תנ"ך - ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה: (שמות פרק כח פסוק לו)

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה: (שמות פרק כח פסוק לו)

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש לה': (שמות פרק כח פסוק לו)

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה: (שמות פרק כח פסוק לו)

תרגום אונקלוס:

וְתַעֲבֵיד צִיצָא דִּדהַב דְּכֵי וְתִגלוֹף עֲלוֹהִי כְּתָב מְפָרַשׁ קֹדֶשׁ לַייָ :

עין המסורה:

ופתחת - ג': שמ' כח , ט , לו; יש' כ , ב.

רש"י:

ציץ - כמין טס זהב , היה רחב שתי אצבעות , מקיף על המצח מאזן לאזן (ראה שבת סג , ב).

רשב"ם:

ועשית ציץ - לפי שנותנו על מצח , מקום ראיית בני אדם , קרוי ציץ , כמו "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב , ט) , כמו שפירשתי "על המשקוף" (שמ' יב , ז); כך נראה בעיני. קדש ליי' - על האפוד ועל החשן היו שמות בני ישראל , לזכרון שכיפר הקדוש ברוך הוא על "עון הקדשים" ש"יקדישו בני ישראל" (להלן , לח) , הכתובים למטה מן הציץ באבני האפוד והחשן. קדש ליי' - כלומר: הקדוש ברוך הוא מרצה עון הקדשים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ועשית ציץ - מגזרת "בציצית ראשי" (יח' ח , ג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ועשית ציץ - תרגמו הגאון (רס"ג תורה) 'עצאבה' , והיא נתונה על המצנפת; ואיננה כדמות כתר , כי היא על המצח לבדו. כי על דרך הפשט , אין המגבעות כדמות מצנפת. כי המגבעות - כדמות אלה שישימו הזכרים באלה הארצות על הראש , שיכסו הראש , והם גבוהים. והמצנפת היא בגד דק ארוך , צנוף סביב הראש לבדו; ומעט תדמה לה המצנפת שיש בראש הנשים באלה המקומות. כי בארץ ישמעאל ובספרד ואפריקי ומצרים , ובבל ובאגדד , המצנפת היא על ראש הזכרים , ולא על ראש אשה. והשרים הגדולים עושים ציץ זהב על המצנפת , על מקום המצח. וכבר הזכרתי לך (שמ' ג , כב) , כי מנהג ישראל ותכשיטיהם איננו כמנהג אלה המקומות. והוצרך רבינו שלמה לתקן המקראות בשלש פתילות תכלת (ראה רש"י להלן , לז). ועל דרך הפשט אין צרך , רק לפתיל אחד , שיעמיד הציץ על פני המצנפת שהיא על המצח (ראה להלן , לז - לח).

ר' יוסף בכור שור:

פתוחי חותם קודש ליי' - אמרו רבותינו (ראה סוכה ה , א) , שבשתי שורות היו כתובים: קודש ל בשטה אחת , למטה , ויי' בשטה אחת , מלמעלה; ונראה לי שכך כתוב , כזה: קודש ל יי' , כדי שיהא נקרא כדרכו. ורבי יוסי בר יודה אומר (שם): אני ראיתיו ברומי , וכתוב בו קודש ליי' בשיטה אחת. והוא היה מאוזן לאוזן , ובו שלשה נקבים קטנים: אחד באמצעיתו מלמעלה ושנים משני ראשיו; ונותנין בנקבים שלשה חוטין של תכלת , וכופלין אותן כדי שיהו על שפת הציץ ומתחתיו: אחד הולך על המצנפת , שלא יפול על עיניו , והשנים אחד מכאן ואחד מכאן , ונקשרים שלשתן אחורי ערפו; וכן מוכיחי קראי שכופל החוט , שיהא מקצתו למטה מן הציץ ומקצתו למעלה: דכאן כתיב ושמת אותו על פתיל תכילת - משמע שהיה הציץ על הפתיל , וב'אלה פקודי' כתיב "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא) , דמשמע שהיה הפתיל על הציץ.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ועשית ציץ זהב טהור. והנה הציץ היה מגיע מאוזן לאוזן ולא היה מקיף הראש בשלמות , אבל היה קושרו בפתיל תכלת (ראה להלן , לז) שהיה נכנס בנקבים שהם בקרנות הציץ אצל האוזן (ראה מש"ת כלי המקדש ט , ב). והנה היה כתוב בו 'קדש ליי''. ואם היה בשני שטין , היה 'קדש' מלמטה , 'ליי'' מלמעלה , לחלוק כבוד לשם יתעלה ולהורות שהוא העליון על כל הנמצאים; ואם היה בשטה אחת , היו כותבין בה 'קדש ליי'' (ראה שבת סג , ב; מש"ת כלי המקדש ט , א). והנה האותיות היו בולטות בו (ראה מש"ת שם ט , ב) , שנאמר ופתחת עליו - שיהיה הפִּתוח עליו. ואולם באבני השהם , אעפ"י שנאמר בהם "ופתחת עליהם" (לעיל , ט) , הנה כבר ביאר אחר זה שהאותיות היו שוקעות , שנאמר "תפתח את שתי האבנים" (לעיל , יא). ועוד , שכבר נאמר בציץ בפרשת 'אלה פקודי' "מכתב פתוחי חותם" (שמ' לט , ל) , וענין ה'כתיבה' לפי הנהוג הוא שתהיה הכתיבה בולטת. וגם כן , הנה מפני שהכתיבה היא בולטת לפי הנהוג במקומות שאפשר זה , הנה היתה הכתיבה בציץ בולטת , כי זה היה קל להעשות בו; ואולם באבנים היתה הכתיבה הנהוגה שתהיינה האותיות חקוקות , וכן היו כתובות שם , לפי מה שאחשוב.