עין המסורה:
ישיב
-
כ"ד
(בלישנא):
בר'
נ
,
טו;
שמ'
כא
,
לד;
וי'
כה
,
נא
,
נב;
דב'
יז
,
טז;
לב
,
מג;
ש"א
כו
,
כג;
ש"ב
כב
,
כא;
מ"א
ב
,
יז;
יש'
מד
,
יט;
יח'
יח
,
ז
,
ח
,
יב;
לג
,
טו;
הו'
יב
,
ג
,
טו;
תה'
יח
,
כא;
נד
,
ז;
מש'
יב
,
יד;
טו
,
א;
כה
,
יג;
איוב
ט
,
יג;
לט
,
יב;
דנ'
יא
,
יח.
ר' יוסף בכור שור:
בעל
הבור
-
שפתחו
או
כרהו
,
שהתקלה
באה
על
ידו.
כסף
ישיב
-
ושוה
כסף
ככסף
(ראה
ב"ק
ז
,
א).
והמת
יהיה
לו
-
לבעלים
(ראה
ב"ק
נג
,
ב)
,
שהרי
אם
היתה
הנבילה
לבעל
הבור
,
היה
משלמה
לו;
דכל
מידי
-
"מיטב"
(שמ'
כב
,
ד)
הוא
,
דאי
לא
מזדבן
הכא
,
מיזדבן
במתא
אחריתי
(ראה
ב"ק
ז
,
ב).
ונראה
דמשום
הכי
אמר
רחמנא:
נזקין
במיטב
(ראה
גיטין
מח
,
ב)
,
דאדם
רוצה
בקב
שלו
מקביים
של
חבירו
(ראה
ב"מ
לח
,
א);
וסברא
הוא
,
וגם
שלו
מזומן
לו.
ועוד
,
דאדם
היה
לו
להזהר
שלא
יזיק
את
חבירו
,
ולפיכך
אמר
רחמנא
שישלם
מידי
דקפצו
עלויה
זבינה
,
כדי
שיהא
מה
שישלם
לו
מזומן
לו
לעשות
בו
כרצונו.
אבל
מִלוה
,
אין
דרך
להלוֹת
לו
דבר
שהוא
צריך
לו
תדיר
,
ולכך
דיי
שישלם
לו
זיבורית
,
שהרי
גם
זה
לא
נתכווין
להזיקו
,
אלא
מתוך
דחקו
אינו
יכול
לשלם;
ורבותינו
פירשו
(ראה
גיטין
מט
,
ב)
,
שלא
יראה
אדם
בית
נאה
וכרם
נאה
לחבירו
ויקפוץ
להלוותו.
אבל
רבותינו
אמרו
(ראה
ב"ק
ח
,
א):
בבינונית
,
מפני
תקנת
העניים
,
שלא
תנעול
דלת
בפני
לוין.
וכתובת
אשה
-
בזיבורית
(ראה
ב"ק
ז
,
ב)
,
דלא
מידי
אפסדה
,
כדאמרינן
גבי
ערב
,
וכתובה
-
'טב
למיתב
טן
דו'
(ראה
קידושין
ז
,
א).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי
יפתח
איש
בור
שהיה
מכוסה
כראוי
(ראה
ב"ק
מט
,
ב;
מש"ת
נזקי
ממון
יב
,
ד)
,
או
כי
יכרה
איש
בור
ולא
יכסנו
כראוי
(ראה
משנה
ב"ק
ה
,
ו)
,
ונפל
שמה
שור
או
חמור
או
אחד
משאר
בעלי
חיים
(ראה
שם
,
ז)
-
בעל
הבור
ישלם
ההיזק
שבא
בבעל
חיים
ההוא
מצד
הבור
,
כסף
ישיב
לבעליו
בשעור
ההיזק
ההוא.
והמת
יהיה
לו
-
רוצה
לומר:
לנִּזק
,
כי
זה
מן
הראוי;
רוצה
לומר
,
שלא
ישלם
בעל
הבור
אלא
ההיזק
שנתחדש
בסבת
הבור;
ולזה
יהיה
אמרו
והמת
יהיה
לו
שב
אל
הנִזק
,
לא
אל
המזיק
(ראה
ב"ק
י
,
ב).
וראוי
היה
להיות
כן
,
שאם
אתה
אומר
שתהיה
הנבלה
למזיק
,
הנה
יקרה
מזה
שתפָּסד
הנבלה:
כי
המזיק
לא
ירצה
להחזיק
בה
,
כדי
שלא
יחייב
עצמו
בתשלומי
הנזק
ההוא
עד
יוברר
הדבר
על
פי
עדים
ויחתך
הדין
על
יד
בית
דין;
והבעלים
לא
יחזיקו
בה
,
לפי
שאינה
שלהם.
ולזה
היה
מהיושר
התוריי
,
שתהיה
הנבלה
לנִזק
והוא
ישתדל
למכרה
באופן
שלא
תפסד
,
אלא
שבעל
הבור
חייב
להוציא
לו
משם
הנבלה;
רוצה
לומר
,
שהוא
יפרע
שכר
ההוצאה
ההיא
,
כי
הוא
גרם
לו
זה
הנזק
גם
כן
(ראה
ב"ק
יא
,
א).
והוא
מבואר
,
שהאיש
והאשה
שוים
בזה
הדין
,
שנאמר:
בעל
הבור
(מכיל'
משפטים
נזיקין
ו).
ובכלל
,
הנה
אין
סבה
תפטר
בה
האשה
מתשלומי
אלו
הנזקים
,
ואולם
דבר
הכתוב
בהווה.
ובכלל
,
הנה
הכונה
היתה
לסלק
ההזקים
,
באופן
שלא
יבא
נזק
מהאדם
לחברו.
ואמנם
הקטן
והשוטה
והחרש
לא
ינהג
בהם
זה
הדין
,
כי
אינם
בני
דעת;
ולזה
כיונה
התורה
באמרה
וכי
יפתח
איש
-
להוציא
את
הקטן
,
לפי
שאינו
בן
דעת
לפי
הנהוג
,
וכן
הענין
בחרש
והשוטה
(ראה
ב"ק
ט
,
ב;
מכשב"י
משפטים
כא
,
לג)
.
וראוי
שתדע
,
שזה
הדין
לא
ינהג
אלא
במקום
שהיה
רשות
לבעל
חיים
ההוא
להלוך
,
כמו
רשות
בעליו
ורשות
הרבים
ומה
שידמה
לו
בזה
הענין
(ראה
משנה
ב"ק
ה
,
ה)
,
שנאמר:
ונפל
שמה
שור
או
חמור
-
שיפול
בדרך
נפילה;
והנה
,
אין
דרך
שיכנסו
השור
והחמור
של
אדם
בבית
חברו;
ועוד
,
שאין
לו
אשם
על
זה.
והנה
יתחייב
על
הבור
שהוא
ברשות
הרבים
,
אעפ"י
שאינו
שלו
,
לפי
שלא
היה
לו
רשות
להמציא
שם
ההיזקים
(ראה
ב"ק
כט
,
ב).
ואם
חפר
ברשותו
,
והפקיר
אחר
זה
רשותו
ולא
הפקיר
בורו
,
הנה
יתחייב
בנזקים
ההם
,
לפי
שהוא
בעל
הבור;
ובכלל
,
איך
שהיה
שיהיה
הוא
בעל
הבור
,
הנה
הוא
חייב
בנזקי
הבור
,
שנאמר:
בעל
הבור
ישלם.
ואולם
אם
הפקיר
רשותו
ובורו
,
לא
ישאר
בכאן
צד
יתחייב
בעבורו
בנזקי
הבור:
לפי
שלא
יתחייב
על
החפירה
,
שכבר
חפר
בשלו
,
ואינו
גם
כן
בעל
הבור
(ראה
ב"ק
מט
,
ב
-
נ
,
א;
מש"ת
נזקי
ממון
יב
,
ב).
וכבר
יתבאר
לך
שהוא
יתחייב
על
חפירתו
בור
ברשות
הרבים
,
אעפ"י
שאינו
שלו
,
שנאמר:
וכי
יפתח
איש
בור
-
מגיד
לך
שעל
פתיחתו
אותו
חייב;
ומפני
זה
יקרֵא
'בעל
הבור'
,
כי
הוא
המציא
התקלה
ההיא.
ואינו
חייב
על
נזקי
הבור
שאינו
שלו
אלא
אם
המציא
התקלה
ההיא
מדעתו
,
כאלו
תאמר
,
שפתח
הבור
או
חפר
אותו;
אבל
אם
היה
אנוס
בהמצאתו
אותו
-
פטור
,
כמו
שנתקל
ונשברה
כדו
ברשות
הרבים
(ראה
משנה
ב"ק
ג
,
ה).
וראוי
שתדע
,
שדין
הבור
ודין
שאר
התקלות
הדומות
לו
הוא
אחד;
כאלו
תאמר
,
שהניח
אבן
ברשות
הרבים
ונתקל
בה
הבעל
חיים
בהליכתו
(ראה
ב"ק
ג
,
א).
ואחד
שור
וחמור
ושאר
בעל
חיים
,
ואמנם
דבר
הכתוב
בהווה
(ראה
משנה
ב"ק
ה
,
ז).
וראוי
שתדע
,
שלא
יתחייב
על
מיתת
שור
וחמור
אם
לא
היתה
נפילתם
לפי
הנהוג;
רוצה
לומר
,
שאם
היו
קטנים
או
שוטים
או
סומים
-
יתחייב
בעל
הבור
על
נפילתם
,
לפי
שאין
דרכם
להתבונן
בדרך
,
אם
יש
שם
מכשול
אם
לא;
ואולם
אם
היו
גדולים
ופקחים
,
הנה
הוא
פטור
,
לפי
שדרכם
להתבונן
בדרכים;
אלא
אם
נפלה
הבהמה
בלילה
(ראה
ב"ק
נד
,
א
-
ב)
,
או
שדחפה
בעל
חיים
אחר
שם
,
או
שהיתה
האבן
אצל
הבור
,
שנתקל
בה
ונפל
(ראה
ב"ק
נג
,
א)
,
או
שנשפכו
שם
מים
אצל
הבור
והוחלקה
שם
ונפלה;
כי
כשהיה
הענין
על
זה
התואר
-
יתחייב
בעל
הבור
,
כי
הבהמה
היא
כמו
אנוסה
בזאת
הנפילה.
ואם
היתה
לתקלה
אחרת
בעלים
-
ישלמו
יחד
הנזק
בעל
הבור
ובעל
התקלה
ההיא
,
כי
לכל
אחד
מהם
מבוא
בהמצאת
זה
הנזק
(ראה
שם).
וראוי
שתדע
,
כי
בהמתו
של
אדם
,
אם
המציאה
תקלה
ברשות
הרבים
,
הנה
בעל
הבהמה
פטור
מלשלם
הנזקים
שיתחדשו
מפני
התקלה
ההיא
,
שנאמר:
וכי
יפתח
איש
בור
-
ולא
שיפתח
שור
בור
(ראה
ב"ק
יט
,
ב);
וזה
מבואר
מן
השרשים
הכוללים
(רלב"ג
הקדמה
לבר'
,
באור
המלות
,
המקום
החמישי).
וראוי
שתדע
,
שמי
שמסר
בורו
לבן
דעת
שישמור
אותו
-
פטור
מנזקי
הבור
,
שנאמר:
ולא
יכסנו
-
והוא
הדין
לשמירה
אחרת
שתִשוה
כמו
הכסוי
(ראה
ב"ק
ט
,
ב)
.
והנה
אם
כסהו
בכליוֹ
של
חברו
,
ובא
חברו
ונטלו
-
הנה
לא
יפטרהו
זה
הכסוי
,
כי
לא
היה
לו
רשות
לכסותו
בו
,
וחברו
כשנטלו
-
נטלו
ברשות
(ראה
ב"ק
ל
,
א).
והנה
אמרה
התורה:
בור
,
שיש
בו
כדי
להמית
-
אף
כל
שיש
בו
כדי
להמית;
ולזה
הוא
מבואר
,
שאם
לא
היה
בתקלה
כדי
להמית
-
פטור
מהמיתה
,
אבל
הוא
חייב
על
הנזקים
,
לפי
שכבר
יש
בו
כדי
להזיק
(ראה
משנה
ב"ק
ה
,
ה).
וזה
יתבאר
עוד
מנזקי
אדם
באדם
,
שהוא
מחוייב
שיהיה
בַּכלי
אשר
הזיק
בו
כדי
להזיק
ההזק
ההוא
,
כמו
שקדם
(בה"פ
כא
,
יח
-
יט)
.
וראוי
שתדע
,
שאם
נפל
בבור
אדם
ומת
,
שבעל
הבור
הוא
פטור
(ראה
משנה
ב"ק
ה
,
ו);
וזה
,
כי
התורה
בארה
דין
המתת
האדם
בשור
המועד
,
מפני
שיש
לו
בעצמו
התחלה
ללכת
ולהזיק
,
מה
שאין
הענין
כן
בבור;
ולזה
לא
נלמד
זה
הדין
בבור
ממה
שנאמר
בזה
בשור
(ראה
משנה
ב"ק
א
,
א).
ואולם
אם
נִזק
אדם
בנפילתו
בבור
,
הנה
יתחייב
בעל
הבור
בנזקיו
(ראה
ב"ק
כח
,
ב)
,
ואפילו
אם
היה
פקח
ונפל
שם
ביום
,
כי
אין
דרך
בני
אדם
להתבונן
בדרכים
(ראה
ב"ק
כז
,
ב);
כי
ההקש
הוא
אחד;
רוצה
לומר
,
שהוא
ישלם
לו
הממון
שחִסר
אותו
אם
נפלה
שם
בהמתו
,
ולזה
ישלם
לו
מה
שחִסרוֹ
מהממון
כשנפל
שם
הוא
בעצמו.
וכמו
שלא
ישלם
לו
מבהמתו
כי
אם
הנֵזק
,
כן
לא
ישלם
לו
מגופו
כי
אם
הנזק;
ואולם
שאר
הדברים
לא
ישלם
לו.
וכבר
יתבאר
זה
באופן
אחר;
וזה
,
כי
הוא
זכר
שור
וחמור
-
להוציא
את
האדם
,
שאינו
מסוגם
הקרוב
,
וכבר
נתמעט
האדם
לענין
המיתה
שנזכרה
בשור
וחמור
(ראה
ב"ק
כח
,
ב).
ולפי
שהוא
מבואר
שבעל
הבור
חייב
על
נזקי
בהמה
כמו
שהוא
חייב
על
מיתתה
,
כי
ההקש
הוא
אחד
,
ולא
נתמעט
האדם
כי
אם
מענין
המיתה
-
הנה
יתחייב
בעל
הבור
על
נזקי
אדם
,
אם
לא
היה
האדם
פושע
בנפילתו
בו
(ראה
ב"ק
כז
,
ב).
והוא
מבואר
,
שאם
נפלו
כלים
בבור
ונשתברו
או
נִטַּנפו
,
שבעל
הבור
פטור
,
שנאמר:
ונפל
שמה
שור
או
חמור
-
שדרכן
לילך
וליפול
בבור;
יצאו
כלים
,
שאין
דרכן
לילך
ליפול
שם
,
ואינם
גם
כן
מסוג
השור
והחמור
(ראה
ב"ק
כח
,
ב).
ולזה
יהיה
פטור
גם
על
הכלים
שנפלו
שם
עם
השור
והחמור
,
כי
התורה
לא
חייבתהו
לשלם
כי
אם
השור
והחמור
ומה
שידמה
להם
מהבעלי
חיים
(ראה
משנה
ב"ק
ה
,
ו).
והוא
מבואר
,
כי
מה
שאמרה
התורה:
כסף
ישיב
לבעליו
-
אינו
לחייבו
שישלם
כסף
ולא
שְוֵה
כסף
,
כי
מה
שהזיקוֹ
הוא
שוה
כסף
,
לא
כסף;
ולזה
הוא
מבואר
,
כי
שוה
כסף
הוא
ככסף.
וכבר
יתבאר
מהדברים
הנלוים
לזה
(ראה
ב"ק
ז
,
א)
,
שאם
היתה
הבהמה
שמתה
מפסולי
המוקדשין
,
הנה
בעל
הבור
פטור
,
שנאמר:
והמת
יהיה
לו
-
מי
שאפשר
בו
להיות
לו;
יצאו
פסולי
המוקדשין
,
שהן
אסורין
בהנאה
כשמתו
(ראה
ב"ק
נא
,
א)
,
כמו
שיתבאר
במה
שיבא
(דב'
יב
,
טו).
ובכלל
,
הנה
אינו
מן
היושר
שישלם
,
רק
מה
שפחתתו
המיתה
לפי
הנהוג
בשיָשׁוּמוּ
הנבלה;
ואולם
זאת
הנבלה
אין
לה
שומא
,
כי
אינה
שוה
כלל
,
ואין
ראוי
שיוסיף
לו
על
ענשו
מה
שיש
מדין
הקדשים
בזאת
הבהמה.
ולפי
שאי
אפשר
שתפול
השומא
בזאת
הנבלה
,
הנה
לא
ינהגו
בה
אלו
התשלומין.