תנ"ך - ובמה׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּבַמֶּ֣ה׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלִ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: פ (שמות פרק לג פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וּבַמֶּה׀ יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל־הָעָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה: פ (שמות פרק לג פסוק טז)

טקסט בלבד:

ובמה׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה: פ (שמות פרק לג פסוק טז)

תיקון קוראים:

ובמה׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה: פ (שמות פרק לג פסוק טז)

תרגום אונקלוס:
וּבמָא יִתיְדַע הָכָא אֲרֵי אַשׁכַּחִית רַחֲמִין קֳדָמָך אֲנָא וְעַמָך הֲלָא בִּמהָך שְׁכִינְתָך עִמַנָא וְיִתעַבדָן לַנָא פְרִישָׁן לִי וּלעַמָך מְשֻׁנַי מִכָּל עַמָא דְּעַל אַפֵּי אַרעָא :

עין המסורה:
ובמה - ב' מיחדין (שני פסוקים , בהם המלה מופיעה בניקוד זה , בלי שקדם לה 'במה'): *שמ' לג , טז; ש"א כט , ד. וכל 'במה ובמה' דכותהון. הלוא - י"ב מלא בתורה: *בר' ד , ז; לא , טו; לד , כג; לז , יג; מ , ח; מב , כב; מד , ה , טו; שמ' לג , טז; במ' יד , ג; כב , ל; דב' לב , ו.

מסורה גדולה:
ובמה ב' מיחד' ובמה יודע אפוא ובמה יתרצה. וכל במה ובמה דכותהון.

מסורה קטנה:
ובמה - ב' מיחד'; הלוא - י"ב מל' בתו'; ונפלינו - ל'.

רש"י:
ובמה יודע איפוא - יִוָדַע מציאת החן , הלא (בנוסחנו: הלוא) בלכתך עמנו. ועוד דבר אחר אני שואל ממך , שלא תשרה שכינתך עוד על אומות העולם (ראה ברכות ז , א) , ונפלינו אני ועמך - ונהיה מובדלין בדבר הזה מכל העם וגו'; כמו "והפלה יי' בין מקנה ישראל..." (שמ' ט , ד).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ונפלינו - מגזרת "והפלה יי'" (שמ' ט , ד) , מבעלי הה"א.

ר' יוסף בכור שור:
ואתה לא הודעתני - שבתחילה אמרת: "ושלחתי לפניך מלאך" (לעיל , ב) , ולבסוף אמרת: "הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך" (לעיל , ה); ועדיין לא גליתה לי אם תשלח המלאך אם תלך אתה , מפני שהורידו עדיים כמו שצויתה להם. ואתה אמרת ידעתיך בשם - שתודיעני בשם את אשר תשלח עמי. ומשה היה ירא לומר להקדוש ברוך הוא ולהתפלל לפניו שיבא הקדוש ברוך הוא עמהם , מפני שאמר "פן אכלך בדרך" (לעיל , ג) , וסבר: אם אומַר לפניו שילך עמנו , אהיה חב לישראל; לפיכך אמר: הודיעני נא את דרכיך - אמר בלבו: אשאל לפניו שיודיעני מדותיו , ולפי המדות אדע אם טוב לנו שילך עמנו , אם לא. אבל עדיין לא היה יודע לבחור המוטב להם , ולכך אמר: וראה כי עמך הגוי הזה - ובחר להם המוטב , כי אני איני יודע לבחר. ואמר לו הקדוש ברוך הוא: פני ילכו - אני אלך; כמו "ופניך הולכים בקרב" (ש"ב יז , יא); כי זה מוטב להם , שאלך עמהם. והניחותי לך - ממה שהיה לבך נוקפך , איזה תבחר; הרי בחרתי לך המוטב. ואעפ"י כן שהיה משה ירא עדיין ממה שאמר "פן אכילך בדרך" (לעיל , ג) , מכל מקום הודה , כי ודאי כבוד גדול היה לישראל שילך הקדוש ברוך הוא עמהם , כמו שאמר: ונפלינו אני ועמך מכל העם; כי כל העם שאתה מצליח , אתה שולח לפניהם מלאך להצליחם , ואם תשלח לפנינו מלאך - הרי אנו כאחד מהם , ולפיכך: אם אין פניך הולכים , אל תעלינו מזה , כי במה יוָדע? אבל אם תלך עמנו , הרי אנו נפלינו מהם , ששכינתך תלך עמנו.

רמב"ן:
וטעם ונפלינו אני ועמך - שיהא חלקנו במופלא , ואין כן לכל העם אשר על פני האדמה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ובמה יודע איפה (בנוסחנו: אפוא) כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך , הלא (בנוסחנו: הלוא) בלכתך עמנו?! - וזה יהיה ההבדל אשר יהיה בינינו ובין שאר העמים; אך אם לא תלך עמנו , יאמרו כי שוא עבוד אלהים (ע"פ מל' ג , יד) , וזה , כי לא תדבק בישראל השגחה אלהית יותר משאר האומות. ולא באתהו תשובה בזה מהשם יתעלה , כי היו ישראל בלתי ראויים לכמו זאת ההשגחה , והיא לא תהיה כי אם לראוי , כמו שאמר "וחנותי את אשר אחון" וגו' , כמו שיתבאר אחר זה (להלן , יט). ואמנם השיג משה זה הענין בסוף , כמו שיתבאר בזה הספור; וזה אמנם היה כשהישיר השם יתעלה את ישראל שיהיו ראויים לכמו זאת ההשגחה , כמו שאמר "הנה אנכי כורת ברית" וגו' (שמ' לד , י) , לפי מה שנבאר.
ריכוז קישורים