תנ"ך - אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר: (שמות פרק כב פסוק כז)

טקסט וניקוד:

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר: (שמות פרק כב פסוק כז)

טקסט בלבד:

אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר: (שמות פרק כב פסוק כז)

תיקון קוראים:

אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר: (שמות פרק כב פסוק כז)

תרגום אונקלוס:
דַּיָינָא לָא תַקִיל וְרַבָּא בְעַמָך לָא תְלוּט :

עין המסורה:
תאר - ג': *שמ' כב , כז; במ' כב , ו , יב.

מסורה גדולה:
תאר ג' ונשיא בעמך לא תאר ואשר תאר יואר לא תאר את העם.

מסורה קטנה:
(אלהים) - חצי הספ'; תאר - ג'.

רש"י:
אלהים לא תקלל - הרי זו אזהרה לברכת השם , ואזהרה לקללת דיין (ראה סנה' סו , א).

רשב"ם:
אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר - דבר הכתוב בהווה: לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות , רגילים בני אדם לקללם; וכן הוא אומר "גם במדעך מלך אל תקלל" (קה' י , כ); וכן הוא אומר "כי קללת אלהים תלוי" (דב' כא , כג) - כשרואין את האדם תלוי מקללין את הדיינין , לכך ציוה "לא תלין נבלתו" (שם).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
לא תקלל - בסתר או בגלוי. והגאונים הפרישו בין 'קללה' ו'מארה'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אלהים - הם הדיינים (ראה לעיל , ח) , הם הכהנים בני לוי שבידם התורה (ראה דב' לא , ט). ונשיא בעמך - המלך , שכתב לו משנה התורה (ראה דב' יז , יח). וכאשר הסתכלנו בפסוקים הבאים אחר זה , עד "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" (שמ' כג , יג) , מצאנו רובם בדברי העניים , כאילו הם דבקים עם פרשת "אם כסף תלוה את עמי" (לעיל , כד). אמר יפת: טעם להזכיר אלהים לא תקלל - אולי העני , ברוב צערו בלילה ― אם יעבור המלוה ולא ישיב העבוט ― יקלל העני הדיין , שדן שיוקח עבוטו.

ר' יוסף בכור שור:
אלהים לא תקלל - סמך ל'השב העבוט' (לעיל , כד - כו): אולי יעבור המִלוֶה ולא ישוב העבוט , ויקלל הלוה הדיינים שדנו לקחת עבוטו [הגה"ה]. אלהים לא תקלל - דיין ונשיא מיסרין ורודין בני אדם , ולכך דרך לקללם , ולכך מזהיר על קללתם; וכן הוא אומר "גם במדעך מלך אל תקלל" (קה' י , כ); וכן אומר "כי קללת אלהים תלוי" (דב' כא , כג) - כשרואין אדם תלוי , רגילין בני אדם לקלל הדיינין , לכך צוה "לא תלין נבלתו" (שם) [הגה"ה]. בעמך - בעושה מעשה עמך (ראה סנה' פה , א) , כי הוא רודה בך להדריכך בדרך ישרה. ורבותינו דרשו (ראה סנה' סו , א) מבניין אב דידהו ומ"לא תקלל חרש" (וי' יט , יד): אפילו הדיוט , דעל כל ישראל אדם מוזהר על קללתו.

רמב"ן:
אלהים לא תקלל - אמרוֹ אנקלוס על הדיין , שלא יקלל אותו כאשר יחייבנו בדין: "לא תקיל"; לשון 'קללה' הוא בארמית (ראה ירוש' שבת ג , ז [ו , ג]): מיקל להו "יכרת יי' לאיש אשר יעשנה ער ועונה" (מל' ב , יב); וכן הרבה בלשון ירושלמי (ראה ירוש' פיאה א , א [טו , ג]). ונשיא בעמך - הנישא על העם , והוא המלך; והזהיר שלא יאור אותו כאשר יחייב אותו במשפטו. ועל דעת רבותינו בגמרא (סנה' סו , א): אלהים לא תקלל - אזהרה על ברכת השם , אפילו בכנוי; והנה הזהיר על המלך העליון יתברך ועל המולך בארץ. והם אמרו בגמרא (שם) , כי יכנס בִּכלל אלהים השם הנכבד והשופט אשר ישב מושב אלהים בארץ (ע"פ יח' כח , ב); ולא נתבאר שם אם יכנס בִּכלל הנשיא ראש סנהדרי גדולה , שנקרא 'נשיא' בגמרא (סנה' יט , ב). והרב רבי משה אומר (סה"מ לא תעשה שטז) , שהוא בכלל האזהרה הזו. וכן נראה לי ממה ששאל רבי יהודה הנשיא על עצמו (הוריות יא , ב): כגון אני , מה אני בשעיר וכו'. ואם כן , יאמר: לא תאר כל נשיא בעם שהוא ראש השררה על כל ישראל , בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות או ממשלת תורה; כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא תקלל השופטים והדיינים , כי עם שזה הוא מהמדות הפחותות , כבר יגיע בו הפסד מבואר בתקון המדינה. וכן הענין במי שיקלל הנשיא , שהוא נשיא בישראל בכללו; וזה יכלול הנשיא והמלך וראש סנהדרין , כי נשיאות אלו מקפת בכלל ישראל (ראה מש"ת סנה' כו , א). וראוי שתדע , כי לא יתחייבו בזאת הקללה אם לא קללו בשם מהשמות המיוחדים לשם יתעלה , או בכנוי מן הכנויים אשר יתארו בהם השם יתעלה; וזה נלמד באופן - מה מענין הקללה אשר נהגו האנשים בה , אשר בעבורה באה האזהרה בזה המקום. וזה , כי ההפסד שיגיע ממנה שוה , באי זה לשון שתהיה הקללה , ולזה יהיה בזה המקום דין הכנויים כדין השמות. ואולם במקלל אביו ואמו , לקושי העונש אשר בו (ראה שמ' כא , יז) , לא יסקל אם לא היתה הקללה בשם משמות השם יתעלה (ראה משנה שבועות ד , יג); כמו הענין בקללת סוטה (ראה במ' ה , כא) ושאר הקללות הכתובות בתורה. וראוי שתדע , שכבר נכללה האזהרה מלקלל השם יתעלה במה שאמר: אלהים לא תקלל (ראה סנה' סו , א); וזה , שאם נזהרנו מלקלל הדיינים אשר אצלנו - כל שכן שאנו מוזהרים מלקלל הדיין האמתי , שהוא השם יתעלה! והנה זה הענין הוא כמו הענין בערות הבת , ששתקה התורה ממנה , מפני שהזהירה מלגלות ערות בת הבת ובת הבן; ולזה יקיף אמרו אלהים לא תקלל על שתי אזהרות אלו , כמו שיקיף אמרו "ערות... בת בתך לא תגלה" (וי' יח , י) על אזהרת גלוי ערות הבת (ראה סנה' עו , א). והנה יתבאר במה שיבא (ראה פירושו לוי' כד , טו) , שהמקלל השם יתעלה , הוא אינו חייב מיתה עד שיקלל בשם מהשמות המיוחדים לשם יתעלה; ואולם בשאר הכנויים הוא באזהרה , כמו הענין בקללת הדיינין (ראה משנה סנה' ז , ח) .
ריכוז קישורים