תנ"ך - וכי־יריבן אנשים והכה־איש את־רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב: (שמות פרק כא פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וְכִי־יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה־אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב: (שמות פרק כא פסוק יח)

טקסט בלבד:

וכי־יריבן אנשים והכה־איש את־רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב: (שמות פרק כא פסוק יח)

תיקון קוראים:

וכי־יריבן אנשים והכה־איש את־רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב: (שמות פרק כא פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
וַאֲרֵי יִנצוֹן גֻּברִין וְיִמחֵי גְבַר יָת חַברֵיהּ בְּאַבנָא אוֹ בְכֻרמֵיזָא וְלָא יְמוּת וְיִפּוֹל לְבֻטלָן :

עין המסורה:
וכי - י"א בפרשה: ראה לעיל , ז. באבן - ג': שמ' כא , יח; במ' לה , יז; ש"ב יד , כו. באגרף - ב': שמ' כא , יח; יש' נח , ד.

מסורה קטנה:
יריבן - ל'; באבן - ג'; באגרף - ב' רשע.

רש"י:
וכי יריבן אנשים - למה נאמר? לפי שנאמר "עין תחת עין" (להלן , כד) , לא למדנו אלא דמי איבריו , אבל שבת וריפוי לא למדנו , לכך נאמרה פרשה זו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו). ונפל למשכב - "ויפל לבוטלן" (ת"א) - לחולי שמבטלו ממלאכתו.

רשב"ם:
או באגרוף - לפי הפשט , כתרגומו: מין אבן או לבינה , שהרי בהשלכת אבן מדבר הפסוק. וכן מצאתי ב'תורת כהנים' בנגעי בתים אצל "וחלצו (בנוסחנו: וחלצו את) האבנים" (וי' יד , מ) - בלבנים או בכורמסין (ראה תו"כ מצורע פרשתא ו פרק ד , ג). וכן "להכות באגרוף רשע" (יש' נח , ד) - באבן גדולה אשר ימות (ע"פ במ' לה , יז) ויחבל בה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
או באגרוף - דבר קשה; ובדברי הקדמונים (סנה' כא , א): בעלי אגרופין. ויתכן היות האל"ף נוסף , ויהי מגזרת "תחת מגרפותיהם" (יואל א , יז) , וטעמו: חתיכת עפר; כי פירוש "פרודות" (שם) - הגרגרים. ונפל למשכב - חולי , כמו "כל משכבו הפכת בחליו" (תה' מא , ד).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכי יריבון. אמר הגאון (ראה רס"ג תורה): באגרוף - כמו 'בעלי אגרופין' (סנה' כא , א) - דבר חזק וקשה. ורבי מרינוס (השרשים: 'גרף') אמר , כי האל"ף נוסף , כמו אל"ף "אזרוע" (ראה יר' לב , כא); מגזרת "גרפם" (שו' ה , כא): דבר שיגרוף בידו. וככה בלשון ערבית.

רמב"ן:
באבן או באגרוף - על לשון רבותינו: אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה , כמו שאומרים (סנה' כא , א): בעלי אגרופין; (בכורות לז , ב): אגרופו של בן אבטיח; וכן "באגרוף רשע" (יש' נח , ד) - יד רשע המכה. והזכיר הכתוב שתי הכאות: אחת קשה והיא האבן , ואחת קלה , לא תמית על הרוב; לומר , כי בשתיהן צריך אומד , וחובשין אותו , ואם ימות זה , כגון שהכהו על נפשו , "רוצח הוא מות יומת" (במ' לה , יז) , ואם לא ימות , ישלם שֶבֶת ורפוי. ובמכילתא (מכיל' משפטים נזיקין ו): רבי נתן אומר: הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן; מה האבן - שיש בה כדי להמית , אף אגרוף - שיהיה בו כדי להמית; ומה אגרוף בידוע , אף אבן בידוע - הא אם נתערבה באבנים אחרות , הרי זה פטור. לומר , שאם נתערבה באבנים אחרות , שמשערין את הקלה שבהם , ואם אין בה כדי להמית , פוטרין אותו. ואחרים אמרו (ראה ראב"ע בפירוש א , הקצר) , כי אגרוף - רגב עפר , מלשון "עבשו פרודות תחת מגרפותיהם" (יואל א , יז) , והאל"ף כאל"ף "אזרוע" (יר' לב , כא); והוא דעת אנקלוס , שאמר: "בכורמיזא". והזכיר את אלה גם כן , לאמר כי גם ברגב יומת אם הכהו במקום שיש בו כדי להמית; וזה להבדיל החרב מהם , שאין צריך אומד , כמו שהזכירו חכמים (ראה סנה' עו , ב).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי יריבון אנשים , והכה איש את רעהו באבן או באגרוף באופן שלא ימות במכה ההיא , ונפל המוכה למשכב , אם יקום המוכה והתהלך בחוץ על משענת טבעיו - רוצה לומר , שישוב לבריאותו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו) - ונקה המכה מהמיתה , אבל יתן לו מהממון בשעור מה שנתבטל מהמלאכה בסבת המכה ההיא , ויפרע שכר הרופא לרפאו ממה שקרה לו מהחולי בסבת המכה ההיא. והנה למדנו ממה שאמר באבן או באגרוף , שאינו חייב בנזקין אם לא היה במה שהכהו בו כדי להזיק כמו הענין באבן או באגרוף (ראה ב"ק צא , א). וזה הענין גם כן אפשר שנלמדהו על צד ההקש ממה שאמרה התורה במיתה , "או באבן יד אשר ימות בה הכהו" (ראה במ' לה , יז) - רוצה לומר , שיהיה בה כדי להמית (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו). וראוי שתדע , שהוא מהיושר שיהיו אומדין אותו , אחר שהוכה , אם יש במכה ההיא כדי להמית , אם לא; ואם אין בה כדי להמית , יפטר המכה מהמיתה , ואעפ"י שמת המוכה . וזה , שהאדם שלא הוכה אפשר שיקרו לו מקרים ימות בהם; ובהיות הענין כן , הנה אם חִייבנו המַכֶּה מיתה במות המוכה קודם שירפא מהמכָּה , הנה ימות המכֶּה בלא משפט כשמת המוכה בסבת מקרים אחרים , לא בסבת המכה , והתורה אמרה "וכי יזיד איש על רעהו להרגו" (לעיל , יד) - שיהיה הוא ההורג אותו! ולזה יחוייב שיהיו אומדין המכָּה , אם יתכן שימות בה המוכה; ואם היא באופן שיאמדו אותו שכבר יוכל לקום ולהתהלך בחוץ על משענת טבעיו , יהיה המכה פטור מהמיתה , ואעפ"י שימות המוכה. והנה ענין השֶבת הוא , שיתן לו מה שבִּטלוֹ ממלאכתו אשר הוא יכול לעשותה (ראה מש"ת חובל ב , יא; ב"ק פו , א); ואינו דומה שֶבת מי שהוא נוקב מרגליות לשֶבת מי שהוא עושה מעשה מחט , ולזה אמר: שבתוֹ. והנה , אם היתה מלאכת המוכה מהאיש המכה אותו - כאלו תאמר , שהיה עבדו - הנה יפטר המכה מהשֶבת (ראה משנה ב"ק ח , ג). וענין הרפוי , שיתן שכר הרופא לרפא אותו עד שיבריא מהמכה ההיא ומהמקרים הבאים בסבתה; כאלו תאמר , שהעלתה המכה צמחים או שנסתרה אחר שחָיְתָה (ראה משנה ב"ק ח , א). ולא יתחייב המכֶּה לרפּאֹת מה שיהיה למוכה מהחולי בסבת רוע הנהגתו , כי הוא לא נתחייב כי אם על רפואת מה שבא לו מהנזק בסִבָּתוֹ; וכן הענין בשֶבת. וזה מבואר בנפשו מלשון התורה ומענין זאת המצוה , כי זה אמנם היה מהתורה על צד היושר; רוצה לומר , שישלם לו מה שהזיקוֹ , לא שישלם לו מה שהגיע לו מהנזק לא בסבתו.
ריכוז קישורים