תנ"ך - והלבשת
אתם
את־אהרן
אחיך
ואת־בניו
אתו
ומשחת
אתם
ומלאת
את־ידם
וקדשת
אתם
וכהנו
לי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהִלְבַּשְׁתָּ֤
אֹתָם֙
אֶת־אַהֲרֹ֣ן
אָחִ֔יךָ
וְאֶת־בָּנָ֖יו
אִתּ֑וֹ
וּמָשַׁחְתָּ֨
אֹתָ֜ם
וּמִלֵּאתָ֧
אֶת־יָדָ֛ם
וְקִדַּשְׁתָּ֥
אֹתָ֖ם
וְכִהֲנ֥וּ
לִֽי:
(שמות פרק כח פסוק מא)
וְהִלְבַּשְׁתָּ
אֹתָם
אֶת־אַהֲרֹן
אָחִיךָ
וְאֶת־בָּנָיו
אִתּוֹ
וּמָשַׁחְתָּ
אֹתָם
וּמִלֵּאתָ
אֶת־יָדָם
וְקִדַּשְׁתָּ
אֹתָם
וְכִהֲנוּ
לִי:
(שמות פרק כח פסוק מא)
והלבשת
אתם
את־אהרן
אחיך
ואת־בניו
אתו
ומשחת
אתם
ומלאת
את־ידם
וקדשת
אתם
וכהנו
לי:
(שמות פרק כח פסוק מא)
והלבשת
אתם
את־אהרן
אחיך
ואת־בניו
אתו
ומשחת
אתם
ומלאת
את־ידם
וקדשת
אתם
וכהנו
לי:
(שמות פרק כח פסוק מא)
תרגום אונקלוס:
וְתַלבֵּישׁ
יָתְהוֹן
יָת
אַהֲרֹן
אֲחוּך
וְיָת
בְּנוֹהִי
עִמֵיהּ
וּתרַבֵּי
יָתְהוֹן
וּתקָרֵיב
יָת
קֻרבָּנְהוֹן
וּתקַדֵּישׁ
יָתְהוֹן
וִישַׁמְשׁוּן
קֳדָמַי
:
רש"י:
והלבשת
אותם
את
אהרן
-
אותם
האמורים
באהרן:
"חשן
ואפוד
ומעיל
וכתנת
תשבץ
ומצנפת
(בנוסחנו:
מצנפת)
ואבנט"
(לעיל
,
ד)
,
וציץ
(ראה
לעיל
,
לו)
,
ומכנסים
כתובים
למטה
בכולן
(להלן
,
מב).
ואת
בניו
אתו
-
אותם
הכתובים
בהן
(לעיל
,
מ).
ומשחת
אותם
-
את
אהרן
ואת
בניו
-
בשמן
המשחה.
ומלאת
את
ידם
-
כל
'מילוי
ידים'
לשון
חינוך:
כשהוא
נכנס
לדבר
להיות
מוחזק
בו
מאותו
יום
והלאה;
ובלשון
לעז
,
כשממנין
אדם
על
פקודת
דבר
,
נותן
השליט
בידו
בית
יד
של
עור
שקורין
'גנט'
,
ועל
ידו
הוא
מחזיקו
בדבר
,
וקורין
לאותה
מסירה
'רווישטיר'
(בלעז)
,
והוא
'מילוי
ידים'.
רשב"ם:
והלבשת
אותם
-
כשיוקם
המשכן.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ומשחת
אתם
-
בשמן
משחת
קודש
(ראה
שמ'
ל
,
כה
-
ל).
ומלאת
את
ידם
-
אמר
הגאון:
פירושו:
חיובם;
וכן
"ומלאו
ידו"
(יח'
מג
,
כו)
-
על
המזבח.
והקרוב
אלי
,
שפירושו:
על
המעשה;
הלא
תראה
,
כי
בימי
המילואים
יִלמַד
הכהן
המעשה
,
להרגיל
ידו
בעבודה;
אז
תהיה
'מלאה'
במעשיה
,
ולא
חסרה.
ו'יד'
יחזקאל
פרשתיו
במקומו
(לא
נמצא
בידינו).
וכן
טעם
"מלאו
ידכם
היום"
(שמ'
לב
,
כט)
-
שתעשו
דבר
שלם
,
לשלוח
יד
להרוג.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והלבשת
אותם
את
אהרן
אחיך
-
מלת
אותם
כוללת
הכתנת
המשובצת
והמצנפת
והאבנט
(ראה
לעיל
,
לט)
,
שהם
בגדי
אהרן;
גם
כוללת
הכתנות
שאינם
משֻבצות
,
והאבנטים
והמגבעות
,
שהם
בגדי
בניו
(ראה
לעיל
,
מ).
וקדשת
-
בדבור
,
כמו
"טמא
יטמאנו"
(וי'
יג
,
מד).
רמב"ן:
והלבשת
אותם
את
אהרן
אחיך
ואת
בניו
אתו
-
אותן
הכתובים
בהם;
לשון
רבנו
שלמה.
וטעם
אתו
-
שביום
אחד
ילבישם
כולם
וימשחם.
ומשחת
אותם
ומלאת
את
ידם
-
כל
'מלוי
ידים'
לשון
חנוך
,
כשהוא
נכנס
להיות
מוחזק
בו
מאותו
היום
והלאה;
לשון
רבנו
שלמה.
ולא
הבינותי
דבריו
,
היאך
יבא
לשון
'מלוי
ידים'
לחנוכת
כל
דבר?!
ומה
שאמר
הרב
,
כי
בלשון
לעז
,
כשממנין
אדם
על
פקודת
דבר
נותן
השליט
בית
יד
של
עור
שקורין
'גנט'
,
ועל
אותו
בית
יד
הוא
מחזיקו
בדבר
,
והוא
'מלוי
ידים'
-
לא
ידעתי
אם
ירצה
הרב
לומר
,
שעל
שם
הבית
יד
יקרא
החנוך
'מלוי
ידים'
,
ויביא
ראיה
מן
השוטים
(ע"פ
נדה
ל
,
ב).
ודע
,
כי
הענין
ההוא
להם
(לנוצרים)
יצא
מן
התורה
,
שהוא
אצלם
קנין
החליפין
של
בועז
,
וכך
מתורגם
להם
"שלף
איש
נעלו"
(רות
ד
,
ז)
-
ששולף
ה'גנט'
שלו;
והם
אומרים
,
שהגואל
נתן
לבועז.
וזה
מנהגם
הוזכר
בספרי
חכמיהם;
והנה
דברנו
בדברי
הבאי.
והנכון
בלשון
'מלוי
ידים'
בתורה
-
שהוא
לשון
שלמות
,
כלשון
"כי
מלאו
ימי"
(בר'
כט
,
כא);
"ובמלאת
הימים
האלה"
(אס'
א
,
ה);
"עד
יום
מלאת"
(וי'
ח
,
לג)
-
בהשלימם;
וכן
"בכסף
מלא"
(בר'
כג
,
ט)
-
מחיר
שלם.
והטעם
,
כי
הזר
,
אשר
לא
תשיג
ידו
בטהרתו
(ע"פ
וי'
יד
,
לב)
להקריב
קרבן
או
לעבוד
עבודת
המלכות
,
הנה
ידו
חסרה
בעבודה
ההיא
,
וכאשר
יכשר
לעשות
כן
,
הנה
ידו
שלימה
,
ראויה
לכל
העבודות
והמלאכות.
וכן
"מלאו
ידכם
היום"
(שמ'
לב
,
כט)
-
כי
עתה
ידכם
מלאה
בכל
עבודת
השם
,
"כי
איש
בבנו
ובאחיו"
(שם)
עבדתם
אותו;
או
שירמוז
להם
,
כי
בזכות
זה
יהיו
נבחרים
לעבוד
עבודת
השם
במשכן
,
כמו
שאמר
"בעת
ההיא
הבדיל
יי'
את
שבט
הלוי"
(דב'
י
,
ח).
ודוד
המלך
אמר
לישראל
בנדבת
הבית:
"ועוד
ברצותי
בבית
אלהי
יש
לי
סגולה
זהב
וכסף
נתתי
לבית
אלהי"
(דה"א
כט
,
ג)
,
ואמר
להם:
"ומי
מתנדב
למלאת
(בנוסחנו:
למלאות)
ידו
היום
ליי'"
(שם
,
ה)
-
כי
בהתנדבם
לבנין
הבית
תהיה
ידם
שלימה
בכל
הקרבנות
והעבודות
,
כי
אין
עבודת
ישראל
להקדוש
ברוך
הוא
אלא
בבית
המקדש.
וכן
'איל
המלואים'
בפרשה
הזאת
(שמ'
כט)
-
שמִלוי
הכהנים
בו:
כי
החטאת
והעולה
לכפר
,
וזה
-
למלאת
ידם
בהקרבה.
[(תוספת
רמב"ן
עצמו:)
ומצאתי
בתרגום
הירושלמי
שתרגם
"איל
המלואים"
(שם
,
לא):
"דאשלמותא"
,
וכן
תרגם
בכולן
לשון
'שלמות';
אבל
אנקלוס
רדף
הענין
ולא
הקפיד
בלשון
,
כמנהגו
במקומות
רבים.]
ויש
מפרשים
ומלאת
את
ידם
-
שימלא
ידם
מן
הקרבנות;
וכן
"החפץ
ימלא
את
ידו"
(מ"א
יג
,
לג)
-
שיקריב
מהם
כרצונו
מלא
ידיו.
והנכון
מה
שפרשתי;
ופרוש
"החפץ
ימלא
את
ידו
ויהי
כהני
במות"
-
שיביא
מלואים
לו
בקרבן
כאשר
בדה
מלבו
(ע"פ
מ"א
יב
,
לג)
לחנכו
,
ואחרי
כן
יהיה
כהן
לבמות;
כי
בדומה
לדרכי
התורה
יעשו.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והלבשת
אותם
את
אהרן
אחיך
ואת
בניו
אתו
-
הראוי
לאהרן
-
לאהרן
,
והראוי
לבניו
-
לבניו;
והם
שמֹנה
בגדים
לכהן
גדול
וארבעה
לכהן
הדיוט.
ומשחת
אותם
-
בשמן
המשחה.
ומלאת
את
ידם
-
רוצה
לומר
,
שיקריב
קרבנם
אשר
בו
יכנסו
לקדושת
הכהונה
,
כמו
שיזכור
אחר
זה
(שמ'
כט).