תנ"ך - זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ: (שמות פרק כב פסוק יט)

זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ: (שמות פרק כב פסוק יט)

זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו: (שמות פרק כב פסוק יט)

זבח לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו: (שמות פרק כב פסוק יט)

תרגום אונקלוס:

דִּידַבַּח לְטָעֲוָת עַמְמַיָא יִתקְטִיל אֱלָהֵין לִשׁמָא דַייָ בִּלחוֹדוֹהִי :

עין המסורה:

יחרם - ג' , ב' בפתח וחד בקמץ: *שמ' כב , יט; וי' כז , כט; עז' י , ח.

מסורה גדולה:

יחרם ג' ב' פת' וחד קמ' זבח לאלהים כל חרם אשר יחרם יחרם כל רכושו.

מסורה קטנה:

זבח לאלהים - ל'; יחרם - ג' ב' פתח וחד קמצ'.

רש"י:

לאלהים - לעבודה זרה. אילו היה נקוד לֵאלהים , היה צריך לפרש ולכתוב 'אחרים' , עכשיו שנאמר לָאלהים , אין צריך לפרש 'אחרים'; שכל למ"ד או בי"ת המשמשת בראש התיבה , אם נקודה בחטף , כגון לְמלך , לְמדבר , לְעיר , צריך לפרש לאיזה מלך , לאיזה מדבר , לאיזה עיר , וכן: לִמלכים , לִרגלים , לִבקרים , צריך לפרש לאיזה , ואם אינו מפרש , כל מלכים במשמע; וכן: לֵאלהים - כל אלהים במשמע , ואפילו קודש. אבל כשהיא נקודה בפתח , כגון: לַמלך , לַמדבר , לָעיר , נודע באיזה מלך מְדַבֵּר , וכן לָעיר - נודע באיזה עיר הוא מדבר , וכן לַמלכים , לָרגלים; וכן לָאלהים - לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר. כיוצא בו: "אין כמוך בָאלהים" (תה' פו , ח) - לפי שלא פירש הוצרך לינקד פתח. יחרם - יומת. ולמה נאמר , והלא נאמרה בו מיתה במקום אחר: "והוצאת את האיש ההוא [או את האשה ההיא]" וגו' (דב' יז , ה)? אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייבו מיתה , שלא תאמר: כל עבודות במיתה , בא ופירש כאן: זבח לאלהים - מה 'זביחה' עבודה הנעשית בפנים לשמים , אף אני מְרַבֶּה המקטר והמנסך שהם עבודה בפנים , וחייבים עליהם לכל עבודה זרה , בין שדרכה לעובדה בכך בין שאין דרכה לעובדה בכך (ראה מכיל' משפטים נזיקין יז) , אבל שאר עבודות , כגון המכבד , המרבץ , המגפף והמנשק , אינו במיתה.

רשב"ם:

זבח לָאלהים - פתח (לפנינו: קמץ) , אבל 'לֵאלהים' משמע: לשמו של הקדוש ברוך הוא. לָאלוהים - לאותם שאמרתי לך "לא יהיה לך אלהים אחרים" (שמ' כ , ג).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

זובח לָאלהים - והטעם: הידועים בעולם , כמו מולך וכמוש. גם נודע בפתחות הלמ"ד , שהזובח אפילו למלאכים יחרם. אם הוא , הזובח , קהל , יהיו לחרם הם וכל אשר להם; ואם הוא יחיד , אמרו המעתיקים (ראה סנה' קיא , ב) שהוא יהרג לבדו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

זובח - על דרך הפשט אינו מדבר על ישראל , כי כבר הזכיר על זה בדבור שני (ראה שמ' כ , ה); רק בעבור הגר הכתוב אחריו (ראה להלן , כ) נאמר זה; גם בעבורו נאמר "כל שוכב עם בהמה" (לעיל , יח) , כי כן מנהג עַם נכרי. והנה על זה התנאי יגור בארץ ישראל , שלא ישכב עם בהמה ושלא יזבח לעבודה זרה ― ואמר לָאלהים - שהוא רגיל לעבדו מקדם; ומלת אלהים כוללת אף המלאכים שנקראו 'אלהים' ― רק לשם הנכבד לבדו , שהוא 'שם העצם' (ראה פירושו שמ' ג , טו) , ולא יתערב אחר עמו.

ר' יוסף בכור שור:

זובח לאלהים יחרם - גם זה מעניין המכשפים , שדרך המכשף לקטר לשדים ולאלהים אחרים; ולכך: זובח לאלהים יחרם , בלתי ליי' לבדו - ריקם כל העבודות לשם המיוחד (ראה סנה' ס , ב); והאי דכתיב לבדו - לומר , שאם יזבוח לשדים ולאלהים אחרים עמו , כמו הכותיים , דכתיב בהן "את יי' היו יריאים ואלהיהם היו עובדין" (ראה מ"ב יז , לג) - אם יעשה זבח בשותפות , יחרם; לכך נאמר: לבדו. שמעתי משום רבינו עובדיה זצ"ל. ורבותינו דרשוהו לחייב על עבודת פנים אפילו שלא כדרכה , בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (ס , ב).

רמב"ן:

זובח לאלהים יחרם - לעבודה זרה; והוא נקוד פתח (מיודע) , כלומר: לאותן אלהים שהזהרתם עליהם במקום אחר. כך פירש רבנו שלמה. ואמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי על דרך הפשט איננו מדבר בישראל , שכבר הזהיר על עבודה זרה בדבור השני (ראה שמ' כ , ג ואי') , רק בעבור הגר הכתוב אחריו (להלן , כ); כי על תנאי זה יגור בארצנו , שלא יזבח לאלהיו כאשר היה עושה. והבל יפצה פיהו (ע"פ איוב לה , טז) , כי בעשרת הדברות הזהיר על עבודה זרה ב'לאו' (שמ' כ , ג - ה) , וכאן מפרש העונש והמשפט שנעשה בו; כאשר עשה ב"לא תרצח" ו"לא תנאף" (שם , יג) , כי אלה הם המשפטים אשר ישים לפניהם (ראה שמ' כא , א)! והנה חייב אותו מיתה , כי יחרם - מיתת בית דין , וכן "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת" (וי' כז , כט). ואמר יחרם - כי מפני שזבח לחרם יהיה חייב שיחרם; כענין "והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו... כי חרם הוא" (דב' ז , כו). ויתכן שיכלול הכתוב הזובח גם הזבח , שהכל יהיה לחרם , לרמוז שהוא אסור בהנאה. והזכיר הכתוב 'זביחה' , והוא הדין להשתחויה ולכל עבודת פְּנִים (ראה סנה' ס , ב); אבל שאר עבודות , כגון המכבד והמרבץ והמגפף והמנשק - אינו במיתה בשלא כדרכה , אבל כדרך עבודתה בכל ענין הוא מתחייב , ואפילו פוער עצמו לפעור (ראה סנה' ס , ב). והנכון במלת לאלהים , בפתחות הלמ"ד , שהם מלאכי מעלה , ונקראו 'אלהים' בהרבה מקומות , ככתוב "אין כמוך באלהים יי'" (תה' פו , ח); "הוא אלהי האלהים ואדני האדונים" (דב' י , יז); וכן "וישתחוו (בנוסחנו: השתחוו) לו כל אלהים" (תה' צז , ז). ויקראו גם כן 'אלים' , כאשר הזכרתי כבר (שמ' טו , יא). ואמר: בלתי ליי' לבדו - בעבור שהזובחים למלאכיו יחשבו לעשות חפצו , שיהיו הם אמצעיים להפיק להם רצון מאתו , וכאלו הזובחים לאל ולמשרתיו. על כן אמר: בלתי ליי' לבדו. ויש בכאן עוד בדרך הזה ענין עמוק , יובן ממנו סוד הקרבנות , ויכול המשכיל לדעתו ממה שכתבנו במקום אחר (שמ' ה , ג); ואנקלוס רמז לו בכאן , ועוד נרמְזנו אנחנו ב'תורת כהנים' (וי' א , ט) בעזרת האל יתברך לעד ולנצח.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

זובח לאלהים אחרים יחרם - אעפ"י שאין זה דרך עבודתם , יחרם ויומת. וכבר נתבאר בפרשת 'שופטים ושוטרים' שזאת המיתה היא סקילה (ראה דב' יז , ב - ה). והנה לא תעשה זאת העבודה כי אם ליי' לבדו. ולמדנו מזה , שכן הענין בשאר העבודות הנעשות לשם יתעלה , שאם עשה אחת מהן לעבודה זרה - הוא נסקל , אעפ"י שאין דרך עבודתה בכך; כאלו תאמר: אם נסך או קטר לעבודה זרה (ראה משנה סנה' ז , ו). ואולם בארה התורה זה בזביחה , שאינה ראויה בזה הדין כמו הקטור והנסוך; וזה , כי הזביחה אינה מיוחדת לשם יתעלה כיחוד הקטור והנסוך לו. ולזה תמצא , שזביחת הקדשים אין מתנאיה שתעשה על יד כהן , כמו שיתבאר בפרשת 'ויקרא' (ראה וי' א , ה; משנה זבחים ג , א); ואולם הקטור והנסוך לא יותר העשותם כי אם על יד כהן (ראה זבחים לב , א) . וכבר יתבאר מזה , שאם עבד עבודה זרה דרך עבודתה , שהוא חייב מיתה (ראה סנה' ס , ב). והנה בא זה המאמר בזה המקום , לפי שהאנשים , כאשר תרבה בהם תאות המשגל , יקחו להם מבנות הגוים לשכב עמם , ויהיה זה סבה שיפותו לעבוד עבודה זרה , כמו שאמר "כי יסיר את בנך מאחרי" (דב' ז , ד). ועוד , כי כבר ימשך מזה הפועל המגונה שיפותו לעשות תמונות , יזבחו לפניהם או יקטרו לפניהם , ויחשבו שיהיו בזה הפועל נעזרים בהשגת בעילת האשה אשר יחשקו בה , כמו שנתפרסם משגעונות האומות הקדומות בזה הענין. (התועלות לשמ' כב , טו - יט , בקובץ תועלות לרלב"ג). (חלק ששי: "וגר לא תונה" וגו' עד "לא תשא שמע שוא"; כב , כ - שמ' כג , א).