גונב איש , גונב אשה מניין? תלמוד לומר להלן: "גונב נפש" (דב' כד , ז; ראה מכיל' משפטים נזיקין ה) , לכך הוצרכו שניהם: מה שחיסר זה גילה זה. ונמצא בידו - שראוהו עדים שגנבוֹ ומכרו ונמצא כבר קודם המכירה. מות יומת - בחנק; כל 'מיתה' האמורה בתורה סתם - חנק היא (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). [והפסיק הענין וכתב וגונב איש בין "מכה אביו ואמו" ל"מקלל אביו ואמו" , ונראה לי היינו פלוגתא (ראה סנה' פה , ב): דמר סבר: מקשינן הכאה לקללה , ומר סבר: לא מקשינן].

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וכן וגונב איש ומכרו וגונב איש ונמצא בידו. וזה האיש - ישראלי , קטון או גדול; ויהי טעם הגדול - שיגנוב לבו , ועל הקטן - כמשמעו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וגונב. אמר הגאון: למה נכנס זה הפסוק בין "מכה אביו" (לעיל , טו) ובין "מקלל אביו" (להלן , יז)? והשיב , כי הכתוב ידבר על ההוה; כי הנגנבים יהיו קטנים , ויגדלו בארץ נכריה ולא יכירו אבותם; והנה יתכן שיכום ויקללום , והעונש - על הגנב. ונמצא בידו - בשוק , לפני המכרו - יומת.

ר' יוסף בכור שור:
ומכה אביו ואמו - אעפ"י שלא המיתם , ובלבד שיעשה בהם חבורה (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). ולפי שאמר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , הייתי סבור שלא יתחייב על מה שיעשה לאדם אלא אם כן המיתו; מפרש לך בכאן דברים שאינו ממית - ומת הוא , כגון: עושה חבורה באביו ובאמו , וגונב נפש , ומקלל אביו ואמו בשם. ושיטת הפסוקים - 'לא זו אף זו': בתחילה אומר "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , ואף פעמים אפילו לא המית , כגון מכה אביו ואמו , ופעמים שאינו מכה ואינו חובל , כגון גונב , ופעמים שאינו גונב , לא מכה ולא נוגע בו , כגון מקלל אביו ואמו. וגם יש לפרש , שלכך כתב גונב אצל מקלל: שהגנב , כשטוענין עליו שהוא גנב , מקלל אביו ואמו אם גנב , כדי לנקות עצמו , ונמצא שהגניבה גורמת לו לקלל אביו ואמו. ומדרש אגדה (ראה במ"ר ט , ז): לכך ניתן גונב בין מכה ומקלל , שהגונב אדם - גורם לו שמכה ומקלל אביו ואמו; שכשגנב נער ומוליכו למקום רחוק , וגדל שם ואין מכיר אב ואם , וכשבא אצלם מכה ומקלל אותם , לפי שאינו מכירם. ונמצא בידו - הפשע , על ידי עדים (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה); שנתגלה הדבר ונידון אל נכון , כאילו נמצא בידו.

רמב"ן:
ונמצא בידו - שראוהו עדים שגנבו ומכרו , ונמצא בידו קודם המכירה; לשון רבנו שלמה. ולא הבינותי זה: אם ללמד שיראוהו עדים בידו קודם המכירה , וכי תעלה על דעתך שיהא זה נהרג עליו עד שיראו עדים שגנב ומכר?! ודי במה שאמר: וגנב איש ומכרו; והמציאה בידו איננה ראיה גמורה! אבל הכתוב הזה בא ללמד על מה ששנינו (סנה' פה , ב): הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו; ואמרו בבריתא (שם): גנבו ולא מכרו , מכרו ועדיין הוא ברשותו , פטור. והענין , ללמד שדינו כדין שאר הגנבים בממון: שאם טבח ומכר ברשות הבעלים פטור , ואם הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים חייב. וכן זה , צריך שיביא הנגנב לרשותו; וכן אם הגביה הנער על כתפו ומכרו לאחר , חייב הוא , דהא קרינא ביה: ונמצא בידו , ולא תהא חצרו קונה בו יותר מידו. וכן מה שאמרו: 'מכרו ועדין הוא ברשותו' - שלא הוציאו הלוקח מרשותו כלל ואעפ"י שנתן בו מעות , כיון שלא הוציאו משם , פטור. ולא ידעתי אם לומר שצריך קנין כמשפט הקניות , שימשכנו מרשות מוכר לסימטא , או שיגביהנו; או היא גזרת הכתוב בנפש , ולומר שאפילו נגמר המכר ביניהן , וקנה בהגבהה או במשיכה בחצר של שניהם , יהיה פטור עד שיצא מרשותו לרשות לוקח; וכן נראה. ורבנו שלמה פירש שם בפירושיו בגמרא: 'ועדיין הוא ברשותו' - של נגנב עצמו; ופטור , מפני שאין כאן גנבה כלל. ואם כן לא נתחדש כאן דבר , אלא כמשפט גנבי ממון. ועל כל ענין , שיעור הכתוב: וגונב איש ונמצא בידו ומכרו , מות יומת. ויתכן שיהיה עוד כסדרו: ונמצא בידו של לוקח - שאם גנב את הנפש והביא לביתו , והביא שם הלוקח ומכרו לו , ולא הוציאו הלוקח משם , אינו חייב , שלא נגמר המכר ביניהן; או אפילו כשנגמר המכר יפטר , כמו שכתבתי.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וגונב איש ומכרו , ונמצא זה הנגנב ברשות הגונב - הנה ימות הגנב. והנה נתבאר בפרשת 'כי תצא' , שאחד האיש או האשה או קטן , או זולתם ממי שהוא נכלל בתורת ישראל , ינהג בו זה הדין אם גנבוהו , שנאמר "כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל" (דב' כד , ז) - כל נפש במשמע (ראה סנה' פה , ב). וראוי שתדע , שלא יקרא 'גונב' אם גנב נפש מהנפשות שהם ברשותו , כמו בנו ותלמידו ואחיו הקטן ומה שידמה לזה , וזה מבואר מאד . ויתבאר עוד ממה שאמרה התורה ונמצא בידו: רוצה לומר , שיהיה נמצא בידו אחר הגנבה - פרט לאלו שהם מצויין בידו (ראה סנה' פו , א). ואינו חייב עד שיכניסנו ברשותו , שנאמר: ונמצא בידו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ה). ואינו חייב עד שימכר הנגנב בעצמו - פרט למוכר האשה לולדותיה , או מה שידמה לזה , שנאמר: ומכרו - שימכור אותו בעצמו (ראה סנה' פה , ב). והנה זאת המיתה היא בחנק , כי לא נתבאר תָאֳרָה בתורה (ראה משנה סנה' יא , א). ואולם שאר דיני גונב נפש יתבארו בפרשת 'כי תצא' (דב' כד , ז).
ריכוז קישורים