תנ"ך - ונעדתי
שמה
לבני
ישראל
ונקדש
בכבדי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְנֹעַדְתִּ֥י
שָׁ֖מָּה
לִבְנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְנִקְדַּ֖שׁ
בִּכְבֹדִֽי:
(שמות פרק כט פסוק מג)
וְנֹעַדְתִּי
שָׁמָּה
לִבְנֵי
יִשְׂרָאֵל
וְנִקְדַּשׁ
בִּכְבֹדִי:
(שמות פרק כט פסוק מג)
ונעדתי
שמה
לבני
ישראל
ונקדש
בכבדי:
(שמות פרק כט פסוק מג)
ונעדתי
שמה
לבני
ישראל
ונקדש
בכבדי:
(שמות פרק כט פסוק מג)
תרגום אונקלוס:
וַאֲזָמֵין
מֵימְרִי
תַמָן
לִבנֵי
יִשׂרָאֵל
וְאֶתְקַדַּשׁ
בִּיקָרִי
:
עין המסורה:
ונעדתי
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
*שמ'
כה
,
כב;
כט
,
מג.
ונעדתי
שמה
-
י'
ראשי
פסוקים
(פסוקים
הפותחים
בתיבה
כלשהי
ולאחריה
התיבה
'שמה'):
בר'
כט
,
ג;
שמ'
כט
,
מג;
*דב'
ד
,
מב;
יב
,
ו;
יהו'
כ
,
ג;
שו'
יח
,
טו;
מ"ב
ו
,
יד;
ט
,
ב;
יח'
יא
,
יח;
תה'
קכב
,
ה.
רש"י:
ונועדתי
שמה
-
אתוועד
עמכם
בדבור
,
כמלך
הקובע
מקום
מועד
לדבר
עם
עבדיו
שם.
ונקדש
המשכן
בכבודי
-
שתשרה
שכינתי
בו.
ומדרשו
באגדה
(זבחים
קטו
,
ב):
אל
תקרי
בכבודִי
אלא
'בכבודַיי'
-
במכובדים
שלי;
כאן
רמז
לו
מיתת
בני
אהרן
ביום
הקמתו
,
וזהו
שאמר
משה:
"הוא
אשר
דבר
יי'
לאמר
בקרבי
אקדש"
(וי'
י
,
ג);
והיכן
דבר?
ונקדש
בכבודי.
רשב"ם:
ונקדש
בכבודי
-
שאהא
נראה
לישראל
כשיוקם
המשכן
,
ותבא
אש
של
מעלה
ותאכל
את
הקרבנות
,
כדכתיב
'יום
שמיני':
"כי
היום
יי'
נראה
אליכם"
(וי'
ט
,
ד)
וכתיב
"וירא
כבוד
יי'
אל
כל
העם.
ותצא
אש
מלפני
יי'
ותאכל
את
העולה"
וגו'
(שם
,
כג
-
כד).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ונועדתי
שמה
-
הנה
רמז
למקום
התפילה.
ונקדש
בכבודי
-
והאהל
יהיה
נקדש
בכבודי
,
שיהיה
בתוכו;
על
כן
אקדש
האהל
והמזבח
ואהרן
ובניו
הכהנים.
והטעם
,
כי
כבודי
יקדשם.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
עולת.
לדורותיכם
-
יעשו
ככה
בבאם
אל
ארץ
כנען;
כי
לא
הקריבו
עולות
,
רק
חמשים
יום
במדבר
סיני;
וזהו
"עולת
תמיד
העשויה
בהר
סיני"
(במ'
כח
,
ו).
כי
המשכן
הושם
בתחתית
ההר
בקצה
המחנה
,
כי
מעורבים
היו
השבטים.
כי
באחד
לחדש
השני
החלו
לדעת
מספר
כל
שבט
ושבט
לעשותם
דגלים
(ראה
במ'
א
-
ב).
ואחר
שנסעו
דרך
שלשת
ימים
מהר
סיני
(ראה
במ'
י
,
לג)
,
היה
הארון
נוסע
בתוך
המחנות
,
וכן
היה
חונה
בתוך
המחנות
(ראה
במ'
ב
,
יז).
ועל
דרך
הסברא
,
לא
הקריבו
ישראל
עולות
וזבחים
,
רק
בסיני
לבדו
ויום
הכפורים
בשנה
השנית
,
כי
כתוב
על
עבודת
אהרן
"ויעש
כאשר
צוה
יי'
את
משה"
(וי'
טז
,
לד).
וכן
כתוב
"הזבחים
ומנחה
הגשתם
לי
בית
ישראל
ארבעים
שנה
במדבר"
(ראה
עמ'
ה
,
כה).
כי
ישראל
עמדו
במדבר
,
בתהו
ילל
ישימון
(ע"פ
דב'
לב
,
י)
,
כמו
שמונה
ושלשים
שנה
(ראה
דב'
ב
,
יד)
,
ומאין
היה
להם
בכל
יום
חצי
ההין
שמן
זית
(ראה
במ'
כח
,
ג
-
ז)
,
גם
כן
יין
,
ואיך
יוליכו
עמהם
כמו
ארבעה
עשר
אלף
הין?
ומאין
היה
להם
שני
כבשים
בכל
יום
(ראה
שם)
,
ותוספת
בשבת
ובמועדים
(ראה
במ'
כח
-
כט)?
ואין
טענה
ממלת
"אנחנו
ובעירנו"
(במ'
כ
,
ד)
,
כי
בקָדֵש
היו
ושם
ישבו
,
כי
כן
כתוב
(ראה
שם
,
טז);
והם
ביישוב
,
וקנו.
ובזאת
השנה
שללו
מדין
וארץ
עוג
וסיחֹן
,
ויהי
לכולם
מקנה
רב.
והנה
פירש
טעם
למה
נקרא
אהל
מועד.
לכם
-
לישראל;
וככה
קריאי
העדה
(ראה
במ'
י
,
ד).
לדבר
אליך
-
לבדך
-
שם.
ויפת
אמר:
אשר
אועד
לכם
-
למשה
,
ולאהרן
פעמִים;
ורמז
לדבר
אליך
-
למשה
תמיד;
ועדותו:
ונועדתי
שמה
לבני
ישראל.
ולפי
דעתי
,
בעבור
היות
אהל
מועד
שהוא
כולל
הכל:
המשכן
ואת
כל
כליו
(ע"פ
במ'
א
,
נ)
,
הארון
והשלשה
כלים
-
הוא
מקום
המועד
-
יהיה
האהל
נקדש
בכבוד
שישב
על
הכרובים
(ראה
ש"א
ד
,
ד).