תנ"ך - שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן ׀ ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ יְהוָֽה: (שמות פרק כג פסוק יז)

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ אֶל־פְּנֵי הָאָדֹן ׀ יְהוָה: (שמות פרק כג פסוק יז)

שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן ׀ ה': (שמות פרק כג פסוק יז)

שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך אל־פני האדן ׀ יהוה: (שמות פרק כג פסוק יז)

תרגום אונקלוס:

תְּלָת זִמנִין בְּשַׁתָּא יִתַּחזוֹן כָּל דְּכוּרָך קֳדָם רִבּוֹן עָלְמָא יְיָ :

עין המסורה:

יראה - י"ג: *בר' כב , יד; שמ' יג , ז (פעמיים); כג , יז; לד , כג; דב' טז , ד , טז (פעמיים); שו' ה , ח; יש' ס , ב; *זכ' ט , יד; תה' פד , ח; צ , טז. אל - פני - ט' (בלישנא): שמ' כג , יז; וי' ו , ז; ט , ה; יד , נג; טז , ב; במ' יז , ח; כ , י; יח' טז , ה; *נחמ' ב , יג. (וכל צורת הבית דכותהון בר מן ד' 'על פני , ועל פני': יח' מ , טו; מב , ח; מח , טו , כא). האדן - ב' חסר: שמ' כג , יז; לד , כג.

מסורה קטנה:

יראה - י"ג; אל - פני - ט'; האדן - ב' חס'.

רש"י:

שלש פעמים וגו' - לפי שהעניין מדבר בשביעית , הוצרך ללמד שלא יסתרסו רְגָלִים ממקומם (ראה מכיל' משפטים כספא כ). כל זכורך - הזכרים שבך.

רשב"ם:

האדון יי' - והארץ שלו. שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לֵרָאות , כמו שמפורש בפרשת כי 'תשא': "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון יי' אלהי ישראל" (שמ' לד , כג) , וסמיך ליה "כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות" וגו' (שם , כד). וכן בכל מקום - לפי עניין מעשה הקדוש ברוך שבפרשה , קורא את הקדוש ברוך הוא; וגם רבותינו דרשו (? וראה פר"כ טו , י): "הנה האדון יי' צבאות מסעף פאורה" (יש' י , לג) - בכל מקום שאתה מוצא את הלשון הזה , מוציא דיורין ומכניס דיורין.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ואחר שאמר "שלש רגלים תחוג לי" (לעיל , יד) , שב לפרט , כי המצוה על הזכרים. וטעם האדון - שילכו כעבד שהולך אל אדוניו; ובפרשת 'ראה אנכי' (דב' יד , כב) ארמוז לך סוד.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

שלש. ואלה השלש פעמים שאמרתי לך "לא יראו פני ריקם" (לעיל , טו) - הזכרים לבדם , שהם בני מצוה , ואינם חולים שלא יוכלו לבוא.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את (בנוסחנו: אל) פני האדון יי' - וזאת הראיה היא עם קרבן עולה , כמו שאמר "ולא יראו פני ריקם" (לעיל , טו); ואלו השלש פעמים הם: "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" (דב' טז , טז). והנה התועלת בזאת הראיה היא לראות ענין בית המקדש , שהוא מורה על מציאות השם יתעלה ועל הגדולות שבסודות הנמצאות , כמו שנבאר במה שיבא בגזרת השם (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט). ולזאת הסבה באה המצוה להקריב לשם יתעלה קרבן בעת הראיה , ולזה גם כן באה מצות החגיגה אז , להורות על שהוא ראוי שישמח האדם ויהיה חוגג מפני היותו זוכה לעבוד השם יתעלה ולהשיגו לפי כחו , כי זהו תכלית השלמות ותכלית השמחה , כמו שהתבאר במקומותיו. וראוי שתדע , כי לא יתחייבו באלו שתי המצות כי אם הזכרים , לא הנקבות והטומטום והאנדרוגינוס , שנאמר: כל זכורך , ואלו אינם זכרים לפי המורגש מהם (ראה משנה חגיגה א , א) . וכבר יתחייבו עליהם בעת הראיה , ביום הראשון של אלו המועדים , ויש להם תשלומין על האופן שבארנו בענין החגיגה (לעיל , טו - טז); והנה על כל פנים אם לא הביא עולת ראיה ביום הראשון עובר על 'לא תעשה' , שנאמר "ולא יראו פני ריקם" (לעיל , טו; ראה מש"ת חגיגה א , א). והנה דין העבד ודין האשה הוא אחד בזה , כמו שישתוֶה דינם בשאר מצות 'עשה' שיש להם זמן קבוע (ראה חגיגה ד , א); ועוד , שכבר נאמר בפרשת 'הקהל' "בבא כל ישראל לראות את פני יי' אלהיך" (דב' לא , יא) - למדנו משם שלא יחוייב בראיה כי אם ישראל , לא עבד , כי אינו ישראל גמור (ראה מש"ת חגיגה ב , א). והנה החרש והשוטה והקטן אינם בני מצות , כי אינם בני דעת , ולזה אינם מחוייבים בחגיגה וראיה (ראה משנה חגיגה א , א). והנה הסומא פטור מן הראיה , שנאמר "לֵרָאות את פני יי' אלהיך" (שמ' לד , כד) וזה הלשון מורה על הֵרָאות כל אחד מהם לאחר. והראיה השלמה היא , לפי הנהוג , בשני עינים , ולזה יהיה הסומא באחד מעיניו פטור מהראיה (ראה מש"ת חגיגה ב , א). והנה אמר הכתוב "לֵרָאוֹת" , שהוא מבנין 'נפעל' , ולא אמר 'לִרְאוֹת' - להורות , כי בראותנו אותו יראה אותנו וישגיח בנו. והיה זה כן , לפי שמה שהיה בבית המקדש יישיר הרואה אותו להשיג השם יתעלה , כמו שיתבאר מדברינו במה שיבא בגזרת השם (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט) . וראוי שתדע , כי מי שאינו יכול לעלות ברגליו , כמו הזקן והחולה ומי שידמה להם , הוא פטור מן הראיה , שנאמר "בעלותך לראות את פני יי' אלהיך" (שמ' לד , כד) - והעליה שיעלה האדם , לפי הנהוג , היא ברגליו (ראה מש"ת חגיגה ב , א). והנה הטמא והערל פטורין מן הראיה (ראה חגיגה ד , ב) , כי אינם ראויים להכנס במקדש; ואולם בטמא הוא מבואר מן התורה (ראה במ' ה , ב - ג); והערל הושוה לבן נכר , שנאמר "כל בן נכר ערל לב וערל בשר" (יח' מד , ט; ראה זבחים כב , ב). וראוי שתדע , כי החרש שאינו שומע , אעפ"י שהוא מדבר , או האלם שהוא שומע - פטורין מהראיה , כי התועלת המכוון בראיה לא ישלם כי אם למי שישמע וידבר , כי אז יתכן לו שישאל לחכמים אשר אצלו על מה הורה כל ענין וענין מבית המקדש. וכבר יתבאר זה ממה שנאמר בפרשת 'הקהל': "בבא (בנוסחנו: בבוא) כל ישראל לראות את פני יי' אלהיך" וגו' , ואמר שם בענין ההקהל "למען ישמעו ולמען ילמדו" (דב' לא , יא - יב) - מגיד שכל הבאים לראות ראויים לשמוע וללמֹד , והלמידה השלמה לא תהיה כי אם למי שהוא מדבר , כדי שישאל מה שהוא מסופק בו (ראה חגיגה ב , ב - ג , א).