תנ"ך - וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו: (שמות פרק לג פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא־שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו: (שמות פרק לג פסוק ד)

טקסט בלבד:

וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו: (שמות פרק לג פסוק ד)

תיקון קוראים:

וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו: (שמות פרק לג פסוק ד)

תרגום אונקלוס:
וּשׁמַע עַמָא יָת פִּתגָמָא בִישָׁא הָדֵין וְאִתאַבַּלוּ וְלָא שַׁווֹ גְּבַר תִּקוּן זֵינֵיהּ עֲלוֹהִי :

עין המסורה:
שתו - ד' (מלעיל): שמ' לג , ד; יש' כב , ז; תה' ג , ז; קמ , ו. עדיו - ג': שמ' לג , ד; יח' ז , כ; תה' לב , ט.

מסורה קטנה:
עדיו - ג'.

רש"י:
הדבר הרע - שאין שכינה מהלכת עמם. איש עדיו - כתרים שנתנו להם בחורב כשאמרו "נעשה ונשמע" (שמ' כד , ז; ראה שבת פח , א).

רשב"ם:
עדיו - מיני תכשיטין. לפי שנהגו אבילות , כדכתיב: ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו , שהרי אמר להן הקדוש ברוך הוא: "הורד עדיך" (להלן , ה).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וישמע העם - פירושו , ששמע השם שאמר למשה: "אתם עם קשה עורף" (להלן , ה); ורבים כמוהו. וכן "ויצו שחקים ממעל" (תה' עח , כג) , כאשר פירשתי בספר תהילות (שם). ויתאבלו - הטעם , שפשטו בגדי התפארת ולבשו בגדי אבל כל ימיהם על מעשה העגל; וזה טעם "מהר חורב" (להלן , ו). ויאמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי טעם "הורד עדיך" (להלן , ה) - שיעשו זה תמיד. ולפי דעתי אין צורך.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וישמע העם את הדבר הרע - ומהו? הכתוב אחריו: "ויאמר יי' אל משה אמור אל בני ישראל" (פס' ה); וכמוהו "ויאמר יי' אל משה במדין" (שמ' ד , יט). וכבר פרשתי "הגם לחם יוכל תת" (תה' עח , כ) , כי כמו זה: "ויצו שחקים ממעל" (שם , כג) - וכבר צוה שחקים. ואין צרך לתקון הגאון , שיעשו ככה תמיד.

ר' יוסף בכור שור:
את הדבר הרע הזה - שלא ילך הקדוש ברוך הוא עמהם.

רמב"ן:
ואחרי זה חזר ואמר לו: לך עלה מזה אתה והעם - לומר כי המגפה לא תמחה חטאתם , לשכני בתוכם. והזכיר: אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב , ואמר: וגרשתי את הכנעני וגו' - כי בעבור המגפה שהביא או גזר עליהם נמחה קצת חטאתם , ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם , ושיקיים להם השבועה להביאם אל ארץ טובה זבת חלב ודבש ― רמז לו שלא תשחת הארץ ולא תחנף תחת יושביה (ע"פ יש' כד , ה) מפני חטאם ― ושיגרש כל ששה העממים שהבטיחו מתחלה עליהם (ראה שמ' ג , ח). ואמר , דרך ריצוי: כי לא אעלה בקרבך - לטובתך , פן אכלך בדרך בקשה ערפך. והנה בכאן לישראל שתי פורעניות: האחת , שלא ישרה שכינתו בתוכם; והשנית , שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש האומות , אבל אחרי שיירשו את הארץ לא הבטיחם אפילו במלאך לעזור להם , כי לכך הזכיר: בדרך. ועל כל זה אמר: וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו - כאבלים. והנה השם רחמן , מלא רחמים , וכאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר בדרך רחמים: אמור לבני ישראל - כי עד עתה הזכיר 'עמך' ו'העם' , ועתה יזכירם בשמם החביב; וצוה לאמר להם , כי לטובתם לא אעלה בקרבם , שלא אכלה אותם כרגע (ע"פ במ' טז , כא); אבל היטיבו אשר עשו , להנחם ולהתאבל על חטאתם , וכן יעשו תמיד , ואדעה מה אעשה להם - כלומר: אפקוד חטאתם לדעתי כפי התאבלם והנחמם על עונם , כי אני בוחן לב וחוקר כליות (ע"פ יר' יז , י). ועל דרך האמת , יהיה ואדעה מה אעשה לך - כי בדעת הרחמים יעשה בהן; כמו "ואם לא אדעה" (בר' יח , כא) , וכבר פירשתיו (שם , כ).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר שמעו העם הדבר הרע הזה , והוא: סור השגחת השם יתעלה מהם , התאבלו על מה שנפקד מהם. ולא שתו איש עדיו עליו - אחשוב שהרצון בזה: העדי שנִתן להם במתן תורה , והוא הנימוס התוריי , שהוא עדי ושלמות למי שיתנהג בו. וכבר באר זה הענין אחר זה (פס' ו) ואמר , שהם התנצלו העדי שהיה להם מהר חורב , וכאלו הסירו צוארם מתחת עול התורה. והסבה היתה , שכבר הובטחו בקבולם התורה , שהשגחת השם תדבק בהם מפני התורה - כמו שנזכר במה שקדם (ראה פירושו לשמ' יט , ה - ו) - וכאשר ראו שנפקד מהם זה התכלית , דִמו שאין תועלת להם בתורה; וזה היה מֶרִי שני. ולזה אמר השם יתעלה אל משה: אתם עם קשה עורף ולא תוכלו לצאת מדעותיכם הנפסדות אשר גדלתם עליהם , וזה יהיה סבה שאם אעלה בקרבך זמן מועט - ישיגך הכליון , מפני העונש שאביא עליכם על מְרותכם פי. ועתה הוספת לחטוא , להוריד עדיך מעליך - הנה אדעה מה אעשה לך. אמרו ב'ואלה שמות רבה' (מה , ג): מהו עדיך? רבי שמעון בן יוחאי אומר: כלי הזין שנתן להם הקדוש ברוך הוא , ושם המפורש חקוק עליו. ומשה יקח את האהל וגו' - כיון שראה משה מתנה טובה שהיתה בידם אבדו אותה , מיד כעס עליהם. ואין ספק שזאת המתנה שנתנה להם מהר חורב היא התורה; והוא מבואר ששֵם המפורש חקוק עליה , כי היא תישירנו אל השגתו יתעלה. והנה יהיה הורד מקור , לא צווי; וזה , שכבר זכר שלא שתו איש עדיו עליו (פס' ד) , ואיך יצוה אותם שיורידוהו מעליהם?! ואין ראוי שיהיה זה העדי כפשוטו , כי לא אשער איך יתכן שייוחס אל הר חורב; ולזה ראינו לבאר אותו בזה האופן. והנה קרא התורה 'עדי' , לפי שאינה נימוס יהיה ראוי שיקובל על צד ההכרח והאונס , אבל היא נימוס שהוא בעצמותו בתכלית מהיופי והתקון והשלמות , עד שהוא ראוי שימשך האדם אחריו מצד עצמו , ואם לא יאנוס אותו זולתו על זה . וכאשר ראה משה היות ישראל נזופים לפני השם יתעלה , נהג עמהם בנזיפה והרחיק אהלו מהם , עד יכנע לבם וישובו אל השם יתעלה.
ריכוז קישורים