תנ"ך - או־בן יגח או־בת יגח כמשפט הזה יעשה לו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ: (שמות פרק כא פסוק לא)

טקסט וניקוד:

אוֹ־בֵן יִגָּח אוֹ־בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ: (שמות פרק כא פסוק לא)

טקסט בלבד:

או־בן יגח או־בת יגח כמשפט הזה יעשה לו: (שמות פרק כא פסוק לא)

תיקון קוראים:

או־בן יגח או־בת יגח כמשפט הזה יעשה לו: (שמות פרק כא פסוק לא)

תרגום אונקלוס:
אוֹ לְבַר יִשׂרָאֵל יִגַּח תּוֹרָא אוֹ לְבַת יִשׂרָאֵל יִגָּח כְּדִינָא הָדֵין יִתעֲבֵיד לֵיהּ :

עין המסורה:
יגח - ב' בקמץ: בפסוק זה. יעשה - ל"ו: *בר' כט , כו; לד , ז; שמ' ב , ד; יב , טז (פעמיים); כא , לא; לא , טו; וי' ב , ח; ז , כד; יא , לב; יג , נא; כד , יט; במ' ד , כו; ו , ד; טו , יא , לד; כח , טו , כד; דב' כה , ט; שו' יא , לז; ש"א יא , ז; יז , כו , כז; ש"ב יג , יב; מ"ב יב , יד; יש' ג , יא; יר' ג , טז; ה , יג; יח' יב , יא; טו , ה; מד , יד; עו' א , טו; אס' ב , יא; ו , ט , יא; עז' י , ג. יעשה לו - ה': שמ' ב , ד; כא , לא; וי' כד , יט; במ' טו , לד; יש' ג , יא.

מסורה קטנה:
יגח - ב'; יעשה - ל"ו.

רש"י:
או בן יגח - בן שהוא קטן , או בת - קטנה. לפי שנאמר "והמית איש או אשה" (לעיל , כט) , יכול אינו חייב אלא על הגדולים? תלמוד לומר: או בן יגח או בת יגח - לחייב על הקטנים כגדולים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
הבן והבת - ישראלים , כי אחריהם: "אם עבד" (להלן , לב). השם שם עונש על בעל השור , כי קשה בעיניו שתמית בהמה אדם שנברא בצלם אלהים; על כן נסקל השור.

ר' יוסף בכור שור:
או בן יגח או בת - לפי שניתן חילוק בין עבד לבן חורין (ראה לעיל , יב - כא) , אומר שאין חילוק בין גדול לקטון (ראה ב"ק מג , ב) , כמו שכתוב "מכה כל נפש אדם" (ראה וי' כד , יז).

רמב"ן:
או בן יגח או בת יגח - אמר: או , שהוא מוסיף , ושיעורו: "והמית איש או אשה" (לעיל , כט) או בן או בת , משפט אחד להם. ויש אומרים (ראה השרשים: 'או') , שיבא במקום 'אם'; וכן "או בנבלת חיה טמאה" (וי' ה , ב); "או עשיתי בנפשי שקר" (ש"ב יח , יג); "או נודע כי שור נגח הוא" (להלן , לו); וכן רבים , לדעתם. וכולם עדי שקר , תשכיל בהם במקומם. והוצרך הכתוב לפרוט משפט הקטנים , על דעת רבותינו (ב"ק מד , א) , בעבור כי הוצרך למעלה לומר "איש או אשה" (לעיל , כט) ללמד שהשוה אשה לאיש לכל הנזקים שבתורה , ויכול לא יהא חייב אלא על איש ואשה גדולים , תלמוד לומר: או בן יגח... - לחייב על הגדולים כקטנים; וכן עשה הכתוב ב"כי יכה כל נפש אדם" (וי' כד , יז) , כמו שכתב רבנו שלמה (שם). ועל דרך הפשט: בעבור שהשור הממית אדם גדול הוא רע מאד , כדוב שכול במדבר (ע"פ ש"ב יז , ח) , ואם "הועד בבעליו ולא ישמרנו" (לעיל , כט) - הנה פשע פשיעה גדולה , וראוי שיתחייב מיתה וכפר; אבל הממית את הקטנים אינו רע כל כך , ודרך רוב השוורים שלא ייראו מהם , ויעלה על הדעת שלא יתחייב בעליו - ולפיכך הוצרך הכתוב לאמר , כי כמשפט הזה יעשה לו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואם יגח השור קטן או קטנה מישראל , כמשפט הזה יעשה לו - רוצה לומר , שיסקל השור; וישלם בעליו כופר , אם היה מוּעָד (ראה משנה ב"ק ד , ה). ואם היה הנגוח עבד כנעני , או אמה כנענית , הנה יהיה הכפר שלשים שקלים של כסף - כל שקל מהם משקל שלש מאות ושמנים וארבעה גרגירי שעורה - והם יהיו לאדניו , והשור יסקל (ראה שם). וזה לך לראיה , כי מה שאמר או בן יגח או בת יגח הוא בבני ישראל. ועוד , כי כל הענין הוא מדבר בשיהיה הנזק לאנשי התורה , אבל הבדיל בין קצתם לקצת; וזה , כי העבד והאמה , מפני שאינם בשלמות בגדר ישראל , הבדיל ביניהם ובין ישראל (ראה מכיל' משפטים נזיקין יא). וראוי שתדע , כי שור של שני שותפין שהועד והמית - יתחייב כל אחד מהם כפר שלם , כי הכפר הוא לכפרה על הנפש , ולכל אחד מהם תצטרך כפרה שלימה , כי נפש יש לו (ראה ב"ק מ , א; מש"ת נזקי ממון י , ה). והנה , מי שלא ירצה לתת הכפר , כופין אותו בית דין לתת ליורשי הנהרג , שנאמר: ונתן פדיון נפשו (ראה מש"ת נזקי ממון י , ד) . והנה זאת ההעדה היא , לפי פשטי הכתובים , שתהיה נגיחתו בשלשה ימים , שנאמר "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום" (לעיל , כט). ואולם העדתו אפשר שתהיה יחד , רוצה לומר , שיעידו העדים בבית דין שנגח שלשה פעמים , שנאמר "והועד בבעליו" (שם) - אחר נגיחתו שלשה פעמים. וידמה שלא אמרה התורה "מתמול שלשום" אלא כדי שתהיה הריגתו האנשים בשלשה פעמים זה אחר זה , כי אז יהיה מוּעָד; לא שהרג שלשה יחד בהכאה אחת במספר , כי אין ראוי שנחשוב אותו למועד כשהיה הענין בזה התאר. ומזה המקום יסור הספק , איך יתכן שיהיה מועד אחר שהוא נסקל בהריגה אחת לבד; וזה , שזה אפשר כשהרג שלשה אנשים ובאו אחר כן עדים והעידו זה בבית דין , וקודם שנגמר דינו הרג הרביעי , כי אז יסקל השור וישלמו הבעלים כפר. או אם הרג שלשה גוים , כי אז הוא מועד לאדם. או שהרג שלשה בני אדם טרפה , כי הוא אינו נסקל עליהם (ראה מש"ת נזקי ממון י , ג) , שנאמר "והמית איש או אשה" (לעיל , כט) - יצאו אלו , שהם כמו מתים. ולפי שהכפר הוא לכפרה , נשפֹּט בו להחמיר; בהפך מה שהיינו שופטים בו אם היה ממון , שאז היינו שופטים בו להקל כשיקרה בחיובו ספק (ראה שורש אחד עשר). ולפי שאמר השור יסקל וגם בעליו יומת , למדנו שאין הבעלים משלמים כפר עד שיסקל השור , כי הרי מיתת הבעלים נמשכת לסקילת השור (ראה מש"ת נזקי ממון י , ג); ובזה יִשלַם לו שיהיה הכפר פדיון נפשו. ואולם אם לא נסקל השור , יתבאר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הששי) שלא יספיק הכפר לכפר עונו; כי בסקילת השור על יד בית דין יהיה לבעלים מהבשת והצער מה שלא יעלם , ולזה יכֻפר קצת העון בזה; עם שבזה תועלת לסלק ההזקים מבין האנשים . וממה שאמרנו יתבאר , שזה אמנם יהיה כשיהיה השור מחוייב סקילה; אמנם כשלא היה השור מחוייב סקילה - וזה אמנם יהיה כשלא היתה כונתו להזיק , כי אז לא יתחייב השור סקילה , כמו שהתבאר (בה"פ לעיל , כח) - הנה אז ישלמו הבעלים כפר , מפני שלא שמרו אותו; כי חיוב הכפר בא מזה הצד , כי האדם מוזהר שלא ישים דמים בביתו (ראה דב' כב , ח) , ולזה יביא הכפר לכפרה על זה העון. וזה אמנם יהיה כשהיה מועד ליפול על בני אדם בבורות לאכול ירק שם , או שהיה מועד להתחכך להנאתו בכותלים להפילם על בני אדם; כי מפני שהוא מועד להרוג האנשים בזה האופן , הנה יתחייבו הבעלים כפר כשלא שמרוהו. ולא נאמר: כיון שאין השור נסקל , אין הבעלים משלמים כפר; וזה , כי מפני שהכפר בא לכפרה , נחמיר בזה ונאמר , כי אולי לא הקפידה התורה בזה אלא כשהיה השור ראוי לסקילה (ראה ב"ק מד , א). ועוד , כי הבעלים לא נפטרו מהכפר , כשלא נסקל השור , אלא מפני שגדול עונם מנשוא (ע"פ בר' ד , יג) אותו בכפר לבדו , ולולי זאת הסבה היו הבעלים יותר ראויים לשלם כפר כשלא נסקל השור , כי יחשב שאין ראוי שיהיו הבעלים נענשים בשני אלו העונשים יחד; ולזה אמרה התורה: השור יסקל וגם בעליו יומת - להעיר על החֹמר שהחמירה בזה העונש. ואולם , כשלא יתחייב השור סקילה , הוא מבואר שהבעלים מחוייבים לשלם כפר , מפני שלא שמרו שורם . וכן אם העידו העדים שיש לו שור נגח בבקרו , ולא ידעו אי זה הוא - הנה ישלמו הבעלים כפר אעפ"י שאין השור נסקל , כי הוא מוכרח לשמור כל בקרו , לשומרם מזה ההיזק הנפלא (ראה ב"ק מא , א); וזאת היתה כונת התורה בלי ספק , כמו שהתבאר מדברינו . ואולם , אם חבל השור באדם , הנה זה הוא ממה שלא נזכר דינו בתורה; ואולם נלמד זה הדין מנזקי שור בשור (ראה ב"ק לג , א) , שהבעלים משלמין עליהם ממון , כמו שיתבאר (להלן , לו) . ונלמד זה גם כן ממה שנזכר מענין הכפר בתורה. וזה , כי במקום שאין לאדם חיוב ממון כשהזיק בידיו , יתחייב ממון כשהזיק שורו , והוא הכפר . ולזה הוא מבואר , כי במקום שיהיה לאדם חיוב ממון כשהזיק בידיו , יתחייב ממון כשהזיק שורו; רוצה לומר: הממון הדומה לכפר , והוא הנזק . ומזה יתבאר כי השור לא יתחייב בחמשה דברים , ואולם יתחייב בנזק לבד , כי הכפר הוא נזק. והנה יתבאר כי השור לא יתחייב בדמי ולדות , כי התורה לא חייבתהו , רק בדמי נפש שהוא נשלם ההויה , כמו איש ואשה ובן ובת ועבד ואמה; וזה מבואר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום החמישי; ראה משנה ב"ק ח , ב). וכבר יתבאר גם כן , שאם היה השור מועד , ושמרוֹ בעליו השמירה הנהוגה לכמו הבעל חיים ההוא - הנה הוא פטור מן הכפר , שהרי שמרוֹ , והתורה אמרה "ולא ישמרנו בעליו" (להלן , לו; ראה משנה ב"ק ד , ט; מכיל' משפטים נזיקין י). וכבר יתבאר , שאין הבדל בין תם למועד אלא בשור ובמה שידמה לו שאינו מועד לזה מתחלת ענינו; ואולם אם היה שם מי שהוא מועד מתחלתו , כמו הארי והזאב והדוב ומה שידמה להם , במקומות אשר ימָצאו מועדים להריגת האדם - הנה יתחייב עליהם לפי מה שיֵראה בזולת הֶעדה , אם לא שמרם כראוי; וזה מבואר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הראשון; ראה משנה ב"ק א , ד). (התועלות לשמ' כא , יב - לב , בקובץ תועלות לרלב"ג). (חלק שלישי: "וכי יפתח איש בור" עד "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים"; כא , לג - שמ' כב , ו).
ריכוז קישורים