תנ"ך - ואתה דבר אל־בני ישראל לאמר אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם: (שמות פרק לא פסוק יג)

וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם: (שמות פרק לא פסוק יג)

ואתה דבר אל־בני ישראל לאמר אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם: (שמות פרק לא פסוק יג)

ואתה דבר אל־בני ישראל לאמר אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני יהוה מקדשכם: (שמות פרק לא פסוק יג)

תרגום אונקלוס:

וְאַתְּ מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשׂרָאֵל לְמֵימַר בְּרַם יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִּטְרוּן אֲרֵי אָת הִיא בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְדָרֵיכוֹן לְמִידַּע אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדִּשׁכוֹן :

עין המסורה:

אני יי' מקדשכם - ד': שמ' לא , יג; *וי' כ , ח; כא , ח; כב , לב.

מסורה קטנה:

אני יי' מקדשכם - ד'.

רש"י:

ואתה דבר אל בני ישראל וגו' - ואתה , אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן , אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה. אך את שבתתי תשמרו - אע"פ שתהיו רדופים בזריזות המלאכה , שבת אל תדחה מפניה. כל 'אכין' ו'רקין' - מיעוטין (ראה ירוש' ברכות ט , ה [יד , ב]): למעט שבת ממלאכת המשכן. כי אות היא ביני וביניכם - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם , בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה. לדעת - האומות בה כי אני יי' מקדשכם.

רשב"ם:

אך את שבתותי - אפילו מלאכת המשכן לא תעשו בשבת. כי אות היא שאתם שובתים כמותי , לפי שאתם עַמִּי.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וטעם אך - בעבור שצִוָם מלאכת השם לעשות , אמר הכתוב: אך בשבת לא תעשו. והנה זה הפסוק טעמו , שישמרו כל השבתות , ולא יעשו בהם מלאכת הקודש. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קפח) , כי טעם כי אות היא - שלא יוָדע הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר - לסגור חנות הסחורה , ואם בדרך - שלא ילך. וטעמו הוא , שתדעו שאתם מקודשים לי. וזה רמז , שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה; וכן "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת" (מ"ב ד , כג) - כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמן: שנת השמטה , שהיא כמו השבת; ואמר הכתוב , שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות (ראה דב' לא , י - יא) , שהוא בראש השנה , ואמר "למען ישמעו ולמען ילמדו" (שם , יב).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ואתה. טעם אך - בעבור שיעשו אשר ציויתים ככתוב למעלה , אולי יחשבו כי יעשו כן בשבת. אמר חכם גדול: ידוע כי שבת - אחת , שבת השם; אם כן מה טעם שבתותי? והשיב: בעבור כי שיתא אלפי (שני) הוי עלמא (ראה סנה' צז , א) , הנה האלף שבת; גם שנת השמִטה שבת; ושבתות רבות בכל שנה. ודע , כי לא מצאנו במועדים 'שבת' , רק 'שבתון' ― ומחלוקת בפירוש "ממחרת השבת" (וי' כג , יא) , והאמת - דברי הקבלה , רק צריכין תיקון , כאשר אפרש במקומו (שם). ויום הכפורים נקרא 'שבת' רק לישראל , לא לַשם (ראה שם , לב) ― כי לאות היא; בסוף (להלן , יז) - מה הוא ה"אות". מקדשכם - בקַדֶשְכם השבת שקדשתי ולא עשיתי ביום השבת מלאכה.

ר' יוסף בכור שור:

אך את שבתותי תשמורו - אעפ"י שצויתי לכם מלאכה של מצוה , לא נתנה שבת לִדָּחוֹת אצלה ולא יום טוב; והמחלל את השבת , אפילו בדבר של מצוה , מות יומת. ומזה למדנו , שכל המלאכות של משכן אסורות לעשות בשבת (ראה מכיל' ויקהל שבתא א) , שעל כולם הזהיר שלא יעשו בשבת. כי אות היא ביני - ואות היא שאתם עמי ונחלתי , שצויתי עליכם לשבות יום שבתותי , כמו שכתוב בסוף "כי ששת ימים עשה" (להלן , יז).

רמב"ן:

אך את שבתותי תשמורו - אעפ"י שתהיו רדופין בזריזות המלאכה , אל תדחה שבת מפניה; כל 'אכ'ין ו'רק'ין - מעוטין: למעט שבת ממלאכת המשכן. לשון רבנו שלמה; ולא נתכוון אצלי , כי לפי מדרש רבותינו (ראה ירוש' ברכות ט , ה [יד , ב]) , ב'אכ'ין ו'רק'ין ימעט בשמירת השבת , כי המיעוטין אצלם בכל מקום יְמַעטו בדבר המצווה בו , ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן , יהיה מותר לעשותה בשבת! ובירושלמי במסכת יומא (ח , ה [מה , ב]): מנין שפיקוח נפש דוחה את השבת? רבי יודן אומר: אך את שבתותי תשמורו; אבל המיעוט הזה - למילה או לפיקוח נפש וכיוצא בהם , שהם דוחים אותו. ומלאכת המשכן שאינה דוחה השבת - מפני שהזהיר בה (בשבת) בכאן. ועל דרך הפשט הוא כן , יאמר: תעשו מלאכת אהל מועד , אבל שבתותי תשמרו לעולם. וב'תורת כהנים' (קדושים פרשתא ג פרק ז , ז): יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת? תלמוד לומר: "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני יי'" (וי' יט , ל). וטעם שבתותי - בעבור כי שבתות השנה רבים. ועל דרך האמת: צוה כאן ב"זכור" (שמ' כ , ז) ו"שמור" (דב' ה , יא) , כאשר רמזתי בסודם (שמ' כ , ז) , וזה טעם שבתותי; ואמר בשניהם: כי אות היא ביני וביניכם... לדעת , ואמר: "ושמרתם את השבת" (להלן , יד). וחִייב במחלליה כרת (ראה שם) , כי "הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קה' יב , ז) , וזו תכרת משם. ואמר "ביום השביעי" שהוא "שבת שבתון קדש ליי'" (להלן , טו) , בעבור שהוא יסוד עולם , והזכיר בשבת שהיא "ברית עולם" (להלן , טז); וחזר ואמר כי "ביני ובין בני ישראל אות היא" השבת ביום השביעי (להלן , יז) - והטעם , שהיום "אות" והשבת "היא לעולם" (שם). וזה טעם "שבת וינפש" (שם) , והוא נשמה יתרה הבאה מיסוד עולם , "אשר בידו נפש כל חי" (איוב יב , י). והנה הפרשה מבוארת , וכבר רמזתי ענינה בעשרת הדברות (שמ' כ , ז) , והמשכיל יבין.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

אך את שבתותי תשמורו - רוצה לומר: השבתות והמועדים , כי כל אחד נקרא 'שבת' על שם השביתה מהמלאכה. והנה בא זה הצווי בזה המקום לסבות: האחת היא לעמוד על הכונה אשר בעבורה היו עניני המקדש באופן שהיו בו , כי השבתות הם מכוונים לזאת הכונה בעינה , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ שמ' כ , יא) , ויתבאר על השלמות במה שיבא בגזרת השם (ראה פירושו וי' כד , כג). והשנית היא , כי אולי יחשוב חושב , כי מפני שהקרבנות המוגבלים בתורה דוחים השבת והמועדים (ראה משנה תמורה ב , א) , כן תדחה מלאכת בית המקדש השבתות והמועדים; ולזה בארה לנו התורה בזה המקום שאין הענין כן. והסבה בזה , כי לא קבעה התורה מועד בעשיית המקדש , כמו שקבעה מועד בעשיית התמידין והמוספין ומה שידמה להם , ולזה לא תדחה עשיית המקדש לא שבת ולא יום טוב (ראה יבמות ו , א). כי אות היא ביני וביניכם - רוצה לומר: שבת בראשית , כי היא תעמידנו על שיש שָׁם עִלה ראשונה , גבוהה משאר עִלות הנמצאות; ולזה תורנו כי השם יתעלה הוא יי' שהוא מקדש אותנו במצותיו , להתקרב אליו בחזקת היד.