תנ"ך - השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ: (שמות פרק כג פסוק כא)

טקסט וניקוד:

הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל־תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: (שמות פרק כג פסוק כא)

טקסט בלבד:

השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו: (שמות פרק כג פסוק כא)

תיקון קוראים:

השמר מפניו ושמע בקלו אל־תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו: (שמות פרק כג פסוק כא)

תרגום אונקלוס:
אִסתְּמַר מִן קֳדָמוֹהִי וְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהּ לָא תְסָרֵיב לְקִבלֵיהּ אֲרֵי לָא יִשׁבּוֹק לְחוֹבֵיכוֹן אֲרֵי בִשׁמִי מֵימְרֵיהּ :

עין המסורה:
ישא - ל"ז: בר' לב , כא; מ , יג , יט; שמ' כ , ז; כג , כא; וי' יט , ח; כ , יז; במ' ו , כו; ט , יג; יא , יב; דב' א , לא; ה , יא; י , יז; כח , מט , נ; לג , ג; יהו' כד , יט; ש"ב יד , יד; יש' ב , ד; ג , ז; ח , ד; י , כד; מ , יא; מב , ב; נז , יג; יח' יב , יב; יח , כ (פעמיים); מי' ב , ד; חב' א , ג; חגי ב , יב; זכ' ו , יג; תה' כד , ה; מש' ו , לה; איוב ז , יג; איכה ג , כז; קה' ה , יד.

מסורה קטנה:
תמר - ל'.

רש"י:
אל תמר בו - לשון 'המראה' , כמו "אשר ימרה את פיך" (יהו' א , יח); "וימרו בי" (יח' כ , יג). כי לא ישא לפשעכם - אינו מלומד בכך , שהוא מן הכת שאין חוטאין; ועוד , שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו (ראה תנח' משפטים יח). כי שמי בקרבו - מחזר לראש המקרא: השמר מפניו , כי שמי משותף בו. ורבותינו אמרו (סנה' לח , ב): זה מטטרון , ששמו כשם רבו; 'מטטרון' בגימטריא: 'שדי'.

רשב"ם:
אל תמר בו - מגזרת "אם המר ימירנו" (וי' כז , לג); ואם הוא דגש , הרי הוא מגזרת "וריחו לא נמר" (יר' מח , יא) , כמו "אל תפל דבר" (אס' ו , י) מגזרת 'נפל'. אבל אינו מגזרת 'סרבנות' , מן "מרה מריתי" (איכה א , כ) , שאם כן היה לו לומר 'אל תמרה' , כמו "כל איש אשר ימרה את פיך" (יהו' א , יח). כי שמי בקרבו - בשמי הוא מצוה לכם , אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ועתה אפרש לך סוד השם הנכבד והנורא וסוד המלאכים; ואמשל לך משל באור הנפש היוצא מהעין: דע , כי שבע מעלות היא העין , והפנימי הוא גרגר לבן. והנה האור איננו גוף , ואור הנפש צריך לאור אחר , חיצוני; ואם היתה יכולת בך להבין איך תראה העין צורות רבות ומשונות רגע אחד , ואיך יכילו השמים בגרגר הלבן , אז תחל להשכיל. וראה השמש , כי האור הנראה - ממנה הוא , והיא הפועלת , ולא יחסר עצמה. גם יש ראיות גמורות , שאור הלבנה מהשמש , כי אין לה אור בפני עצמה. והשם לבדו הוא הוא בלא אחר , והמלאכים הם בשם , ואינם גוף כלל. רק הכוכבים - גופות להם; על כן אמרו העברים 'וירא מלאך יי' אל גדעון' (ראה שו' ו , יב) , ואמר אחר כן "ויאמר יי' אליו לך בכוחך זה" (ראה שם , יד). ובהיות הנפש מכוונת לכבוד , אז תתחדש לה תמונת צורות ומראות בדבר השם. וטעם "יי' שמו" (שמ' טו , ג) - הוא הכבוד שקיבל הכבוד; וכן טעם כי שמי בקרבו; ואיננו דבק עם כי לא ישא לפשעכם , רק עם אל תמר בו - כמו "שלם ישלם" ו"אם אין לו" (שמ' כב , ב); ורבים כמוהם. ולפי דעתי , כי דגשות מ"ם תמר - נוסף , כי הנה בא כמשפט פעלי הכפל. גם יתכן להיותו כן. והטעם: מגזרת "תמורה" (רות ד , ז); "וימירו" (תה' קו , כ). וזה המלאך הוא "השר הגדול" (דנ' יב , א). ולהיותו חֲנוֹך - דרש הוא.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
השמר - כל מלאך עושה דבר השם , לא יוסיף ולא יגרע. וככה שטן איוב (ראה איוב א - ב) מלאך היה; וככה מלאך היוצא לקראת בלעם לשטן לו (ראה במ' כב , כב). והנה השומע בקול המלאך הוא שומע בקול השם הנכבד. ומלת אל תמר בו - קשה. והנה נראה הטעם כמו "וימרו בי" (יח' כ , ח) , רק היה ראוי להיות 'תַמְרֶה'; על כן הוצרכו חכמי ספרד לאמר (השרשים: 'מרר') , כי הוא מפעלי הכפל , על דרך "ויסב אלהים את העם" (שמ' יג , יח). כי כל הגזרה הוא מפעלי הכפל , כי "ורחבה וְנָסְבָה" (יח' מא , ז) בניין 'נפעל'; וככה "וְנָבְלָה" (בר' יא , ז) - מגזרת "בלל" (בר' יא , ט); "וְנָבְקָה רוח מצרים" (יש' יט , ג). ואל תתמה בעבור שהם שנים שרשים והטעם אחד; כי הנה "שורר בביתו" (אס' א , כב) - "כי שרית עם אלהים" (בר' לב , כח); וכמוהו אל תמר בו: "וממר ליולדתו" (מש' יז , כה) - על משקל "מכס" (במ' לא , כח) , שהוא מגזרת "תָכֹסּו על השה" (שמ' יב , ד) , מפעלי הכפל. כי לא ישא לפשעכם - עם למ"ד , כמו "שא נא לפשע עבדי" (בר' נ , יז). ודע , כי שמי בקרבו - דבק עם השמר מפניו ושמע בקולו; כמו "ואף לאמתך תעשה כן" (דב' טו , יז). וכבר פרשתי (שמ' ג , טו; ו , ג) , כי השם הנכבד הוא 'שם העצם' , כי הוא לבדו; גם ימצא 'תאר השם' , כי הוא הכל ומאתו הכל. וטעם בקרבו - משל לעגול: הנקודה היא הקרובה אל כל מרחק. על כן היה כבוד השם 'בקרב המחנה' (ראה דב' כג , טו) , ונוסע בתוך המחנות (ע"פ במ' ב , יז); וכן כתוב "כי אתה יי' בקרב העם הזה" (במ' יד , יד); וכתוב "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכ' יב , א).

ר' יוסף בכור שור:
כי לא ישא לפשעכם - אם תמרה בו , אין בידו לישא לפשעכם; כי המורד בו , בי הוא פושע , כי שמי בקרבו - כי הוא נקרא בשמי , ושלוחי הוא , ואין בידו לסלוח מה שפושעים בי. ואם תאמר: אם כן , מה יועיל לי כי אשמע לו? לכך נאמר: אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר - כי מה שהוא אומר , אני מדבר , כי מפי הוא אומר , ולכך: אם שמוע לו , הרי אתה שומע לי.

רמב"ן:
הנה אנכי שולח מלאך לפניך - כאן נתבשרו שעתידין לחטוא , ושכינה אומרת: "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג). כי שמי בקרבו - מחזר לראש המקרא: השמר מפניו כי שמי משותף בקרבו. ורבותינו דרשו (סנה' לח , ב): זה מטטרון , ששמו כשם רבו: 'מטטרון' בגימטריא 'שדי'. זה לשון רבנו שלמה; וב'אלה שמות רבא' (לב , ז) גם כן יש מי שדורש כן , שזה על דבר העגל. ויש לשאול , שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה! שהקדוש ברוך הוא אמר לו: "ושלחתי לפניך מלאך" (שמ' לג , ב) , "כי לא אעלה בקרבך" (שם , ג) , ומשה בקש עליה רחמים ואמר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. ובמה יודע איפה (בנוסחנו: אפוא) כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא (בנוסחנו: הלוא) בלכתך עמנו" (שם , טו - טז) , ונתרצה לו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שם , יז); וכך אמרו (סנה' לח , ב): דאפילו בפרונקא לא קבילניה , דכתיב "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמ' לג , טו). והתשובה , לפי הדעת הזאת , כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו; הוא שאמר: "ונפלינו אני ועמך" (שם , טז) , ואמר: "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" (שם , יז) , ועוד אמר: "וראה כל העם אשר אתה בקרבו" (שמ' לד , י); אבל לאחר מיתתו של משה רבנו שלח להם מלאך , וזהו שאמר הכתוב "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו... [ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו]. ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי" (יהו' ה , יג - יד) , ושם תראה ששאלו יהושע "מה אדני מדבר אל עבדו" (שם , יד) , ולא צוה אותו דבר שנגלה אליו בעבורו , אלא שאמר לו "של נעליך (בנוסחנו: נעלך) מעל רגליך" (בנוסחנו: רגלך; שם , טו) , ולא בירר למה בא. אבל היתה המראָה להודיע אותו , כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבאם למלחמה , וזהו שאמר "עתה באתי" (שם , יד); וכך אמרו בתנחומא (תנח' משפטים יח): אני הוא שבאתי בימי משה רבך , ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו. ומפורש אמרו (שמ"ר לב , ג): בטל , שלא ימָסרו לשר כל ימי משה , וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו , שכן יהושע רואה אותו , שנאמר "ויהי בהיות יהושע ביריחו... ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי" , לכך נאמר: הנה אנכי שולח מלאך. ועל דרך האמת: המלאך הזה שהובטחו בו בכאן , הוא "המלאך הגואל" (בר' מח , טז) אשר השם הגדול בקרבו , "כי ביה יי' צור עולמים" (יש' כו , ד) , והוא שאמר: "אנכי האל בית אל" (בר' לא , יג) , כי דרך המלך לשכון בביתו; ויקראנו הכתוב 'מלאך' , בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנה' לח , ב) שהוא 'מטטרון' , והוא שם למורה הדרך , וכבר פירשתי זה בסדר 'בא אל פרעה' (שמ' יב , יב); וזה טעם לשמרך בדרך. ואל המקום אשר הכינותי - הוא בית המקדש , כדכתיב "מקדש יי' כוננו ידיך" (שמ' טו , יז); והטעם: אשר הכינותי לי , להיות בית קדשי ותפארתי (ע"פ יש' ס , ז) , כי שָם הכסא שלם. ועוד אזכיר (שמ' כד , א) כונתם ב'שמו כשם רבו' (סנה' לח , ב). והנה קולו הוא קול אלהים חיים (ע"פ דב' ה , כג) , והמצוה: לשמוע בקולו מפי הנביאים; או הטעם , שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה , כענין שדרשו (איכ"ר פתיחתא ב): "ואת אמרת קדוש ישראל נאצו" (יש' ה , כד) - זו תורה שבעל פה. והנה פירושו: ושמע בקולו - לדברי , ולכן אמר "כי אם שמע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר" (להלן , כב). ואנקלוס רמז זה , שתרגם: "ארי בשמי מימריה" , כי בו ידבר. ואמר "ואיבתי את אויביך" (להלן , כב) - שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב; "וצרתי את צורריך" (שם) - על ידו במדת הדין , ולכן פירש: "כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי... והכנעני... והכחדתיו" (ראה להלן , כג) - בהביאו אותך אליהם; להודיע כי הוא המכחיד אותם. והזכירם בלשון יחיד , כי כולם כאיש אחד יכחידם. והנה , כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקדוש ברוך הוא "כי לא אעלה בקרבך" (שמ' לג , ג) - כי שמי בקרבו והוא בקרב ישראל; אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם , ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם; ושם אפרש הפסוקים בעזרת השם. וגם שם ב'מדרש רבה' רמזו לזה , אמרו (שמ"ר לב , ט): דבר אחר: הנה אנכי שולח מלאך - אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי ששימר את האבות ישמר את הבנים; וכן אתה מוצא באברהם כשבירך את יצחק: "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בר' כד , ז); ביעקב: "המלאך הגואל אותי" (בר' מח , טז) - אמר להם: הוא גאלני מיד עשו , הוא הצילני מיד לבן , הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אף עכשו , מי ששימר את האבות ישמר את הבנים , שנאמר: הנה אנכי שולח מלאך. ועוד אמרו שם (שמ"ר לב , ד) בפירוש: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: הזהרו בשליח , שאינו חוזר בשליחותו; מדת הדין הוא , אל תמר בו וכו'. ומכל מקום , לדברי הכל שהמדרש שהזכרתי אמת הוא , שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם ― כי משה היה ממלא מקומו , כענין שנאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמ' יז , יא) ― בימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא יי' , ללחום מלחמותם , והוא גבריאל הנלחם להם; וזהו שראה אותו "וחרבו שלופה בידו" (יהו' ה , יג) , כי בא "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים" (תה' קמט , ז). כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו - יאמר: אל תמר בו , שלא ישא לפשעכם אם תמר בדברו , כי הממר בו ממר בשמי הגדול אשר בקרבו , וראוי להכחידו במדת הדין. ויתכן שיהיה 'כי שמי בקרבו' מחובר למעלה: ושמע בקולו כי שמי בקרבו , וקולו הוא קול עליון.

רלב"ג - ביאור המילות:
כי שמי בקרבו - הנה קרא דברו 'שמו' , כי דבר השם יתעלה לנביא הוא מה שיגיע לו מהידיעה בנימוס הנמצאות. ולפי שהשם יתעלה הוא באופן - מה נימוס הנמצאות וסדרם וישרם , כמו שבארנו בספר 'מלחמות יי'' (ה , ג) , הנה יהיה הממרה בנביא ממרה בשם יתעלה; עם שהנביא ידבר בשם שולחו , ולזה יהיה המרי לשם יתעלה .

רלב"ג - ביאור הפרשה:
השמר מפני הנביא , ושמע בקולו במה שיגיד לך בשמי , כמו שאמר בפרשת 'שופטים ושוטרים': "נביא מקרבך מאחיך כמוני" וגו' , "אליו תשמעון" (דב' יח , טו). אל תמר בו לבלתי שמוע אל דבריו אשר ידבר בשמי , כי לא יוכל לשאת לפשעכם , כי שמי הוא בקרבו ומאתי יצאו הדברים , והממרה בו הוא ממרה בי. והממרה בדברי הנביא חייב מיתה בידי שמים , שנאמר בפרשת 'שופטים ושוטרים': "אנכי אדרוש מעמו" (דב' יח , יט; ראה משנה סנה' יא , ה).
ריכוז קישורים