תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ: (שמות פרק לג פסוק ה)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה־לָּךְ: (שמות פרק לג פסוק ה)

ויאמר ה' אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך: (שמות פרק לג פסוק ה)

ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך: (שמות פרק לג פסוק ה)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֵימַר לִבנֵי יִשׂרָאֵל אַתּוּן עַם קְשֵׁי קְדָל שָׁעָא חֲדָא אֲסַלֵיק שְׁכִינְתִי מִבֵּינָך וַאֲשֵׁיצֵינָך וּכעַן אַעדּ תִּקוּן זֵינָך מִנָך גְּלֵי קֳדָמַי מָא אֶעֱבֵיד לָך :

עין המסורה:

ויאמר יי' - י"ב בטעמא (אזלא גריש , בסיפרא): ראה שמ' כד , יב. הורד - ג': *שמ' לג , ה; שו' ז , ד; תה' נו , ח. ואדעה - ו': בר' מב , לד; שמ' לג , ה; *במ' כב , יט; תה' קיט , קכה; רות ד , ד; דה"א כא , ב.

מסורה גדולה:

הורד ג' ועתה הורד עדיך הורד אותם אל המים באף עמים הורד אלהים.

מסורה קטנה:

וכליתיך - ל'; הורד - ג'; ואדעה - ו'.

רש"י:

רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך - אם אעלה בקרבך ואתם ממרים בי בקשיות ערפכם , אזעום עליכם רגע אחד - שהוא שיעור זעמו , שנאמר "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם" (יש' כו , כ) - ואכלה אתכם; לפיכך טוב לכם שאשלח מלאך (ראה ברכות ז , א). עתה - פורענות זו תלקו מיד: שתורידו עדיכם מעליכם. ואדעה מה אעשה לך - בפקודת שאר העון אני יודע מה בלבי לעשות.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , כי פירוש ואדעה מה אעשה לך - 'אודיעך'; ולא אבה הדקדוק להיותו כן; רק הוא כמשמעו , כאדון שיאמר לעבדו שחטא לו: אחר שאראה שנִחַמְתָ על חטאך , אז אדע מה אעשה לך. והנה אפרש לך "ידעתיך בשם" (להלן , יב).

ר' יוסף בכור שור:

אתם עם קשה עורף - ולטובתכם אני מתכוין , שלא "אכילך" (ראה לעיל , ג). הורד עדיך - אעפ"י שכבר "לא שתו" (ראה לעיל , ד) , אמר להם שיסלקו מן העדי לגמרי; ויש מפרשים , שלא שתו אותו "עליו" (שם) - במקום הנראה , אלא תחת בגדיהם , והוא אמר שיורידוהו לגמרי. הורד עדיך מעליך - ונַהֲגו מנהג אבילות על מה שעשיתם , ויתגלגלו רחמי עליכם.

רמב"ן:

ואחרי זה חזר ואמר לו: לך עלה מזה אתה והעם - לומר כי המגפה לא תמחה חטאתם , לשכני בתוכם. והזכיר: אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב , ואמר: וגרשתי את הכנעני וגו' - כי בעבור המגפה שהביא או גזר עליהם נמחה קצת חטאתם , ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם , ושיקיים להם השבועה להביאם אל ארץ טובה זבת חלב ודבש ― רמז לו שלא תשחת הארץ ולא תחנף תחת יושביה (ע"פ יש' כד , ה) מפני חטאם ― ושיגרש כל ששה העממים שהבטיחו מתחלה עליהם (ראה שמ' ג , ח). ואמר , דרך ריצוי: כי לא אעלה בקרבך - לטובתך , פן אכלך בדרך בקשה ערפך. והנה בכאן לישראל שתי פורעניות: האחת , שלא ישרה שכינתו בתוכם; והשנית , שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש האומות , אבל אחרי שיירשו את הארץ לא הבטיחם אפילו במלאך לעזור להם , כי לכך הזכיר: בדרך. ועל כל זה אמר: וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו - כאבלים. והנה השם רחמן , מלא רחמים , וכאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר בדרך רחמים: אמור לבני ישראל - כי עד עתה הזכיר 'עמך' ו'העם' , ועתה יזכירם בשמם החביב; וצוה לאמר להם , כי לטובתם לא אעלה בקרבם , שלא אכלה אותם כרגע (ע"פ במ' טז , כא); אבל היטיבו אשר עשו , להנחם ולהתאבל על חטאתם , וכן יעשו תמיד , ואדעה מה אעשה להם - כלומר: אפקוד חטאתם לדעתי כפי התאבלם והנחמם על עונם , כי אני בוחן לב וחוקר כליות (ע"פ יר' יז , י). ועל דרך האמת , יהיה ואדעה מה אעשה לך - כי בדעת הרחמים יעשה בהן; כמו "ואם לא אדעה" (בר' יח , כא) , וכבר פירשתיו (שם , כ).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וכאשר שמעו העם הדבר הרע הזה , והוא: סור השגחת השם יתעלה מהם , התאבלו על מה שנפקד מהם. ולא שתו איש עדיו עליו - אחשוב שהרצון בזה: העדי שנִתן להם במתן תורה , והוא הנימוס התוריי , שהוא עדי ושלמות למי שיתנהג בו. וכבר באר זה הענין אחר זה (פס' ו) ואמר , שהם התנצלו העדי שהיה להם מהר חורב , וכאלו הסירו צוארם מתחת עול התורה. והסבה היתה , שכבר הובטחו בקבולם התורה , שהשגחת השם תדבק בהם מפני התורה - כמו שנזכר במה שקדם (ראה פירושו לשמ' יט , ה - ו) - וכאשר ראו שנפקד מהם זה התכלית , דִמו שאין תועלת להם בתורה; וזה היה מֶרִי שני. ולזה אמר השם יתעלה אל משה: אתם עם קשה עורף ולא תוכלו לצאת מדעותיכם הנפסדות אשר גדלתם עליהם , וזה יהיה סבה שאם אעלה בקרבך זמן מועט - ישיגך הכליון , מפני העונש שאביא עליכם על מְרותכם פי. ועתה הוספת לחטוא , להוריד עדיך מעליך - הנה אדעה מה אעשה לך. אמרו ב'ואלה שמות רבה' (מה , ג): מהו עדיך? רבי שמעון בן יוחאי אומר: כלי הזין שנתן להם הקדוש ברוך הוא , ושם המפורש חקוק עליו. ומשה יקח את האהל וגו' - כיון שראה משה מתנה טובה שהיתה בידם אבדו אותה , מיד כעס עליהם. ואין ספק שזאת המתנה שנתנה להם מהר חורב היא התורה; והוא מבואר ששֵם המפורש חקוק עליה , כי היא תישירנו אל השגתו יתעלה. והנה יהיה הורד מקור , לא צווי; וזה , שכבר זכר שלא שתו איש עדיו עליו (פס' ד) , ואיך יצוה אותם שיורידוהו מעליהם?! ואין ראוי שיהיה זה העדי כפשוטו , כי לא אשער איך יתכן שייוחס אל הר חורב; ולזה ראינו לבאר אותו בזה האופן. והנה קרא התורה 'עדי' , לפי שאינה נימוס יהיה ראוי שיקובל על צד ההכרח והאונס , אבל היא נימוס שהוא בעצמותו בתכלית מהיופי והתקון והשלמות , עד שהוא ראוי שימשך האדם אחריו מצד עצמו , ואם לא יאנוס אותו זולתו על זה . וכאשר ראה משה היות ישראל נזופים לפני השם יתעלה , נהג עמהם בנזיפה והרחיק אהלו מהם , עד יכנע לבם וישובו אל השם יתעלה.