תנ"ך - אם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל־הבית אל־האלהים אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל־הַבַּ֖יִת אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ: (שמות פרק כב פסוק ז)

טקסט וניקוד:

אִם־לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל־הַבַּיִת אֶל־הָאֱלֹהִים אִם־לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: (שמות פרק כב פסוק ז)

טקסט בלבד:

אם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל־הבית אל־האלהים אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו: (שמות פרק כב פסוק ז)

תיקון קוראים:

אם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל־הבית אל־האלהים אם־לא שלח ידו במלאכת רעהו: (שמות פרק כב פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
אִם לָא יִשׁתְּכַח גַּנָבָא וְיִתקָרַב מָרֵיהּ דְּבֵיתָא לִקדָם דַּיָינַיָא אִם לָא אוֹשֵׁיט יְדֵיהּ בְּמָא דִמסַר לֵיהּ חַברֵיהּ :

עין המסורה:
אם - י"ב פסוקים 'אם אם' בראשי פסוקים ובאמצעם: ראה שמ' כא , ג. אם - לא - ח' ראשי פסוקים: בר' כד , לח; שמ' כב , ז; דב' כח , נח; מ"ב ט , כו; מל' ב , ב; תה' ז , יג; קלא , ב; שה"ש א , ח. וכל איוב דכותהון בר מן ב' ('ואם לא'): איוב כד , כה; לו , יב.

רש"י:
ואם (בנוסחנו: אם) לא ימצא הגנב , ובא השומר הזה שהוא בעל הבית , ונקרב אל הדיינין לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו (ראה ב"ק קז , ב).

רשב"ם:
אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' - פירשו רבותינו (ב"ק סג , ב): אם לא ימצא כמו שאמר השומר 'נגנב ממני' , אבל הוא עצמו גנבו; ואם נקרב ונשבע בפני הדיינין , ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינין , וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו: אם לא ימצא הגנב , ונקרב בעל הבית - הוא השומר , שלא שלח ידו במלאכת רעהו אלא נגנבה הימנו , ויפטר; על כל דבר פשע... אבידה - שנגנב הפיקדון , בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה , שיאמר המפקיד כי הוא זה הממון שנגנב הימנו , או הגנב או השומר , אשר ירשיעון הדיינין על ידי עדים , ישלם שנים לרעהו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
כסף או כלים לשמור - הוא שומר חנם. וגֻנב - באמת , או השומר אומר כן. ונקרב בעל הבית - בעל הכסף יקריבהו אל הדיָנים. במלאכת רעהו - כמו "לרגל המלאכה" (בר' לג , יד); ושם פירשתיו. וטעם אם לא - יורה על השבועה. ישלם שנים - לבעל הכסף; ואם השומר יפְרַע לו ממנו , הוא יקח שנים מהגנב.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם לא שלח ידו - יורה , כי ונקרב בעל הבית - שבועה היא לפני הדיינין; על כן אחריו: על כל דבר פשע - שפשע הנשבע. ורבי ישועה אמר , כי פשע הוא שיצא מרשות; כמו "אז תפשע אדום מתחת יד יהודה" (ראה מ"ב ח , כב). והנה על כל דבר פשע - כולל כל הבא אחריו: כל דבר שיצא מרשות בעלים , בין שנגנב , בין שאבדה וכחש בה (ראה וי' ה , כב) ולא הודה. אשר יאמר - העד: כי הוא זה , אם ירשיעון אלהים השומר , כי הוא עצמו גנבו , או כחש האבדה שמצא , ונעשה גנב עליה.

ר' יוסף בכור שור:
ואם (בנוסחנו: אם) לא ימצא הגנב - שלא יוכלו לברר מי גנבם , ובעל הפקדון חושד השומר שהוא גנבם. ונקרב בעל הבית - השומר (ראה ב"ק קז , ב) , אל האלהים - הדיינין , ונשבע שלא גנבם , ויפטר. ונקרב - לעשות שבועה קאמר (ראה ב"ק סג , ב) , מדכתיב אם לא שלח; כלומר: אם לא שלח , אז יוכל להיות נקרב לשבועה , אבל אם שלח ידו , אז לא יוכל להיות נקרב לשבועה (ראה שם); כי מאחר ששלח יד בפקדון , לא יפטר בשבועה , דכיון ששלח בו יד הרי הוא באחריות; ואפילו נגנב על ידי אחר , הוא ישלם. אבל אם אמר ונקרב - לדין , היאך אותו קרא דלא שלח: אם לא שלח , יקרב לעשות דין; הא אם שלח , לא יעשה דין? כל שכן שצריך לעשות דין! ולפיכך מתוך הלשון יש להוכיח שעל השבועה הוא מדבר. ורבותינו אמרו (ראה ב"ק סג , ב): כתיב הכא אם לא שלח , וכתיב למטה "שבועת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח" (להלן , י); מה להלן שבועה , אף כאן שבועה.

רמב"ן:
וטעם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו - על דעת רבנו שלמה , שיקרב אל האלהים לישבע שלא שלח ידו בשל חברו. והנכון , שיקרב אל האלהים לישבע שנגנב , כמו שהוא טוען , אם לא שלח הוא יד להשתמש לצרכו במלאכת רעהו; כי השולח יד בפקדון נעשה עליו גזלן וחיב באונסין.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - רוצה לומר , שיגיעו ביד רעהו באחד מהדרכים אשר ישובו בהם להיות ברשותו , וקבל עליו לשמור אותם (ראה ב"מ צט , א; משנה ב"מ ו , ו). וגֻנב אַחַר זה הדבר שהוא שומר אותו מבית האיש - השומר; אם ימצא הגנב - ישלם שנים לבעלים , לפי שהוא גונב אותו להם , כי זה השומר הוא פטור מגנבה (ראה ב"מ צד , ב). ואם לא ימצא הגנב , והיה זה טוען שנגנב ממנו , לפטרו מן התשלומין - ונקרב בעל הבית שנגנב זה מרשותו אל הדיינין , וישבע ויפטר (ראה משנה ב"מ ז , ח); כי לזאת הסבה יבא לפניהם , כמו שאמר בתמורת זה המקום בפרשה השנית "שבועת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח" וגו' (להלן , י; ראה מכיל' משפטים נזיקין טו). והנה יפטר בזאת השבועה , אם לא שלח ידו במה שנתן בידו חברו קודם שנגנב ממנו; שאם שלח ידו בו באופן שיקנה אותו לעצמו , כאלו תאמר , שהגביהו להשתמש בו להחזיק בו כשלו - הרי הוא חייב באחריותו ושלו נגנב , לא משל בעלים (ראה משנה ב"מ ג , יב). ואם טענו הבעלים שהוא פשע בשמירתו , שלא שמר כראוי לפי מה שהפקיד לו , שיהיה שור או חמור או שה או שלמה ומה שידמה להם , שהם דברים נכרים ויש להם סימנין , על כל אבדה שהיא באופן שאפשר שיאמר בעל האבדה: כי הוא זה - רוצה לומר , שאפשר לו להכיר האבדה ולתת סימניה; והלה טוען שאין האבדה שלו - עד הדיינין יבא דבר שניהם , להכיר אם פשע אם לא פשע , או אם האבדה שלו או אינה שלו. ואפשר שיהיה הרצון בזה: על כל אבדה שיטעון השומר שנאבד ממנו , באי זה אופן שיהיה , אם בשנגנב , כמו שקדם , או בזולת זה האופן; או שהיה מחלקת ביניהם , שזה יאמר: כך וכך היה מה שהפקדתי בידך , והשומר טוען: כי הוא זה ואינו כמו שאתה אומר (ראה מכיל' משפטים נזיקין טו); או יהיה הרצון בזה: על כל אבדה שיטעון השומר - רוצה לומר , שיאמר שנגנב או אבד - אשר יאמר בעל הפקדון , כי מה שאתה אומר שנגנב או אבד הוא זה והוא בידך (ראה שם); הנה מכל אלו הטענות יבא עד הדיינין דבר שניהם , לראות מי הוא הטוען אמת , וישבע בפניהם השומר שהוא כדבריו , ויפטר במה שהודה , אם הודה דבר. והנה מי שירשיעו אותו הדיינין מפני שנשבע על שקר - ישלם שנים לרעהו. רוצה לומר: בזה שטען טענת גנֵבה ואבֵדה ונשבע; שאם באו עדים אחר זה שנשבע על שקר באופן שירשיעוהו הדיינין ולא ירשיע הוא עצמו , הנה הוא משלם שנים , כי הוא כמו גנב בזה (ראה משנה ב"ק ט , ח). ואין ספק שלא יהיה זה הדין כי אם אחר שנשבע; וזה , כי במה שטען שנגנב או אבד קודם שנשבע לא הועיל להפטר מתשלומי הפקדון , וענין תשלומי כפל הוא לחייבו מדה כנגד מדה. וכן אם נשבע והודה אחר זה - אינו משלם תשלומי כפל , כי אין המרשיעים אותו הדיינין , אבל הוא מרשיע עצמו (ראה שם). והוא מבואר , שדין זה הענין שוה , היה הפקדון כסף או כלים או שור או חמור או שה ומה שידמה להם (ראה ב"מ נז , ב) , כי כבר נתבאר זה בבאור בזאת הפרשה; ולא אמר הכתוב כסף או כלים אלא שדבר בהווה.
ריכוז קישורים