תנ"ך - אם־כסף׀ תלוה את־עמי את־העני עמך לא־תהיה לו כנשה לא־תשימון עליו נשך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־כֶּ֣סֶף׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ: (שמות פרק כב פסוק כד)

טקסט וניקוד:

אִם־כֶּסֶף׀ תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: (שמות פרק כב פסוק כד)

טקסט בלבד:

אם־כסף׀ תלוה את־עמי את־העני עמך לא־תהיה לו כנשה לא־תשימון עליו נשך: (שמות פרק כב פסוק כד)

תיקון קוראים:

אם־כסף׀ תלוה את־עמי את־העני עמך לא־תהיה לו כנשה לא־תשימון עליו נשך: (שמות פרק כב פסוק כד)

תרגום אונקלוס:
אִם כַּספָּא תּוֹזֵיף בְּעַמִי לְעַניָא דְּעִמָך לָא תְהֵי לֵיהּ כְּרָשׁיָא לָא תְשַׁווֹן עֲלוֹהִי חִיבוּליָא :

עין המסורה:
תשימון - ג' (מלא וחסר): שמ' כב , כד; יר' מב , טו; איוב יח , ב. ואחד: ותשימון - יח' מד , ח.

מסורה קטנה:
כנשה - ל'.

רש"י:
אם כסף תלוה - רבי ישמעאל אומר (מכיל' משפטים כספא יט): כל 'אם' ו'אם' שבתורה רשות , חוץ משלשה , וזה אחד מהם. את עמי. עמי וגוי - עמי קודם; עני ועשיר - עני קודם; ענייך ועניי עירך - ענייך קודמין; עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין. וכן משמעו: אם כסף תלוה , את עמי תַלוהו , ולא לגוי; ולאיזה מעמי? את העני; ולאיזה עני? לאותו שעמך (ראה מכיל' משפטים כספא יט). [דבר אחר (תנח' משפטים טו): את עמי - שלא תנהג בו מנהג בזיון בהלוואה , שהוא עמי. את העני עמך - הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה העני]. לא תהיה לו כנושה - לא תתבענו בחזקה; אם אתה יודע שאין לו , אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו , אלא כאילו לא הלויתו; כלומר: לא תכלימהו. נשך - רבית; שהוא כנשיכת נחש , שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש , ופתאום הוא מבטבט ונופח עד קדקדו; כך רבית , אינו מרגיש ואינו נזכר עד שהרבית עולה , ומחסרו ממון הרבה.

רשב"ם:
לא תהיה לו כנושה - כשיגיע זמן הלואה לגבות , אל תדחק אותו לקחת משכון , כדכתיב "והנושה בא לקחת" וגו' (מ"ב ד , א); "או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו" (יש' נ , א); כל נושה - כשמגיע הזמן , בא לקחת משכון: אם חבל תחבל - על ידי בית דין; כדכתיב "בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא" אותו "החוצה" (דב' כד , יא) , אבל אתה "לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו" (שם , י); וזהו לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך - למען הרחיב את זמנו. עד בא השמש - כל היום השיבהו לו; כי חכמים פירשוהו (ראה ב"מ קיד , ב) בכסות יום.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם אם כסף תלוה את עמי - להוציא הגרים , שהם נכרים. גם נסמך אל השם העני - שלא יחשוב העשיר שהשם יאהבנו יותר , על כן העשירו. וטעם עמך - שאתה מכירו. ואע"פ שאתה נושה , לא תהיה לו כנושה - שתקבל דורון שוחד ממנו , כדי שלא תבישנו. וטעם נשך - הוא נשך תרבית (ע"פ וי' כה , לו); ונקרא נשך - כי משפט הנשך שיגדל רגע אחרי רגע. ואמר תשימון - להכניס העדים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם כסף - אם נתן לך השם הון , שתוכל להלוות לעני. והזכיר זאת הפרשה , כי העני כמו הגר והיתום והאלמנה (ראה לעיל , כ - כא). וקרא העניים עמי , כי החסידים לא יבקשו עושר בעולם הזה; והעד: אליהו (ראה מ"א יז , א - יג); ואלישע שלא רצה לקבל מנחת נעמן (ראה מ"ב ה , טז); גם שמואל הרמתי (ראה ש"א יב , ג - ה). וטעם עמך - שהוא במקום שאתה דר בו. לא תהיה לו כנושה - שישא לך פנים בעבור טובתך. ואמר תשימון , כי המלוה והסופר והעדים - כולם עוברים (ראה שמ"ר לא , ו).

ר' יוסף בכור שור:
כנשה - כמי שנשה ושכח הלואתו זמן ארוך , ועתה דוחק הלוה ואומר לו ללוה: כמה ימים החזקתה בשלי? ודוחק אותו מאד; ונושה - כמו "נשני אלהים" (בר' מא , נא) - לשון שִכחה; ואינו נקרא 'נושה' אלא כשדוחק הלוה , כמו "והנושה בא לקחת" (מ"ב ד , א); "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך" (דב' כד , יא); "לא נשיתי ולא נשו בי וכולו מקללוני" (ראה יר' טו , י) - כלומר: איני דוחק אותם על שהם חייבים לי , וגם אני איני חייב להם כלום , ולא איחרתי להם מעותם , שקללוני על כך , וכולו מקללני חנם; אלמא , שאינו נקרא 'נושה' אלא בשעה שדוחק. וגם דרך המלוים בריבית , שעושה עצמו כאילו שכח , כדי שיעלה על המלוה ריבית הרבה , ואחר כך דוחק; ואל תהיה לו כנושה - להרבות רבית , ואחר כך תדחק. וזהו שאומר: ולא (בנוסחנו: לא) תשימון עליו נשך - כלומר: גם לא תשימון עליו נשך ללוות לו חמש בשש (ראה ב"ב פג , ב) לזמן קצוב , וגם מודיענו שמשעת שִׂימָה , שמַתְנֶה לו הריבית , עובר ב'לא תשימון' (ראה שמ' כב , כד). ואפקיה בלשון רבים , כי הלוה והמלוה והערב והעדים - כולם עוברים ב'בל תשימון' (ראה ב"מ עה , ב) [הגה"ה].

רמב"ן:
לא תהיה לו כנושה - הוא המלוה; יאמר , שלא תהיה לו כמלוה , שהוא כמושל ללוה , כענין שכתוב "ועבד לוה לאיש מלוה" (מש' כב , ז) , אבל תהיה לו בכל דבר כאלו לא לוה ממך לעולם; ולא תשים עליו נשך - שהוא "נשך כסף נשך אכל" (דב' כג , כ); אבל תהיה ההלואה אליו חסד , לא תטול ממנו תועלת כבוד ולא תועלת ממון.

רלב"ג - ביאור המילות:
לא תהיה לו כנושה - רוצה לומר: לנגשו בכח ולהצר לו בגביית חובו. נשך - הוא רבית , כמו שהלוהו ארבעה דנרין בחמשה דנרין (ראה ב"מ ס , ב). והנה נקרא זה הענין נשך , לפי שדרך המלוים כסף ברבית לקחת רבית לפי הזמן , כאלו תאמר , שידעו כמה יתנו בכל חדש , והרי הכסף ההוא הוא כמו נושך ואוכל תמיד. ואולם בהלואת האוכל לא יפול שֵם 'נשך' , כי אין מנהגו זה המנהג; והמשל , שאם הלוה ארבע מדות חטה בחמש לקציר , אעפ"י שיעבור זמן הקציר לא יקח ממנו רבית אחר .

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אם כסף תלוה את עמי , את העני שהוא עמך - במקומך , שאתה חייב להלוותו , כמו שאמרה התורה "העבט תעביטנו" (דב' טו , ח; ראה מכיל' משפטים כספא יט) , לא תהיה לו כנושה - לנגש אותו באכזריות. והנה לא צותה התורה שיפטר לו חובו , אם לא ירצה לפרוע , אבל באה זאת האזהרה שלא לנגשו ולצערו , באופן שלא יגיע תועלת למלוה ויגיע צער ללווה; כאלו תאמר , שישאל לו חובו בבית דין , והוא יודע שאין לו לשלם , ולא עשה זה אלא לצערו או לביישו , כדי שיתפרסם עניוֹ בפני רבים. לא תשימון עליו נשך - זאת היא אזהרה למלוה , וכן היא אזהרה לכל מי שתִשלַם זאת ההשמה על ידו , כמו הסופר והעדים , כי הם משימים עליו נשך במה שכתבו והעידו בו , עד שכבר יגבה בזה המלוה זה החוב. וכן יעבור הערב על זאת האזהרה , כי הוא כמו משים עליו נשך; שאם לא היה ערב לו , לא הלוה לו המלוה מעותיו (ראה משנה ב"מ ה , יא).
ריכוז קישורים