תנ"ך - וכי־יגף שור־איש את־שור רעהו ומת ומכרו את־השור החי וחצו את־כספו וגם את־המת יחצון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶחֱצֽוּן: (שמות פרק כא פסוק לה)

טקסט וניקוד:

וְכִי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ אֶת־שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת־הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת־כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת־הַמֵּת יֶחֱצוּן: (שמות פרק כא פסוק לה)

טקסט בלבד:

וכי־יגף שור־איש את־שור רעהו ומת ומכרו את־השור החי וחצו את־כספו וגם את־המת יחצון: (שמות פרק כא פסוק לה)

תיקון קוראים:

וכי־יגף שור־איש את־שור רעהו ומת ומכרו את־השור החי וחצו את־כספו וגם את־המת יחצון: (שמות פרק כא פסוק לה)

תרגום אונקלוס:
וַאֲרֵי יִגּוֹף תּוֹר דִּגבַר יָת תּוֹרָא דְחַברֵיהּ וִימוּת וִיזַבְּנוּן יָת תּוֹרָא חַיָא וִיפַלְגוּן יָת כַּספֵּיהּ וְאַף יָת דְּמֵי מִיתָא יְפַלְגוּן :

עין המסורה:
וכי - י"א בפרשה: ראה לעיל , ז. את - י"ו פסוקים דאית בהון 'את את את את': בר' ד , יח; יט , כט; נ , ב; שמ' י , ה; כא , לה; מ , ד; וי' ה , כג; יג , נב; כ , יח; דב' יא , ב; יהו' כד , ג; מ"א יד , טו; יר' נא , לו; זכ' יא , י; דה"א כ , א; דה"ב יח , ל.

מסורה קטנה:
וחצו - ל'; יחצון - ל'.

רש"י:
וכי יגף - ידחוף , בין בקרניו בין בגופו בין ברגליו בין שנשכו בשיניו , כולן בכלל 'נגיפה' (ראה מכיל' משפטים נזיקין יב) , שאין 'נגיפה' אלא לשון מכה. שור איש - שור של איש. ומכרו את השור החי - בשָוִין הכתוב מדבר (ב"ק לד , א): שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים , בין שהנבילה שוה הרבה בין שהיא שוה מעט , כשנוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת , נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המתה; למדנו שהתם משלם חצי נזק , שמן השוין אתה למד לשאינן שוין , שדין התם לשלם חצי נזק , לא פחות ולא יותר. או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם? אם אמרת כן , פעמים שהמזיק משתכר הרבה , כשהנבילה שוה לימכר לגוים הרבה יותר מדמי שור המזיק; ואיפשר שאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר?! או פעמים שהניזק נוטל הרבה יותר מכדי נזק שלם , שחצי דמי השור המזיק שוין מכל דמי שור הניזק , ואם אמרת כן , הרי תם חמוּר ממועד?! על כרחך לא דיבר הכתוב אלא בשוין , ולמדך שהתם משלם חצי נזק; ומן השוין תלמוד לשאינן שוין , שמשתלם חצי נזקו; ששמין לו הנבילה , ומה שפיחתו דמיו בשביל המיתה יטול חצי הפחת והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה , ולא אמר 'ישלם חציו'? ללמד שאין התם משלם אלא מגופו , ואם נגח ומת , אין ניזק נוטל אלא הנבלה; ואם אינה מגעת לחצי נזקו , יפסיד; או שור שוה מנה , שנגח שור שוה חמש מאות זוז , אינו נוטל אלא את השור , שלא נתחייב התם לחייב את בעליו לשלם מן העלייה (ראה ב"ק טז , ב).

רשב"ם:
וחצו את כספו - חכמים פירשו כל הפסוק (ב"ק לד , א) , כי עולה הכל לתשלומי חצי נזק , ופירשו: שוויו של חי ושל מת לפי עניין חצי נזק.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
את שור רעהו - שור סמוך אל רעהו , כהִסמך שור אל איש. ואילו היה כדברי בן זיטא , היה כתוב: את השור שהוא רעהו. ומשפט , שיחצון החי והמת בהיות הנוגף והנגוף שוים. ומשפט המשונים לא הזכירו הכתוב , רק היה בקבלה (ראה ב"ק לג , א). ואין לנו צורך להזכיר כל שהוא חקוק בנזיקין.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכי יגוף. אמר בן זיטא , כי רעהו - תאר לשור. והלא ראה , כי שור איש - סמוך הוא; וכן הוא שור רעהו. ואין לשור רֵעַ , רק בן זיטא לבדו. וזה השור , שהוא תם , ישלם בעליו חצי נזק.

ר' יוסף בכור שור:
ומכרו את השור החי , וגם המת ימכרו וחצו את כספו - לפי שהיה תם ולא דרכו להזיק , ולא היה על הבעל להזהר בו ולא פשע; ומזלא דתרווייהו גרים , לפיכך תרוייהו שוים בהיזק. ובסתמא דבר הכתוב , דמסתמא שור כשור , ושוה זה כזה , וכשחולקין אותן נמצא ההיזק שוה ביניהם. ומתוך כך יש להבין , שאם אינם שוים , שיהיה חצי היזק על המזיק וחציו על הניזק , ובלבד שיהא שוה שור המזיק חצי הנזק , שאם אינם שוים רק חצי הנזק שעשה , יקחנו הניזק כולו; ואם אינו שוה חצי נזק , יקח מי שהזיקו ותו לא , דכיון שלא פשעו הבעלים בדבר , לא ישלם לו , רק מי שעשה לו הנזק , אותו יקח. וכן אמרו רבותינו (משנה ב"ק א , ד) , דתם אינו משלם , רק מגופו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי יגוף שור איש את שור רעהו באופן שימות - ומכרו את השור החי וחצו את כספו ביניהם , וגם את המת יחצון. וראוי שתדע , שאין כונת התורה שימָכר השור החי , כמו שיראה מפשט הכתוב; שאם היה הענין כן , לפעמים המזיק נשכר - וזה יהיה כשהיתה הנבלה יותר שוה מהשור החי; ולפעמים יהיה משלם יותר ממה שהזיק , ויהיה אם כן תם חמוּר ממועד! וזה כולו הוא בלתי ראוי . ולזה הוא מבואר , שהדין הזה יהיה כשיהיו השורים שוים (ראה משנה ב"ק ג , ט); כמו שאמר אחר זה "שלם ישלם שור תחת השור" (להלן , לו) - שהרצון בו: שיהיו שוים. ולפי מה שנזכר במה שקדם (לעיל , לג - לד) יתבאר , כי אמרוֹ וגם את המת יחצון - אין הרצון בו שיטפלו שניהם בנבלה ההיא , כי בעל השור המזיק לא ירצה להטפל בה עד יתברר הדבר על פי בית דין , כדי שלא יחייב עצמו בתשלומי זה הנזק , ויקרה מזה שתִפָּסֵד הנבלה. ולזה היה מן היושר , שיהיו שָׁמִין כמה היתה הנבלה שוה בשעת מיתה; ואם נפסדה אחר זה או הוזלה קודם השומא - יהיה ההפסד לנִזק , כי הוא פושע בזה (ראה ב"ק י , ב); ואם נתיקרה קודם השומא - יהיה השבח לשניהם , כי לא נוסף ערכה בסבת הנִזק (ראה ב"ק לד , ב) . ויתבאר מזה , שנזק השור התם הוא משתלם בגופו (ראה משנה ב"ק א , ד); ולזה , אם נגנב או נאבד , הבעלים פטורין. והנה הדין בזה כמו הדין בשור תם שהרג את האדם (ראה לעיל , כח) , שלא יפסידו בו הבעלים כי אם השור ההוא (ראה ב"ק י , ב).
ריכוז קישורים