רשב"ם:
מעיל
האפוד
-
שלובש
עליו
את
האפוד.
כליל
תכלת
-
כולו
תכלת.
ונראה
בעיני:
לפי
שהיא
נראת
תחת
האפוד
והחשן
שבאין
לזכרון
,
וגם
התכלת
שדומה
לרקיע
הרי
הוא
לזכרון
,
כמו
שאמרו
רבותינו
אצל
תכלת
שבציצית
(ראה
מנחות
מג
,
א)
,
שהתכלת
דומה
לים
,
וים
דומה
לרקיע
,
ורקיע
דומה
לכסא
הכבוד
,
לפיכך
הוא
תכלת
כולו
,
ולא
ארגמן
ולא
תולעת
שני.
רמב"ן:
מעיל
-
כתב
רבנו
שלמה
(לעיל
,
ד):
כמין
חלוק
,
וכן
הכתונת;
אלא
שהכתנת
סמוך
לבשרו
,
ומעיל
קורא
חלוק
העליון.
ואין
הדבר
כן
,
כי
המעיל
-
בגד
יתעטף
בו
,
כמו
שאמר
"והוא
עוטה
מעיל"
(ש"א
כח
,
יד)
,
וכתיב
"מעיל
צדקה
יעטני"
(יש'
סא
,
י);
ולא
תבא
'עטִייה'
על
הכתנת
,
רק
על
השַׂלְמָה
אשר
יכסה
בה
,
דכתיב
"עוטה
אור
כשלמה"
(תה'
קד
,
ב)
-
כי
הוא
עִטוף
,
וכן
"ועל
שפם
יעטה"
(וי'
יג
,
מה)
-
יתעטף.
והוא
התרגום
של
יונתן
בן
עוזיאל
שהזכיר
הרב:
"כרדונין"
(ראה
ת"י
ש"ב
יג
,
יח)
,
כי
הוא
עטוף
,
קרוב
לצורת
האפוד
שיתעטף
בו
חצי
הגוף
שכלפי
רגליו
,
כי
אם
היה
חלוק
אינן
דומין
זה
לזה
כלל;
וראיה
עוד
,
שאמר
"ויחזק
בכנף
מעילו
ויקרע"
(ש"א
טו
,
כז)
-
והנה
יש
לו
כנפים
,
ואינו
כמין
חלוק.
אבל
המעיל
-
כסות
המקיף
את
הגוף
כולו
,
מצוארו
ולמטה
עד
רגלי
האדם
,
ואין
לו
בית
יד
כלל;
וכשאר
המעילים
יש
לו
בית
צואר
כנגד
כל
הצואר
,
תפור
בו
,
ואותו
בית
הצואר
נקרא
'פי
המעיל'
,
וצוה
הכתוב
שיהא
ארוג
עמו
(ראה
להלן
,
לב);
והמעיל
כולו
מחולק
מלפניו
עד
למטה
,
מכניס
ראשו
בנקב
פיו
,
ונמצא
צוארו
חגור
בפי
המעיל.
ומלפניו
שתי
כנפים
,
מכסה
בו
ומגלה
כרצונו
,
כעין
גלימה
שאין
לה
בית
ראש
,
שחלקו
התפירה
שלפניה
מקמי
שפה
ולמטה
,
ולכן
יבא
בו
לשון
'עטייה'
לעולם.
ולא
ידעתי
גם
כן
,
למה
עשה
הרב
הפעמונים
לעצמן
(ראה
רש"י
להלן
,
לג)
,
פעמון
בין
שני
רמונים
,
כי
אם
כן
לא
היו
הרִמונים
משמשין
כלום!
ואם
לנוי
-
למה
היו
עשויים
כרמונים
חלולים?
יעשם
כמין
תפוחי
זהב!
ועוד
,
שהיה
צריך
הכתוב
לפרש
במה
יתלה
הפעמונים
,
ואם
יעשה
בהן
טבעות
לתלותן
בהן.
אבל
הן
בתוכם
ממש:
כי
הרמונים
חלולים
,
ועשוים
כמין
רמונים
קטנים
שלא
פתחו
פיהם
,
והפעמונים
טמונים
בהם
ונראים
מתוכם.
ולא
פירש
הכתוב
מנינם;
אבל
רבותינו
אמרו
,
שהיו
שבעים
ושנים
זגין
ובהם
שבעים
ושנים
ענבלים
,
ותולה
שלשים
וששה
מצד
אחד
ושלשים
וששה
מצד
אחר
,
כדאיתא
בזבחים
בפרק
'המזבח'
(פח
,
ב);
ומכאן
תִלמוֹד
שאינו
כמין
חלוק
וכתנת
,
אלא
יש
לו
כנפים.
וכן
כתב
רבנו
שלמה
(לעיל
,
ד)
שהמצנפת
כמין
כובע
,
שהרי
במקום
אחר
קורא
לה
"מגבעת"
(שמ'
לט
,
כח)
,
ומתרגמינן:
"קובעין".
וגם
זה
אינו
,
שהרי
אמרו
(ראה
מש"ת
כלי
המקדש
ה
,
ט)
שהמצנפת
ארכה
שש
עשרה
אמה
,
והרי
היא
כעין
צניף
שצונף
בו
את
ראשו
,
מגלגל
ומחזיר
,
מגלגל
ומחזיר
סביב
ראשו
,
כפל
על
כפל.
ומצנפת
של
כהן
גדול
אינה
קרויה
'מגבעת'
בשום
מקום
,
אבל
בכהן
הדיוט
אמר
הכתוב
'מגבעת'
(ראה
להלן
,
מ);
ואף
היא
מצנפת
היא
,
אלא
שקושר
בה
כל
ראשו
,
ומעלה
הכפלים
עליו
כעין
מגבעת
,
שהוא
"קובע"
כדברי
אנקלוס;
כי
'מגבעת'
-
כמו
'מקבעת'
,
כאשר
אמרתי
בסדר
'ויהי
מקץ'
(בר'
מא
,
מז)
,
בחילופי
הגימ"ל
והקו"ף.
אלא
שהמגבעת
כמו
המצנפת
,
ולכך
יזכירו
חכמים
תדיר
בכהן
גדול
והדיוט
'מצנפת'
,
ב'תורת
כהנים'
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
א
פרק
ב
,
א
ועוד);
ובמסכת
יומא
שנינו
(עא
,
ב):
כהן
גדול
משמש
בשמנה
כלים
,
וההדיוט
בארבעה:
בכתנת
ומכנסים
מצנפת
ואבנט;
מוסף
עליו
כהן
גדול:
חשן
ואפוד
ומעיל
וציץ.