תנ"ך - על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד האלהים יבא דבר־שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מוֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כָּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ: ס (שמות פרק כב פסוק ח)

טקסט וניקוד:

עַל־כָּל־דְּבַר־פֶּשַׁע עַל־שׁוֹר עַל־חֲמוֹר עַל־שֶׂה עַל־שַׂלְמָה עַל־כָּל־אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי־הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר־שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: ס (שמות פרק כב פסוק ח)

טקסט בלבד:

על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד האלהים יבא דבר־שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו: ס (שמות פרק כב פסוק ח)

תיקון קוראים:

על־כל־דבר־פשע על־שור על־חמור על־שה על־שלמה על־כל־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד האלהים יבא דבר־שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו: ס (שמות פרק כב פסוק ח)

תרגום אונקלוס:
עַל כָּל פִּתגָם דְּחוֹב עַל תּוֹר עַל חֲמָר עַל אִמַר עַל כְּסוּ עַל כָּל אֲבֵידְתָא דְּיֵימַר אֲרֵי הוּא דֵין לִקדָם דַּיָינַיָא יֵיעוֹל דִּין תַּרוֵיהוֹן דִּיחַיְיבוּן דַּיָינַיָא יְשַׁלֵים עַל חַד תְּרֵין לְחַברֵיהּ :

עין המסורה:
על - חמור - ב': שמ' כב , ח; *זכ' ט , ט. שלמה - ד' בתורה (בלישנא): שמ' כב , ח , כה; דב' כד , יג; כט , ד.

מסורה קטנה:
כל - דבר - ל'; שלמה - ד' בתור'; עד האלהים - ל'; ירשיען - ל' וחס'.

רש"י:
על כל דבר פשע - שיִמָּצֵא שקרן בשבועתו , שיעידו עדים שהוא עצמו גנבהּ , וירשיעוהו אלהים על פי העדים. ישלם שנים לרעהו - למדך הכתוב , שהטוען בפקדון לומר: נגנב הימנו , ונמצא שהוא עצמו גנבו , משלם כפל; ואימתי? בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים; [שכך דרשו רבותינו (ב"ק סג , ב):] "ונקרב בעל הבית" (לעיל , ז) - 'קריבה' זו שבועה היא; אתה אומר לשבועה , או אינו אלא לדין , שכיון שבא לדין עמו וכפר לומר: נגנבה , מיד יתחייב כפל אם באו עדים שהוא בידו? נאמר כאן 'שליחות יד' ונאמר למטה 'שליחות יד': "שבועת יי' תהיה... אם לא שלח ידו" (להלן , י) - מה להלן שבועה , אף כאן שבועה. אשר יאמר כי הוא זה - לפי פשוטו: אשר יאמר העד כי הוא זה שנשבעת עליו , הרי הוא אצלך; עד הדיינין יבא דבר שניהם , ויחקרו את העדות , ואם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה , ישלם שנים , ואם ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין , ישלמו שנים לשומר. ורבותינו דרשו (ראה ב"ק קז , א): כי הוא זה - ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת , לומר: כך וכך אני חייב לך , והמוֹתר נגנב ממני.

רשב"ם:
אם לא ימצא הגנב ונקרב וגו' - פירשו רבותינו (ב"ק סג , ב): אם לא ימצא כמו שאמר השומר 'נגנב ממני' , אבל הוא עצמו גנבו; ואם נקרב ונשבע בפני הדיינין , ישלם הוא כפל כשירשיעון אותו הדיינין , וישלם שנים לרעהו. ואני לפי הפשט אפרשנו: אם לא ימצא הגנב , ונקרב בעל הבית - הוא השומר , שלא שלח ידו במלאכת רעהו אלא נגנבה הימנו , ויפטר; על כל דבר פשע... אבידה - שנגנב הפיקדון , בין שור בין שה בין שלמה בין כל אבידה , שיאמר המפקיד כי הוא זה הממון שנגנב הימנו , או הגנב או השומר , אשר ירשיעון הדיינין על ידי עדים , ישלם שנים לרעהו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
על כל דבר פשע - יש לו שני פירושים: על כל דבר שיפשע אדם ויגנבנו; והשני - כל דבר שיצא מתחת רשות בעליו; כטעם "ויפשע אדום" (מ"ב ח , כב). על שור - ואחר שהזכיר בתחלה "כסף או כלים" (לעיל , ו) , אמר כי גם כן משפט שור וכל אבדה. ואם ימָצא זה הנגנב ביד השומר , ישלם שנים - כי הוא עשה עצמו גנב. וכן על האבדה שלא הודה בה , וידע למי היא.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם לא שלח ידו - יורה , כי ונקרב בעל הבית - שבועה היא לפני הדיינין; על כן אחריו: על כל דבר פשע - שפשע הנשבע. ורבי ישועה אמר , כי פשע הוא שיצא מרשות; כמו "אז תפשע אדום מתחת יד יהודה" (ראה מ"ב ח , כב). והנה על כל דבר פשע - כולל כל הבא אחריו: כל דבר שיצא מרשות בעלים , בין שנגנב , בין שאבדה וכחש בה (ראה וי' ה , כב) ולא הודה. אשר יאמר - העד: כי הוא זה , אם ירשיעון אלהים השומר , כי הוא עצמו גנבו , או כחש האבדה שמצא , ונעשה גנב עליה.

ר' יוסף בכור שור:
על כל דבר פשע - רבותינו פירשו (ראה ב"ק סג , ב - סד , א) למה באו כל הפרטות הללו. אשר יאמר כי הוא זה - אחד מאילו שאמר: זה הפקדתי אצלך; והוא פשע ונגנב או אבד , וטען שנגנב , ונשבע; אותו מהשומרין שיטענו כך , אשר ירשיעון הדיינין , שיוודע לדיינין שהוא פשע ונגנב , ישלם שנים לבעל הפקדון. ורבותינו פירשו (ב"ק קו , ב - קז , א): כי הוא זה - שהודה לו במקצת , ואומר לו: זה אני חייב לך , והשאר נגנב או אבד בלא פשיעה; או אומר על השאר: לא היו דברים מעולם! - אז חייב שבועה; אבל כופר הכל - אינו חייב שבועה , דנודע דוודאי הדין עמו , דאם איתא דחייב לו , לא היה יכול להעיז פניו בו לכפור; והכי קאמר: על כל דבר פשע - בין של מִלוה , בין של פקדון , בין בשומר שכר , בין בשומר חנם , בין בשואל , בין בגוזל , בין בחובל בו , בין שכיר לו , שיאמר: כי הוא זה - שיודה במקצת , שייך זה הדין של מעלה (פס' ז) , שיקרב לשבועה; וזהו 'עירוב הפרשיות' (ראה ב"ק קז , א) , שכל הפרשיות נתערבו כאן , בעל כל דבר פשע. ואשר ירשיעון קאי אשומר חנם לבד , שישלם , דאין מי שפוטר עצמו בטענת הגניבה אלא שומר חנם לבד; והכי פירושו: למאן דאמר (ראה שם , א - ב): ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת , דכי הוא זה בשומר חנם , ושומר שכר - יליף 'נתינה' 'נתינה' משומר חנם , ושואל - מדכתיב "וכי ישאל" (להלן , יג): ו"ו מוסיף על עניין ראשון , ושוכר - דיניה אי כשומר חנם , אי כשומר שכר; ולמאן דאמר (שם) , דלא בעינן הודאה במקצת אלא במלוה , סבר דכשם שישלם שנים לא קאי אלא אשומר חנם , כך כי הוא זה לא קאי אלא אמלוה , ולא אשאר פרשיות; אבל בפקדון אדם מעיז , ולפיכך אפילו כופר הכל צריך לישבע; ובשכיר , נגזל ונחבל - פליגי רבי יודה ורבנן בפרק 'כל הנשבעין' (משנה שבועות ז , א - ג) , דלרבי יודה כי הוא זה קאי אנגזל ואנחבל ואשכיר.

רמב"ן:
אשר יאמר כי הוא זה - כתב רבנו שלמה: לפי פשוטו: אשר יאמר העד: כי הוא זה שנשבעת עליו , הרי הוא אצלך. ורבותינו דרשו (ב"ק קו , ב): כי הוא זה - ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת: כך וכך אני חיב , והמוֹתר נגנב ממני. וזה הענין שכתבוֹ הרב - דברי יחידים הוא , ואינו כהלכה; שהשומרים אינן צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת , ואפילו כשטוען טענת גנב בכל הפקדון , חיב הוא לישבע שבועת השומרים. ועוד מתבאר בגמרא בראיות גמורות , כי כשהוא כופר בעקר הפקדון ואומר: 'לא הפקדת אצלי' , אם כופר בכל - פטור , ואם מודה מקצת - חייב שבועה; וזה לדברי הכל , ואעפ"י שהרב אינו אומר כן בפירושיו בגמרא. ואם כן , נאמר כי הכתוב הזה לפי מדרש חכמים הוא בטוען: 'לא הפקיד אצלי מעולם'; שאם כפר בכל - פטור , ואם כפר במקצת והודה במקצת - חייב שבועה; ויאמר: "אם לא ימצא הגנב" יקרב "בעל הבית אל האלהים" (לעיל , ז) , על כל טענת פשע - שיטענו עליו: 'פשעת בשמירה' , או אשר יאמר השומר: 'כי הוא זה פקדון שבידי , ולא הפקדת לי יותר' , הנפקד אשר ירשיעון אותו אלהים , ישלם שנים לרעהו. והנה שניהם ישלמו , אבל אין תשלומי השנים אלא ב'טוען טענת גנב' , ו'טענת מודה מקצת' נוהגת בכל התביעות , ואפילו בהלואה וגזלה ושאר ענינים. ובאלה הדינין - מקרא מועט והלכות מרובות (ע"פ משנה חגיגה א , ח) , אין צרך לבאר מהם בכאן אלא בכדי ישוב המקראות.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור - רוצה לומר , שיגיעו ביד רעהו באחד מהדרכים אשר ישובו בהם להיות ברשותו , וקבל עליו לשמור אותם (ראה ב"מ צט , א; משנה ב"מ ו , ו). וגֻנב אַחַר זה הדבר שהוא שומר אותו מבית האיש - השומר; אם ימצא הגנב - ישלם שנים לבעלים , לפי שהוא גונב אותו להם , כי זה השומר הוא פטור מגנבה (ראה ב"מ צד , ב). ואם לא ימצא הגנב , והיה זה טוען שנגנב ממנו , לפטרו מן התשלומין - ונקרב בעל הבית שנגנב זה מרשותו אל הדיינין , וישבע ויפטר (ראה משנה ב"מ ז , ח); כי לזאת הסבה יבא לפניהם , כמו שאמר בתמורת זה המקום בפרשה השנית "שבועת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח" וגו' (להלן , י; ראה מכיל' משפטים נזיקין טו). והנה יפטר בזאת השבועה , אם לא שלח ידו במה שנתן בידו חברו קודם שנגנב ממנו; שאם שלח ידו בו באופן שיקנה אותו לעצמו , כאלו תאמר , שהגביהו להשתמש בו להחזיק בו כשלו - הרי הוא חייב באחריותו ושלו נגנב , לא משל בעלים (ראה משנה ב"מ ג , יב). ואם טענו הבעלים שהוא פשע בשמירתו , שלא שמר כראוי לפי מה שהפקיד לו , שיהיה שור או חמור או שה או שלמה ומה שידמה להם , שהם דברים נכרים ויש להם סימנין , על כל אבדה שהיא באופן שאפשר שיאמר בעל האבדה: כי הוא זה - רוצה לומר , שאפשר לו להכיר האבדה ולתת סימניה; והלה טוען שאין האבדה שלו - עד הדיינין יבא דבר שניהם , להכיר אם פשע אם לא פשע , או אם האבדה שלו או אינה שלו. ואפשר שיהיה הרצון בזה: על כל אבדה שיטעון השומר שנאבד ממנו , באי זה אופן שיהיה , אם בשנגנב , כמו שקדם , או בזולת זה האופן; או שהיה מחלקת ביניהם , שזה יאמר: כך וכך היה מה שהפקדתי בידך , והשומר טוען: כי הוא זה ואינו כמו שאתה אומר (ראה מכיל' משפטים נזיקין טו); או יהיה הרצון בזה: על כל אבדה שיטעון השומר - רוצה לומר , שיאמר שנגנב או אבד - אשר יאמר בעל הפקדון , כי מה שאתה אומר שנגנב או אבד הוא זה והוא בידך (ראה שם); הנה מכל אלו הטענות יבא עד הדיינין דבר שניהם , לראות מי הוא הטוען אמת , וישבע בפניהם השומר שהוא כדבריו , ויפטר במה שהודה , אם הודה דבר. והנה מי שירשיעו אותו הדיינין מפני שנשבע על שקר - ישלם שנים לרעהו. רוצה לומר: בזה שטען טענת גנֵבה ואבֵדה ונשבע; שאם באו עדים אחר זה שנשבע על שקר באופן שירשיעוהו הדיינין ולא ירשיע הוא עצמו , הנה הוא משלם שנים , כי הוא כמו גנב בזה (ראה משנה ב"ק ט , ח). ואין ספק שלא יהיה זה הדין כי אם אחר שנשבע; וזה , כי במה שטען שנגנב או אבד קודם שנשבע לא הועיל להפטר מתשלומי הפקדון , וענין תשלומי כפל הוא לחייבו מדה כנגד מדה. וכן אם נשבע והודה אחר זה - אינו משלם תשלומי כפל , כי אין המרשיעים אותו הדיינין , אבל הוא מרשיע עצמו (ראה שם). והוא מבואר , שדין זה הענין שוה , היה הפקדון כסף או כלים או שור או חמור או שה ומה שידמה להם (ראה ב"מ נז , ב) , כי כבר נתבאר זה בבאור בזאת הפרשה; ולא אמר הכתוב כסף או כלים אלא שדבר בהווה.
ריכוז קישורים