תנ"ך - ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ: פ (שמות פרק כג פסוק יט)

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: פ (שמות פרק כג פסוק יט)

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו: פ (שמות פרק כג פסוק יט)

ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו: פ (שמות פרק כג פסוק יט)

תרגום אונקלוס:

רֵישׁ בִּכּוּרֵי אַרעָך תַּיתֵי לְבֵית מַקדְּשָׁא דַייָ אֱלָהָך לָא תֵיכְלוּן בְּסַר בַּחֲלַב :

עין המסורה:

ראשית - כ"ח: בר' י , י; שמ' כג , יט; לד , כו; וי' ב , יב; כג , י; במ' טו , כ; כד , כ; דב' יח , ד; כא , יז; כו , י; לג , כא; ש"א טו , כא; יר' ב , ג; מט , לה; יח' כ , מ; מח , יד; עמ' ו , א; מי' א , יג; תה' עח , נא; קה , לו; קיא , י; מש' א , ז; ד , ז; ח , כב; יז , יד; איוב מ , יט; נחמ' י , לח; דה"ב לא , ה. תביא - י"ג: בר' ו , יט; שמ' כג , יט; לד , כו; וי' יב , ו; דב' ז , כו; כג , יט; כו , ב; לא , כג; ש"א יז , יח; יש' נח , ז; יר' יח , כב; מש' לא , יד; איוב יד , ג. בחלב - ג': שמ' כג , יט; לד , כו; דב' יד , כא.

רש"י:

ראשית בכורי אדמתך - אף השביעית חייבת בבכורים , לכך נאמרה אף כאן. בכורי אדמתך - אדם נכנס לתוך שדהו , ראה תאנה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ומקדישה; ואין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא: "ארץ חטה ושעורה" וגו' (דב' ח , ח; ראה משנה בכורים א , ג). לא תבשל גדי - אף עגל וכבש בכלל גדי (ראה חולין קיג , ב) , שאין גדי אלא לשון וולד רך , ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתב 'גדי' , והוצרך לפרש אחריו 'עזים' , כגון "אנכי אשלח גדי עזים" (בר' לח , יז); "את גדי העזים" (שם , כ); "שני גדיי עזים" (בר' כז , ט); יש ללמד שכל מקום שנאמר 'גדי' סתם - אף עגל וכבש במשמע. ובשלשה מקומות נכתב בתורה (כאן; שמ' לד , כו; דב' יד , כא): אחד לאיסור אכילה , ואחד לאיסור הנאה , ואחד לאיסור בישול (ראה חולין קטו , ב).

רשב"ם:

ראשית ביכורי אדמתך - משבעת המינין האמורים בפרשת 'כי תבא': "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דב' כו , ב); בעלותך ברגלים אז תביא ביכוריך. לא תבשל גדי בחלב אמו - דרך העזים ללדת שני גדיים יחד , ורגילים היו לשחוט אחד מהם , ומתוך שרוב חלב בעזים , כדכתיב "ודי חלב עזים ללחמך" וגו' (מש' כז , כז) , היו רגילים לבשלו בחלב האם; ולפי ההוה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר , ובליעה ורעבתנות , לאכול חלב האם עם הבנים; ודוגמא זו ב"אותו ואת בנו" (וי' כב , כח) ו'שילוח הקן' (ראה דב' כב , ו - ז); וללמדך דרך תרבות צוה הכתוב. ולפי שברגל היו אוכלין בהמות הרבה , הזהיר בפרשת הרְגָלִים (כאן ושמ' לד כו ודב' יד , כא) שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו , והוא הדין לכל בשר בחלב , כמו שפירשו רבותינו ב'שחיטת חולין' (משנה חולין ח , א).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

אמרו המכחשים , כי גדי - מגזרת "מגדים" (שה"ש ד , יג); וזה לא יתכן , כי מ"ם "מגד" (דב' לג , יג) שורש , ולשון רבים לעֵד. ואמרו , כי לא תבשל - מטעם "כי בשל קציר" (יואל ד , יג); גם זה איננו נכון , כי בישול הקציר הוא בכח השמש לא בכח בן אדם; ועוד: מה טעם בחלב? ואנה מצאו שנקראה הלחם 'חלב'? ועוד: מה טעם אמו? ואנה מצאו כלשון הזאת? וכל זה למה הוצרכו? - בעבור שהוא דבק עם ראשית בכורי אדמתך; והלא קראו במשנה תורה , שהוא דבק עם הבשר , בפסוק "לא תאכלו כל נבלה" (דב' יד , כא)! ובמקומו אפרשנו. ועל דרך הפשט , גדי הוא הקטן בעזים ובכשבים , וכן "ונמר עם גדי ירבץ" (יש' יא , ו); ובעבור זה יסמכנו הכתוב לאמר "גדי עזים" (בר' לח , יז). והשם צוה שלא יבשל הגדי בחלב אמו , כי עד היום מנהג הישמעאלים לבשל הגדי עם החלב , והם אומרים שהוא תבשיל ערב. וטעם איסורו , בעבור שהוא כמו אכזריות בלב , כטעם "אותו ואת בנו" (וי' כב , כח) , גם "לא תקח האם על הבנים" (דב' כב , ו). וכאשר הוא אסור לאכילה , "אותו ואת בנו לא תשחטו" , כן זה , אע"פ שאין בכתוב 'לא תאכלו'; כי כאשר הוא ידוע שבשר שלא נשחט אסור הוא , כן הוא ידוע שבשר שאיננו מבושל לא יאכל; רק הדבר חמור , כי השוחט או המבשל , אע"פ שלא יאכל ממנו , כבר עבר ב'לאו'. ומנהג המחבר החלב , מצאנו שיחבר חלב זאת עם זאת , כי חלב אחת מעט הוא; והקונה לא ידע חלב כל שה ושה , על כן הוא אסור לאכול גדי קטון עם כל חלב. והזכיר הכתוב הקטון , כי ממנו נלמוד על הגדול; כי הכתוב דיבר על הנמצא ברוב , כי בשר כבש עם חלב לא יתערב היטב. והנה מה שהעתיקו קדמונינו (חולין קיג , א) , שאסור כל בשר בחלב , הוא אמת. וכן "ובשר בשדה טרפה" (שמ' כב , ל) - דבר הכתוב על הנמצא ברוב , כי החיות הטורפות הם "בשדה"; ומשפט הטָרוף בעיר ובבית אחד הוא. וכן "מקרה לילה" (דב' כג , יא); "אשר יצוד ציד חיה" (וי' יז , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ראשית - זהו "תקריב מנחת בכורים" (וי' ב , יד); כי עִם היחיד מדבר , כאשר אפרש במקומו. והזכיר זה אחר "לא תשחט על חמץ דם זבחי" (ראה לעיל , יח; שמ' לד , כה) , כי משם יחלו הבכורים. אמרו חסירי דעת , כי גדי - מגזרת "מגד" (דב' לג , יג). ולא יתכן; כי מ"ם 'מגד' - שרש , והעד הנאמן: "עם פרי מגדים" (שה"ש ד , יג); כי ככה לא ימצא בלשון הקדש. ועוד: מה טעם לא תבשל , ואין כח ביד אדם לבשל המגד , וכתוב "וממגד תבואות שמש" (דב' לג , יד)? ומה טעם לומר בחלב , ואנה מצאנו כלשון הזה? ועוד: מה טעם אמו? ואנה נקרא העץ 'אֵם המגד'? וכל זה חשבו , בעבור שמצאו זאת המצוה עם ראשית בכורי אדמתך. והנה גם הוא במקום אחר עם הבשר: "לא תאכלו כל נבלה" (דב' יד , כא) , והיא הישר; רק הזכירה עם הבִּכּוּרים , כי אז ירבו ויגדלו הגדיים. ויש אחר שאמר , כי טעם לא תבשל - לא תאחר שיעמד עם אמו יותר משבעה ימים; ואם כן , מה טעם להזכיר זאת המצוה פעם אחרת (ראה שמ' לד , כו)? ועוד , כי ראייתם: "בשל קציר" (יואל ד , יג); ואיננו , רק 'בשול' , כי השמש 'מבשלת' כמו האש; וככה "הבשילו אשכלותיה" (בר' מ , י). ורבינו שלמה אמר , כי גדי הוא הקטן הרך , וזה השם יאמר לִקְטַן השור והכבש; וראייתו: "גדי עזים" (בר' לח , יז - כ) , כי מה צרך לסמכו? ואינו כן. כי 'גדי' לא יקרא , רק מה שהוא מן העזים; ובלשון ערבית הוא 'גדי' , ולא יאמר על מין אחר. רק יש הפרש בין 'גדי עזים' ובין 'גדי': כי 'גדי' גדול מ'גדי עזים' , כי עודנו צריך להיותו עם העזים. וככה "שעיר" (דנ' ח , כא) ו"שעיר עזים" (בר' לז , לא). וחכמינו קבלו (חולין טו , ב) , שלא יאכל ישראל בשר בחלב. ועתה אפרש: דע , כי מנהג התורה לדבר על ההוה; כמו "בת היענה" (וי' יא , טז): למה שִנה הכתוב לומר ככה , ותהיה הבת כוללת כל המין , וכזה לא מצאנו? ודע , כי בשר היענים יבש כעץ , ואין מנהג שיאכלנו אדם , כי אין בו לחה; ולא יאכל מכל המין כי אם נקבה , שיש בה מעט לחה; ולא כן הזכר הקטן. וככה אין אדם אוכל בשר בחלב , כי אינו מאכל ערב; והבשר לא יתבשל , רק בזמן רב , והחלב לא כן; כי אין מנהג עד היום בארץ ישמעאל , שיאכל אדם טלה מבושל עם חלב , בעבור שיש בטלה לחה רבה מאד , וככה בחלב , והנה הוא מזיק; על כן לא יאכל. ובעבור כי בשר הגדי אין בו לחה , וכשהוא קטן הוא חם , על כן יבשלו הגדי בחלב. ואל תתמה בעבור שלא נהגו אנשי אלה המקומות , כי כל הרופאים מודים , כי אין בשר כמוהו , ואפילו לחולים התירו שיאכלוהו. וכן אוכלים אותו בספרד ואפריקיא ומצרים וארץ ישראל ופרס ובבל. גם ככה היה מנהג הקדמונים: "שני גדיי עזים טובים" (בר' כז , ט); "ונעשה לפניך גדי עזים" (שו' יג , טו); והכהן אוכל גדי עזים אחד לחטאת (ראה וי' ו , יט). ובעבור שאין מנהג האדם לאכול בשר חי , אסור לבשל הגדי בחלב אמו. ויש אומרים , כי אין בישול כי אם באש; והלא כתוב "ובשל מבושל במים" (שמ' יב , ט)? ובדברי הימים: "ויבשלו... בסירות" (דה"ב לה , יג)? ואין לנו צרך מה טעם איסורו , כי נעלם לנבונים. אולי היה כן , כי אכזריות לב לבשל הגדי עם חלב אמו , כדרך "שור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ראה וי' כב , כח); גם "לא תקח האם על הבנים" (דב' כב , ו). ומנהג רוב האדם , שאין להם צאן , ויקנו החלב בשוק , והחלב יהיה מאוסף משיות רבות; אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו , והנה אם קנה חלב , אולי יש בו מחלב אם הגדי שקנה , ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. והנה גם הישמעאלים מודים , שאם יבושל הגדי בחלב אמו , שהתולדת שוה , אז הוא יהיה יותר ערב; והכתוב דבר על ההוה. והנה קדמונינו ז"ל (ראה קידושין נז , ב) החמירו להם להסיר כל הספק , ואסרו בשר בחלב; והשם שנתן להם חכמה , הוא יתן משכרתם שלמה. ועוד אדבר , למה הזכיר הכתוב זאת המצוה פעם שנית (ראה שמ' לד , כו) , גם שלישית (ראה דב' יד , כא) , במקום כל אחד מהם.

ר' יוסף בכור שור:

לא תבשל גדי בחלב אמו. לפי הפשט , 'בישול' - לשון גידול וגמר , כמו "הבשילו אשכלתיה ענבים" (בר' מ , י); והכי קאמר: לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו , שתאחרנו עד שתגדלנו האם בחלבהּ , אלא בראשית תביאנו , דומיית תחילת הפסוק שאמר: ראשית בכורי אדמתך. והאמת , כי אסר בשר לבשל בחלב; כי החלב , שגדלוֹ וחי ממנו , איך תבשלוֹ בו?! דומייא ד"אותו ואת בנו" (וי' כב , כח) , "לא תקח האם על הבנים" (דב' כב , ו) , שהוא דרך אכזריות. וגדי - לאו דוקא , אלא לפי שעז יש לה רוב חלב , והגדי דק וקטן , ששנים ושלשה יולדות בכרס , ויכול לבשלו בחלבה; והוא הדין לכל בהמה , חיה ועוף. אלא שרבי יוסי הגלילי (ראה שבת קל , א) חולק בעוף , שלפי שאין לו חלב אם. ולא מפני שהקדוש ברוך הוא חס על הבהמה , אלא שלא ינהגו ישראל דרך אכזריות [הגה"ה].

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ראשית בכורי אדמתך תחוייב להביא בית יי' אלהיך על האופן שיתבאר בפרשת 'והיה כי תבא' (בנוסחנו: תבוא; דב' כו , א - יא). ושם יתבאר (ראה פירושו לדב' כו , א - ב) , שלא יחוייב להביא בכורים אלא מארץ ישראל (ראה משנה כלים א , ו) ומשבעת המינין המיוחסים בתורה לארץ ישראל (ראה משנה ביכורים א , ג) , שנאמר "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דב' ח , ח) , וזה הדבש הוא דבש תמרים (ראה ספ"ד רצז); כי אלו הם בכורי אדמת ישראל מבין שאר הפירות , אחר שכבר יחס השם יתעלה הארץ ההיא לאלו הפירות . ויתחייב להביא מהנבחר מהם (ראה משנה ביכורים א , ג) , שנאמר: ראשית , ושֵם 'ראשית' יֵאמר על הקודם במעלה: אמר "קדש ישראל ליי' ראשית תבואתו" (בנוסחנו: תבואתֹה; יר' ב , ג). והנה יתבאר , שאם לא היו הפירות והקרקע שגדלו בו שלו - אינו מביא , שנאמר: בכורי אדמתך (ראה משנה ביכורים א , א - ב). והנה הבעלים חייבים באחריותם עד שיהיו הפירות בבית המקדש , שנאמר: תביא בית יי' אלהיך (ראה שם , ט). ואולם זמן הבאת הבכורים הוא בחג השבועות , כמו שהתבאר במה שקדם (לעיל , טז) , לא קודם זה; ואמנם שאר דיני הבכורים יתבארו בגזרת השם בפרשת 'והיה כי תבא' (דב' כו , א - יא). לא תבשל גדי בחלב אמו - הוא הדין לשאר בהמה וחיה הטהורות שיש להם חלב אם; ואולם העוף אין לו חלב , ולזה לא היה בבשולו בחָלב אִסור (ראה משנה חולין ח , ד). וראוי שתדע , כי אכילת בשר בחלב אסורה מן התורה; וזה , כי התורה מנעה בבשולו , שהוא לתכלית האכילה , וכל שכן שמנעה אכילתו; ולזה תכלול האזהרה מהבשול שתי אזהרות: האזהרה מהבשול והאזהרה מהאכילה; כמו שכללה האזהרה מלגלות ערות בת הבת (ראה וי' יח , י) שתי אזהרות , והם: ערות בת הבת וערות הבת (ראה מש"ת מאכלות אסורות ט , ב). והנה יתבאר לך שהתורה מנעה אכילת בשר בחלב , כי כבר זכרה זאת האזהרה בפרשת 'ראה אנכי' (דב' יד , כ) אחר הזהרתה מאכילת הנבלה ושאר המאכלות האסורות , להורות כי לא די שהזהירה מאכילת בשר בחלב , אבל הזהירה גם כן מהבשול. וראוי שתדע , שהמבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה , או הפך זה , אינו לוקה (ראה משנה חולין ח , ד) , שנאמר: בחלב אמו - שהיא טהורה והוא טהור . וכל מה שאינו חייב על בשולו , אינו לוקה על אכילתו מפני בשר בחלב , כי אנחנו למדנו האכילה מהבשול. ואולם בשר עוף בחלב אסור לאכלו מדברי חכמים (שם , א). והנה אינו חייב על הבשול אם לא בִּשל לפי הנהוג , רוצה לומר: בחום האש; ואולם אם בשל בחמי טבריה ובמה שידמה להם - אינו לוקה , כי אין דרך בשול בכך (ראה מש"ת מאכלות אסורות ט , ו). וכן אם בשל בחלב זכר - פטור , שנאמר: בחלב אמו. וכן אם בשלו בחלב מתה - כי אינו מורגל לחלוב חלב המתה , ואינה גם כן אֵם אחר שמתה (ראה חולין קיג , ב) . וכן אם בשלו במי חלב - כי אין מי חלב חלב , והתורה אמרה: בחלב אמו (ראה חולין קיד , א). והנה זאת האזהרה נזכרה בתורה בשלשה מקומות: בזה המקום ובפרשת 'כי תשא' (שמ' לד , כו) ובפרשת 'ראה אנכי' (דב' יד , כא); וידמה שהיא נזכרה באלו המקומות , להודיע הכונה בזאת המצוה מצד הענינים הנלוים לה. ולפי שבזה המקום היתה התורה זוכרת המצות אשר יכַוְנו לעבודת השם יתעלה ולהשגתו כפי כחנו - כמו החגיגה והראיה וקרבן הפסח והבכורים (ראה לעיל , יז - יט) - ידמה שתהיה הכונה בזאת המצוה אחד משני דברים: אם ההתקרב לעבודתו יתעלה , אם ההתרחק מלכת בחקות שאר הגוים , הרחוקים מעבודתו; כי אולי היה מנהג האומות הקדומות לבשל בשר בחלב בבית עבודה זרה בבאם לחוג חגיהם (ראה מו"נ ג , מח) , ומנעה אותנו התורה מזה; ואם לא מצאנו זה כתוב ממנהגיהם , כי רושם נימוסי האומות ההם כבר אבד לאורך הזמן ולמחלֹקת התורה עליהם. ולזאת הסבה אחשוב שבאה זאת האזהרה בפרשת 'כי תשא' , כי שם יֵראה שכוון במצות הנזכרות בו להרחיק מעבודה זרה מפני מעשה העגל. ואפשר שהעיר בזה המקום להתקרב לעבודתו יתעלה; וזה , כי כמו שצוה השם יתעלה שלא נעשה מלאכה ביום השבת למען נתבונן בענין זאת המצוה , ויתבאר לנו שהיא להעיר "כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמ' לא , יז) , כן צוה שלא נבשל גדי בחלב אמו , להעיר על שלא נקח מחכמת השם יתעלה הנראית בנמצאות השופעות ממנו - שהוא כלי אל שנשיג אמתת מציאותו - הקדָמות כוזבות , יביאונו לכפור בהתחלה הראשונה; כמו שעשו קצת הקודמים , שבטלו התנועה וההויה מפני קצת הקדָמות כוזבות , והביאם זה להאמין שתהיינה כל הנמצאות על מה שהם עליו מזולת סבה פועלת. ולזה צוה השם יתעלה שנביא ראשית בכורי האדמה בית יי' , לישב בנפשותינו שהכל מאתו; וצוה שלא נבשל גדי בחלב אמו , לישב בנפשותינו שנשמור שלא נשתמש בהשחתת נפשנו בשפע השופע לנו מאת השם יתעלה , אשר יגדְּלנו ויַקנה לנפשנו מציאותה , כמו שיְגדל החלב הגדי היונק אותו - כי זה יִדמה למי שיבשל הגדי וישחיתהו בחלב אמו , אשר היה מכוון לזונו ולגדלו. או צוה זה להעיר , שנזהר שלא תביאנו רוב הטובה שנתן לנו השם יתעלה לבעוט בו , כאמרו "וישמן ישורון ויבעט" (דב' לב , טו); "וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל" (הו' ב , י). ולזה צוה גם כן שנביא ראשית בכורי האדמה לבית יי' , לישב בנפשותינו שכל הטובות הבאות לנו הם מאתו יתעלה , כי זה ירחיקנו מהבעיטה בו מפני רבוי הטובות. ואולם בפרשת 'ראה אנכי' העירנו , מצד הענינים הנלוים לזאת האזהרה שם , כי בזאת האזהרה תועלת לבריאות הגוף , ולזה המשיך שם האזהרה בה אל האזהרה מאכילת הבעלי חיים אשר הם בלתי נאותים לבריאות גופנו , כמו שנבאר שם בגזרת השם (דב' יד , ג). ולא יקשה למצוא הסבה בזה למי שעיין בטבעיות ובחכמת הרפואה עיון מעט. ובכלל , הנה עֵרוב המזונות המתחלפים במהירות העכול וקשיו לא יאות , כי המתעכל ראשונה יפסיד האחר; ואין הנָה מקום ביאור אלו הדברים. ולא יקשה בעיניך איך תהיה מצוה אחת לתועלות רבות , כי אתה תראה מצות שבת , שזכרה בה התורה שתי תועלות (ראה שמ' כ , יא; דב' ה , טו); ובכלל , הנה התורה תִדמה לטבע , וכמו שיעשה הטבע הפעולה האחת לתועלות רבות , כן הענין במה שתצוהו התורה. (התועלות לשמ' כג , י - יט , בקובץ תועלות לרלב"ג). (חלק תשיעי: "הנה אנכי שולח מלאך" וגו' עד "ואל משה אמר"; כג , כ - שמ' כד , א).