תנ"ך - לא־תזבח על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין חלב־חגי עד־בקר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר: (שמות פרק כג פסוק יח)

טקסט וניקוד:

לֹא־תִזְבַּח עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי וְלֹא־יָלִין חֵלֶב־חַגִּי עַד־בֹּקֶר: (שמות פרק כג פסוק יח)

טקסט בלבד:

לא־תזבח על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין חלב־חגי עד־בקר: (שמות פרק כג פסוק יח)

תיקון קוראים:

לא־תזבח על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין חלב־חגי עד־בקר: (שמות פרק כג פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
לָא תִכּוֹס עַל חֲמִיעַ דַּם פִּסחִי וְלָא יְבִיתוּן בָּר מִמַדבְּחָא תַּרבֵּי נִכסַת חַגָּא עַד צַפרָא :

עין המסורה:
תזבח - ג' זוגין מן ב' בחד ענין קדמיה ז' ותינינא ש' (הראשון עם האות ז' והשני באות ש' , כמו כאן: תזבח , תשחט): בר' כח , יט; שו' יח , כט. - *שמ' כ , ח; דב' ה , יב. - שמ' כג , יח; לד , כה.

רש"י:
לא תשחט (בנוסחנו: תזבח) על חמץ וגו' - לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ (ראה מכיל' משפטים כספא כ). לא (בנוסחנו: ולא) ילין חלב חגי חוץ למזבח (ראה שם) עד בקר; יכול אף על המערכה יפסל בלינה? תלמוד לומר: "על מוקדה על המזבח כל הלילה" (וי' ו , ב). לא ילין - אין 'לינה' אלא בעמוד השחר (מגילה כו , ב) , שנאמר: עד בקר , אבל כל הלילה יכול להעלותו מן הרצפה למזבח.

רשב"ם:
לא תזבח על חמץ - שתהא השבתת שׂאור קודמת לוא"ו שעות של ארבעה עשר , שהוא זמן שחיטת הפסח בין הערבים (ראה שמ' יב , ו; וי' כג , ה) משבע ולמעלה (ראה פסחים נח , א). חלב חגי - הפסח כתיב בו "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמ' יב , י) , והוא הדין לאימורין.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
לא תזבח על חמץ דם זבחי - הוא "זבח חג הפסח" (שמ' לד , כה); והנה אסר שימצא חמץ בשעת השחיטה. וטעם דם זבחי - הזבח שהוא שלי , כי דמו יזרוק על המזבח; ובעבור היות העת קצרה , צוה להיות הקטרת חלב חג הפסח עד בוקר.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
לא. דם זבחי - הוא "זבח חג הפסח" (שמ' לד , כה) , הנאכל על מצות ומרורים (ראה שמ' יב , ח). חלב חגי - הוא "שה תמים" (שם , ה) , שהוא חיוב; וכן כתוב "ובהעלות העולה והחלבים עד הבקר" (ראה דה"ב לה , יד).

ר' יוסף בכור שור:
לא תשחט (בנוסחנו: לא תזבח) על חמץ - כמו שאמרו רבותינו (ראה פסחים ה , א): לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים - שלא תמהר לשחטו. ולא ילין חלב חגי - שלא תאחר הקטר אימֻרים עד בוקר , שעמוד השחר פוסל בלינה .

רמב"ן:
לא תזבח על חמץ דם זבחי - לא תשחט את הפסח בארבעה עשר בניסן עד שתבער את החמץ; לשון רבנו שלמה. ולא תבין ממנו שירצה לדרשו אזהרה על ביעור חמץ שיהיה קודם זמן השחיטה , כמו שהוזכר זה בפרק ראשון בפסחים (ה , א): 'זמן שחיטה אמר רחמנא' - שאין זה עקר מדרש הכתוב לפי פסק ההלכה שם; כי ביעור חמץ בערב הפסח אין בו 'לאו' מן התורה , ולא אפילו לאוכל אותו. אבל לפי הענין שהוא כהלכה , הוא אזהרה לשוחט את הפסח על החמץ , וענינו , שלא יהא חמץ לאחד מבני חבורה הנמנין על הפסח בשעת השחיטה; וכך כתב רבנו שלמה בפרשת 'כי תשא' (שמ' לד , כה). וראוי למקרא שיאמר: 'לא תזבח על חמץ זבחי' , כי הדם איננו נזבח; אבל על דעת רבותינו (מכיל' משפטים כספא כ) הוא לרבות את הזריקה , שלא יזרק על חמץ; יאמר: לא תשחט על חמץ , ולא דם זבחי , כלומר: ולא דם זבחי יהיה על חמץ. ומקרא קצר הוא.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא תזבח על חמץ דם זבחי - רוצה לומר: דם הפסח , כי הוא לבדו היה מיוחד בזה הענין , כי בעת אכילתו היה מחוייב שיהיה החמץ מבוער מבתינו , כמו שקדם (שמ' יב , טו , יט). ובזה המקום הזהיר שיהיה החמץ מבוער מבתינו קודם זמן שחיטתו , שהוא בחצי היום. וזאת אזהרה לבני חבורה , שלא יהיה חמץ ברשותם בעת שישָחט הפסח , לפי שהם זובחים אותו , אעפ"י שאיש אחר יזבחהו בעבורם. והיא גם כן אזהרה שלא ישחטהו אדם ויש ברשותו חמץ , כי הוא זובח אותו , אעפ"י שהוא זובח אותו לזולתו. ואחד זביחה ואחד שאר עבודות בו , ולזה יהיה עובר ב'לא תעשה' מי שזרק דמו או הקטיר אימוריו ויש ברשותו חמץ (ראה פסחים סג , א - ב). ואולם זכרה התורה הזביחה , כי היא העבודה היותר קלה , עד שכבר תהיה כשרה בזרים , כמו שיתבאר בענין הקרבנות (בה"מ וי' א , ה). ולא ילין חלב חגי עד בקר - אחשוב שיהיה הרמז במה שאמר חגי אל השלמים הבאים עם הפסח; וכבר אמר זה בבאור בפרשת 'כי תשא' , שנאמר "ולא ילין לבקר זבח חג הפסח" (שמ' לד , כה) - רוצה לומר: אמורי זבח חגיגת הפסח. וביאר בו שהוא יפסל בלינה (ראה פסחים עא , א); וכל שכן בשאר הקרבנות; וזה , כי השלמים מותרים באכילה עד היום השלישי - כמו שיתבאר בענין הקרבנות (וי' ז , טז - יח) - והיה לחושב שיחשוב , שיהיו מותרים גם כן למזבח עד היום השלישי , ולזה הוצרך לבאר שהוא נפסל בלינה. ואולם באמורי הפסח בעצמו לא היה צריך לבאר זה , כי בשר הפסח אינו מותר באכילה כי אם עד הבֹּקר לפי משפטי התורה (ראה שמ' יב , י). ומזה המקום נלמד , שכל הקרב למזבח הוא נפסל בלינה , ויעברו על הלנתו ב'לא תעשה' (ראה מש"ת קרבן פסח א , ז) כי כבר ביארה זה התורה בקל שבהם .
ריכוז קישורים