תנ"ך - והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן־תעשה לכרמך לזיתך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ: (שמות פרק כג פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: (שמות פרק כג פסוק יא)

טקסט בלבד:

והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן־תעשה לכרמך לזיתך: (שמות פרק כג פסוק יא)

תיקון קוראים:

והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן־תעשה לכרמך לזיתך: (שמות פרק כג פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
וּשׁבִיעֵיתָא תִּשׁמְטִנַהּ וְתִרטְשִׁנַהּ וְיֵיכְלוּן מִסכֵּינֵי עַמָך וּשׁאָרְהוֹן תֵּיכוֹל חַיַת בָּרָא כֵּין תַּעֲבֵיד לְכַרמָך לְזֵיתָך :

עין המסורה:
אביני - ב' , חד חסר וחד מלא (בלישנא): *שמ' כג , יא; יש' כט , יט. אביני - ג' (חסר , בלישנא): שמ' כג , ו , יא; דב' טו , יא. ויתרם - ב': שמ' כג , יא; איוב כב , כ.

מסורה גדולה:
אביוני ב' חד מל' וחד חס' וסימנהון ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל ואביוני אדם.

מסורה קטנה:
תשמטנה - ל'; ונטשתה - ל'; אביני - ב' חד חס' וא' מל'.

רש"י:
תשמטנה - מעבודה (ראה מכיל' משפטים כספא כ). ונטשתה - מאכילה אחר זמן הביעור (ראה שם). דבר אחר (ראה מו"ק ג , א): תשמטנה - מעבודה גמורה , כגון חריש וזירוע , ונטשתה - מלזבל ומלקשקש (ראה שם). ויתרם תאכל חית השדה - להקיש מאכל האביון למאכל החיה: מה חיה אוכלת בלא מעשר , אף אביונים אוכלים בלא מעשר; מכאן אמרו (מכיל' משפטים כספא כ): אין מעשר בשביעית. כן תעשה לכרמך - ותחלת המקרא בשדה הלבן , כמו שאמור למעלה הימנו: "תזרע את ארצך" (לעיל , י).

רשב"ם:
ואספת את תבואתה - בביתך , ולא תניחנה הפקר; אלא בשביעית תשמטנה - שלא תזרע , ונטשתה - שלא תאסוף תבואתה. לכרמך ולזיתך - כמו מן תבואה; דרך המקרא להזכיר דגן ותירוש ויצהר , והוא הדין לכל אוכלין שהן גידולי קרקע , כדכתיב בפרשת 'בהר סיני' (וי' כה , ז).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
תשמטנה - זהו "שמוט כל בעל משה ידו" (דב' טו , ב). וטעם ונטשתה - שתעזבנה כאשר היא , כאילו איננה לך. והיה ראוי להיות 'ובשביעית'; וכן "כי ששת ימים" (שמ' כ , יא). כי הה"א - סימן הארץ.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והשביעית תשמטנה - והוא , שתקרא שמטה לשם , ולא יִגֹּשׂ את רעהו העני (ראה דב' טו , ב). ונטשתה - שלא תזרע; וכמוהו "ונטוש את השנה השביעית" (נחמ' י , לב).

ר' יוסף בכור שור:
שש שנים תזרע וגו' , ואכלו אביוני עמך - וגרים בכלל;

רמב"ן:
תשמטנה - מעבודה , ונטשתה - מאכילה אחר זמן הביעור. דבר אחר: תשמטנה - מעבודה גמורה , כגון חרישה וזירוע , ונטשתה - מלזבל ומלקשקש. לשון רבנו שלמה; ואינו נכון , כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה , אבל המקשקש והמזבל , ואפילו מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודת קרקע , אינו אסור מן התורה. וכך העלו בתחלת מסכת [מועד קטן בפרק] 'משקין' (ב , ב - ג , א) , דחרישה וזריעה אסר רחמנא , אבל תולדות לא אסר רחמנא וכולהו מדרבנן , וקְרא אסמכתא בעלמא; וכן הביעור אינו נלמד מן המקרא הזה. ורבי אברהם אמר: תשמטנה - "שמוט כל בעל משה ידו" (דב' טו , ב) , ונטשתה - שלא תזרע. ואינו כלום , אבל הכתוב דבק בראשון , אמר: "שש שנים תזרע" ותאסוף התבואה (לעיל , י) , והשביעית תשמטנה - שלא תזרע את ארצך , ונטשתה - שלא תאסוף את התבואה , אבל תעזבנה ויאכלו אביוני עמך וחית השדה פרי העץ ותבואת הכרם; וכן "ונטש... השנה השביעית" (נחמ' י , לב).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ושש שנים תוכל לזרוע את ארצך ולאסוף את תבואתה לך; ואולם , השנה השביעית תשמטנה - רוצה לומר , שתסיר ידך וממשלתך מתבואתה , וזה יהיה בשתפקיר פירותיה לכל ישראל. ונטשתה - רוצה לומר , שתעזוב התבואה ההיא ולא תשמור אותה ותעכבה לעצמך; כטעם "על מי נטשת מעט הצאן" (ש"א יז , כח); ויהיה זה סבה שיוכלו אביוני עמך לאכול מתבואתה (ראה מש"ת שמיטה ד , כד) , ויתרם תשאר לחית השדה לאכלה. ולמדנו מזה , שלא הותר לאכול מתבואתה אלא בעת שנשאר ממינה בחוץ לחית השדה (ראה פסחים נב , ב). כן תעשה לכרמך לזיתיך ולמה שידמה להם - רוצה לומר , שתפקיר פירותיהם בשנה השביעית ותעזבם בזולת השמירה. וראוי שתדע , שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ ישראל , כמו שיתבאר בפרשת 'בהר סיני' (ראה וי' כה , א - ז). ומעת שנתחלקה הארץ וידע כל אחד מהם אי זו היא ארצו , התחילו למנות , שנאמר: ושש שנים תזרע את ארצך - מן העת שהיא ארצך. וראוי שתדע , שלא צותה התורה שלא יקחו הבעלים מתבואת ארצם , אבל מותר להם לקחת ממנה , כמו שנתבאר בפרשת 'בהר סיני' (ראה וי' כה , ו - ז); אבל צוה שלא יקחה בכללות , כאלו לא הפקירהּ , כי כונת התורה שיוכלו לאכול ממנה העניים. ולזאת הסבה לא התירה התורה פירות שביעית אלא בעת שנשאר ממינם בחוץ לחית השדה , כי זה יהיה סבה שלא יאסוף האדם הרבה מאותם הפירות לו , כי לא יועילו לו אַחַר שלא ישאר ממינם בשדות או בכרמים או באילנות . ולזאת הסבה בעינה נמנעה הסחורה בהם , כמו שאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (שם , ו) - ולא לסחורה (ראה ע"ז סב , א); וזה , שאם היתה הסחורה מותרת בהם , הנה תִפָּסֵד כונת התורה בזה; וזה , שכבר יאסף האדם מאלו הפירות הרבה וילך למכרם לשאר האנשים , בדרך שתשלם אכילתם קודם העת אשר לא ישאר ממינם בחוץ.
ריכוז קישורים