תנ"ך - אם־יקום והתהלך בחוץ על־משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא: ס (שמות פרק כא פסוק יט)

טקסט וניקוד:

אִם־יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל־מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: ס (שמות פרק כא פסוק יט)

טקסט בלבד:

אם־יקום והתהלך בחוץ על־משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא: ס (שמות פרק כא פסוק יט)

תיקון קוראים:

אם־יקום והתהלך בחוץ על־משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא: ס (שמות פרק כא פסוק יט)

תרגום אונקלוס:
אִם יְקוּם וִיהַלֵיך בְּבָרָא עַל בָּריֵיהּ וִיהֵי זָכָא מָחיָא לְחוֹד בֻּטלָנֵיהּ יִתֵּין וַאֲגַר אָסיָא יְשַׁלֵים :

עין המסורה:
ונקה - ג': *שמ' כא , יט; במ' ה , לא; ש"א כו , ט.

מסורה גדולה:
ונקה ג' ונקה המכה ונקה האיש מעון כי מי שלח ידו במשיח יי'.

מסורה קטנה:
ונקה - ג'; ורפא - ל'.

רש"י:
על משענתו - על בוריו וכחו. ונקה המכה - וכי עלת על לב שיהרג זה שלא הרג? אלא לימדך כאן שחובשין אותו עד שנראה אם יתרפא זה; וכך משמעו: כשקם זה והולך על משענתו , אז ונקה המכה , אבל עד שלא יקום זה , לא נקה המכה. רק שבתו - ביטול מלאכתו מחמת החולי; ואם קטע ידו או רגלו , רואין את ביטול מלאכתו מחמת החולי כאילו הוא שומר קשואין (ראה ב"ק פה , ב); שהרי אף לאחר החולי אינו ראוי למלאכת יד ורגל , והוא כבר נתן לו מחמת נזקו דמי ידו ורגלו , שנאמר "יד תחת יד רגל תחת רגל" (להלן , כד). ורפא ירפא - [כתרגומו:] ישלם שכר הרופא.

רשב"ם:
אם יקום והתהלך וגו' - ואם ימות , אפילו לזמן מרובה , מות יומת מכהו; אבל בעבדו אינו חייב אלא "מת תחת ידו" , אבל "אם יום או יומים יעמוד" (להלן , כ) , פטור. שבתו - בטל מלאכתו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
והנה על משענתו - כמו "ואיש משענתו בידו" (זכ' ח , ד). והחכמים אמרו (מכיל' משפטים נזיקין ו) שפירוש על משענתו - בעצמו; והטעם , שלא ישען על אחר. ונעזֹב הפירוש הראשון , בעבור שיש לשיני עדים נאמנים. וטעם רק שבתו יתן - שבתו בביתו ולא יתעסק במלאכה. והגאון אמר (רס"ג תורה) שפירושו: שביתתו מאומנותו. והראשון נכון בדקדוק; והטעם , שיתן כדי שבִּטלוֹ ממלאכתו , ושכר הרפואות והמרפא. והם שנים , והם 'שבת' ו'ריפוי'. ועוד עמהם שלשה , קיבלנום מאבותינו , והם 'בשת' ו'צער' ו'נזק' (ראה ב"ק פג , ב). ולהתיר דברי הרופאים - דברי יחיד הם (ראה ב"ק פה , א); כי לפי דעתי , כי האמת להשען יְשַר דרך על בוראו , ולא על בינתו (ע"פ מש' ג , ה); כן בדרך המזלות ובדרך הרפואות. כי הכתוב אמר "אני יי' רופאיך" (שמ' טו , כו) , ואין צורך לעשות רופא אחר שותף עמו; וכן אמר "והסירותי מחלה מקרבך"; "וברך את לחמך ואת מימיך" (שמ' כג , כה). והפך זה: "אשר לא תוכל להרפא" (דב' כח , כז); גם כתוב באסא "גם בחליו לא דרש את יי' כי אם ברופאים" (ראה דה"ב טז , יב); וכן כתוב "מחצתי ואני ארפא" (דב' לב , לט); "כי הוא יכאיב ויחבש" (איוב ה , יח). וטעם ורפוא ירפא - מהבנין 'הכבד הדגוש' , ואיננו כמו 'הקל'. והמכה היא מיד האדם , ויוכל אדם לרפאותה; ומי ירפא שיכה השם?! רק הכתוב אמר "יך ויחבשנו" (הו' ו , א). וטעם "אשר לא תוכל להרפא" (דב' כח , כז) - כאשר תֵרָפֵא ממכת בן אדם.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם יקום. על קדמונינו נסמוך (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו) , שפירשו , כי על משענתו - שלא ישען על אחר כמשפט החולים , רק על עצמו. ונקה המכה - שיוציאוהו מבית הסהר. ופירשו שבתו - מגזרת 'שביתה' , ששבת ממלאכתו; ונכון הוא. והוא על משקל "שברו" (בר' מד , ב) , כי התי"ו שרש. ויתכן להיות כמו "זה שבתה הבית מעט" (רות ב , ז) , שהוא מגזרת 'ישב'; והטעם: זמן ישיבתו בביתו שובת בלי מלאכה. והעד על זה הפירוש , שהוא הפך והתהלך בחוץ. ורפא ירפא - לאות (ראה ברכות ס , א) , שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ; רק כל חלי שהוא בפנים בגוף - ביד השם לרפאותו; וכן כתוב "כי הוא יכאיב ויחבש" (איוב ה , יח) , וכתוב באסא "גם בחליו לא דרש את יי' כי אם ברופאים" (ראה דה"ב טז , יב). והנה הכתוב הפריש , כי לא אמר 'ורָפֹא יִרְפָּא' , כי אם ורַפֹּא יְרַפֵּא , שהוא מהבנין 'הכבד'; ועוד אפרש זה היטב בפרשה הזאת (שמ' כג , כה). וחכמים (ראה ב"ק פג , ב) קיבלו דברים אחרים עם אילו שניהם , כאשר קבלו (ראה כריתות ו , ב) בשמים עם קטרת הסמים , ואינם כתובים.

ר' יוסף בכור שור:
ונקה המכה - ממיתה; אבל אם היה מת מאותה המכה , חייב מיתה.

רמב"ן:
על משענתו - על בריוֹ וכחו; לשון רבנו שלמה. ואמר רבי אברהם , כי טעמו , שלא ישען על אחר כדרך החולים , רק על עצמו - כי אז יִנקה המכה , שיוציאוהו מבית הסהר. ולפי דעתי , כי משענתו - כפשוטו , כמו "ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (זכ' ח , ד); "משענת קנה" (יח' כט , ו); ויאמר הכתוב , כי כאשר יתחזק המוכה , והוא מתהלך תמיד בחוץ - בשוקים וברחובות (ע"פ שה"ש ג , ב) - על משענתו , כמשפט החלושים שנתרפאו מחולי , ונקה המכה; ולִמֵּד , שאפילו פשע בנפשו ומת בחולשתו אחרי כן , לא יומת. ודבר הכתוב בהווה , כי המוכים שנפלו למשכב לא יתהלכו בחוץ עד שתחיה מכתם ויצאו מידי סכנה , וזה טעם והתהלך בחוץ; כי אם יקום ויתהלך בביתו על משענת - לא יִנקה. ובמכילתא (מכיל' משפטים נזיקין ו): אם יקום והתהלך - שומע אני: בתוך הבית? תלמוד לומר: בחוץ; אי בחוץ , שומע אני: אפילו מתנונה? תלמוד לומר: אם יקום. וגם זה נכון מאד , שיאמר הכתוב: אם יקום ממשכבו לגמרי , והוא מהלך תמיד בחוצות , שלא יחזור למשכבו בבואו מן החוץ כמנהג המתנונים , אעפ"י שהוא חלוש ונשען על משענת , יִנקה המכה. והכלל , כי כל זה כמין משל בהווה , והדין הוא שיאמדוהו לחיים , ולכך תרגם אנקלוס: "על בורייה". ואמר: רק שבתו יתן ורפא ירפא , ולא אמר 'שבתו ורפואתו יתן' - להגיד שיתן השכר לרופאים וירפאו אותו , ולא יוכל לתבוע שיתן לו השכר והוא יעשה בו דברים אחרים , רק ירפא בו על כל פנים.

רלב"ג - ביאור המילות:
שבתו - הוא מה ששבת ממלאכתו בסבת ההכאה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי יריבון אנשים , והכה איש את רעהו באבן או באגרוף באופן שלא ימות במכה ההיא , ונפל המוכה למשכב , אם יקום המוכה והתהלך בחוץ על משענת טבעיו - רוצה לומר , שישוב לבריאותו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו) - ונקה המכה מהמיתה , אבל יתן לו מהממון בשעור מה שנתבטל מהמלאכה בסבת המכה ההיא , ויפרע שכר הרופא לרפאו ממה שקרה לו מהחולי בסבת המכה ההיא. והנה למדנו ממה שאמר באבן או באגרוף , שאינו חייב בנזקין אם לא היה במה שהכהו בו כדי להזיק כמו הענין באבן או באגרוף (ראה ב"ק צא , א). וזה הענין גם כן אפשר שנלמדהו על צד ההקש ממה שאמרה התורה במיתה , "או באבן יד אשר ימות בה הכהו" (ראה במ' לה , יז) - רוצה לומר , שיהיה בה כדי להמית (ראה מכיל' משפטים נזיקין ו). וראוי שתדע , שהוא מהיושר שיהיו אומדין אותו , אחר שהוכה , אם יש במכה ההיא כדי להמית , אם לא; ואם אין בה כדי להמית , יפטר המכה מהמיתה , ואעפ"י שמת המוכה . וזה , שהאדם שלא הוכה אפשר שיקרו לו מקרים ימות בהם; ובהיות הענין כן , הנה אם חִייבנו המַכֶּה מיתה במות המוכה קודם שירפא מהמכָּה , הנה ימות המכֶּה בלא משפט כשמת המוכה בסבת מקרים אחרים , לא בסבת המכה , והתורה אמרה "וכי יזיד איש על רעהו להרגו" (לעיל , יד) - שיהיה הוא ההורג אותו! ולזה יחוייב שיהיו אומדין המכָּה , אם יתכן שימות בה המוכה; ואם היא באופן שיאמדו אותו שכבר יוכל לקום ולהתהלך בחוץ על משענת טבעיו , יהיה המכה פטור מהמיתה , ואעפ"י שימות המוכה. והנה ענין השֶבת הוא , שיתן לו מה שבִּטלוֹ ממלאכתו אשר הוא יכול לעשותה (ראה מש"ת חובל ב , יא; ב"ק פו , א); ואינו דומה שֶבת מי שהוא נוקב מרגליות לשֶבת מי שהוא עושה מעשה מחט , ולזה אמר: שבתוֹ. והנה , אם היתה מלאכת המוכה מהאיש המכה אותו - כאלו תאמר , שהיה עבדו - הנה יפטר המכה מהשֶבת (ראה משנה ב"ק ח , ג). וענין הרפוי , שיתן שכר הרופא לרפא אותו עד שיבריא מהמכה ההיא ומהמקרים הבאים בסבתה; כאלו תאמר , שהעלתה המכה צמחים או שנסתרה אחר שחָיְתָה (ראה משנה ב"ק ח , א). ולא יתחייב המכֶּה לרפּאֹת מה שיהיה למוכה מהחולי בסבת רוע הנהגתו , כי הוא לא נתחייב כי אם על רפואת מה שבא לו מהנזק בסִבָּתוֹ; וכן הענין בשֶבת. וזה מבואר בנפשו מלשון התורה ומענין זאת המצוה , כי זה אמנם היה מהתורה על צד היושר; רוצה לומר , שישלם לו מה שהזיקוֹ , לא שישלם לו מה שהגיע לו מהנזק לא בסבתו.
ריכוז קישורים