תנ"ך - ומקלל
אביו
ואמו
מות
יומת:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּמְקַלֵּ֥ל
אָבִ֛יו
וְאִמּ֖וֹ
מ֥וֹת
יוּמָֽת:
ס
(שמות פרק כא פסוק יז)
וּמְקַלֵּל
אָבִיו
וְאִמּוֹ
מוֹת
יוּמָת:
ס
(שמות פרק כא פסוק יז)
ומקלל
אביו
ואמו
מות
יומת:
ס
(שמות פרק כא פסוק יז)
ומקלל
אביו
ואמו
מות
יומת:
ס
(שמות פרק כא פסוק יז)
עין המסורה:
ומקלל
-
ב'
,
חד
ראש
פסוק
וחד
סוף
פסוק:
שמ'
כא
,
יז;
ש"ב
טז
,
ה.
רש"י:
ומקלל
אביו
ואמו
-
למה
נאמר?
לפי
שנאמר
"איש
איש
אשר
יקלל
את
אביו"
(וי'
כ
,
ט)
,
אין
לי
אלא
איש
שקלל
את
אביו
,
אשה
שקללה
את
אביה
מניין?
תלמוד
לומר:
ומקלל
אביו
ואמו
-
סתם
,
בין
איש
בין
אשה.
[אם
כן
למה
נאמר
איש
אשר
יקלל?
להוציא
את
הקטן].
מות
יומת
-
בסקילה;
וכל
מקום
שנאמר
"דמיו
בו"
-
בסקילה
(ראה
סנה'
סו
,
א);
ובניין
אב
לכולם:
"באבן
ירגמו
אותם
דמיהם
בם"
(וי'
כ
,
כז);
ובמקלל
אביו
נאמר
בו
"דמיו
בו"
(וי'
כ
,
ט).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ומקלל
אביו
-
גם
חכמינו
אמרו
(סנה'
סו
,
א):
עד
שתהיה
הקללה
בזכירת
השם
,
כמו
"ויקללם
בשם
יי'"
(מ"ב
ב
,
כד).
ויאמר
הגאון
,
כי
נכנס
פסוק
"וגונב
איש"
(לעיל
,
טז)
בין
"מכה"
(לעיל
,
טו)
ומקלל
,
כי
רובי
הגנובים
הנמכרים
הם
קטנים
ולא
יכירו
אבותיהם
,
ויתכן
שיכום
או
יקללום
והם
לא
ידעו
,
והעון
-
על
ראש
הגנב.
וטעם
ומקלל
-
חיים
או
מתים.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ומקלל
-
מצאנו
'קללה'
בזכירת
השם
,
כמו
"ויקללם
בשם
יי'"
(מ"ב
ב
,
כד);
גם
בלא
זכרון
השם
(ראה
ש"ב
טז
,
ה
-
ח).
וקדמונינו
העתיקו
(ראה
מכיל'
משפטים
נזיקין
ה):
עד
שיקלל
באזכרת
השם.
ר' יוסף בכור שור:
ומכה
אביו
ואמו
-
אעפ"י
שלא
המיתם
,
ובלבד
שיעשה
בהם
חבורה
(ראה
מכיל'
משפטים
נזיקין
ה).
ולפי
שאמר
"מכה
איש
ומת"
(לעיל
,
יב)
,
הייתי
סבור
שלא
יתחייב
על
מה
שיעשה
לאדם
אלא
אם
כן
המיתו;
מפרש
לך
בכאן
דברים
שאינו
ממית
-
ומת
הוא
,
כגון:
עושה
חבורה
באביו
ובאמו
,
וגונב
נפש
,
ומקלל
אביו
ואמו
בשם.
ושיטת
הפסוקים
-
'לא
זו
אף
זו':
בתחילה
אומר
"מכה
איש
ומת"
(לעיל
,
יב)
,
ואף
פעמים
אפילו
לא
המית
,
כגון
מכה
אביו
ואמו
,
ופעמים
שאינו
מכה
ואינו
חובל
,
כגון
גונב
,
ופעמים
שאינו
גונב
,
לא
מכה
ולא
נוגע
בו
,
כגון
מקלל
אביו
ואמו.
וגם
יש
לפרש
,
שלכך
כתב
גונב
אצל
מקלל:
שהגנב
,
כשטוענין
עליו
שהוא
גנב
,
מקלל
אביו
ואמו
אם
גנב
,
כדי
לנקות
עצמו
,
ונמצא
שהגניבה
גורמת
לו
לקלל
אביו
ואמו.
ומדרש
אגדה
(ראה
במ"ר
ט
,
ז):
לכך
ניתן
גונב
בין
מכה
ומקלל
,
שהגונב
אדם
-
גורם
לו
שמכה
ומקלל
אביו
ואמו;
שכשגנב
נער
ומוליכו
למקום
רחוק
,
וגדל
שם
ואין
מכיר
אב
ואם
,
וכשבא
אצלם
מכה
ומקלל
אותם
,
לפי
שאינו
מכירם.
ונמצא
בידו
-
הפשע
,
על
ידי
עדים
(ראה
מכיל'
משפטים
נזיקין
ה);
שנתגלה
הדבר
ונידון
אל
נכון
,
כאילו
נמצא
בידו.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ומקלל
אביו
או
אמו
-
מות
יומת
בסקילה
,
שנאמר
"אביו
ואמו
קלל
דמיו
בו"
(וי'
כ
,
ט)
,
וכבר
יתבאר
שזה
מורה
על
הסקילה
ממה
שאמרה
התורה
"באבן
ירגמו
אותם
דמיהם
בם"
(שם
,
כז;
ראה
סנה'
סו
,
א).
והנה
זאת
הקללה
היא
בשם
מהשמות
המיוחדים
לשם
יתעלה
,
לא
בכנוי.
וזה
נתבאר
מהקללות
הכתובות
בפרשת
סוטה
(במ'
ה
,
כא)
,
שהם
בשם
המפורש
(ראה
משנה
סנה'
ז
,
ח;
מכיל'
משפטים
נזיקין
ה).
וראוי
שתדע
,
שכבר
יתחייב
על
הקללה
אעפ"י
שקללם
שלא
בפניהם
ולא
נצטערו
בקללה
ההיא
,
כי
הקללה
תאמר
על
זה
האופן
,
כמו
שאמרה
התורה
"לא
תקלל
חרש"
(וי'
יט
,
יד);
ולזאת
הסבה
יתחייב
בקללה
אפילו
לאחר
מיתת
אביו
ואמו
,
וזה
מבואר
מאד
(ראה
משנה
סנה'
יא
,
א).
וראוי
שתדע
,
שלא
יתחייב
על
הכאת
אביו
ואמו
ועל
קללתם
,
אם
לא
היו
נוהגים
כמנהג
ישראלים
(ראה
סנה'
פה
,
א).
וזה
דבר
נלמד
מענינו
,
כי
כל
אלו
הדינין
הם
בישראל
לבד
,
כמו
שנתבאר
ברוצח
,
שנאמר
"וכי
יזיד
איש
על
רעהו"
(לעיל
,
יד);
ובגונב
נפשות
נתבאר
זה
גם
כן
,
כמו
שקדם
(לעיל
,
טז).
ואולם
מדברי
סופרים
הגֵר
אסור
להכות
אביו
ואמו
ולקללם
(ראה
מש"ת
ממרים
ה
,
יא).