תנ"ך - אם־כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר־יושת עליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו: (שמות פרק כא פסוק ל)

טקסט וניקוד:

אִם־כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־יוּשַׁת עָלָיו: (שמות פרק כא פסוק ל)

טקסט בלבד:

אם־כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר־יושת עליו: (שמות פרק כא פסוק ל)

תיקון קוראים:

אם־כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר־יושת עליו: (שמות פרק כא פסוק ל)

תרגום אונקלוס:
אִם מָמוֹן יְשַׁווֹן עֲלוֹהִי וְיִתֵּין פֻּרקַן נַפשֵׁיהּ כְּכָל דִּישַׁווֹן עֲלוֹהִי :

עין המסורה:
יושת - ב': בפסוק זה. פדין - ב' , חד חסר וחד מלא: שמ' כא , ל; תה' מט , ט.

מסורה קטנה:
יושת - ב'; פדין - ב' חד מל' וחד חס'.

רש"י:
אם כפר יושת עליו - אם זה אינו תלוי , והרי הוא כמו "אם כסף תלוה את עמי" (שמ' כב , כד) - לשון 'אשר': אשר זה משפטו , שישיתו עליו בית דין כופר. ונתן פדיון נפשו - דמי ניזק , דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: דמי מזיק (ראה מכיל' משפטים נזיקין י).

רשב"ם:
וגם בעליו יומת - בידי שמים; ואם יתן כופר , פטור ממיתה בידי שמים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אם כופר יושת עליו - אל תתמה , כי אין זה הכתוב מכחיש "ולא תקחו כופר" (במ' לה , לא); כי כתוב שם "לנפש רוצח" , ובעל שור נגח איננו רוצח בזדון.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם כפר - אין זה הפך "ולא תקחו כפר" (במ' לה , לא) , כי הכתוב שם הוא רוצח גמור; וזה לא רצח , רק נענש בעבור שלא שמר שורו להיותו קשור , או השור התיר עצמו שלא נקשר כראוי , או שלא נמצא הפתח סגור , ויצא והזיק. יושת עליו - על פי הדיינין.

ר' יוסף בכור שור:
ואם (בנוסחנו: אם) כופר יושת עליו - שידעו הבית דין שלא הניחו מדעת , ונתן פדיון נפשו. אי נמי: הכי קאמר: "יומת" (לעיל , כט) - כלומר: דין מיתה עליו , שלא נזהר ויודע בו שהוא נגחן; אלא מפני שלא עשה בידים , יכולין בית דין לשום עליו כופר. ורבותינו פירשו (ראה מכיל' משפטים נזיקין י): מאי "יומת" (לעיל , כט)? יומת בממון; שעל רציחתו אתה הורגו , ואי אתה הורגו על רציחת שורו. ואם כופר יושת עליו - כלומר: אם ירצו היורשין ליקח ממנו כופר. דרוב בני אדם זילא הוא ליקח דמים וממון על מיתת אביהם , אפילו למאן דאמר 'דמי ניזק' , וכל שכן למאן דאמר 'דמי מזיק' (ראה ב"ק כז , א). שאביהם נישום כעבד , כדאמרינן (ראה ב"ק פד , א) גבי ההוא חמרא דאלס ידא דינוקא וכו'; ומסקנא דאמר אבוה דינוקא: הואיל ונישום כעבדא , לא בעינא , דזילא בי מילתא; ומכל שכן על אביהם; ומשום הכי כתיב: ואם.

רמב"ן:
אם כפר יושת עליו - בעבור היות הכפר כפרה , כענין הקרבנות. ואם הוא אינו חפץ בה , אין מכריחין אותו לבא לבית דין לחייבו בכך , ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו; בעבור זה אמר: אם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואם שור נגח הוא מתמול שלשום , והועד - בבית דין , כי שם לבד יהיה העדות - והיה זה העדות בפני בעליו , רוצה לומר , שכבר נגח היום ותמול שלשום (ראה ב"ק כד , א); הנה אם לא ישמרנו בעליו אחר זה , והמית איש או אשה - השור יסקל על יד בית דין , וגם בעליו יומת. וראוי שתדע , שאין זאת המיתה בבית דין , כי כבר הקפידה התורה ברוצח המומת על יד בית דין שיזיד על רעהו ויערים בהריגתו (ראה לעיל , יד) , ולזה לא יתכן שיהיה העונש יותר גדול כשהרגה בהמתו את האדם; רוצה לומר , שיומתו בזולת הזדה על רעהו ובזולת הערמה על הריגתו . ועוד , כי כבר בארה התורה שלא יֵעתק דין מה שיש בענינו עונש מיתה אצל עונש ממון: אמרה "ולא תקחו כופר לנפש רוצח... לנוס אל עיר מקלטו" (במ' לה , לא - לב); ולפי שבזה המקום נעתק העונש אל ממון , הוא מבואר שאין זאת המיתה על יד בית דין; ולזה הסכימו במכילתא שזאת המיתה היא בידי שמים , והכֹּפר הוא כפרה לה (ראה מכיל' משפטים נזיקין י). ויתכן גם כן , שיהיה אמרו וגם בעליו יומת - כאלו אמר שישלם נפש תחת נפש; וזה יהיה בשיתן דמי הנהרג , אם ישימו יורשי הנהרג כֹּפר עליו , ואז יתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו לפי ערך הנהרג (ראה ב"ק מ , א). ואמנם אמר אם כפר יושת עליו - שאם רצו היורשים למחול לו הכפר , הרשות בידם. ולפי שהוא חוטא בזה הענין , מפני שלא שמר שורו המוּעָד כראוי , הנה יהיה הכופר כפרה על זה החטא , ולזה יהיה דינו דין הכפרה לכל הדברים; רוצה לומר , שאם מת בעל השור קודם שיתן הכופר , הנה היורשים פטורים ממנו , לפי שאין כפרה לאחר מיתה; וכן אם לא היה בעל השור ראוי לכפרה , כמו שהיה קטן או שוטה (ראה שם). וכבר מצאנו שהכפר הוא לכפר על הנפש: אמר בפרשת 'כי תשא': "ונתנו איש כופר נפשו" וגו' (שמ' ל , יב) , וסוף הענין: "לכפר על נפשותיכם" (שם , טו). ולזה הוא מבואר , שדין הכפר הנזכר בכאן הוא דין הכפרה , לא דין הממון , כי לא יתכן לקחת ממון תמורת נפש אם לא על צד הכפרה (ראה ב"ק שם).
ריכוז קישורים