תנ"ך - ונתת אל־חשן המשפט את־האורים ואת־התמים והיו על־לב אהרן בבאו לפני ה' ונשא אהרן את־משפט בני־ישראל על־לבו לפני ה' תמיד: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד: ס (שמות פרק כח פסוק ל)

וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד: ס (שמות פרק כח פסוק ל)

ונתת אל־חשן המשפט את־האורים ואת־התמים והיו על־לב אהרן בבאו לפני ה' ונשא אהרן את־משפט בני־ישראל על־לבו לפני ה' תמיד: ס (שמות פרק כח פסוק ל)

ונתת אל־חשן המשפט את־האורים ואת־התמים והיו על־לב אהרן בבאו לפני יהוה ונשא אהרן את־משפט בני־ישראל על־לבו לפני יהוה תמיד: ס (שמות פרק כח פסוק ל)

תרגום אונקלוס:

וְתִתֵּין בְּחֹשֶׁן דִּינָא יָת אוּרַיָא וְיָת תּוּמַיָא וִיהוֹן עַל לִבָּא דְאַהֲרֹן בְּמֵיעֲלֵיהּ לִקדָם יְיָ וְיִטוֹל אַהֲרֹן יָת דִּין בְּנֵי יִשׂרָאֵל עַל לִבֵּיהּ קֳדָם יְיָ תְּדִירָא :

עין המסורה:

ונתת - כ"ח חסר (בלישנא): ראה שמ' כה , טז. אל - י"ט פסוקים 'אל על על': בר' מב , כא; *שמ' י , יב , כא; כח , ל; לד , א; מ , כ; במ' טו , לח; דב' יא , כט; כב , כד; שו' יא , לז; ש"א טו , א; ש"ב ו , כא; מ"א ב , יט; טו , כ; כא , ד; יש' כב , טו; יח' ג , כג; מח , כא; נחמ' א , ו.

מסורה קטנה:

חשן המשפט - ל'.

רש"י:

את האורים ואת התומים - הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן , שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמם את דבריו (ראה יומא עג , ב). ובמקדש שיני היה החשן , שאי איפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים , אבל אותו השם לא היה בתוכו (ראה יומא כא , ב); ועל שם אותו הכתב הוא קרוי 'משפט' , שנאמר "ושאל לו במשפט האורים" (במ' כז , כא). את משפט בני ישראל - דבר שהן נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר אם לא לעשות. ולפי מדרש אגדה (זבחים פח , ב) , שהחשן מכפר על מעוותי הדין , נקרא 'משפט' על שם סליחת המשפט.

רשב"ם:

את האורים ואת התומים - כעין השבעות על שמות בדבר הקדוש ברוך הוא , שהיה נותן בחשן להגיד משפטן וצורכיהם. אם האומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה , להבדיל כמה הבדלות בין טומאה לטהרה , קל וחומר לקדושה שמגדת.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות , אמר: ונתת אל חשן המשפט את האורים - כמו "ונתת אל הארון את העדות" (שמ' כה , טו); וכן בַּמעשה: "וימלאו בו" (שמ' לט , י); והנה אבני החשן נתונות בו. ואמר אחר כן על משה "וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים" (וי' ח , ח) - והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעת הטורים (ראה לעיל , יז - כ)! ועוד: מדרך דקדוק הלשון , אין התומים כמו האורים , רק הם אחרים; כי אלו היו הם בעצמם , היה כתוב 'את האורים התומים'; והנה מפורש "לאורים ולתומים" (ראה נחמ' ז , סה). ורב שלמה מפרש התורה , מנוחתו כבוד , אמר , כי האורים והתומים - מכתב בשם המפורש. והאמת - שהם כשמם (ראה פירושו ב , הארוך , לשמ' כח , ו) , והתומים - בחשבון עגול. ועתה פקח עיניך , כי ה'כסא' - על שני סדנים נתון , וה'חשב' הוא הקו הישר. וששה בצפון , וחלוקתם במחשבת בעבור הקו; וכן בדרום. רק בחושן , ששורש המשפט עליו , הם נראים; כי יש הפרש ביניהם. על כן טעם "ולא יזח החשן" (לעיל , כח) - שפירושו מהטעם כמו 'יסור'; ואין לו אח במקרא. וְלָדעת אלה האבנים אין לנו דרך. רק הגאון פרש (רס"ג תורה) "אודם" (לעיל , יז) - מ"אדום" (בר' כה , ל); והאבנים שהם אדומות הם רבות. ופירש "פטדה" (לעיל , יז) - כרצונו , בלא ראיה. "וברקת" (שם) - מגזרת "ברק" (ש"ב כב , טו) , ורבות הנה ככה. ו"נופך" (לעיל , יח) - שחור , מגזרת "ותשם בפוך" (מ"ב ט , ל); וזה רחוק. וגם "ספיר" - אבן לבנה , מעדות "לבנת הספיר" (שמ' כד , י); ולא פירש נכון. "ויהלום" (לעיל , יח) - אמר הגאון (רס"ג תורה) כרצונו , בלא ראיה; ויותר קרוב היה להיותו מגזרת "והלמה סיסרא" (שו' ה , כו) , והיא אבן הולמת כל האבנים. ויש אומרים , כי "אחלמה" (לעיל , יט) - אבן שתולדתה להראות חלומות. והגאון אמר (רס"ג תורה) , כי "ישפה" (לעיל , כ) - בתמורת השי"ן בסי"ן , בלשון קדר. וכולנו נמשש קיר כעיורים (ע"פ יש' נט , י) , והאמת - שלא נוכל לדעתם. והנה בחלק יוסף ה"שוהם" (לעיל , כ) , שממנו אבני האפוד (ראה שמ' כה , ז) , והנה הוא חשוב כנגד כל ישראל , כאשר הודעתיך (בר' מח , טז). והנה אבני האפוד ואבני החשן - לזכרון לכסא ולרקיע הכתוב בספר יחזקאל (א , כב - כו) , שהוא על ראשי החיות.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ונתת. טעם משפט - דיני השם וגזירותיו העתידות , כי בעבורם שואלים באורים.

ר' יוסף בכור שור:

ונראה לי , שאורים - לשון 'מדינות' , כמו "באורים כבדו את יי'" (ראה יש' כד , טו) , וכמו "אור כשדים" (בר' יא , לא). תומים - גבולים , מקום שהגבולים כָּלים ותמים שם; שהיה כתוב שם: תחום פלוני לפלוני. וגבוליו ומצריו כתובין ונתונין בתוך החושן , וכן לכל שבט ושבט הכתוב באבן - תחומו וגבולו נתון כנגדו; וזהו משפט בני ישראל - שלא יוכל זה לערער על גבול זה כלום. וכשהיו בימי יהושע מטילין גורלות , היה נופל הגורל כמו שכתוב בחושן , וגם הכהן היה מכוון ברוח הקדש כן; ולא היה מערער ומתרעם כל אחד על חלקו , כי היה יודע כי מן המקום הוא לו. וכן מפרש בבבא בתרא (קכב , א): קלפי של שבטים וקלפי של תחומין לפניו , והיה מכוין ברוח הקודש וכו'. ובשעת מלחמה ובשעת הצורך היו עולות האותיות הכתובות , ואומרות מה שצריך להם לשאל.

רמב"ן:

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים - סבר רבי אברהם (לעיל , ו בפירוש ב , הארוך) להתחכם בענין האורים ותומים , ואמר כי הם מעשה אמן כסף וזהב; והאריך בענינם , כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום , אבל הם כדברי רבנו שלמה: כתב של שם המפורש נתון בין כפלי החשן; ולכך הוצרך להיות כפול. והראיה , כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים , ולא הזכירם להם בצוָאה ולא במעשה כלל; ופרט בבגדים "ויעש את האפוד" (שמ' לט , ב) , "ויעש את החשן" (שם , ח) , ולא אמר 'ויעש האורים והתומים'; ואִלו היו מעשה חרש חכם (ע"פ יש' מ , כ) , היה מאריך בהם יותר מן הכל! ואם אולי ירצה לקצר בהם , לעמקם , היה אומר: 'ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר , זהב טהור תעשה אותם' , או 'כסף מזוקק'. ועוד תשוב תראה , כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר , אבל אמר "ועשו ארון" (שמ' כה , י) , "ועשית שולחן" (שם , כג) , "ועשית מנורת" (שם , לא) , וכן כלם; ובמשכן אמר "ואת המשכן תעשה" (שמ' כו , א) , בעבור שכבר הזכירוֹ: "ועשו לי מקדש" (שמ' כה , ח). והנה באורים ותומים אמר: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים - לא צוה אותו בעשייתם , והזכירם בשם הידיעה! ולא הזכירם הכתוב , רק במשה לבדו , שאמר בצוָאה: ונתת אל חשן המשפט , ובמעשה: "ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (וי' ח , ח); כי לא היו מעשה אומן , ולא היה לאומנים ולא לקהל בהם מעשה ולא נדבה כלל , אבל הם סוד מָסוּר למשה מפי הגבורה , והוא כתבם בקדושה; או היו מעשה שמים , ולכך יזכירם סתם ובידיעה , כמו "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים" (בר' ג , כד). והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן , כמו שאמר "ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד... וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (וי' ח , ז - ח) - כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן. והענין הוא , כי היו שמות קדושים , מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל , כי כאשר שאלו: "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם" (שו' א , א) , היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים , והאירו לעיניו אותיות 'יהודה' , ויו"ד מ'לוי' ועי"ן מ'שמעון' ולמ"ד מ'לוי' וה"א מ'אברהם' , הכתוב שם על דעת רבותינו (יומא עג , ב) , או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה"א מ'יהודה'. והנה כאשר האותיות מאירות לעיני הכהן , עדין לא ידע סדורן , כי מן האותיות אשר סדרו מהן "יהודה יעלה" (שו' א , ב) היה אפשר להעשות מהם 'הוי הד עליה' , או 'הי על יהודה' , ותבות אחרות רבות מאד; אבל היו שם שמות הקדש אחרים , נקראים תומים , מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו; כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו , חוזר מיד ומכוין בשמות התומים ועודם האותיות מאירות לעיניו , ויבא בלבו שחבורם "יהודה יעלה". וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש , והיא למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול , שמשתמשין בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים , כמו שהזכירו רבותינו (יומא כא , ב). ואיפשר , שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים , היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל , שמסרם להם עם סתרי תורה , ולפיכך היה ביד דוד אפוד (ש"א כג , ו) , והיה כדמות אפוד משה , ובו חשן כדמות חשן הקדש ― אבל נראה שהיה בד , כאשר נאמר בשמואל "נער חגור אפוד בד" (ש"א ב , יח) , ואמר בנוב עיר הכהנים "שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד" (ש"א כב , יח) ― וְילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים , ושואלים בו ונענים לפעמים , כאשר חשב בזה רבי אברהם. ומה שאמר , שאִלוּ ראה (רש"י) תשובת רבנו האיי לא אמר ככה - כבר ראינוה וחשבנוה , וידענו כי דעת רבי אברהם לא נתכון אליה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים וגו' - הנה לא בארה התורה איך היתה נתינת האורים והתומים בחשן המשפט , ומה היו האורים והתומים; וזה , כי התורה לא זכרה איך יעשו אותם. ולזאת הסבה נפל ספק בענינם. והנה אמרו רבותינו ז"ל (יומא עג , ג) , כי האבנים האלו שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל היו נקראים 'אורים ותומים' , מפני שמאירים את דבריהם ומתמימין את מעשיהם. ואם היה הענין כן , הנה לא יתכן מה שאמרה התורה: ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים , ואמר גם כן בפרשת 'צו': "וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (וי' ח , ח)! וזה ממה שיביאנו להאמין , כי האורים והתומים היו דבר מה , נתן אותו אל חשן המשפט באופן שנתן העדות אל הארון , שנאמר "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" (שמ' כה , טז). וידמה שהאורים והתומים היו דבר , שלא היה בעשייתו אומנות יצטרך שיעשהו איש אחר זולת משה , וידמה שהיה ענינם ידוע מצד הוראת הגדר; ולזה אמרו קצת הקודמים שהם היו כתבי שם המפורש , וזאת הכתיבה עשה אותה משה. וזה דבר נאות מאד לפי מה שאחשוב , רוצה לומר , שיהיו האורים והתומים דבר נכתב , נתן בתוך החשן; ולזה היה החשן "כפול" (לעיל , טז). והנה האורים והתומים היו מעירים הנבואה , כשהיה הכהן הראוי לה מסתכל בהם; ולזה אמר עליו: ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו. וזה , כי השמות הכתובים בחשן היו סבה אל שתשוטט מחשבת הכהן בישראל , והאורים והתומים היו סבה להגיע הנבואה לו מצד התבוננותו בעצם הסבה הראשונה; ויתבודד מפני זה שכלו מבין שאר כחות הנפש , אשר הוא סבה להגעת הנבואה במה ששוטטה המחשבה בו; ולזה ישא אהרן באמצעות האורים והתומים משפט בני ישראל על לבו , כמו שזכרה התורה. ולפי שהאורים והתומים היו העקר אשר אליו היתה הכונה , היו נקראים אלו הבגדים 'אורים ותומים' , שנאמר "תומיך ואוריך" (דב' לג , ח); "ושאל לו במשפט האורים" (במ' כז , כא); "עד עמוד הכהן לאורים ולתומים" (צירוף של עז' ב , סג ונחמ' ז , סה). ולפי שזה כלו היה להעיר הנבואה , לא היו נשאלים באורים ותומים אלא לכהן שרוח הקדש שורה עליו; ולפי שמחשבתו לא שוטטה אלא בבני ישראל בכללם , לא באחד אחד מהם , לא היו נשאלים בהם אלא בדברים הכוללים. והנה אחשוב בזה אחד משני ענינים: אם שיהיו האורים ההתחלות ההיולאניות שהם סבות ההפסד , כמו החֹמר הראשון והיסודות , וקראם 'אוּרים' , כי כמו שהאש הוא מפסיד , כן הם מפסידים; ולזה היה האש על המזבחות , המורים על ההפסד; והתומים הם ההתחלות הצוּריות , שהולכות מהדברים מדרגת התמימות והשלמות. והנה מי שיתבונן באלו ההתחלות יתבאר לו , שיש שם צורה ראשונה פועלת כל הנמצאות , כמו שהתבאר ב'טבעיות' וב'מה שאחר הטבע'; ותֵעתק מפני זה זאת ההשגה בשם יתעלה ובשכלים הנפרדים , ותגיע לו הנבואה מפני זאת ההשגה והדבקות אשר לו בשם יתעלה. ואפשר שיהיו האורים מיני החום הטבעי אשר לנמצא נמצא , שהוא כלי לצורה להגיע פעולותיה בנמצא ההוא; ולזה קראם 'אוּרים' , כי החום הטבעי הוא בנמצאים מפני מה שבו מיסוד האש , שהתמזג בשאר היסודות ההתמזגות אשר יִשלַם בו החום הטבעי לנמצא ההוא. והנה יהיו אלו החמימיות מתחלפים מצד התחלף ההתמזגות , כמו שהתבאר במקומותיו , עד שהחום הטבעי אשר לאדם הוא זולת החום הטבעי אשר לסוס , והחום הטבעי אשר לאבר אחד הוא זולת החום הטבעי אשר לאבר האחר מהאברים - והמשל , שחום הכבד הוא זולת חום המוח; ובזה האופן הנפלא ישלים השם יתעלה אלו הנמצאות. וכבר התבאר במקומותיו , שאין ביסודות די בהגעת כמו זה החום המשוער , ולזה יחוייב שיהיה השִפע זה החום מנמצא יותר נכבד מהיסודות - והם הגרמים השמימיים , לפי מה שנתן להם השם יתעלה מהכח ביום הבראם , כמו שהתבאר במקומותיו. והתומים הם הצורות הנמצאות לאלו הדברים , שלא יתכן המצאם מזולת צורה פועלת; כמו שלא תבא צורת הכסא המוחשת אם לא מהצורה המושכלת אשר לה בנפש האומן. והנה יעתיקו זה העיון אל העיון במה שישפע מהשם יתעלה באמצעות הגרמים השמימיים ובאמצעות הצורות , אשר ישפע באמצעותם נימוס כל אלו הדברים אשר בכאן , ובזה האופן יגיעו לו העתידות בנבואה. ואפשר שיהיו האורים הכוכבים , שהם מאירים , ולזה קראם 'אורים'. והנה היה הרצון בזה , כי השם יתעלה שׂם בהם כֹּחות חלוקים , עם היותם כולם מגשם לא קל ולא כבד , עד שיִשלמו באמצעותם כל אלו הדברים אשר בכאן בניצוצים המגיעים לנו מהם , כמו שבארנו בחמישי מ'ספר מלחמות יי''. והתומים הם הצורות אשר לגרמים השמימיים , שהולכים במדרגת התמימות מהם , ויכלה העיון בזה אל הסבה הראשונה , כי נימוס כל אלו הדברים הוא מושפע מהם , כמו שבארנו בחמישי מ'ספר מלחמות יי''. ומזה ההתבוננות ― שיהיה לכהן הראוי לנבואה ― באלו הענינים , יהיה מוכן אל שתגיע לו הנבואה בענינים ששוטטה מחשבתו בהם. והנה , איך שיפורש מאלו הפירושים ענין האורים והתומים , הכל הולך אל מקום אחד (ע"פ קה' ג , כ) , כי הכונה היתה להיישיר הכהן אל שתגיע לו הנבואה במה שישאלוהו ישראל מעניניהם הכוללים , כמו שזכרנו במה שקדם. והנה זה הבאור השלישי הוא היותר נראה לנו. וידמה , שזאת השאלה והמענה אשר בה לא היה כי אם בענינים הנופלים תכף , כמו שנתפרסם ממה שנזכר מהשאלות שנשאלו באורים ותומים. ולזה היתה ההודעה בה יותר שלימה , כי המקבל , לא יתכן שישתנה בזה הזמן המועט בדרך שישתנה מה שיתכן שיקרה לו; ולזה אמרו רבותינו ז"ל (יומא עג , ב) , כי אעפ"י שיעוד הנביא חוזר , היעוד המגיע באמצעות אורים ותומים אינו חוזר. והנה הוא מבואר , שמשפט האורים הוא מה שאפשר הגעתו באופן - מה למי שאינו נביא , כמו הקוסם וחולם החלום ; ומשפט האורים והתומים הוא מה שיוָדע לנביא , כמו שבארנו בשני ובחמישי מ'ספר מלחמות יי''. והנה בארנו שם , כי גם הקוסם או החולם יתכן שיצדק בענינים הנופלים תכף; ואולי לזה אמר על אלעזר הכהן "ושאל לו במשפט האורים" (במ' כז , כא) - כי אולי לא הגיעה מדרגתו אל שידע משפט התומים , ועם כל זה כבר היה מספיק , מפני שזאת השאלה לא היתה כי אם בענינים הנופלים תכף.