תנ"ך - ושמרתם את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־הַשַּׁבָּ֔ת כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ הִ֖וא לָכֶ֑ם מְחַֽלְלֶ֙יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת כִּ֗י כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה בָהּ֙ מְלָאכָ֔ה וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמֶּֽיהָ: (שמות פרק לא פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל־הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ: (שמות פרק לא פסוק יד)

טקסט בלבד:

ושמרתם את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה: (שמות פרק לא פסוק יד)

תיקון קוראים:

ושמרתם את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה: (שמות פרק לא פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
וְתִטְרוּן יָת שַׁבְּתָא אֲרֵי קֻדשָׁא הִיא לְכוֹן דְּיַחֲלִנַהּ אִתקְטָלָא יִתקְטִיל אֲרֵי כָּל דְּיַעֲבֵיד בַּהּ עֲבִידְתָא וְיִשׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִגּוֹ עַמֵיהּ :

עין המסורה:
את - השבת - ד': שמ' לא , יד , טז (פעמיים); נחמ' יג , יח. יומת - ד' בקמץ: *שמ' לא , יד; *וי' כד , טז; דב' יג , ו; יח' יח , יג. וכל אתנחתא וסופי פסוקים דכותהון.

מסורה גדולה:
יומת ד' קמצ' וסימנהון ושמרתם והנביא ההוא ונקב שם יי' בנשך. וכל אתנח' וסופ' פסוק' דכותהון.

מסורה קטנה:
יומת - ד' וכל אתנ' וסופ' פסוק' כות'; עמיה - ל' וכל מעמיה דכות'.

רש"י:
מות יומת - אם יש עדים והתראה. ונכרתה - בלא התראה (ראה מכיל' כי תשא שבתא א). מחלליה - הנוהג בה חול בקדושתה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם ושמרתם את השבת - שיהיה יום קדש , שלא תֵעשה בו מלאכה שאדם צריך לה; כי הפסוק הראשון (לעיל , יג) - למלאכת השם. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קפח) , כי טעם ושמרתם - להוסיף מחול על הקודש; כי לא ישמור הדבר כי אם בגדול ממנו. כל אחד ממחלליה מות יומת - וזה בפרהסיא; כי כל העושה בה מלאכה בסתר - ונכרתה. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' קפח) כי פירושו: אם לא ימיתוהו בית דין , יכרת בידי שמים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ושמרתם. אולי 'יומת' זה - כמו "וגם בעליו יומת" (שמ' כא , כט); והעד , כי כל העושה בו מלאכה בסתר או לפני עד אחד , אני אכריתנו.

ר' יוסף בכור שור:
אך את שבתותי תשמורו - אעפ"י שצויתי לכם מלאכה של מצוה , לא נתנה שבת לִדָּחוֹת אצלה ולא יום טוב; והמחלל את השבת , אפילו בדבר של מצוה , מות יומת. ומזה למדנו , שכל המלאכות של משכן אסורות לעשות בשבת (ראה מכיל' ויקהל שבתא א) , שעל כולם הזהיר שלא יעשו בשבת. כי אות היא ביני - ואות היא שאתם עמי ונחלתי , שצויתי עליכם לשבות יום שבתותי , כמו שכתוב בסוף "כי ששת ימים עשה" (להלן , יז).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ושמרתם את השבת - רוצה לומר , שלא תעשו בו מלאכה. כי קדש היא לכם - בארו ז"ל מזה המקום (כתובות לד , א) , שהמלאכה הנעשית בשבת אינה אסורה , אעפ"י שכבר נעשית באיסור: אמרו: כי היא קדש - ואין מעשיה קדש , והוא מבואר שהתורה לא אסרה לנו הנעשה בשבת , אבל אסרה עשיית המלאכה. מחלליה מות יומת - כבר נתבאר בענין המקושש , שזאת המיתה היא סקילה (ראה במ' טו , לב - לז) , והיא צוָאה לבית דין ; וזה אמנם יהיה כאשר היה זה בעדים ובהתראה , כמו שנתבאר בשרשים הכוללים . ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה - רוצה לומר: אם היה מזיד ולא היו שם עדים והתראה. וענין ה'כרת' הוא אבדן הנפש באופן שלא יהיה לה הִשארוּת , כמו שהתבאר במכילתא (מכיל' כי תשא שבתא א) , והוא הפך אמרו "ויאסף אל עמיו" (בר' כה , ח). והיה זה כן , כי המחלל את השבת מורה שאינו מאמין בשם יתעלה , או שהוא מאמין שהעולם אינו מחודש , והוא מכחיש הגדולות שבפנות התוריות והעיון. וכבר נתבאר מדברינו בסוף באורנו לספר משלי (מש' ל , כא - כג) , כי הטעות בדעות הוא סבת אבדן השכל הנקנה , מפני היות מושכליו מתאחדים והיה בהם מה שאינו נמצא בזה התואר , כי זה ישים המורכב מאלו המושכלות בלתי נמצא .
ריכוז קישורים