תנ"ך - אם־עבד יגח השור או אמה כסף׀ שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל: ס (שמות פרק כא פסוק לב)

טקסט וניקוד:

אִם־עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף׀ שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: ס (שמות פרק כא פסוק לב)

טקסט בלבד:

אם־עבד יגח השור או אמה כסף׀ שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל: ס (שמות פרק כא פסוק לב)

תיקון קוראים:

אם־עבד יגח השור או אמה כסף׀ שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל: ס (שמות פרק כא פסוק לב)

תרגום אונקלוס:
אִם לְעַבדָּא יִגַּח תּוֹרָא אוֹ לְאַמתָּא כַּספָּא תְּלָתִין סִלעִין יִתֵּין לְרִבּוֹנֵיהּ וְתוֹרָא יִתרְגֵים :

רש"י:
אם עבד , או אמה - כנענים (ראה מכיל' משפטים נזיקין יא). שלשים שקלים יתן - גזרת הכתוב היא , בין שהוא שוה אלף זוז , בין שאינו שוה אלא דינר (ראה ערכין יד , ב). והשקל משקלו ארבעה זהובים , שהם חצי אוקיא למשקל הישר של קולוניא.

רשב"ם:
אם עבד כנעני יגח השור המועד - אבל שור תם פטור.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אם עבד - אמרו חכמינו (מכיל' משפטים נזיקין יא) , שהוא כנעני. ולפי דעתי - מאחד הגוים , ולא הוא רחוק גם כנעני. וכסף שלשים שקלים - דמי העבד האמצעי בימים ההם. והמכחשים אמרו , כי הוא "עבד עברי" (לעיל , ב) , וטעם שלשים - להיות חמשה שקלים בשנה.

ר' יוסף בכור שור:
אם עבד יגח השור - ואין חילוק בין נוקב מרגלית (ראה ב"מ יב , ב) למרקד בי קובי (ראה ב"מ סד , ב). וזהו מידה בתורה , שלעניין מיתה אין חילוק בין קטן לגדול , כמו שכתוב "מכה כל נפש אדם" (ראה וי' כד , יז) - כל דהו 'נפש' (ראה מכיל' משפטים נזיקין ד); לא שנא מוכה שחין שהרג נשיא ישראל , ולא שנא נשיא ישראל שהרג מוכה שחין , שדינם שוה. ונתן להם לעבדים הכתוב כפי ערך נקיבה מעשרים ועד ששים (ראה וי' כז , ג - ד) , דאשה ועבד כי הדדי נינהו , דגמר 'לה' 'לה' מאשה (ראה חגיגה ד , א). ורבותינו פירשו (ראה ב"ק מג , א) , שהוא לשון קנס. אבל הא תימא לי , שנותן בשביל עבד יותר מבן חורין; דבן חורין - דמי ניזק או דמי מזיק (ראה ב"ק כז , א) , ופעמים שהוא זקן ואין דמיו רק דבר מועט , ועבד , אפילו זקן - שלשים; איכא למימר: פעמים נמי שהוא מחמיר בבן חורין יותר מעבד , כשהוא שוה יותר; דעבד , אפילו שוה מאה מנה , אין לו אלא שלשים. נראה דלכך נתן הקדוש ברוך הוא קיצבה בעבד - שהוא רגיל בין הבהמות לשמרן וליתן להם מספוא , וממיתות אותם , ואתו לאינצויי , שזה יאמר: עבדי שוה כך וכך , וזה יאמר: אינו שוה כי אם כך; ונתן הקדוש ברוך הוא קיצבה , דלא אתי לאינצויי. אבל בן חורין , מילתא דלא שכיחה הוא.

רלב"ג - ביאור המילות:
שקלים - הם סלעים , והסלע הוא משקל שלש מאות ושמנים וארבעה מגרגרי השעורה מכסף נקי , לפי מה שהתבאר לקודמים מגדרו (ראה מש"ת שקלים א , ב). (התועלות לשמ' כא , יב - לב , בקובץ תועלות לרלב"ג). (הקדמה) (חלק שלישי:) "וכי יפתח איש בור" (כא , לג) עד "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים" (שמ' כב , ו). (בחלק זה אין ביאור המילות).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואם יגח השור קטן או קטנה מישראל , כמשפט הזה יעשה לו - רוצה לומר , שיסקל השור; וישלם בעליו כופר , אם היה מוּעָד (ראה משנה ב"ק ד , ה). ואם היה הנגוח עבד כנעני , או אמה כנענית , הנה יהיה הכפר שלשים שקלים של כסף - כל שקל מהם משקל שלש מאות ושמנים וארבעה גרגירי שעורה - והם יהיו לאדניו , והשור יסקל (ראה שם). וזה לך לראיה , כי מה שאמר או בן יגח או בת יגח הוא בבני ישראל. ועוד , כי כל הענין הוא מדבר בשיהיה הנזק לאנשי התורה , אבל הבדיל בין קצתם לקצת; וזה , כי העבד והאמה , מפני שאינם בשלמות בגדר ישראל , הבדיל ביניהם ובין ישראל (ראה מכיל' משפטים נזיקין יא). וראוי שתדע , כי שור של שני שותפין שהועד והמית - יתחייב כל אחד מהם כפר שלם , כי הכפר הוא לכפרה על הנפש , ולכל אחד מהם תצטרך כפרה שלימה , כי נפש יש לו (ראה ב"ק מ , א; מש"ת נזקי ממון י , ה). והנה , מי שלא ירצה לתת הכפר , כופין אותו בית דין לתת ליורשי הנהרג , שנאמר: ונתן פדיון נפשו (ראה מש"ת נזקי ממון י , ד) . והנה זאת ההעדה היא , לפי פשטי הכתובים , שתהיה נגיחתו בשלשה ימים , שנאמר "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום" (לעיל , כט). ואולם העדתו אפשר שתהיה יחד , רוצה לומר , שיעידו העדים בבית דין שנגח שלשה פעמים , שנאמר "והועד בבעליו" (שם) - אחר נגיחתו שלשה פעמים. וידמה שלא אמרה התורה "מתמול שלשום" אלא כדי שתהיה הריגתו האנשים בשלשה פעמים זה אחר זה , כי אז יהיה מוּעָד; לא שהרג שלשה יחד בהכאה אחת במספר , כי אין ראוי שנחשוב אותו למועד כשהיה הענין בזה התאר. ומזה המקום יסור הספק , איך יתכן שיהיה מועד אחר שהוא נסקל בהריגה אחת לבד; וזה , שזה אפשר כשהרג שלשה אנשים ובאו אחר כן עדים והעידו זה בבית דין , וקודם שנגמר דינו הרג הרביעי , כי אז יסקל השור וישלמו הבעלים כפר. או אם הרג שלשה גוים , כי אז הוא מועד לאדם. או שהרג שלשה בני אדם טרפה , כי הוא אינו נסקל עליהם (ראה מש"ת נזקי ממון י , ג) , שנאמר "והמית איש או אשה" (לעיל , כט) - יצאו אלו , שהם כמו מתים. ולפי שהכפר הוא לכפרה , נשפֹּט בו להחמיר; בהפך מה שהיינו שופטים בו אם היה ממון , שאז היינו שופטים בו להקל כשיקרה בחיובו ספק (ראה שורש אחד עשר). ולפי שאמר השור יסקל וגם בעליו יומת , למדנו שאין הבעלים משלמים כפר עד שיסקל השור , כי הרי מיתת הבעלים נמשכת לסקילת השור (ראה מש"ת נזקי ממון י , ג); ובזה יִשלַם לו שיהיה הכפר פדיון נפשו. ואולם אם לא נסקל השור , יתבאר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הששי) שלא יספיק הכפר לכפר עונו; כי בסקילת השור על יד בית דין יהיה לבעלים מהבשת והצער מה שלא יעלם , ולזה יכֻפר קצת העון בזה; עם שבזה תועלת לסלק ההזקים מבין האנשים . וממה שאמרנו יתבאר , שזה אמנם יהיה כשיהיה השור מחוייב סקילה; אמנם כשלא היה השור מחוייב סקילה - וזה אמנם יהיה כשלא היתה כונתו להזיק , כי אז לא יתחייב השור סקילה , כמו שהתבאר (בה"פ לעיל , כח) - הנה אז ישלמו הבעלים כפר , מפני שלא שמרו אותו; כי חיוב הכפר בא מזה הצד , כי האדם מוזהר שלא ישים דמים בביתו (ראה דב' כב , ח) , ולזה יביא הכפר לכפרה על זה העון. וזה אמנם יהיה כשהיה מועד ליפול על בני אדם בבורות לאכול ירק שם , או שהיה מועד להתחכך להנאתו בכותלים להפילם על בני אדם; כי מפני שהוא מועד להרוג האנשים בזה האופן , הנה יתחייבו הבעלים כפר כשלא שמרוהו. ולא נאמר: כיון שאין השור נסקל , אין הבעלים משלמים כפר; וזה , כי מפני שהכפר בא לכפרה , נחמיר בזה ונאמר , כי אולי לא הקפידה התורה בזה אלא כשהיה השור ראוי לסקילה (ראה ב"ק מד , א). ועוד , כי הבעלים לא נפטרו מהכפר , כשלא נסקל השור , אלא מפני שגדול עונם מנשוא (ע"פ בר' ד , יג) אותו בכפר לבדו , ולולי זאת הסבה היו הבעלים יותר ראויים לשלם כפר כשלא נסקל השור , כי יחשב שאין ראוי שיהיו הבעלים נענשים בשני אלו העונשים יחד; ולזה אמרה התורה: השור יסקל וגם בעליו יומת - להעיר על החֹמר שהחמירה בזה העונש. ואולם , כשלא יתחייב השור סקילה , הוא מבואר שהבעלים מחוייבים לשלם כפר , מפני שלא שמרו שורם . וכן אם העידו העדים שיש לו שור נגח בבקרו , ולא ידעו אי זה הוא - הנה ישלמו הבעלים כפר אעפ"י שאין השור נסקל , כי הוא מוכרח לשמור כל בקרו , לשומרם מזה ההיזק הנפלא (ראה ב"ק מא , א); וזאת היתה כונת התורה בלי ספק , כמו שהתבאר מדברינו . ואולם , אם חבל השור באדם , הנה זה הוא ממה שלא נזכר דינו בתורה; ואולם נלמד זה הדין מנזקי שור בשור (ראה ב"ק לג , א) , שהבעלים משלמין עליהם ממון , כמו שיתבאר (להלן , לו) . ונלמד זה גם כן ממה שנזכר מענין הכפר בתורה. וזה , כי במקום שאין לאדם חיוב ממון כשהזיק בידיו , יתחייב ממון כשהזיק שורו , והוא הכפר . ולזה הוא מבואר , כי במקום שיהיה לאדם חיוב ממון כשהזיק בידיו , יתחייב ממון כשהזיק שורו; רוצה לומר: הממון הדומה לכפר , והוא הנזק . ומזה יתבאר כי השור לא יתחייב בחמשה דברים , ואולם יתחייב בנזק לבד , כי הכפר הוא נזק. והנה יתבאר כי השור לא יתחייב בדמי ולדות , כי התורה לא חייבתהו , רק בדמי נפש שהוא נשלם ההויה , כמו איש ואשה ובן ובת ועבד ואמה; וזה מבואר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום החמישי; ראה משנה ב"ק ח , ב). וכבר יתבאר גם כן , שאם היה השור מועד , ושמרוֹ בעליו השמירה הנהוגה לכמו הבעל חיים ההוא - הנה הוא פטור מן הכפר , שהרי שמרוֹ , והתורה אמרה "ולא ישמרנו בעליו" (להלן , לו; ראה משנה ב"ק ד , ט; מכיל' משפטים נזיקין י). וכבר יתבאר , שאין הבדל בין תם למועד אלא בשור ובמה שידמה לו שאינו מועד לזה מתחלת ענינו; ואולם אם היה שם מי שהוא מועד מתחלתו , כמו הארי והזאב והדוב ומה שידמה להם , במקומות אשר ימָצאו מועדים להריגת האדם - הנה יתחייב עליהם לפי מה שיֵראה בזולת הֶעדה , אם לא שמרם כראוי; וזה מבואר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הראשון; ראה משנה ב"ק א , ד). (התועלות לשמ' כא , יב - לב , בקובץ תועלות לרלב"ג). (חלק שלישי: "וכי יפתח איש בור" עד "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים"; כא , לג - שמ' כב , ו).
ריכוז קישורים