ראב"ע פירוש ב - הארוך:
עין.
אמר
רב
סעדיה:
לא
נוכל
לפרש
זה
הפסוק
כמשמעו.
כי
אם
אדם
הכה
עין
חבירו
,
וסרה
שלישית
אור
עינו
,
איך
יתכן
שיוכה
מכה
כזאת
,
בלי
תוספת
ומגרעת?
אולי
יחשיך
אור
עינו
כולו!
ויותר
קשה
הכויה
והפצע
והחבורה
(ראה
להלן
,
כה)
,
כי
אם
היו
במקום
מסוכן
,
אולי
ימות;
ואין
הדעת
סובלת.
אמר
לו
בן
זיטא:
הלא
כתוב
במקום
אחר
,
"כאשר
יתן
מום
באדם
כן
ינתן
בו"
(וי'
כד
,
כ)?
והגאון
השיב
,
כי
יש
לזה
בי"ת
תחת
'על';
והנה
טעמו:
כן
ינתן
עליו
עונש.
ובן
זיטא
השיב:
"כאשר
עשה
כן
יעשה
לו"
(שם
,
יט)?
השיב
הגאון:
הנה
שמשון
אמר
"כאשר
עשו
לי
כן
אעשה
להם"
(ראה
שו'
טו
,
יא)
,
ושמשון
לא
לקח
נשותיהם
ונתנם
לאחרים
,
רק
גמולם
השיב
להם.
ובן
זיטא
השיב:
אם
היה
המכה
עני
,
מה
יהיה
עונשו?
והגאון
השיב:
אם
עור
יעור
עין
פקח
,
מה
תעשה
לו?
כי
העני
-
יתכן
שיעשיר
וישלם;
רק
העור
לא
יוכל
לשלם
לעולם!
והכלל:
לא
נוכל
לפרש
על
התורה
פירוש
שלם
,
אם
לא
נסמוך
על
תורה
שבעל
פה.
כי
כאשר
קבלו
תורה
שבכתב
מיד
האבות
,
כך
קבלנו
תורה
שבעל
פה;
אין
הפרש
ביניהם.
והנה
יהיה
פירוש
עין
תחת
עין
-
ראוי
להיות
עינו
תחת
עינו
,
אם
לא
יתן
כפרו.
אמר
הגאון:
עונש
השן
-
יתכן
להיות
מעט
,
אם
יהיה
המוכה
קטן
,
כי
אם
יכרת
עוד
יחליף
(ע"פ
איוב
יד
,
ז).
והזכיר
היד
-
כי
היא
בעלת
המלאכה;
והזכיר
הרגל
-
שהוא
יותר
קשה
מן
היד
,
כי
לא
יוכל
ללכת
על
רגל
אחת.
ולפי
דעתי
,
כי
הזכיר
אילו
האיברים
-
על
ההוה
ברוב
כאשר
יכה
אדם
חבירו:
אם
יכנו
בעין
,
שהוא
עומד
כנגדו;
או
בפה
,
שהוא
עומד
כנגדו
וישבר
שניו;
או
ביד
,
שבה
ילחם
או
יגן
בעד
פניו;
או
ברגלו
,
בברחו
מפניו.
רמב"ן:
עין
תחת
עין
-
הידוע
בקבלת
רבותינו
(מכיל'
משפטים
נזיקין
ח)
שזה
ממון
,
ויבא
כלשון
הזה
בתשלומין:
"ומכה...
בהמה
ישלמנה
נפש
תחת
נפש"
(וי'
כד
,
יח).
ואמר
רבי
אברהם
,
כי
כונת
הכתוב
לומר
שהוא
חיב
בכך
,
אם
לא
יתן
כפרו;
והכתוב
אסר
עלינו
,
שלא
נקח
"כפר
לנפש
רוצח
אשר
הוא
רשע
למות"
(במ'
לח
,
לא)
,
אבל
נקח
כופר
במי
שהוא
רשע
לכרות
אבר
מאבריו;
ולכן
לא
נכרות
אותו
לעולם
,
אבל
ישלם
כדי
דמיו
,
ואם
אין
לו
,
יהיה
עליו
החוב
עד
שתשיג
ידו
,
ונגאל
(ע"פ
וי'
כה
,
מט).
והראיה
לדברי
חכמים
-
מה
שאמר
למעלה
"רק
שבתו
יתן
ורפא
ירפא"
(פס'
יט)
,
ואם
נעשה
באיש
אשר
יכה
את
רעהו
כאשר
עשה
בו
,
מה
ישלם
אחרי
כן?
והוא
גם
הוא
צריך
שֶבֶת
ורפוי!
ואין
טענה
מפני
המתרפא
מהרה
,
כי
אין
זה
פשוטו
של
מקרא
,
אבל
הכתוב
ידבר
בכל
אדם.
וגם
אם
נתרפא
יותר
מהר
,
כבר
לקחנו
נקמתו
ממנו
,
כי
עשינו
לו
כאשר
עשה
בשוה!
ועל
דרך
הפשט
-
אין
הצלה
מזאת
השאלה
,
לבד
אם
יאמרו
כי
המכה
אשר
"יתן
מום
בעמיתו"
(וי'
כד
,
יט)
,
והוא
מום
קבוע
שישאר
בו
,
כעין
ויד
ורגל
,
וכויה
שתשאר
ממנה
הרושם
לעולם
,
אז
נעשֶׂה
כמותה
בגופו
,
והוא
מה
שאמר
"כאשר
יתן
מום
באדם
כן
ינתן
בו"
(שם
,
כ)
,
ואין
בזה
תשלומי
שֶבֶת
ורפוי
כלל;
אבל
אשר
יכה
אותו
באבן
או
באגרוף
(ראה
לעיל
,
יח)
על
בגדיו
,
ונפל
למשכב
ונתרפא
רפואה
שלימה
ולא
נשאר
בגופו
מום
,
בזה
אמר:
"רק
שבתו
יתן
ורפא
ירפא"
(לעיל
,
יט).
והנה
הכתוב
שהזכיר
"כויה"
ו"פצע"
ו"חבורה"
(להלן
,
כה)
,
כפי
משמעו
-
כל
הנזקים
בכלל
הזה;
והפצע
והחבורה
יתרפאו
לגמרי.
ומה
שאמר
הכתוב
שם
"ואיש
כי
יתן
מום
בעמיתו"
(וי'
כד
,
יט)
,
רצה
לכלול
כל
המכות
,
שלא
האריך
שם
להזכיר
'פצע'
ו'חבורה'
ו'כויה'
,
ואמר
"מום"
,
כי
כל
מכָּה
עושה
מום
לשעתו
,
ואפילו
המתרפא
נקרא
'מום'
,
כאמרנו
(משנה
חולין
י
,
ב):
מום
עובר;
והתורה
קראה
"גרב
או
ילפת
או
מרוח
אשך"
(וי'
כא
,
כ)
-
"מום"
(שם
,
כא)
,
וכולן
עוברין
ומתרפאין;
וכתוב
"ילדים
אשר
אין
בהם
כל
מום"
(בנוסחנו:
מאום;
דנ'
א
,
ד).
והכלל
,
כי
הקבלה
בכל
מקום
אמת.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
עין
תחת
עין
-
רוצה
לומר:
אם
לא
יהיה
אסון;
שאם
היה
שם
אסון
,
יהיה
העונש
"נפש
תחת
נפש"
(לעיל
,
כג).
אמנם
כשלא
יהיה
שם
אסון
,
יענש
בממון
לפי
הנזק
שהגיע
למוכה;
כאלו
תאמר
,
שאם
חִסרוֹ
אבר
,
יפרע
לו
דמי
האבר
ההוא.
ואי
אפשר
שיובן
מזה
,
שאם
סמא
את
עינו
,
יסמאו
עין
המכה
;
וזה
,
כי
בולדות
,
אעפ"י
שהיה
סופם
להיות
נפש
,
הנה
מפני
שאינם
עתה
שְלֵמֵי
הבריאה
לא
יענש
כי
אם
בממון.
ולזה
יהיה
הרצון
בזה
,
שאם
היה
הנזק
בולדות
,
יענש
בממון
,
ואותו
הממון
יהיה
לבעל
,
כמו
שקדם;
ואם
היה
הנזק
באופן
אחר
,
כאלו
תאמר
שחָסרוּ
עינה
או
שִינָהּ
או
אבר
מאבריה
-
יהיו
אומדין
עין
תחת
עין
בממון;
כאלו
תאמר
,
שיראו
כמה
יהיה
ערך
הנִּזק
בעין
וכמה
יהיה
ערכו
אחר
שחסר
עינו
,
ואותו
הפְּחת
ישלם
המזיק
(ראה
משנה
ב"ק
ח
,
א).
וכבר
יתבאר
לך
עוד
שזה
העונש
הוא
ממון
ממה
שאומר;
וזה
,
שכבר
מצאנו
בנזקין
שיש
בהם
עונש
ממון
,
כמו
שקדם
,
באמרו
"רק
שבתו
יתן
ורפא
ירפא"
(לעיל
,
יט).
וכן
הענין
בולדות
(ראה
בה"פ
לעיל
,
כב)
,
שהם
כמו
אבר
מאברי
האשה
-
וזה
יתבאר
מההִזון
אשר
להם
במעי
אמם
מדמיה
,
כמו
הענין
בשאר
אבריה
-
ולזה
ראוי
שיהיה
הענין
כן
באלו
הנזקין.
ואין
לאומר
שיאמר
,
שכבר
יעשו
לו
מכה
כמכה
ההיא
,
ויתן
עם
זה
השבת
והרפוי
,
כי
אין
זה
מיושר
התורה
,
רוצה
לומר
,
שיענש
יותר
ממה
שהזיק;
ולזה
הוא
מבואר
שהוא
יפטר
בממון.
ועוד
,
כי
הזק
הולדות
הוא
יותר
עצום
מהיזק
האברים
,
ואין
ראוי
שיהיה
העונש
על
ההיזק
היותר
עצום
יותר
קל;
ואם
היה
אמרו
עין
תחת
עין
כפשוטו
,
יהיה
העונש
עליו
יותר
מהעונש
על
הולדות
,
כי
עונש
הגוף
הוא
יותר
קשה
לאין
שעור
מעונש
הממון.
ועוד
,
כי
כמו
שבהיזק
המיתה
אין
הבדל
במין
בין
העונש
אשר
יגיע
על
המתת
עבדו
והעונש
אשר
יגיע
על
המתת
זולתו
,
כן
ראוי
שיהיה
הענין
בנזקין.
והנה
מצאנו
העונש
על
נזקי
העבד
-
ממון
,
כי
הוא
ישולח
לחפשי
תחת
עינו
או
תחת
שינו
(ראה
להלן
,
כו
-
כז);
ואם
היה
אמרוֹ
עין
תחת
עין
כפשוטו
,
היה
ראוי
שיהיה
כן
בעונש
אשר
יגיע
לאדון
בשחתו
עין
עבדו
,
לא
יהיה
הבדל
ביניהם
במין
,
אבל
יהיה
ההבדל
ביניהם
באופן
אחר;
כאלו
תאמר
,
שאם
יעמוד
זמן
מה
אחר
ההכאה
קודם
שתשחת
עינו
-
יפטר
האדון.
ועוד
,
כי
התורה
הזכירה
באלו
החבלות
החמור
תחלה
-
כמו
שנבאר
במה
שיבא
(ראה
חקירה
בענין
סידור
המצוות
בפרשת
'משפטים'
,
בה"פ
שמ'
כד
,
יז
-
יח)
-
וכבר
התחילה
לבאר
שהעונש
בנזקין
הוא
ממון
,
במה
שחייב
לתת
שבת
ורפוי
למוכה
,
ואמרה
כי
כבר
ינקה
המכה
מעונש
אחר.
ואחר
כן
רצתה
לבאר
אופן
הטלת
זה
העונש
,
שלא
נחשוב
שיפטר
בשבת
והרפוי
,
אבל
אם
היתה
החבלה
בולדות
יתן
גם
כן
דמי
ולדות;
ואם
היתה
החבלה
באברים
אחרים
,
יתן
דמי
האברים
ההם.
ועוד
,
כי
התורה
אמרה
במאמר
כולל
,
כי
כשלא
יהיה
אסון
יענש
בממון
,
ולזה
יהיה
אמרו
עין
תחת
עין
שב
אל
מה
שאמר
"ענוש
יענש"
(לעיל
,
כב);
רוצה
לומר
,
שהוא
יענש
בממון
עין
תחת
עין.
ועוד
,
כי
עונש
הגוף
ועונש
הממון
הם
עונשין
אין
התיחסות
ביניהם
,
וראוי
שיהיה
העונש
לפי
המרי;
ובהיות
הענין
כן
,
הנה
הדברים
אשר
יהיה
ענשם
בגוף
אין
להם
יחס
אל
הדברים
אשר
ענשם
ממון
,
כי
ההיקש
הוא
אחד.
וכאשר
היה
זה
כן
,
הנה
מן
השקר
שישתתף
בדבר
האחד
בעינו
עונש
הגוף
ועונש
הממון.
ולפי
שכבר
התבאר
שבכמו
אלו
ההיזקין
יהיה
שם
עונש
בממון
,
שנאמר
"רק
שבתו
יתן
ורפא
ירפא"
(לעיל
,
יט)
,
הנה
הוא
בלתי
אפשר
שיהיה
שם
עונש
גוף
גם
כן.
ולא
יקשה
בעיניך
,
איך
יתכן
שיובן
אמרוֹ
עין
תחת
עין
-
ממון
,
כי
כמו
זה
הלשון
אמרה
התורה
במה
שהוא
ממון:
אמר
בפרשת
'אמור
אל
הכהנים'
"ומכה
נפש
בהמה
ישלמנה
נפש
תחת
נפש"
(וי'
כד
,
יח).
ויותר
מזה
זר
מה
שאמר
אחר
זה
"השור
יסקל
וגם
בעליו
יומת"
(להלן
,
כט)
-
שהוא
בלי
ספק
ממון
,
כמו
שנבאר
בהגיענו
שם
בגזרת
השם.
הנה
קראה
התורה
'מיתה'
תתו
דמי
נפשו
,
כאמרו
"אם
כופר
יושת
עליו
ונתן
פדיון
נפשו"
(להלן
,
ל).
ועוד
,
כי
התורה
אמרה
"ולא
תקחו
כפר
לנפש
רוצח"
וגו'
(במ'
לה
,
לא)
,
ולמדנו
מזה
-
לפי
מה
שהתבאר
בשרשים
הכוללים
(הקדמת
רלב"ג
לבר'
-
המקום
הששי)
-
שבמה
שהוא
למטה
מזה
יקחו
כפר;
ולזה
יתבאר
,
שבכמו
אלו
החבלות
יהיה
העונש
ממון.
ואחר
שהתישב
לנו
זה
,
נשלים
באור
הענין.
אמר
,
שאם
לא
יהיה
שם
אסון
(ראה
לעיל
,
כב)
,
הנה
יענש
במה
שחבל
בממון
עין
תחת
עין
-
רוצה
לומר
,
שיָשׁוּמוּ
דמי
עין
הנִּזק
וישלם
לו.
וזאת
השומא
תהיה
בשיָשׁומו
כמה
יהיו
דמיו
אם
יִמָכר
קודם
שנשחת
עינו
,
וכמה
יהיו
דמיו
אם
ימכר
אחר
הִשָחֲתוֹ.
וכבר
נתבאר
במה
שקדם
(לעיל
,
יט)
,
שהוא
יתן
לו
גם
כן
השבת
והרפוי.
וכבר
יתבאר
לך
גם
כן
,
שהוא
ישלם
לו
דמי
צערו
אשר
נצטער
בזאת
ההכאה
,
מהענין
בעצמו
וממה
שנזכר
מזה
בתורה.
וזה
,
שהוא
ראוי
שיְשַלֵם
לו
זה
הצער
,
כי
אתה
תמצא
האנשים
המשתכרים
לעשות
מלאכה
,
שכל
מה
שיגיע
יותר
במלאכה
ההיא
מהצער
,
יותן
להם
שכירות
יותר
רב.
והנה
נזכר
זה
גם
כן
בתורה:
אמר
כויה
תחת
כויה
,
והנה
אפשר
בכויה
שלא
יגיע
בה
נזק
זולת
הצער;
כאלו
תאמר
,
שכְּוָאוֹ
בשפוד
על
צפרנו
(ראה
משנה
ב"ק
ח
,
א).
ואמר
גם
כן
בקנס
האונס
"תחת
אשר
ענה"
(דב'
כב
,
כט)
-
רוצה
לומר
,
שהוא
ישלם
זה
בעבור
שציער
אותה.
וכן
יתבאר
לך
,
שהוא
ישלם
דמי
הבֹּשֶת
,
כי
אתה
תמצא
באנשים
אשר
ישתכרו
לעשות
מלאכה
,
שכל
מה
שיהיה
הבשת
בעשיית
המלאכה
ההיא
יותר
עצום
,
יותן
להם
שכירות
יותר
רב.
וכבר
נלמד
זה
גם
כן
ממה
שאמרה
התורה
"ושלחה
ידה
והחזיקה
במבושיו
וקצותה
את
כפה"
(דב'
כה
,
יא
-
יב)
-
והוא
עונש
ממון
,
לפי
מה
שהתבאר
מדברינו
;
והנה
לקחה
התורה
הפרט
אשר
יהיה
בו
בשת
,
להורות
שכבר
תקפיד
התורה
בענין
הבשת.
ולזה
תמצא
גם
כן
,
שיענש
מוציא
שם
רע
מפני
הבשת;
כי
הוא
לא
הזיק
באופן
אחר
,
ועם
כל
זה
ענשה
אותו
התורה
מאה
כסף
(ראה
דב'
כב
,
יט).
ומזה
המקום
יתבאר
לך
,
כי
בשת
הוא
ממון
,
לא
קנס
,
כמו
שחשבו
רבים;
ולזה
אמרו
ז"ל
(משנה
כתובות
ג
,
ט):
משלם
בשת
ופגם
על
פי
עצמו
,
ואינו
משלם
קנס
-
כבר
בארו
לך
,
כי
הבשת
הוא
ממון.
ועוד
,
כי
הם
אמרו
במאמר
כולל
(שם)
,
כי
כל
מי
שאינו
משלם
כמה
שהזיק
,
אינו
משלם
על
פי
עצמו;
ולפי
שהבשת
הוא
דבר
שמשלם
בו
כמה
שהזיק
,
כי
הוא
משוער
לפי
המבייש
והמתבייש
,
הנה
הוא
יהיה
משתלם
על
פי
עצמו
,
ומה
שזה
דרכו
הוא
ממון.
ולא
יטעך
מה
שאמרו
בראש
'החובל'
(ב"ק
פד
,
ב)
על
ענין
הבשת:
חסדא
חסדא
קנסי
קא
מגבית
בבבל
-
שיורה
שהבשת
הוא
קנס;
וזה
,
כי
הבשת
הנזכר
שם
הוא
קצוב
,
לא
ישוער
לפי
המבייש
והמתבייש
,
ומה
שזה
דרכו
הוא
קנס.
ולזאת
הסבה
קראנו
שלשים
של
עבד
(ראה
להלן
,
לב)
'קנס'
,
ואעפ"י
שעיקרם
ממון
,
לפי
שהתורה
השותה
בזה
עבד
לעבד
(ראה
משנה
ב"ק
ד
,
ה).
וכבר
יתבאר
לך
גם
כן
ממקומות
רבים
מהתלמוד
שהבשת
הוא
ממון;
ואין
הֵנָּה
מקום
זאת
החקירה
,
כי
הוא
יותר
ראוי
בחבורים
התלמודיים.
והתֵמה
מהרב
המורה
,
שכתב
שהבשת
הוא
קנס
,
ונתן
הסבה
בהיותו
משלם
בשת
על
פי
עצמו
,
לפי
שבשעת
ההודאה
ביישו
(מש"ת
חובל
ה
,
ו
-
ח).
וזה
ממה
שאינו
ראוי
להיות
כן
,
שאם
לא
היה
שם
בשת
זולת
זה
הבשת
אשר
בדברים
,
היה
פטור
עליו
,
כמו
שנתבאר
בפרק
'החובל'
(ב"ק
צא
,
א);
רוצה
לומר
,
שהמבייש
את
חברו
בדברים
-
פטור
.
וראוי
שתדע
,
כי
דמי
ולדות
הם
לבעל
,
כשהיה
חי
בשעת
נגיפה
,
כי
התורה
זכתה
לו
בהם.
אמנם
אם
נגפוה
אחר
מיתת
הבעל
,
יהיו
דמי
הולדות
לאשה
,
לא
ליורשי
הבעל
(ראה
מש"ת
חובל
ד
,
ג).
וכן
הענין
במי
שהיתה
מעוברת
ואין
לה
בעל
,
שדמי
הולדות
הם
שלה.
וזה
מבואר
בנפשו
לפי
לשון
התורה
עם
מה
שהתבאר
מהשרשים
הכוללים
ומהענין
בעצמו
.
ומזה
יתבאר
,
שאם
היה
בעלה
גר
ואין
לו
יורשים
,
וחבל
בה
בחיי
הגר
ומת
הגר
,
הנה
יפטר
מדמי
ולדות
,
כי
נכסיו
הם
הפקר
וכל
הקודם
בהם
זכה
(ראה
שם;
משנה
ב"ק
ה
,
ד).
ובכאן
התבאר
,
שהחובל
בחברו
חייב
בחמשה
דברים:
בנזק
,
אם
חבל
בו
באופן
שלא
ישוב
לענינו
הראשון
,
כמו
ששחת
עינו
או
קטע
ידו
,
ובשבת
וברפוי
ובצער
ובבשת.
וכבר
תהיה
החבלה
באופן
שיתחייב
בקצת
אלו
הדברים
זולת
קצת;
כאלו
תאמר
,
שאם
לא
היה
שם
כי
אם
צער
,
לא
ישלם
כי
אם
צער;
ואם
לא
היה
שם
כי
אם
בשת
,
לא
ישלם
כי
אם
בשת
,
והקש
על
זה
(ראה
ב"ק
פג
,
ב
ואי').
והנה
למדנו
ממה
שאמר
"ולא
יהיה
אסון
ענוש
יענש"
(לעיל
,
כב)
,
שהדבר
שיש
בענינו
מיתת
בית
דין
לא
יתכן
שיהיה
בו
עונש
ממון
,
כי
עונש
הגוף
ועונש
הממון
הם
ענינים
מתחלפים
חלוף
רב
ולא
יתכן
שיהיו
בנושא
אחד.
ולזה
יתבאר
,
כי
מה
שיהיה
בו
עונש
מיתה
אם
היה
מזיד
,
לא
יפול
בו
עונש
ממון
אפילו
אם
היה
שוגג
,
כי
ההבדל
שיש
בין
שוגג
למזיד
אינו
אלא
לחייבו
מיתה
או
לפטרו
(ראה
כתובות
לז
,
ב).