תנ"ך - כי הוא כסותה כסותו לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי־יצעק אלי ושמעתי כי־חנון אני: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ כְסוּתוֹ֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי: ס (שמות פרק כב פסוק כו)

טקסט וניקוד:

כִּי הִוא כְסוּתֹה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי־יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי־חַנּוּן אָנִי: ס (שמות פרק כב פסוק כו)

טקסט בלבד:

כי הוא כסותה כסותו לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי־יצעק אלי ושמעתי כי־חנון אני: ס (שמות פרק כב פסוק כו)

תיקון קוראים:

כי הוא כסותה כסותו לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי־יצעק אלי ושמעתי כי־חנון אני: ס (שמות פרק כב פסוק כו)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי הִיא כְסוּתֵיהּ בִּלחוֹדַהּ הִיא תוּתבֵּיהּ לְמַשׁכֵּיהּ בְּמָא יִשׁכּוּב וִיהֵי אֲרֵי יִקבַּל קֳדָמַי וַאֲקַבֵּיל קְבִילְתֵיהּ אֲרֵי חַנָנָא אֲנָא :

מסורה קטנה:
כסותה - ל' כת' ה' , כסותו ק'; ישכב - ל' זק' קמ'; חנון - ל' בתור'.

רש"י:
כי היא כסותה - זו טלית. שמלתו - זו חלוק. במה ישכב - לרבות את המצע (ראה מכיל' משפטים כספא יט).

רשב"ם:
ושמעתי כי חנון אני - אע"פ שמן הדין יש לו משכון , ואינו חייב להחזירו אלא לפנים משורת הדין , ולא היה לי לשמוע צעקתו אם לא מפני שרחום וחנון אני; אבל למעלה , אצל "אלמנה ויתום לא תענון" , שכתוב "שמוע אשמע צעקתו" (פס' כב) - הואיל ומן הדין שומע הקדוש ברוך הוא צעקתו , לפיכך לא כתב שם 'כי חנון אני'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם כי יצעק אלי ושמעתי - כיתום והאלמנה הצועקים (ראה לעיל , כא - כב). והעונש לשם - להיות הבנים יתומים , כי יתום עינה (ראה שם , כג); והעונש בצעקת הנושה בו - להצריכו גם הוא , כי יביאנו לידי עוני לקחת נְשִי , ותֻקח שלמתו. ואשר יעיד על פירוש 'שִמלה' - שאמר: היא שמלתו לעורו. ויש עד אחד מכחיש (ראה לעיל , ח) , ועל פיו לא יקום דבר (ע"פ דב' יט , טו). והמשכילים יבינו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כי הוא - הטעם: יש לך לחמול עליו. וטעם כי חנון אני על דעת הגאון , שהוא כמו "חנונו אותם" (שו' כא , כב); והטעם , כי אני אתן לו ממון ואסיר את שלך. ולפי דעתי , כי מלת 'חנינה' איננה כן , כי מה יבקש דוד לאמר "חנני אלהים כחסדך" (תה' נא , ג)? רק הוא כמו "רחום" (שמ' לד , ו) , אע"פ שיש ביניהם הפרש , כאשר אפרש בפרשת 'כי תשא' (שם). והנה ושמעתי , שהוא אַחַר והיה כי יצעק אלי - כמו הכתוב למעלה "כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי" (לעיל , כב - כג); ובמה יוָדע , כי "שמוע אשמע צעקתו"? בחרון אפו , ככתוב אחריו.

ר' יוסף בכור שור:
כי היא כסותה לבדה - כי זה כמו 'אי': אם היא כסותה לבדו , והוא שמלתו לעורו , אז אני מזהירך ש"תשיבנו לו" (לעיל , כה). אבל גבי "אלמנה ויתום לא תענון" (לעיל , כא) כתוב "שמוע אשמע צעקתו" (לעיל , כב) - הואיל ומן הדין יש לי לשמוע צעקתו; לפיכך לא כתב שם כי חנון אני [הגה"ה]. כי במה ישכב - מאחר שאין לו אלא היא לבדה. כי חנון אני - ואעפ"י שבדין אתה בא עליו , שלקחתו בשביל מעותיך , אני חנון ואיני רוצה שתדחיקנו יותר מדאי , מאחר שאין לו , ועשֵה לו לפנים משורת הדין מטעם כי חנון אני. ובמקום אחר הוא אומר "ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה" (דב' כד , יג): כאן אמר: אם לא תשיב , תענש , והתם אמר: אם תשיב , "לך תהיה צדקה" (שם); אבל למעלה (פס' כא - כג) , גבי מענה יתום ואלמנה , שהוא שלא כדין , אמר "וחרה אפי".

רמב"ן:
ושמעתי כי חנון אני - חונן ומקבל תחִנת כל אדם , אע"פ שאינו הגון; מגזרת "חנם" (בר' כט , טו). והענין , שלא יחשוב: לא אחבול שלמת הצדיק , אבל שלמת אדם שאיננו צדיק אקח ולא אשיבנו , כי צעקתו לא ישמע אל; לפיכך אמר כי חנון הוא , ושומע צעקת כל מתחנן לו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אם תמשכן חברך בבית דין לגבות חובך , ותקח שמלתו אשר יתכסה בה ביום , הנה תתחייב להשיב לו הכסות ההוא באופן שיהיה בידו בכל יום עד שיבא השמש , כי היא כסותה לבדה ואין לו זולתה שיתכסה בה , היא שמלתו לכסות עורו. וכן הענין אם תקח ממנו כסות לילה , ואין לו זולתו שישכב בו בלילה , הנה תחוייב להשיבו לו בערב וישאר בידו עד הבקר , כי במה ישכב אם לא תשיבהו לו? והיה כי יצעק אלי - ושמעתי צעקתו , כי חנון אני. ולזה ראוי שתהיה נזהר להשיב לו כסות יום ביום וכסות לילה בלילה , כשלא היה לו זולתו להתכסות בו (ראה ב"מ קיד , ב). וראוי שתדע , שזה אמנם יהיה כשלא היה לעני כסות זולתו להתכסות בו , שנאמר: כי היא כסותה לבדה... במה ישכב. וזה הדין גם כן יהיה כשמִשְכְּנוֹ שלא בשעת הלואה , שנאמר: אם חבל תחבל; אבל המלוה על המשכון לא יתחייב בזה (ראה שם). וכן הוא מבואר , שאם מת העני , לא יתחייב להחזיר המשכון ליורשיו על האופן שהיה חייב להחזירו לו , שנאמר: עד בא השמש תשיבנו לו כי היא כסותה... היא שמלתו (ראה משנה ב"מ ט , יג).
ריכוז קישורים