תנ"ך - ושמת אתו על־פתיל תכלת והיה על־המצנפת אל־מול פני־המצנפת יהיה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה: (שמות פרק כח פסוק לז)

טקסט וניקוד:

וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל־פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל־הַמִּצְנָפֶת אֶל־מוּל פְּנֵי־הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: (שמות פרק כח פסוק לז)

טקסט בלבד:

ושמת אתו על־פתיל תכלת והיה על־המצנפת אל־מול פני־המצנפת יהיה: (שמות פרק כח פסוק לז)

תיקון קוראים:

ושמת אתו על־פתיל תכלת והיה על־המצנפת אל־מול פני־המצנפת יהיה: (שמות פרק כח פסוק לז)

תרגום אונקלוס:
וּתשַׁוֵי יָתֵיהּ עַל חוּטָא דִתכִילְתָא וִיהֵי עַל מַצנַפתָּא לָקֳבֵיל אַפֵּי מַצנַפתָּא יְהֵי :

רש"י:
על פתיל תכלת - ובמקום אחר הוא אומר: "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא)!? ועוד כתיב כאן: והיה על המצנפת - ולמטה הוא אומר: "והיה על מצח אהרן" (להלן , לח)!? וב'שחיטת קדשים' שנינו (זבחים יט , א - ב): שערו היה נראה בין ציץ למצנפת , ששם מניח תפילין; למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש , ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח; והציץ מלמטה , והפתילים היו נקובין ותלויין בו בשני ראשין , ובאמצעיתו ששה בשלשה מקומות הללו: פתיל מלמעלה , אחד מבחוץ , ואחד מבפנים כנגדו; וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן , ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשין מקיפין את הקדקד , והפתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השְנַיִם , הולך על פני רוחב הראש מלמעלה , ונמצא עשוי כמין כובע; ועל פתיל האמצעי הוא אומר: והיה על המצנפת , והיה נותן את הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת , והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל , והטס תלוי כנגד מצחו; נתקיימו כל המקראות: פתיל על הציץ , וציץ על הפתיל , ופתיל על המצנפת מלמעלה.

רשב"ם:
ושמת אותו על פתיל תכלת - פתיל אחד היה בשני ראשי הציץ , שמגיע מאזן לאזן , שיהא הציץ מקושר בהן , ושלשה חוטין מלמעלה על הראש , והיה עשוי על ידי החוטין כעין כובע על המצנפת. אל מול פני המצנפת יהיה הציץ על מצחו , מקיף מאזן לאזן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ופתיל - תכלת , וכל המעיל תכלת (ראה לעיל , לא) , כמו הציצית תכלת (ראה במ' טו , לח).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וטעם ושמת אותו על פתיל תכלת - עם פתיל תכלת , שהיה הציץ קשור משני צדדין. ואין ספק , כי פני המצנפת אל מקום המצח , לא על הראש; ובמקום אחר כתוב "ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת" (שמ' לט , לא) - על מקום המצח. ואל תתמה על מלת על , כי כמוהו "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב); "על לחם הבכורים תנופה לפני יי'" (וי' כג , כ); "על שני כבשים" (שם); "את החלב על החזה" (וי' ז , ל); ורבים ככה. והנה לא תמצא לעולם , כי המצנפת היתה - רק לאהרן לבדו , והמגבעות - לבניו (ראה להלן , מ). ויש אומרים , כי "מגבעות" מגזרת "גבעות" (תה' קיד , ד); כי המצנפת עוטרת הראש ועוטה אותו , וכן כתוב "צנוף יצנופך צנפה" (יש' כב , יח) , "ועטך עטה" (שם , יז). והיודע דרך צנוף המצנפת , ידע פירוש "זאת לא זאת השפלה הגבה" (יח' כא , לא) , כי אומנות היא. והנה כתוב "ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת" (שמ' כט , ו). והנה ה"ציץ" (ראה לעיל , לו) נקרא "נזר" (שמ' לט , ל); וכמוהו "ועליו יציץ נזרו" (תה' קלב , יח). אולי הכל מגזרת "ציץ" (במ' יז , כג) - דבר נראה; וככה "מציץ מן החרכים" (שה"ש ב , ט). ודע , כי בשנים הנקבים שהם במוח על המצח , שם יתחבר כח החמש הרגשות , ושם כח הדמות , ושם תחל המחשבה. על כן כתוב על הציץ לשאת את עון הקדשים - אולי לא היה מחשבת המקדישים כהוגן.

ר' יוסף בכור שור:
פתוחי חותם קודש ליי' - אמרו רבותינו (ראה סוכה ה , א) , שבשתי שורות היו כתובים: קודש ל בשטה אחת , למטה , ויי' בשטה אחת , מלמעלה; ונראה לי שכך כתוב , כזה: קודש ל יי' , כדי שיהא נקרא כדרכו. ורבי יוסי בר יודה אומר (שם): אני ראיתיו ברומי , וכתוב בו קודש ליי' בשיטה אחת. והוא היה מאוזן לאוזן , ובו שלשה נקבים קטנים: אחד באמצעיתו מלמעלה ושנים משני ראשיו; ונותנין בנקבים שלשה חוטין של תכלת , וכופלין אותן כדי שיהו על שפת הציץ ומתחתיו: אחד הולך על המצנפת , שלא יפול על עיניו , והשנים אחד מכאן ואחד מכאן , ונקשרים שלשתן אחורי ערפו; וכן מוכיחי קראי שכופל החוט , שיהא מקצתו למטה מן הציץ ומקצתו למעלה: דכאן כתיב ושמת אותו על פתיל תכילת - משמע שהיה הציץ על הפתיל , וב'אלה פקודי' כתיב "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא) , דמשמע שהיה הפתיל על הציץ.

רמב"ן:
על פתיל תכלת - ובמקום אחר הוא אומר "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא)!? ועוד , כתוב כאן: והיה על המצנפת , ולמטן הוא אומר "והיה על מצח אהרן" (להלן , לח)!? וב'שחיטת קדשים' שנינו (זבחים יט , א - ב): שערו היה נראה בין ציץ למצנפת , ששם מניח תפילין - למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש והציץ מלמטה , והפתילים היו נקובים ותלויין בו בשני ראשיו ואמצעיתו , ששה בשלשה מקומות הללו: פתיל מלמעלה , אחד מבחוץ ואחד מבפנים כנגדו; וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתם , נמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשיו מקיפין את כל הקדקד , והפתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים , הולך על פני רוחב הראש מלמעלה , ונמצא עשוי כמין קובע. ועל פתיל האמצעי הוא אומר: והיה על המצנפת; והיה נותן את הציץ על ראשו , ועל ידי פתיל האמצעי הוא מחזקו , שאינו נופל , והטס תלוי כנגד מצחו. נתקיימו כל המקראות הללו: פתיל על הציץ וציץ על ה פתיל ופתיל על המצנפת מלמעלה. כל זה לשון רבנו שלמה; ואני תמה בדבריו , שהכתוב אינו מצוה , רק לעשות פתיל תכלת אחד , והוא עושה ששה! ועוד , שהוא מצרף מקראות של הצוָאה והעשייה , ומרבה פתילים כנגד כולם! וכן תוכל למנות בארון ושולחן ומנורה! ואם הכתוב צוה שישימו אותו על פתיל תכלת , היאך נתנו הם "עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא) , ואנה צוו לעשות כן? ומה צורך לחוטין שבאמצע - והוא קשור מאחורי העורף כדרך כל ציץ באנשים ובנשים? אבל אין הדבר כמו שאמר הרב , ולא היה שם אלא פתיל אחד; שהטס מקיף מאזן לאזן ונקוב בשתי קצותיו , ופתיל תכלת נכנס בשני הנקבים , והציץ נקשר בו כנגד הערף. והנה היה צונף המצנפת סביב הראש , לא על המצח כלל , אלא למעלה במקום שער. ועל דעת רבותינו (זבחים יט , א) , היה מניח גם מקצת שער ראשו כנגד פניו לתפלין , והיתה הצניפה בגובה שבראש כנגד המוח האמצעי , והוא מכסה בה כל הראש כנגד אחוריו; והרי הצניפה בשפוע. ומניח הציץ כנגד מצחו מאזן לאזן , ואין הפסק בין מצחו לציץ; אבל מאזן לאזן , לאחוריו כנגד כל הערף תהיה המצנפת , והפתיל שנקשר בו יבא עליה; וזהו שאמר: ושמת אותו על פתיל תכלת - שיכניס הפתיל בנקבי הציץ. והיה הפתיל על המצנפת - לאחורי אזניו כנגד הערף , אל מול פני המצנפת יהיה הציץ , ויהיה על מצח אהרן כנגד המצנפת בפניו; וזהו שאמר "ושמת המצנפת על ראשו" (שמ' כט , ו) , כלומר: למעלה בעליון שבראש , לא כמו המגבעות , שנאמר בהם "וחבשת להם מגבעות" (שם , ט) - שהם חובשות הראש כמי שחושש בראשו וחובשו לחזוק. ואמר "ונתת את נזר הקדש על המצנפת" (שם , ו) , כי עליה יקשרנו מאחוריו; וכן אמר "ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה" (שמ' לט , לא) , כי שם ינתן בקשר; וכן "וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב" (וי' ח , ט) , ששם בקשירתו על המצנפת , ואל מול פניו ציץ הזהב. והנה ה'נתינה' בכל הכתובים - על המצנפת , כי היא הקשירה , אבל הציץ - אל מול פני המצנפת במצח. ואין להקפיד בין "ויתנו עליו פתיל תכלת" (שמ' לט , לא) ובין ושמת אותו על פתיל תכלת , כי בשניהם כאלו: 'ושמת אותו בפתיל תכלת' , 'ויתנו בו פתיל תכלת'; כדרך "ונתת אותם על סל אחד" (שמ' כט , ג) - בסל , וכמהו "המלט על נפשך" (בר' יט , יז). או ישמש במקום 'אל': 'ונתת אותו אל פתיל תכלת' , 'ויתנו אליו פתיל תכלת' , כי הפתיל נִתָן אליו והוא אל הפתיל , כי בו יסמך. והכלל , שאין ענין הכתובים אלא שיכניסו הפתיל בנקבי הציץ , ואם כן הוא שהפתיל על הציץ והציץ על הפתיל. וכן "וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת" (לעיל , כח) , שהביא רבנו שלמה ראיה ממנו - פתיל אחד הוא , שהיו מכניסין פתיל אחד בטבעות החשן ובטבעות האפוד שכנגדו , וכן בקצה האחר פתיל אחד; כי שני מקומות הן , וכל אחד - בפתיל אחד ירכסו אותו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה קשר פתיל התכלת היה באחורי העורף , על המצנפת שהיה צונף בה כהן גדול ראשו , באופן שהיה חופהו כולו מלבד מקום הנחת תפילין שהיה מגולה , וזה המקום היה בין המצנפת והציץ במקום שמוחו של תינוק רופס (ראה זבחים יט , א - ב; מנחות לז , א). והנה אל מול פני המצנפת היה הציץ על מצח אהרן , לא מאחורי העורף. והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' - למדנו מזה , כי בזמן שהציץ הוא על מצח אהרן אז הוא נושא עון הקדשים , לא בזמן שאינו על מצח אהרן (ראה מש"ת ביאת המקדש ד , ח). ואולם אי זה עון הוא נושא הוא ממה שלא נתבאר בכאן , ואולם נלמוד אותו ממה שאומר; והוא , שאי אפשר שישא את עון הקדשים אם היה פגול וישיב אותם לרצון לשם יתעלה , לפי שכבר נאמר בפגול "לא יֵרצה" (וי' יט , ז; ראה יומא ז , א); וכן הוא מבואר , שלא ישא עונם אם היו בעלי מומין , שהרי נאמר בהם "לא ירצה" (וי' כב , כג; ראה מנחות כה , א); והוא מבואר גם כן שלא ישא עונם אם היו המקריבין טמאים , אעפ"י שהם שוגגין , ולא אם היו הקרֵבים טמאים , אם היתה טומאתם ידועה; כבר נתבאר זה כולו בתורה , כמו שיתבאר מענין טומאת מקדש וקדשיו . ונאמר , כי מפני שמצאנו שעון הקדשים והמקדש שהיה הכהן מכפר עליו הוא הטומאה , כמו שנתבאר בפרשת 'אחרי מות' (וי' טז , טז) , הנה זה העון הוא בהכרח עון טומאה; ולפי שאי אפשר שיהיה בטומאה ידועה , מן הטעם שזכרנו , הנה יהיה עון שהוא נושא עון טומאה בלתי ידועה: כמו שנטמא המקריב בטומאת התהום , שהיא בלתי ידועה לו ולא לזולתו , כי זה הענין הוא למטה משגגת טומאה; וכן אם נטמא הקָרב ולא נודע לו עד שהקריב אמוריו - הנה הציץ מְרַצה על כמו אלו הטֻמאות , שנאמר: את עון הקדשים - רוצה לומר , ששגגת הקדשים הוא נושא , אבל אינו נושא שגגת המקריבים , והנה ישא מה שהוא למטה משגגה , והוא אם נטמאו בטומאת התהום (ראה משנה פסחים ז , ז; מש"ת ביאת המקדש ד , ו - ז). וזה דבר יתבאר מהשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הששי). והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני יי' - הנה מפני שהציץ בא לְרַצות עון הקדשים , היה ראוי שיהיה על מצח אהרן בכל יום ויום , כי הקרבנות היו קרבים בכל יום ויום; והנה היה זה אפשר , כי כהן גדול היה מקריב ומשמש בכל יום אם ירצה (ראה משנה יומא א , ב) , ולזה יתכן לו ללבוש בגדי כהונה בכל יום. והנה מזה המקום נלמד זה; וזה , כי בגדי כהונה לא יותרו ללבשם כי אם לצורך העבודה (ראה יומא סט , א) , ולפי שרצתה התורה שיהיה הציץ תמיד על מצח אהרן , למדנו שהוא היה עובד בכל יום , אם ירצה (ראה ירוש' יומא א , ב [לט , א]); ולזה גם כן תמצא מבואר בענין הרבה מן העבודות ואכילת הקרבנות: "אהרן ובניו" (שמ' כז , כא; כט , י; ועוד) - ללמד שאהרן קודם לבניו בכל אלו הענינים .
ריכוז קישורים