תנ"ך - שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שְׁמָ֨ר־לְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת־הָאֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: (שמות פרק לד פסוק יא)

טקסט וניקוד:

שְׁמָר־לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת־הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (שמות פרק לד פסוק יא)

טקסט בלבד:

שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי: (שמות פרק לד פסוק יא)

תיקון קוראים:

שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי: (שמות פרק לד פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
טַר לָך יָת דַּאֲנָא מְפַקֵיד לָך יוֹמָא דֵין הָאֲנָא מְתָרֵיך מִן קֳדָמָך יָת אֱמוֹרָאֵי וּכנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וּפרִזָאֵי וְחִוָאֵי וִיבוּסָאֵי :

מסורה קטנה:
(האמרי) - מ'כ'ת'פ'ו'ס'.

רש"י:
את האמרי וגו' - שש אומות יש כאן , כי הגרגשי (ראה דב' ז , א) עמד ופינה מפניהם (ראה ירוש' שביעית ו , א [לו , ג]).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
שמור לך את כל (לפנינו ללא 'כל') אשר אנכי מצוך היום - עם משה ידבר , שישמור אלה התנאים ויכתבם בספר וישמיעם כל ישראל. וכן "שמרו עדותיו" (תה' צט , ז) - שהיה אומר השם להם , ולא יוסיפו עליו ולא יגרעו ממנו (ע"פ דב' יג , א) , רק ישמרוהו לאמרו כן לישראל; על כן אמרתי (ראה פירושו לשמ' ד , כ) , כי על "משה ואהרן" ידבר , ואין "שמואל" עמהם (ראה תה' צט , ו); כמו "וילדו" באבימלך (בר' כ , יז). ותחלת התנאים: הנני גורש מפניך. ויאמר הגאון (ראה רס"ג שמות ע' רכט) , כי תחסר מלת "וגרשתמו" (שמ' כג , לא) , כי איך יצוה על ישראל , והדבר תלוי בשם?! ואין לנו צורך; רק טעמו: אני אגרש אותם מעט מעט (ראה שמ' כג , ל) , ובין כך ובין כך אל תכרות אתה להם ברית. ומלת גֹרש - מהבניין 'הקל' , והוא 'יוצא' כמו 'הכבד'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
שמר - לפי דעתי עם משה ידבר , שישמור אלה הדברים ויספרם כן לישראל; על דרך "שמרו עדותיו וחק נתן למו" , כאשר פרשתי במקומו (תה' צט , ז). ותחלת הפרשה - שתאמר להם: הנני גורש מפניך. וזאת הפרשה דומה לפרשת "הנה אנכי שולח מלאך" (שמ' כג , כ) עם הפרשה שהיא למעלה (ראה שם , יב). ומלת גורש - מהבניין 'הקל' , והוא פעל יוצא; וככה "אלמנה וגרושה" (וי' כא , יד).

ר' יוסף בכור שור:
שמור לך את אשר אנכי מצוך - שלא תכרות ברית ליושב הארץ , ולא תתחתן בם (ראה להלן , טז) , ותועבותם תאבד (ראה להלן , יג).

רמב"ן:
שמר לך את אשר אנכי מצוך היום - לא אמר בכל המצות שעברו 'אנכי מצוך' , ועל כן נפרש שיאמר: שמור המצות שאנכי מצוך היום , ולא תעשה בהן כאשר עשית במה שצויתיך תחלה , שעברת על הכל לעבוד עבודה זרה. והבטיח לגרש העמים , והזהיר על עבודה זרה שלהם ועל בריתם , כאשר עשה בפרשת "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" (שמ' כג , כ) , שיחזרו אל התנאים הראשונים. והוסיף בכאן "אלהי מסכה לא תעשה לך" (להלן , יז) - שלא יעשו כאשר עשו בעגל , אפילו במחשבת השמים , לעשות אותו תייר לפניהם. והחזיר ענין שלש רגלים לֵרָאוֹת בהן "את פני האדון יי' אלהי ישראל" (להלן , כג) כאשר עשה שם (שמ' כג , יז). והטעם ידוע , כי יבא אחר אזהרת עבודה זרה , וכבר פירשתיו בסוף 'וישמע יתרו' (שמ' כ , כא).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה החל אחר זה לשנות ולהזכיר קצת המצות שקדם זכרם (שמ' כג , כג - לג) , והם המצות המרחיקות מעבוד עבודה זרה , לפי שכבר נכשלו בעבודה זרה. וזכר (להלן , יז - כב) עם זה קצת המצות המורות על הנפלאות שעשה השם יתעלה לישראל ביציאת מצרים ובמתן תורה , כדי שיזכירו ענינם , וירדפו לדעת את יי' (ע"פ הו' ו , ג) וללכת אחריו. והם: חג המצות וענין הבכורות; והשביתה בשבת , כי היא גם כן זכר ליציאת מצרים , כמו שנזכר בפרשת 'ואתחנן' (דב' ה , טו); וחג השבועות הוא זכר למתן תורה , שהיה בענינו מהפלא העצום מה שלא יעלם ; וחג הסוכות הוא גם כן זכר ליציאת מצרים , כמו שאמר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (וי' כג , מג). וזכר (להלן , כג - כה) עם זה ענין הראיה לפני יי' שלש פעמים בשנה והחגיגה שם , כי בזה תתיסד בלבם יותר האמונה בשם יתעלה ולא יסורו מאחריו , לפי שכבר יגדלו על זאת האמונה תמיד ולא יתכן שתשכח מהם. וזכר (להלן , כו) עם זה ענין הבאת הבּכורים , כי הוא גם כן מעיר על מציאות השם יתעלה , ושכל הדברים עלולים ממנו. ולזה תהיינה אלו המצות כולם מישירות לעבוד השם יתעלה ומרחיקות מעבוד זולתו , ולזאת הסבה נזכרו בזה המקום , מפני מה שנכשלו בו ישראל מענין העגל. ואולם מה שהזהיר (שם) מלבשל גדי בחלב אמו , הוא גם לזאת הסבה בעינה; וכבר בארנו ענינו בפרשנו לזאת הפרשה בפרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כג , יט). ושם (שמ' כב , כח - כט; כג , יב - יט) נתבארו כל המצות שזכר אותם בזה המקום , ולזה לא נצטרך לכפול המאמר בזה; ואמנם נבאר מה שנתחדש בזה המקום שלא נזכר שם.
ריכוז קישורים