תנ"ך - מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן־לי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי: (שמות פרק כב פסוק כח)

טקסט וניקוד:

מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן־לִי: (שמות פרק כב פסוק כח)

טקסט בלבד:

מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן־לי: (שמות פרק כב פסוק כח)

תיקון קוראים:

מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן־לי: (שמות פרק כב פסוק כח)

תרגום אונקלוס:
בִּכּוּרָך וְדִמעָך לָא תְאַחַר בֻּכרָא דִבנָך תַּפרֵישׁ קֳדָמָי :

עין המסורה:
תאחר - ד': *שמ' כב , כח; דב' כג , כב; יש' מו , יג; *קה' ה , ג. (וג': תאַחַר - תה' מ , יח; ע , ו; דנ' ט , יט).

מסורה גדולה:
תאחר ד' מלאתך ודמעך לא תאחר כי תדר נדר ליי' אלהיך קרבתי צדקתי כאשר תדר נדר.

מסורה קטנה:
מלאתך - ל'; תאחר - ד'.

רש"י:
מלאתך - חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל , והם בכורים (ראה מכיל' משפטים כספא יט). ודמעך - היא תרומה (ראה שם); ואיני יודע מה לשון 'דמע'. לא תאחר - לא תשנה סדר הפרשתן , לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר; שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה (ראה שם). בכור בניך תתן לי - לפדותו חמש סלעים מן הכהן. והלא כבר צוה עליו במקום אחר (במ' יח , טז)? אלא כדי לסמוך לו "כן תעשה לשורך" (להלן , כט) - מה בכור אדם לאחר שלשים יום פודהו , שנאמר "ופדויו מבן חדש תפדה" (במ' יח , טז) , אף בכור בהמה גסה מיטפל בו שלשים יום ואחר כך נותנו לכהן (ראה מכיל' משפטים כספא יט).

רשב"ם:
מלאתך ודמעך לא תאחר - זהו שכתוב "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד). ה'מלאה' - תרומת התבואה , כדכתיב "המלאה הזרע" (דב' כב , ט); ודמעך - הוא התירוש ושמן זית יצהר , שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים. וכך פירש מנחם (מחברת: 'דמע'). לא תאחר - אלא ראשית ותחילה לכל המעשרות. בכור בניך... כן תעשה לשורך וגו' - כל אילו ענייני 'ראשית' הם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מלאתך - כינוי לתירוש. ודמעך - כינוי ליצהר. ונקרא התירוש כן - בעבור רוב לֵחַת התירוש , כי מיד ימָלא הכלי כאשר ידרוך הדורך (ע"פ יש' טז , י); והעד: "וכמלאה מן היקב" (במ' יח , כז). ונקרא היצהר 'דמע' , בעבור שהוא יורד טיפות טיפות כדמע העין. לא תאחר - לתתו לַשֵם; ומפורש הוא האיחור בדברי חכמינו (ראה תמורה ד , ב). וטעם הִדָבֵק בכור בניך - כי זה ראשית פרי הגפן ופרי עץ זית , והבכור - ראשית אונים (ע"פ תה' עח , נא). והמכחשים פירשוהו על מצות פריה , ואמרו כי מלאתך - היא ההָרָה , כמו "כעצמים בבטן המלאה" (קה' יא , ה); וטעם דמעך - כינוי לזרע. והיה ראוי להיותו הפוך! ואין צורך להשיב עליהם.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
מלאתך - פירוש זה קשה. והגאון רב סעדיה כתב (ראה רס"ג תורה) , כי מלת מלאתך כוללת "המלאה הזרע" (דב' כב , ט) והמלאה מן היקב (ראה במ' יח , כז). ואמר , כי דמעך - רמז ליצהר , כי כאשר יִדָּרֵךְ הזית הוא יורד טפות , כמו הדמע. והנה פירוש זה הפסוק במקום אחר , והוא "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד) , על כן עמו: בכור בניך , כי הוא ראשית אונו (ע"פ דב' כא , יז). ובן זיטא אמר , כי מלאתך - על ההריון , ודמעך - על הטפה; ואמר לא תאחר - שלא יעכב לקחת לו אשה , על כן אחריו: בכור בניך תתן לי; וזה שגעון: למה הזכיר מלאתך לפני דמעך? כי דמעך , לפי דעתו - לשפוך זרע באשה , ואחר כן תבא לידי הריון! ועוד , כי דבר ההריון אינו ביד בני אדם רק ביד השם לבדו. אמר יפת: הזכיר הפסוק הזה , שלא יאחר העני מה שהוא חייב.

ר' יוסף בכור שור:
מלאתך - תבואתך , כמו "פן תיקדש המלאה הזרע אשר תזרע" (דב' כב , ט). ודמעך - תירוש ויצהר , שזבים מן היקבים כמו דמעה מן העין. אל (לפנינו: לא) תאחר - שתעשה חלקי מאוחר לשלך; אלא הראשית תתן לי , ואחר כך קח לעצמך , כדכתיב "ראשית בכורי אדמתך" (שמ' כג , יט) , וכן "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (במ' טו , כ). וגם בכור בניך תתן לי - ולא מן האחרים.

רמב"ן:
מלאתך ודמעך לא תאחר - מצינו 'מלאה' בזרע: "פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע" (דב' כב , ט) , ועוד: "וכמלאה מן היקב" (במ' יח , כז) - התירוש והיצהר , כענין שנאמר "והשיקו היקבים תירוש ויצהר" (יואל ב , כד). והנראה לי בלשון הזה , כי יקָרא פרי השדה והכרם 'תבואה' בעבור שיביאו אותה כאחת אל הבתים , ותקָרא גם כן 'אסיף': "אוסף בלי יבא" (בנוסחנו: יבוא; יש' לב , י); "וחג האסיף" (שמ' כג , טז). ולכך תקָרא 'מלאה' , כי לאוסף הדבר וקבוצו יקראו 'מילוי': "אשר יקרא עליו מלא רועים" (יש' לא , ד); "קראו אחריך מלא" (יר' יב , ו); "יחד עלי יתמלאון" (איוב טז , י) - יאספו ויבאו; וכן "וזרעו יהיה מלא הגוים" (בר' מח , יט) - קבוץ ורבוי עמים. ועוד יתכן שתקָרא 'מלאה' - בכנוי לברכה , שיִמָלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר (ע"פ יואל ב , כד) , ומלא ידו קוצר וחצנו מעמר ובוצר (ע"פ תה' קכט , ז); כי כאשר תקולל חלקתם (ע"פ איוב כד , יח) יאמרו "יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש. שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר" (תה' קכט , ו - ז) , והמתברכת - יקראו 'מלאה'. ויהיה דמעך רמז לתירוש ויצהר , מושאל מן דמעת העין בעבור שידמה ברדתו טיפות; או שכל טיפות היורדות שמם 'דמעה': "ותרד עיני דמעה" (יר' יג , יז) - טיפות מים; ואיננו שם לבכי בלבד. וענין הכתוב , כי כאשר תאסוף פרי השדה וימלאו "הגרנות בר" , ותדרוך הנסחטים שתזל דמעתם "והשיקו היקבים תירוש ויצהר" (יואל ב , כד) - לא תאחרם בידך , כי בראשיתם תתנם לי , כמו שאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד). ועל דעת רבותינו (מכיל' משפטים כספא יט): לא תאחר - שלא תאחר המוקדם. ולא פירש איזהו , כי בכאן יזכיר המצות דרך כלל ואחר כן יבארם; והם סדרו: בכורים ותרומה ומעשר ראשון ושני - [מטעמים שדרשו בהם , כמו ששנינו (משנה תרומות ג , ז): מניין שיקדמו בכורים לתרומה , זה קרוי 'תרומה' ו"ראשית" (שמ' כג , יט) וזה קרוי 'תרומה' ו"ראשית" (דב' יח , ד)? אלא יקדמו בכורים - שהם בּכוֹרים לכל , ותרומה לראשון - שהיא "ראשית" , ומעשר ראשון לשני - שיש בו ראשית]. ואנקלוס אמר: "בכורך ודמעך". ופירש רבנו שלמה: מלאתך - חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך ותתבשל , והם בכורים; ודמעך - היא תרומה , ואיני יודע מהו לשון 'דמע'. וכן במכילתא (מכיל' משפטים כספא יט): מלאתך - אלו בכורים , שניטלין מן המלא , ודמעך - זו תרומה. ואולי יאמר: כאשר יקראו לדעתם במקום הזה הבכורים 'מלאה' , בעבור שניטלין מן המלא , יקראו התרומה 'דמעה' , בעבור שיביאו אותה תירוש ויצהר , לא פרי. והזכיר שני המינין ממנה , לרמוז כי דינה להפרישה תירוש ויצהר , אין חיוב להקדימה בענבים וזתים. והנה לא יזכיר המצות בכאן , רק ברמז , [כאומר: הזהר במצות האלה אשר אצוך בהם , וכמו שאמר "ושמתי לך מקום" (שמ' כא , יג) , ] כי היה זה לכתבם לאלו המצות ב"ספר הברית" אשר יזכיר בפרשה האחרת (ראה שמ' כד , ז) , ועוד יחזור ויבארם כולם במקום כל אחת.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
מלאתך ודמעך לא תאחר - הנה קרא מתנת הבכורים 'מלאה' , כי כאשר יִשְלם בשול הפרי ויִמָּלֵא יתחייבו על זאת המתנה; וקרא התרומה 'דמע' , לפי שלא יתחייבו עליה עד גמר מלאכת הפירות ההם , כמו שאמרה התורה "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד) , והנה התירוש והיצהר הם דמע הזתים והענבים. והכונה בזה , שלא יקדים האדם המתנות המאוחרות ויאחר המוקדמות , אבל ראוי שיפריש תחלה הבכורים ואחר כן התרומה ואחר כן מעשר ראשון ואחר כן מעשר שני (ראה מכיל' משפטים כספא יט) , על האופן שיתבאר (ראה דב' כו , א - יא; במ' יח , יב; במ' יח , כא - כד; דב' יד , כב - כז). בכור בניך תתן לי - רוצה לומר , שתתן פדיון הבכור לכהן , כמו שיתבאר במה שיבא (במ' יח , טו - טז).
ריכוז קישורים