תנ"ך - ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת: (שמות פרק לד פסוק כא)

טקסט וניקוד:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: (שמות פרק לד פסוק כא)

טקסט בלבד:

ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת: (שמות פרק לד פסוק כא)

תיקון קוראים:

ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת: (שמות פרק לד פסוק כא)

תרגום אונקלוס:
שִׁתָּה יוֹמִין תִּפלַח וּביוֹמָא שְׁבִיעָאָה תְּנוּחַ בִּזרוּעָא וּבִחצָדָא תְּנוּחַ :

רש"י:
בחריש ובקציר תשבת - למה נזכר חריש וקציר? יש מרבותינו אומרים (ראה ר"ה ט , א): על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית , וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית; ללמדך , שמוסיפין מחול על הקודש. וכן משמעו: ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת - ועבודת ששת הימים שהתרתי לך , יש שנה שחריש וקציר אסור; ואין צריך לומר חריש וקציר של שביעית , שהרי כבר נאמר "שדך לא תזרע" (וי' כה , ד). ויש מהם אומרים (ר"ה ט , א): אינו מדבר אלא בשבת , וחריש וקציר שהוזכרו בו , לומר לך: מה חריש רשות אף קציר רשות; יצא קציר העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת.

רשב"ם:
ששת ימים תעבד - עבודת קרקע. סתם 'עבודה' - עבודת קרקע , כדכתיב "כי תעבוד את האדמה" (בר' ד , יב); "עובד אדמתו ישבע לחם" (מש' יב , יא). בחריש ובקציר תשבות - שהיא חשובה וצריכה לבריות , וכל שכן שאר מלאכות.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם בחריש ובקציר - אפילו החריש והקציר , שבו חיי האדם תלוים. כי יתכן להיות הארץ גשומה , ואם לא תיזָרע ביום שבת - תיבש; והקציר , אם לא יאסף , ישחת. ויאמר הגאון (רס"ג שמות ע' רלה) , כי כן "ושאלה אשה משכנתה" (שמ' ג , כב) - שהתיר השם אפילו אשה משכנתה; וכן "פִּסחים בזזו בז" (יש' לג , כג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ששת - ככה כתוב בראשונה (ראה שמ' כג , יב). וטעם בחריש ובקציר - שהוא עיקר חיי האדם. ואמר ענן , ימחה שמו כענן , כי זה על משכב האשה; הלא תכסהו בושה! כי אם אמרו: ביד גבר החריש , הלא במלת קציר יחריש! ולא הזכיר בפרשת הזאת שנת השמטה , כי היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות. ויום השמש היא שלש מאות וששים וחמשה ימים וקרוב מרביעית , כי היא תקופת השמש מתחלת מערב ועד שובה אל מקומה. וחכמי המזלות יבינו זה.

ר' יוסף בכור שור:
בחריש ובקציר תשבות - קרא יתירא הוא , ודרשי ליה רבותינו (משנה שביעית א , ד): איכא דדריש מצות תוספת שביעית , ואיכא דדריש דקצירת העומר דוחה שבת.

רמב"ן:
בחריש ובקציר תשבת - על דרך הפשט: הזכיר חריש וקציר , שבהם עיקר חיי האדם. והזכיר השבת באמצע הרגלים - כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות , בעבור שבכולם זכר למעשה בראשית , כי ביציאת מצרים אות ומופת בו , כאשר פירשתי בעשרת הדברות (שמ' כ , ב); ועוד , כי הכתוב אמר שיש גם בשבת זכר ליציאת מצרים , כמו שאמר בעשרת הדברות האחרונות "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך יי' אלהיך משם... על כן צווך יי' אלהיך לעשות את יום השבת" (דב' ה , טו). ושם אפרש בעזרת האל יתעלה ויתרומם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות - אמנם אמר זה , כי אולי יחשוב החושב , כי בעת ההכרח נדחה שבת לצורך עבודת האדמה , לפי שבענינה יש חיי נפש - וזה מבואר מענין ה'חרישה' וה'קצירה' - ולזה הזהירנו מזה. וראוי שתדע , שיש שם קצירה שהיא דוחה שבת , והיא קצירת העומר; וכבר אפשר שנלמוד זה מזה המקום , כי חריש וקציר הם שמות יפלו על כללות הקצירה והחרישה , שהם דברים שאינם מצוה , ולזה הוא מבואר שלא יפול שֵם 'קציר' על הקצירה הפרטית , שתהיה בעת - מה על צד המצוה . ולזה אמרו ז"ל (משנה שביעית א , ד): מה חרישה רשות , אף קצירה רשות - יצא קציר העומר. וכבר אפשר שנלמד זה הענין ממקום אחר , וזה , שהוא מבואר שכל מצוה שיש בה עת מוגבל היא דוחה שבת (ראה שבת קל , א) , וכבר יתבאר שיש זמן מוגבל מן התורה לקצירת העומר והוא ליל ששה עשר בניסן; וזה , שכבר צותנו התורה לִמנות אחר יום ראשון של פסח שבעה שבועות: אמר בפרשת 'אמור אל הכהנים': "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה" וגו' (וי' כג , טו) , ושם אמר "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" (דב' טז , ט) - והנה 'החל חרמש בקמה' היא קצירת העומר , כי היא ראשית לכל הנקצרים , שנאמר "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן" (וי' כג , י) - ולמדנו מזה כי זמן קצירת העומר הוא בעת התחלת ספירת השבעה שבועות , שהוא מוגבל; ולזה תדחה קצירת העומר שבת.
ריכוז קישורים