תנ"ך - הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר הכנתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי: (שמות פרק כג פסוק כ)

טקסט וניקוד:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (שמות פרק כג פסוק כ)

טקסט בלבד:

הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר הכנתי: (שמות פרק כג פסוק כ)

תיקון קוראים:

הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל־המקום אשר הכנתי: (שמות פרק כג פסוק כ)

תרגום אונקלוס:
הָאֲנָא שָׁלַח מַלאֲכָא קֳדָמָך לְמִטְרָך בְּאוֹרחָא וּלאַעָלוּתָך לְאַתרָא דְּאַתקֵינִית :

מסורה קטנה:
ולהביאך - ל'; הכנתי - ל' חס'.

רש"י:
הנה אנכי שולח מלאך - כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם: "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג; ראה תנח' משפטים יז). אשר הכינתי - אשר זימנתי לתת לכם; זהו פשוטו. ומדרשו (ראה תנח' משפטים יח): אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי כנגדו; זה אחד מכמה מקראות , שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.

רשב"ם:
שולח מלאך וגו' - כדכתיב ביהושע: "כי אני שר צבא יי' עתה באתי" (ה , יד) - להושיע את ישראל.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
הנה אנכי - נאם אברהם הספרדי הנזכר: הנה אנכי שֹלח יד לשוני בגאון (ראה אמונות ודעות ע' קנ ואי') , שהעתיר על נכבדים ממנו בדבריו , ויצא עתק מפיו (ע"פ ש"א ב , ג) , שאמר , שבני אדם נכבדים ממלאכי השם; ואמר , כי בעבור בני האדם נבראו. וראיותיו - דברי חכמינו ז"ל. והם לא אמרו , רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע , ודבריהם אמת. ועוד הביא ראיותיו , שאמר: שולח מלאך לפניך , והנה שכח דברי השם לכורש: "אני לפניך אלך" (יש' מה , ב). ועוד: לשמרך בדרך - ואמר , כי השמור נכבד מהשומר; והנה לא ידע כי יעקב אבינו , גם משה אדונינו ודוד מלכינו , היו שומרי צאן? וכתוב "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תה' קכא , ד); "אם יי' לא ישמור עיר" (תה' קכז , א); גם השם אמר: "ושמרתיך בכל אשר תלך" (בר' כח , טו)! והכתוב ידַמה השם למלך , גם המלאכים - לשרים , ובני אדם - עבדים; והנה כתוב "ושר מלכות פרס" (דנ' י , יג); "יעמוד מיכאל השר הגדול" (דנ' יב , א); "כי אם מיכאל שרכם" (דנ' י , כא); ולמה נקרא 'שר על ישראל' , וישראל נכבד ממנו?! ואיך יצוה השם לנכבדים בעיניו , שישָמרו מפני הקטון במעלה מהם , כי הכתוב אמר "השמר מפניו" (להלן , כא)?! ומה טעם "כי לא ישא לפשעכם" (שם) , כי מה יחוש הנכבד מהנבזה?! וידענו , כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים; והנה יהושע , שנכתב עליו "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" (דב' יח , יח) , כאשר ראה המלאך נפל על פניו והשתחוה לו , ואמר לו: "מה אדוני מדבר אל עבדו" (יהו' ה , יד); וכן זכריה (א , טו); גם דניאל אומר: "והיך יוכל עבד אדני זה" (י , יז). והתקועית אומרת: "ואדוני חכם כמלאך האלהים" (ראה ש"ב יד , כ) - ולא באה לחרף את דוד! ועוד כתוב "ובית דוד כאלהים" (זכ' יב , ח) , שפירושו: המלאכים. ועוד כתוב "ובמלאכיו ישים תָהֳלָה". אף כי "שוכני בתי חומר" (איוב ד , יח - יט); והנה הטעם , כי תהלה ישים במלאכיו , שהם נכבדים ואין למעלה מהם , אף כי הקרוצים מחומר , ש"מבקר לערב יוכתו" (שם , כ) ויאבדו! ודוד אמר: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תה' ח , ד); והטעם להזכיר "אצבעותיך" - דרך משל , בעבור היות השמים ושמי השמים עם כסא הכבוד עשרה; וטעם להזכיר "ירח וכוכבים" (שם) , ולא הזכיר השמש - כי מרוב להט השמש לא יוכל לראות כי אם השמש לבדה. ואמרו חכמי הספירות , שכוכב אחד גדול מכל הארץ , המיושבת ושאיננה מיושבת , תשעים פעמים. גם חכמינו אמרו (פסחים צד , א) , שכל העולם תחת כוכב אחד עומד. ואמר דוד: כאשר ראיתי הירח והכוכבים - שהם גדולים ― וטעם "כוננת" (בנוסחנו: כוננתה; תה' ח , ד) - כמו "נכון כסאך" (תה' צג , ב) ― תמהתי ואמרתי: "מה אנוש כי תזכרנו" (תה' ח , ה) - שהוא הבל כנגד הכוכבים! "ותחסרהו מעט מאלהים" (שם , ו) - בממשלה יִדמה מעט למלאכים , שהם מושלים; וזה כנגד התחתיים , והם "צֹנה ואלפים כלם" (שם , ח). והנה גם זה הכתוב יכחיש הגאון , שאמר "ותחסרהו מעט" מהמלאכים - והנה הוא חסר ולא נכבד! וכתוב "וכוכבים לא זכו בעיניו , אף כי אנוש רימה" (איוב כה , ה - ו) , והנה הכוכבים , שהם 'בני האלהים' (ראה איוב לח , ז) , נכבדים ממנו , אף כי המלאכים , הנקראים 'אלהים'; כי השם "הוא אלהי האלהים" (דב' י , יז). ובדניאל: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" (דנ' יב , ג). ובספר תהלות: "הללוהו כל מלאכיו" (תה' קמח , ב) , ואמר עליהם ועל בניהם "כי הוא צוה ונבראו" , "חוק נתן ולא יעבור" (שם , ה - ו); ועל נבראי מטה , והחל מהנבזה , ובסוף הזכיר האדם (ראה שם , ז ואי'); ואמר "כי נשגב שמו לבדו" (שם , יג) - בעבור כי אלה יאבדו , והמלאכים עומדים בכסא הכבוד ואינימו מתים , כי הם דבקים בשם , הקרובים אליו. והכתוב אומר "אדם להבל דמה" (תה' קמד , ד); "אך הבל בני אדם" (תה' סב , י). ואם נבראו המלאכים בשבילו (בשביל האדם) , כדברי המתרועע בשכרות הגאוה , להתהלל במתת שקר (ע"פ מש' כה , יד) - למה עמדו הם , והוא אינינו? ואיך יִבָּרא הנכבד בעבור הנבזה , והטוב כולו , הרב , בעבור טוב מעט , מעורב ברע?! ואם האדם הבל וכזב (ראה תה' סב , י) , והנה נבראו המלאכים בעבור הבל וכזב - "חלילה לאל מרֶשע" (איוב לד , י)! כי האדם נברא מטיפה סרוחה ודם מעופש , וכולו מגואל ומטונף בחייו , ואפילו בנקבי ראשו שם טינוף - שאין למעלה מהראש בבן אדם על דרך האמת! כי על דרך דברי הגאון , מבושי איש נכבדים מהראש; וזאת בֹּשת עולם , כי אמר , כי השמים העליונים נבראו בעבור הארץ שהיא מתחת , והכתוב אומר "השמים כסאי" (יש' סו , א)! וראיותיו: גרעיני כל פרי שהם העיקר , על כן הוא בתָוֶך , כתפוח והענבים; ומי הגיד לו כי הצמחים הם עיקר , עד שיהיו לראיות על כל חי?! ולא דיי שאין עץ הפרי ראיה על כל גוף , עד שישים ממנו ראיה על כל נכבד מהגוף?! וידוע כי האמצעיים נשמרו כן , בעבור היותם מורכבים , ולא יבא להם בקרוב נזק מחוץ , בעבור שיש תולדת הפך תולדת. ועוד ראיָתוֹ היא הפוכה , כי הנאכל מפרי התפוח - הוא העיקר , והוא כבר יצא אל הפועל; ולהיות הפרי בזרע - הוא בכוחו , רק לא יצא; וה'נמצא' נכבד מה'הווה בכח להמצא'. והנה זרע איש - במבושיו. ומה שאמר על הלב , יש לו לדעת , כי הראש נכבד ממנו. ואמר על הביצה , שמהאודם יצא האפרוח; וראיות גמורות יש , כי הלובן עיקר האפרוח. ואילו היה מבין סוד העולם , אז ראה , שהוא גם אנחנו כדמות צלם למערכת העליונה; וכן הכתוב אומר "אך בצלם יתהלך איש" (תה' לט , ז); כי בהשחת המערכת ימות האדם. והלא יפקח עיניו ויראה , כי כל גופות התחתיות הם חשך וחלקלקות (ע"פ תה' לה , ו) , ואין אור כי אם מהעליונים. והנה גם הוא אמר בספרו , כי יש לאדם מעלה גדולה , לא בעבור גופו , כי גופו - כגוף החיות הוא , רק בנשמתו , שהיא דומה למלאכי עליון. ואמר בספר אחר (אמונות ודעות ע' קמו) , כי הכבוד שהשכין השם עם המלאכים , כפלי כפלים מהכבוד שהשכין עם ישראל; כי מלאכים נכבדים מהם. ואני אומר: אל יתגאה ילוד אשה (ע"פ איוב יד , א) , שיחשוב כי השיגה ידו בחכמתו אל מדרגה גבוהה; וכדבריו כן הוא (ע"פ בר' מד , י) רק נגד הבהמות והעופות , כאשר הוא כתוב "מלפנו מבהמות ארץ" (איוב לה , יא). ואם יגבה לבו באומנותו - הנה העכביש , שאין בו דם , יארוג קורים עגולים , שילאה כל חָרָש לעשות כמוהם בכלי מחוגה; גם הדְבורים יעשו בתים ששיים. ואם בעבור שידבר צחות - עיקר הדיבורים רמיזות הם; ודעת הלשון איננה דעת בעצמה , כי אם כנגד אחר שיבין. ואם בעבור דעתו משפטי נזיקין - גם הם לא נִתְנו כי אם לישר המעוותים; כי אילו היינו במקום שאין שם שור , אין צורך למשפט שור נגח (ראה שמ' כא , כט) , ואילו היינו יושבים באהלים , כקֵדרים (ראה תה' קכ , ה) , אין צורך למעקה ומזוזה; ואם בארץ הודו - אין צורך למשפט גניבה ורציחה ועשק ועדות שקר. ואם בעבור דעת התורות והמצות - אין חכם שיבינם עד שידע למה יתענה בעשור , וחלקי הקרבנות; והעד , שאמר משה לדור המדבר , אחר שאמר "והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו" (שמ' יח , טז) ארבעים שנה: "ולא נתן יי' לכם לב לדעת" (דב' כט , ג)! והנה גם הוא אמר בשנת מותו , שהיה נביא הנביאים וחכם החכמים: "יי' אלהים אתה החלות להראות את עבדך" (דב' ג , כד); והנה יעיד , כי עתה החל לדעת! כי מי יודע מחשבות השם , כי הם עמוקות , ונשגבו מכל נבראים. גם אסף אמר: "ואני בער ולא אדע" (תה' עג , כב). ואם יתהלל החכם (ע"פ יר' ט , כב) בחכמת הספירות - הנה דבר קל , והוא דעת שורש שְנַים , הנקרא 'גדר' , אין כח לאדם לדעתו; גם בחכמת המידות , יש מחלוקת לדעת החוט הסובב , ואין מי יתן ראיה גמורה עד שתתברר האמת. גם בחכמת המזלות לא הכירו מהכוכבים חוץ מאלף ותשעה ועשרים; והנה מספרם לא ידעו , אף כי חוקיהם ותולדתם , אף כי למה מקום אחד בגלגל מלא ואחר איננו כן , ויש גדולים ויש קטנים , גם לבנים ואדומים , והכל בגלגל אחד. ובחכמת התולדת , והיא לרפואות , לא ידעו איך ירגיש האדם ואיך יצחק , ומאי זה אבר יולד , ולמה ישלשל עיקר חם ויבש ויוציא המרה האדומה. והיה ראוי להוסיף בה וכהנה רבות , רק לא אחפוץ להאריך. וכללו שלדבר: הנה האדם לא ידע מה היא נפשו , אם עצם אם מקרה , ואם תמות בהִפרדה מעל הגוף , ולמה נדבקה בו; ומי שלא יבינו נפשם , חכמת מֶה להם (ע"פ יר' ח , ט) , ואף כי דעת אלהים , שלא יבינו וישכילו בליבותם , חוץ הדיבור הדבק בפיהם להשמעות אוזנים (ע"פ יח' כד , כו).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
הנה אנכי - אמר השם למשה , שיאמר גם זה לישראל , כי אם יקבלו כל המשפטים והדברים מתחילת "אתם ראיתם" (שמ' כ , יט) , אז יביאם אל הארץ. ורבים השתבשו , יש אומרים , כי המלאך - ספר תורה , בעבור "כי שמי בקרבו" (להלן , כא). ואחרים אמרו: ארון הברית; ופירשו "ושמע בקולו" (שם) - הכתוב בו; ואמרו: "לא ישא" השם "לפשעכם" (שם). וכל אלה דברי רוח , כי כל התורה והמקרא מלאים מזה הטעם: "הוא ישלח מלאכו" (בר' כד , ז); "המלאך הגואל אותי מכל רע" (בר' מח , טז); ומשה אמר "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במ' כ , טז); "ומלאך פניו הושיעם" (יש' סג , ט); "ויצא מלאך יי'" (יש' לז , לו); "ויאמר יי' למלאך המשחית בעם" (ראה ש"ב כד , טז); "אלהי שלח מלאכה" (דנ' ו , כג); "דמי לבר אלהין" (ראה דנ' ג , כה); ורבים כאלה. ובספר דניאל: "שר יון ופרס" (ראה דנ' י , כ); "כי אם מיכאל שרכם" (שם , כא) - והוא הנקרא "הגדול" (דנ' יב , א) , כי הוא הנכבד מאחרים רבים; גם כתיב עליו "אחד מהשרים הראשונים בא לעזרני" (ראה שם , יג) , שפירושו: במעלה; כמו "היושבים ראשונה במלכות" (אס' א , יד); וזה המלאך הוא מיכאל. לשמרך בדרך - שלא יגע בך רע. אשר הכינותי - לך; כדרך "בהנחל עליון גוים" (דב' לב , ח) , כאשר אפרש.

ר' יוסף בכור שור:
הנה אנכי שולח מלאך - נביא , שליח; דליכא למימר מלאך ממש , שהרי לא אמר הקדוש ברוך הוא לשלוח מלאך ממש עד שעשו העגל (ראה שמ' לב , לד) , שאמר להם בכעס (ראה שם , ב - ג) , ולא קבלוהו; אלא מלאך זה - נביא.

רמב"ן:
הנה אנכי שולח מלאך לפניך - כאן נתבשרו שעתידין לחטוא , ושכינה אומרת: "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג). כי שמי בקרבו - מחזר לראש המקרא: השמר מפניו כי שמי משותף בקרבו. ורבותינו דרשו (סנה' לח , ב): זה מטטרון , ששמו כשם רבו: 'מטטרון' בגימטריא 'שדי'. זה לשון רבנו שלמה; וב'אלה שמות רבא' (לב , ז) גם כן יש מי שדורש כן , שזה על דבר העגל. ויש לשאול , שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה! שהקדוש ברוך הוא אמר לו: "ושלחתי לפניך מלאך" (שמ' לג , ב) , "כי לא אעלה בקרבך" (שם , ג) , ומשה בקש עליה רחמים ואמר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. ובמה יודע איפה (בנוסחנו: אפוא) כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא (בנוסחנו: הלוא) בלכתך עמנו" (שם , טו - טז) , ונתרצה לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שם , יז); וכך אמרו (סנה' לח , ב): דאפילו בפרונקא לא קבילניה , דכתיב "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמ' לג , טו). והתשובה , לפי הדעת הזאת , כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו; הוא שאמר: "ונפלינו אני ועמך" (שם , טז) , ואמר: "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" (שם , יז) , ועוד אמר: "וראה כל העם אשר אתה בקרבו" (שמ' לד , י); אבל לאחר מיתתו של משה רבנו שלח להם מלאך , וזהו שאמר הכתוב "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו... [ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו]. ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי" (יהו' ה , יג - יד) , ושם תראה ששאלו יהושע "מה אדני מדבר אל עבדו" (שם , יד) , ולא צוה אותו דבר שנגלה אליו בעבורו , אלא שאמר לו "של נעליך (בנוסחנו: נעלך) מעל רגליך" (בנוסחנו: רגלך; שם , טו) , ולא בירר למה בא. אבל היתה המראָה להודיע אותו , כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבאם למלחמה , וזהו שאמר "עתה באתי" (שם , יד); וכך אמרו בתנחומא (תנח' משפטים יח): אני הוא שבאתי בימי משה רבך , ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו. ומפורש אמרו (שמ"ר לב , ג): בטל , שלא ימָסרו לשר כל ימי משה , וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו , שכן יהושע רואה אותו , שנאמר "ויהי בהיות יהושע ביריחו... ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי" , לכך נאמר: הנה אנכי שולח מלאך. ועל דרך האמת: המלאך הזה שהובטחו בו בכאן , הוא "המלאך הגואל" (בר' מח , טז) אשר השם הגדול בקרבו , "כי ביה יי' צור עולמים" (יש' כו , ד) , והוא שאמר: "אנכי האל בית אל" (בר' לא , יג) , כי דרך המלך לשכון בביתו; ויקראנו הכתוב 'מלאך' , בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנה' לח , ב) שהוא 'מטטרון' , והוא שם למורה הדרך , וכבר פירשתי זה בסדר 'בא אל פרעה' (שמ' יב , יב); וזה טעם לשמרך בדרך. ואל המקום אשר הכינותי - הוא בית המקדש , כדכתיב "מקדש יי' כוננו ידיך" (שמ' טו , יז); והטעם: אשר הכינותי לי , להיות בית קדשי ותפארתי (ע"פ יש' ס , ז) , כי שָם הכסא שלם. ועוד אזכיר (שמ' כד , א) כונתם ב'שמו כשם רבו' (סנה' לח , ב). והנה קולו הוא קול אלהים חיים (ע"פ דב' ה , כג) , והמצוה: לשמוע בקולו מפי הנביאים; או הטעם , שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה , כענין שדרשו (איכ"ר פתיחתא ב): "ואת אמרת קדוש ישראל נאצו" (יש' ה , כד) - זו תורה שבעל פה. והנה פירושו: ושמע בקולו - לדברי , ולכן אמר "כי אם שמע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר" (להלן , כב). ואנקלוס רמז זה , שתרגם: "ארי בשמי מימריה" , כי בו ידבר. ואמר "ואיבתי את אויביך" (להלן , כב) - שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב; "וצרתי את צורריך" (שם) - על ידו במדת הדין , ולכן פירש: "כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי... והכנעני... והכחדתיו" (ראה להלן , כג) - בהביאו אותך אליהם; להודיע כי הוא המכחיד אותם. והזכירם בלשון יחיד , כי כולם כאיש אחד יכחידם. והנה , כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקדוש ברוך הוא "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג) - כי שמי בקרבו והוא בקרב ישראל; אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם , ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם; ושם אפרש הפסוקים בעזרת השם. וגם שם ב'מדרש רבה' רמזו לזה , אמרו (שמ"ר לב , ט): דבר אחר: הנה אנכי שולח מלאך - אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי ששימר את האבות ישמר את הבנים; וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק: "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בר' כד , ז); ביעקב: "המלאך הגואל אותי" (בר' מח , טז) - אמר להם: הוא גאלני מיד עשו , הוא הצילני מיד לבן , הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אף עכשו , מי ששימר את האבות ישמר את הבנים , שנאמר: הנה אנכי שולח מלאך. ועוד אמרו שם (שמ"ר לב , ד) בפירוש: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הזהרו בשליח , שאינו חוזר בשליחותו; מדת הדין הוא , אל תמר בו וכו'. ומכל מקום , לדברי הכל שהמדרש שהזכרתי אמת הוא , שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם ― כי משה היה ממלא מקומו , כענין שנאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמ' יז , יא) ― בימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא יי' , ללחום מלחמותם , והוא גבריאל הנלחם להם; וזהו שראה אותו "וחרבו שלופה בידו" (יהו' ה , יג) , כי בא "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים" (תה' קמט , ז). כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו - יאמר: אל תמר בו , שלא ישא לפשעכם אם תמר בדברו , כי הממר בו ממר בשמי הגדול אשר בקרבו , וראוי להכחידו במדת הדין. ויתכן שיהיה 'כי שמי בקרבו' מחובר למעלה: ושמע בקולו כי שמי בקרבו , וקולו הוא קול עליון.

רלב"ג - ביאור המילות:
מלאך - הוא נביא; כי הנביא יקרא 'מלאך' , כמו שזכרנו במה שקדם (שמ' יד , יט).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אמר: הנה אנכי שולח נביאי לפניך להנהיג אותך , לשמרך בדרך אשר אתה הולך , על יד העתידות אשר יגיד לך בשמי ועל יד הנפלאות שאעשה לך על ידו. והנה יהיה באלו הנביאים מי שיביאך אל המקום אשר הכינותי להיות ביתי שם , כי הוא ינחילך את הארץ.

תועלות לרלב"ג:
(ארבע תועלות לפרשת 'משפטים' , חלק תשיעי: שמ' כג , כ - לג) התועלת החמשים וארבעה הוא במצות , והוא מה שהזהיר שלא נמרה פי הנביא , שהוא מלאך השם יתעלה , שנאמר "אל תמר בו" (שמ' כג , כא). וכבר יתבאר בפרשת 'שופטים' , שהממרה פי הנביא חייב מיתה בידי שמים , שנאמר "אנכי אדרוש מעמו" (דב' יח , יט); וזאת ה'דרישה' היא מיתה , שנאמר "רק את דמכם לנפשותיכם אדרוש" וגו' (ראה בר' ט , ה). כבר נתבאר זה השרש בעשירי מסנהדרין (פט , א). והנה התועלת המגיע מזאת האזהרה מבואר , והוא , כי שמיעת ישראל לדברי הנביא - סבת שמירתם הוא והתמדת השגחת השם יתעלה בהם , כמו שזכר בזה המקום (ראה שמ' כג , כ - כב); עם שהוא יודיע להם הרעות טרם נפלם וישתדלו מפני זה להִשָמר מהם. התועלת החמשים וחמשה הוא במצות , והוא מה שצוה לעבוד השם יתעלה - וזאת ה'עבודה' היא תפלה , כמו שבארנו (בה"מ שמ' כג , כה). ולפי שענין התפלה הוא נלוה לדבר שאין לו זמן קבוע , כמו הסרת המחלה , והלחם והמים , והם דברים תמידיים - למדנו שאין זמן זאת המצוה קבוע , ושמצותה כל יום מן התורה. כבר נתבאר זה השרש בשלישי מברכות (כ , ב). והנה התועלת בזאת המצוה מבואר בדעות , כי זה ממה שיעיר על מציאות האלוה , והיותו משגיח בדבקים לתת להם הטובות ולשמרם מהרעות; עם שזה יהיה סבה לדבקות ההשגחה האלהית בנו. כי ענין התפלה ומהותה הוא - לפי מה שיראה מדברי התורה - שנספר שבחי השם יתעלה ואחר כך נתפלל , כמו שמצאנו בתפלת משה רבינו עליו השלום בפרשת 'ואתחנן' (דב' ג , כג - כה). והנה ספור שבחי השם יתעלה הוא מה שנוכל להשיג מאמתת מציאותו; וזאת ההשגחה היא סבת דבקות השגחתו יתעלה בנו , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' (פרק ו). התועלות החמשים וששה והחמשים ושבעה הוא במצות , והוא מה שצוה שלא לכרות ברית לעבודה זרה , שנאמר "לא תכרות להם ולאלהיהם ברית" (שמ' כג , לב). ואעפ"י שיקבלו עליהם להיות למס , על האופן שנזכר בפרשת 'שופטים' (דב' כ , יא) , הנה לא תכרות להם ברית אם לא יקבלו עליהם שלא לעבוד עבודה זרה. כבר נתבאר זה בספרי בפרשת 'כי תצא' (ספ"ד קיד). ומה שצוה שלא ישבו עובדי עבודה זרה בארצנו - פן יחטיאו ישראל , שנאמר "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" (שמ' כג , לג). והעובד עבודה זרה הוא הנקרא 'נכרי' בתורה לזאת הסבה , כי אי אפשר שנושיבהו בארצנו. ואמנם , אם קבל שלא לעבוד עבודה זרה ושאר המצות שנצטוו בני נח , הרי נקרא 'גר שער' , והוא אשר אמר "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (דב' יד , כא). כבר נתבאר זה מראשון מעבודה זרה (יט , ב - כא , ב). והנה התועלת באלו המצות מבואר , להרחיק ישראל מעבודה זרה; וכבר נתבאר התועלת המגיע מזה במה שקדם (פרשת 'יתרו' , חלק שלישי תועלת ב) אצל דבור "לא יהיה לך אלהים אחרים" וגו' (שמ' כ , ג).
ריכוז קישורים