תנ"ך - אלהים
לא
תקלל
ונשיא
בעמך
לא
תאר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֱלֹהִ֖ים
לֹ֣א
תְקַלֵּ֑ל
וְנָשִׂ֥יא
בְעַמְּךָ֖
לֹ֥א
תָאֹֽר:
(שמות פרק כב פסוק כז)
אֱלֹהִים
לֹא
תְקַלֵּל
וְנָשִׂיא
בְעַמְּךָ
לֹא
תָאֹר:
(שמות פרק כב פסוק כז)
אלהים
לא
תקלל
ונשיא
בעמך
לא
תאר:
(שמות פרק כב פסוק כז)
אלהים
לא
תקלל
ונשיא
בעמך
לא
תאר:
(שמות פרק כב פסוק כז)
מסורה גדולה:
תאר
ג'
ונשיא
בעמך
לא
תאר
ואשר
תאר
יואר
לא
תאר
את
העם.
רש"י:
אלהים
לא
תקלל
-
הרי
זו
אזהרה
לברכת
השם
,
ואזהרה
לקללת
דיין
(ראה
סנה'
סו
,
א).
רשב"ם:
אלהים
לא
תקלל
ונשיא
בעמך
לא
תאר
-
דבר
הכתוב
בהווה:
לפי
שהמלכים
והדיינין
דנין
דיני
ממונות
ונפשות
,
רגילים
בני
אדם
לקללם;
וכן
הוא
אומר
"גם
במדעך
מלך
אל
תקלל"
(קה'
י
,
כ);
וכן
הוא
אומר
"כי
קללת
אלהים
תלוי"
(דב'
כא
,
כג)
-
כשרואין
את
האדם
תלוי
מקללין
את
הדיינין
,
לכך
ציוה
"לא
תלין
נבלתו"
(שם).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אלהים
-
הם
הדיינים
(ראה
לעיל
,
ח)
,
הם
הכהנים
בני
לוי
שבידם
התורה
(ראה
דב'
לא
,
ט).
ונשיא
בעמך
-
המלך
,
שכתב
לו
משנה
התורה
(ראה
דב'
יז
,
יח).
וכאשר
הסתכלנו
בפסוקים
הבאים
אחר
זה
,
עד
"ובכל
אשר
אמרתי
אליכם
תשמרו"
(שמ'
כג
,
יג)
,
מצאנו
רובם
בדברי
העניים
,
כאילו
הם
דבקים
עם
פרשת
"אם
כסף
תלוה
את
עמי"
(לעיל
,
כד).
אמר
יפת:
טעם
להזכיר
אלהים
לא
תקלל
-
אולי
העני
,
ברוב
צערו
בלילה
―
אם
יעבור
המלוה
ולא
ישיב
העבוט
―
יקלל
העני
הדיין
,
שדן
שיוקח
עבוטו.
ר' יוסף בכור שור:
אלהים
לא
תקלל
-
סמך
ל'השב
העבוט'
(לעיל
,
כד
-
כו):
אולי
יעבור
המִלוֶה
ולא
ישוב
העבוט
,
ויקלל
הלוה
הדיינים
שדנו
לקחת
עבוטו
[הגה"ה].
אלהים
לא
תקלל
-
דיין
ונשיא
מיסרין
ורודין
בני
אדם
,
ולכך
דרך
לקללם
,
ולכך
מזהיר
על
קללתם;
וכן
הוא
אומר
"גם
במדעך
מלך
אל
תקלל"
(קה'
י
,
כ);
וכן
אומר
"כי
קללת
אלהים
תלוי"
(דב'
כא
,
כג)
-
כשרואין
אדם
תלוי
,
רגילין
בני
אדם
לקלל
הדיינין
,
לכך
צוה
"לא
תלין
נבלתו"
(שם)
[הגה"ה].
בעמך
-
בעושה
מעשה
עמך
(ראה
סנה'
פה
,
א)
,
כי
הוא
רודה
בך
להדריכך
בדרך
ישרה.
ורבותינו
דרשו
(ראה
סנה'
סו
,
א)
מבניין
אב
דידהו
ומ"לא
תקלל
חרש"
(וי'
יט
,
יד):
אפילו
הדיוט
,
דעל
כל
ישראל
אדם
מוזהר
על
קללתו.
רמב"ן:
אלהים
לא
תקלל
-
אמרוֹ
אנקלוס
על
הדיין
,
שלא
יקלל
אותו
כאשר
יחייבנו
בדין:
"לא
תקיל";
לשון
'קללה'
הוא
בארמית
(ראה
ירוש'
שבת
ג
,
ז
[ו
,
ג]):
מיקל
להו
"יכרת
יי'
לאיש
אשר
יעשנה
ער
ועונה"
(מל'
ב
,
יב);
וכן
הרבה
בלשון
ירושלמי
(ראה
ירוש'
פיאה
א
,
א
[טו
,
ג]).
ונשיא
בעמך
-
הנישא
על
העם
,
והוא
המלך;
והזהיר
שלא
יאור
אותו
כאשר
יחייב
אותו
במשפטו.
ועל
דעת
רבותינו
בגמרא
(סנה'
סו
,
א):
אלהים
לא
תקלל
-
אזהרה
על
ברכת
השם
,
אפילו
בכנוי;
והנה
הזהיר
על
המלך
העליון
יתברך
ועל
המולך
בארץ.
והם
אמרו
בגמרא
(שם)
,
כי
יכנס
בִּכלל
אלהים
השם
הנכבד
והשופט
אשר
ישב
מושב
אלהים
בארץ
(ע"פ
יח'
כח
,
ב);
ולא
נתבאר
שם
אם
יכנס
בִּכלל
הנשיא
ראש
סנהדרי
גדולה
,
שנקרא
'נשיא'
בגמרא
(סנה'
יט
,
ב).
והרב
רבי
משה
אומר
(סה"מ
לא
תעשה
שטז)
,
שהוא
בכלל
האזהרה
הזו.
וכן
נראה
לי
ממה
ששאל
רבי
יהודה
הנשיא
על
עצמו
(הוריות
יא
,
ב):
כגון
אני
,
מה
אני
בשעיר
וכו'.
ואם
כן
,
יאמר:
לא
תאר
כל
נשיא
בעם
שהוא
ראש
השררה
על
כל
ישראל
,
בין
שתהיה
השררה
ההיא
בממשלת
מלכות
או
ממשלת
תורה;
כי
נשיא
הסנהדרין
הוא
במעלה
העליונה
בשררת
התורה.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא
תקלל
השופטים
והדיינים
,
כי
עם
שזה
הוא
מהמדות
הפחותות
,
כבר
יגיע
בו
הפסד
מבואר
בתקון
המדינה.
וכן
הענין
במי
שיקלל
הנשיא
,
שהוא
נשיא
בישראל
בכללו;
וזה
יכלול
הנשיא
והמלך
וראש
סנהדרין
,
כי
נשיאות
אלו
מקפת
בכלל
ישראל
(ראה
מש"ת
סנה'
כו
,
א).
וראוי
שתדע
,
כי
לא
יתחייבו
בזאת
הקללה
אם
לא
קללו
בשם
מהשמות
המיוחדים
לשם
יתעלה
,
או
בכנוי
מן
הכנויים
אשר
יתארו
בהם
השם
יתעלה;
וזה
נלמד
באופן
-
מה
מענין
הקללה
אשר
נהגו
האנשים
בה
,
אשר
בעבורה
באה
האזהרה
בזה
המקום.
וזה
,
כי
ההפסד
שיגיע
ממנה
שוה
,
באי
זה
לשון
שתהיה
הקללה
,
ולזה
יהיה
בזה
המקום
דין
הכנויים
כדין
השמות.
ואולם
במקלל
אביו
ואמו
,
לקושי
העונש
אשר
בו
(ראה
שמ'
כא
,
יז)
,
לא
יסקל
אם
לא
היתה
הקללה
בשם
משמות
השם
יתעלה
(ראה
משנה
שבועות
ד
,
יג);
כמו
הענין
בקללת
סוטה
(ראה
במ'
ה
,
כא)
ושאר
הקללות
הכתובות
בתורה.
וראוי
שתדע
,
שכבר
נכללה
האזהרה
מלקלל
השם
יתעלה
במה
שאמר:
אלהים
לא
תקלל
(ראה
סנה'
סו
,
א);
וזה
,
שאם
נזהרנו
מלקלל
הדיינים
אשר
אצלנו
-
כל
שכן
שאנו
מוזהרים
מלקלל
הדיין
האמתי
,
שהוא
השם
יתעלה!
והנה
זה
הענין
הוא
כמו
הענין
בערות
הבת
,
ששתקה
התורה
ממנה
,
מפני
שהזהירה
מלגלות
ערות
בת
הבת
ובת
הבן;
ולזה
יקיף
אמרו
אלהים
לא
תקלל
על
שתי
אזהרות
אלו
,
כמו
שיקיף
אמרו
"ערות...
בת
בתך
לא
תגלה"
(וי'
יח
,
י)
על
אזהרת
גלוי
ערות
הבת
(ראה
סנה'
עו
,
א).
והנה
יתבאר
במה
שיבא
(ראה
פירושו
לוי'
כד
,
טו)
,
שהמקלל
השם
יתעלה
,
הוא
אינו
חייב
מיתה
עד
שיקלל
בשם
מהשמות
המיוחדים
לשם
יתעלה;
ואולם
בשאר
הכנויים
הוא
באזהרה
,
כמו
הענין
בקללת
הדיינין
(ראה
משנה
סנה'
ז
,
ח)
.