תנ"ך - ויעבר ה' ׀ על־פניו ויקרא ה' ׀ ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒ יְהוָ֣ה ׀ יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: (שמות פרק לד פסוק ו)

וַיַּעֲבֹר יְהוָה ׀ עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה ׀ יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת: (שמות פרק לד פסוק ו)

ויעבר ה' ׀ על־פניו ויקרא ה' ׀ ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת: (שמות פרק לד פסוק ו)

ויעבר יהוה ׀ על־פניו ויקרא יהוה ׀ יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת: (שמות פרק לד פסוק ו)

תרגום אונקלוס:

וְאַעבַּר יְיָ שְׁכִינְתֵיהּ עַל אַפּוֹהִי וּקרָא יְיָ יְיָ אֱלָהָא רַחמָנָא וְחַנָנָא מַרחֵיק רְגַז וּמַסגֵּי לְמֶעֱבַד טָבוָן וּקשׁוֹט :

עין המסורה:

רחום וחנון - ג': שמ' לד , ו; תה' פו , טו; קג , ח. ורב - חסד ואמת - ב': שמ' לד , ו; תה' פו , טו.

מסורה קטנה:

רחום וחנון - ג'; ורב - חסד ואמת - ב'.

רש"י:

יי' יי' - היא מידת הרחמים: אחת קודם שיחטא , ואף היא לאחר שיחטא וישוב (ראה ר"ה יז , ב). אל - אף זו מידת רחמים; וכן הוא אומר: "אלי אלי למה עזבתני" (תה' כב , ב) , אין לומר למדת הדין "למה עזבתני". כך מצאתיה במכילתא (בשלח שירה ג). ארך אפים - מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע , שמא יעשה תשובה. ורב חסד - לצריכֵי חסד , שאין להם זכיות כל כך. ואמת - לשלם שכר טוב לעושי רצונו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויש אומרים , כי יי' יי' - הראשון הוא דבק עם ויקרא. וכן פרשו הגאון (רס"ג תורה); על כן שם הַ'פָּסֵק'; ואמר , כי כן "יי' צדקנו" (יר' כג , ו) , כי הקורא הוא השם. וכאשר סָפַר שלש עשרה מדות - סתר דבריו; בעבור שאמר , שהמדה הראשונה - שהוא אדון , והשנית - השם , פעם אחרת - להורות שהוא ראשון והוא אחרון; והשלישית - אל , גם הרביעית - רחום , והחמישית - חנון , והששית - ארך אפים , והשביעית - ורב חסד , והשמינית - ואמת , כי ורב מושך עצמו ואחר עמו , כאילו אמר 'ורב אמת'; והתשיעית - "נוצר חסד לאלפים" (להלן , ז) , והעשירית - "נושא עון" (שם) , ועשתי עשרה - נושא "פשע" (שם) , ושתים עשרה - נושא "חטאה" (שם) , ושלש עשרה - "ונקה" (שם). ולא אמר כלום; כי השם הנכתב איננו 'אדון' כאשר אמר , כי טעמו: "כעיני עבדים..." (תה' קכג , ב). ועוד , שהביא בַּמספר שם העצם , והוא השם הנכבד והנורא , ואיננו 'מדה'. ועוד: מלת "ונקה" (להלן , ז) הוא שם הפועל , והוא דבק עם "לא ינקה" (שם). ואמרו אחרים (ראה פירוש ב , הארוך , בשם רב נסים) , כי ארך אפים - שנַים: לטובים ולרעים. גם אלה דברי רוח , כי לא תִרבה המדה כנגד הפעולים; ואם כן רחום - עד אין מספר אצלינו , כי הכתוב אמר "ורחמיו על כל מעשיו" (תה' קמה , ט)! ואחרים אמרו , שמלת "נוצר חסד לאלפים" (להלן , ז) - מדות שתים: לשורש ולבניו אחריו. ואני אומר לך בדרך קצרה , אם היא קבלה שהם שלש עשרה מדות , שהאחת - השם; וכבר פירשתי לך (שמ' ג , יג) , שהוא סמוך אל 'צבאות' , כי פעם הוא שם עצם ופעם שם מדה; וכן "ויזכור ימי עולם משה עמו" (יש' סג , יא). והשנית - אל , והשלישית - רחום , והרביעית - חנון , והחמשית - ארך אפים , והששית - ורב חסד , והשביעית - ואמת , והשמינית - "נוצר חסד לאלפים" (להלן , ז) , והתשיעית גם העשירית גם האחת עשרה - "נושא עון ופשע וחטאה" (שם) , והשתים עשרה - "ונקה לא ינקה" (שם) , והשלש עשרה - "פוקד עון אבות" (שם). ולפי דעתי - שהיא דרך סברה , כי הנה משה לא הזכיר בתפילתו רק השש (ראה במ' יד , יח). על כן יטעו כל האומרים: 'שחַל עָנָיו פניך מקֶדם' (ראה סליחות של שני וחמישי , סדר רב עמרם גאון) , והנכון: ש'הודעתה עניו מקדם' (ראה סליחות). ולפי דעתי , כי 'השם' שתי פעמים - כקורא , להודיע משה איך יקְרא בשעת הצורך; כטעם "אברהם אברהם" (בר' כב , יא); "יעקב יעקב" (בר' מו , ב); גם שָׁם 'פסקין'. וטעם אל - בעבור רחום , כי יש מרחם ואין יכולת לו; ואל - מגזרת "כגבר אין איל" (תה' פח , ה). ורחום - לולי אות הגרון היה דגוש , כי כל הנמצא הוא מהבניין 'הכבד' , חוץ ממלת "אֶרְחָמך" (תה' יח , ב) , שפירושה: אבקש ממך רחמים. וזאת מידת רחום היא 'יוצאה' , וכן חנון. ובָעַיִן - החמלה , והחנינה - באזן , כטעם "ושמעתי כי חנון אני" (שמ' כב , כו). והנה הטעם , שהוא רחום בנסתרות מבני אדם , וחנון לשמוע צעקת החמס. ארך אפים - בעבור הֵרָאוֹת הקצף בנחירים , אמר הכתוב "חרה אפי בך" (איוב מב , ז); ועל דרך משל , מי שהיו נחיריו ארוכים , לא יקצוף מהרה , וזה טעם ארך אפים; והפך זה "קצר אפים יעשה אולת" (מש' יד , יז). ורב חסד - יש 'רב' כמו גדול: "על כל רב ביתו" (אס' א , ח); "קרית מלך רב" (תה' מח , ג). וכן זה; והעד , שאמר משה: "וגדל חסד" (צ"ל: "כגדל חסדך"; במ' יד , יט) , והטעם , שהוא גדול מפאת חסד , שיעשה בלי חיוב; גם ואמת - לקיים החסד.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויעבר - אל תתמה בעבור שהשם קורא השם , כי הוא לבדו יודע ודעת וידוע. וזה הדבר עמוק הוא מאד. אמר הגאון , כי 'השם' הראשון דבק עם ויקרא; ואילו היה כן , למה לא דִבְּקוֹ בעל הטעמים? והנכון , כי 'השם' שתי פעמים , כמו "אברהם אברהם" (בר' כב , יא) , "יעקב יעקב" (בר' מו , ב) , "משה משה" (שמ' ג , ד); ככה תִקרָא. וכתוב (ראה שו"ט צג , ח) כי שלש עשרה מדות הן. הגאון אמר , כי השם הנכבד בַּמְסַפֵּר , אם כן אינו מדה; והשני הוא אדון. וזאת טעות , כי הנכתב אינו אדון , רק כנוי הוא כפי המדבר , דרך כבוד. ורב נסים אמר , כי מלת ארך אפים - שתים מדות , לרעים ולטובים. גם זאת איננו נכון , כי לא תוסיף המדה בעבור שנוי האדם. ועוד , כי השם הוא ארך אפים לרשעים , ולא לאשר לא חטאו! והנה ונקה - מדה בפני עצמה. עד הנה מספר שלש עשרה מדות. ועל דרך הפשט , ונקה לא ינקה - מדה אחת , כי ונקה שם הפעל הוא , כמו "אם ענה תענה אותו" (שמ' כב , כב). רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה - שהוא לשובבים , רק לשבים - ונקה , כדרך הנביאים; על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות. ומלת פוקד עון אבות - כי היא מדת רחמים. ודע , כי שבעה הם בגדי כהונה (ראה וי' ח , ז - ט) , ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר (ראה תוס' מנחות ו , יא). והנה אחד עשר שבטים נולדו בפדן ארם , ובנימן לבדו נולד בארץ כנען (ראה בר' לה , טז - יח); והנה כתוב על כלם "אלה בני יעקב..." (שם , כו) - כי אחר הרבים הלך , ולא חשש להוציא האחד. וככה "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרים" (דב' י , כב) - ומנשה ואפרים לא ירדו , כי שם נולדו (ראה בר' מו , כז). והנה השם הנכבד הכניסו במדות , הנה - שם העצם; וכבר הזכרתי בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ג , טו) , כי פעמים הוא שם התאר , והפירוש: מדה; והנה שתים. ומלת אל - שלישית , ורחום - רביעית , וחנון - חמישית , וארך אפים - ששית , ורב חסד - שביעית. ומלת רב תשרת בעבור אחרת: ורב אמת - שמינית , ונוצר חסד לאלפים - תשיעית , ונושא עון - עשירית , ונושא פשע - אחת עשרה , נושא חטאה - שתים עשרה , ונקה - שלש עשרה. ו'השם' - שהוא תאר כולל הנכבדים והגוִיות , עליונים ושפלים. ואל - כמו 'תקיף' , שיעשה הנכון בחכמתו. ורחום - כדרך "כרחם אב על בנים" (תה' קג , יג) , שישמרם שלא יפלו. וחנון - כדרך "כי חנון אני" (שמ' כב , כו) - להושיע מה שנפל ולא יוכל קום (ע"פ איכה א , יד). ארך אפים - שלא יכעוס מהרה על הרשע. ורב חסד - לצדיק ולרשע. ורב אמת - שיקיים דברו וימלא. נצר חסד - האב לבנים , אם היו טובים. נושא עון - שים לבך לדברי: הנה כתוב "וחזקת והיית לאיש" (מ"א ב , ב) , והלא איש היה? רק טעמו: איש חיל ונודע; והנה כתוב "כי זקנתי מהיות לאיש" (רות א , יב) - מהיותי בעולה , או אשה לאיש; כי נקבה היתה. והנה "ואבואה אליה" (בר' כט , כא) - והוא המשכב , כי נקבה היא , והנה "אשר באו אליך הלילה" (בר' יט , ה) - אינו מזה הטעם , כי זכר הוא. וככה: החוטא "ונשא עונו" (וי' ה , א) - לא יכופר החטא שלו , רק העונש שיבא עליו , על דרך "ולצת לבדך תשא" (מש' ט , יב); "ועתה שא נא חטאתי" (שמ' י , יז) - כי משה צדיק הוא; והכלל , כי הנושא עונו בעצמו - הוא לגנאי לעולם. ונשיאת חטא אחֵר - על שני דרכים: האחד - שימחול לו , כמו זה הוא לשבח לנושא העון ולנִשָׂא העון; והדרך האחרת - שיהיה הנושא עון אחר רשע. והנה לנושא יהיה לגנאי , ולנִשָׂא עון - לשבח , כמו: "ונשא עונה" (במ' ל , טז) , כי הענש יסיר מעליה ויהיה עליו. ונושא עון - דע , כי פשע קשה מעון; כאילו הוא , הפושע , יוצא מתחת הרשות , כמו "אז תפשע אדום מתחת יד יהודה" (ראה מ"ב ח , כב); והוא , עון - פחות ממנו; והוא בזדון. ומלת חטאה - כמו 'חטאת' , והיא שם דבר , ואינה כמו ה"ממלכה החטאה" (עמ' ט , ח) , כי היא תאר. ומלת 'חטאת' כולל כל מחשבה וכל שגגה במעשה; כי עון - במעשה הוא או בלשון. והנה הסתכלנו תפילת משה על דבר המרגלים , ויאמר: "יי'" (במ' יד , יח) , שהוא שם העצם , והמדות תהיינה עליו נאמרות; ולא הזכיר 'השם' שהוא התאר , כי השם רוצה להשמיד; ולא אל , כי אין צרך להזכיר המדה הזאת; ולא רחום , כי ישראל לא היו פתאים; ולא חנון , כי לא נעשה להם חמס , כי צעקו אל השם להושיעם. והזכיר "ארך אפים" (שם) , כי היו רשעים , "ורב חסד" (שם) לַכֹּל הוא. ולא הזכיר ואמת , כי חייבים הם. והזכיר "נושא עון ופשע" (שם) ולא הזכיר וחטאה , כי לא היו שוגגים. ומרוב הענוה שהיה במשה , הכניס עצמו עם ישראל: "וסלחת לעונינו ולחטאתינו" (להלן , ט). ולא הזכיר 'ופשעינו' , בעבור גדל מעלתו , שלא יתכן שיפשע.

ר' יוסף בכור שור:

יי' יי' - אני הוא שהייתי בלא תחילה , אני הוא שאהיה באין סוף ותכלית (ראה פירושו לשמ' ג , יד). ובשם זה אני משלם גמול טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים; ולכך אמָרוֹ שני פעמים. נפרע מן הרשעים , דכתיב "נוקם יי' ובעל חמה" (נח' א , ב) , ומשלם שכר טוב לצדיקים , דכתיב "יי' אוהב צדיקים" (תה' קמו , ח) , וכתיב "ודרך רשעים יעות" (שם , ט). וכתיב "יי' איש מלחמה" (שמ' טו , ג) - אלמא שהקדוש ברוך הוא פורע מן הרשעים בשם זה; וכתיב "מעודד ענוים יי'" ו"משפיל רשעים עדי ארץ" (תה' קמז , ו) - האחד מדת הדין , והאחד מדת הרחמים. ואני אדון בעולם הזה ולעולם הבא. והגדה אומרת (ראה ר"ה יז , ב): אני ארחם קודם דין , אני ארחם לאחר גמר דין; ולכך יש מפרשים שהם שתי מדות (ראה ראב"ע) , וארך אפים - מדה אחת; ויש מפרשים (ראה ראב"ע) ארך אפים - שתי מדות , וזו - מדה אחת. אל - דיין ושופט צדק; כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם" (שמ' כב , ח). רחום - שמרחם על עניים ומצירים , זו היא מדת רחמנות. חנון - שייך לומר: אפילו לעשירים ושאינם מצירים; כמו "וצדיק חונן ונותן" (תה' לז , כא); שמי שנותן מתנה - 'חונן' , כמו "אלהים יוחנך בני" (בר' מג , כט); וכן "יאר יי' פניו אליך ויחונך" (במ' ו , כה). שאני נותן לכל חי די מחסורו. ארך אפים - לרשעים , שאיני ממהר ליפרע מהם , אולי ישובו ויבקשו רחמים ונסלח להם , וארך אפים - לצדיקים , שאני מאריך ומגדיל עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא. ארך אפים - לפי הפשט , שאיני ממהר ליקח נקמתי מן החוטא , שאיני ירא שינצל מידי; כי כל זמן שארצה אקח נקמתי , ש"אין מידי מציל" (דב' לב , לט). אבל עני בן אדם , כשהוא שולט על חבירו שעשה לו רעה , לוקח מיד נקמתו אם יוכל , לפי שאינו יודע אם יהיה יכולת בידו למחר. ורב חסד - שאני מרבה מדת חסד על מדת פורענות; כמו שאמרו רבותינו (ראה יומא עו , א): מרובה מידה טובה ממדת פורענות. ואני מכריע כף החסד לזכות בני אדם. ואמת - מה שאני מבטיח אני מקיים , וכל דברי אמת , אם אין אדם פושע בעצמו.

רמב"ן:

וטעם ויעבור יי' על פניו - שקיים "אני אעביר כל טובי על פניך" (שמ' לג , יט). ויקרא: יי' יי' אל - שלש תיבות הללו הם שמות הקדש; וחכמים יקראו אותן 'מדות' (ראה ר"ה יז , ב) , כי הם מדת בעל התשובה ומדת רחמיו ומדת טובו. והשם המיוחד לא יתרבה בהן. והנה המדות שהם מקרים באדם הן עשר מדות: רחום וחנון וגו'. והנה כולם מדות מצד אחד , ומצד אחר - השלש הן שמות עצם , והעשר - מדות; והמדות נאמרו על השמות , כי רחום וחנון וארך אפים - באל עליון , על כן לא אמר 'מרחם וחונן ומאריך אפים' , כי השם פעול למדות האלו. ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים - במדת הרחמים , שהוא מרבה החסד על גבורתו ועזו , והאמת ברחמיו , ונוצר חסד לאלפים , כי "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל" (תה' צח , ג); או נוצר - מצמיח , מן "ונצר משרשיו יפרה" (יש' יא , א); ובטובו הוא נושא עון ופשע וחטאה - מלשון "אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" (יש' מו , ד) , ונקה לא ינקה ופוקד עון אבות - פירוש ל'נשיאות'. ויקרא 'מדה' , כי ינקה אותו בפקידה ההיא; ומפני כי הנשיאות איננו שוה בעון ופשע וחטאה , אבל בכל אחד ענין מיוחד לו , יקרא בכל אחד 'מדה' אחת.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וכאשר עבר כבוד השם יתעלה על פניו - כמו שאמר "והיה בעבור כבודי" וגו' (שמ' לג , כב) - אז שמע משה במראה הנבואה קול מודיע אותו דרכי השם יתעלה והשגחתו בנמצאות , וזה היה דבר הקול ההוא : יי' הוא יי' - רוצה לומר , שהוא נמצא תמיד על ענין אחד , כטעם "אהיה אשר אהיה" (שמ' ג , יד). והוא אל - רוצה לומר , שהוא מנהיג הנמצאות בזה האופן אשר הם נמצאות בו , ומאתו נמצא כל מה שנמצא בהם. והוא רחום - רוצה לומר , שהוא אוהב אותם ומרחם עליהם לשמרם מההפסדים בתכלית מה שאפשר , במה שהכין להם מהכח הטבעי השומר אותם; וזה יֵרָאה הֵרָאוּת יותר שלם בבעלי חיים , שׁשׂם בהם איברים רבים לשמרם מהרעועים וההפסדים בתכלית מה שאפשר. והוא חנון - רוצה לומר , שהוא חונן לנמצאות , שנותן להם השלמות בהדרגה עד שיעתקו מהמציאות החסר אל המציאות השלם; ונותן לקצת הנמצאות קצת ענינים על דרך החנינה , והם הדברים שאינם הכרחיים במציאותם , שהם נמצאים בהם על צד היותר טוב , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים'. וזאת ההנהגה והרחמנות והחנינה היא יותר שלימה במי שהיה יותר נכבד בדברים הטבעיים , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים'; רוצה לומר כי כל מה שהיה יותר נכבד , השגיח הטבע יותר ביצירתו. והוא ארך אפים - רוצה לומר , שהרע שיקרה לנמצאות מפני זאת ההנהגה שיסד אותה השם יתעלה , לא יהיה כי אם לעתים רחוקים ועל המעט , כי הוא בלתי מכוון לעצמו; אבל התחכם השם יתעלה , בתכלית מה שאפשר , לשמור שלא יגיע הרע לנמצאות , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' ובבאורנו לספר איוב (הקדמה; באור דברי המענה לט , ל ועוד); ולזה יהיה מציאותו מעטי. ומזה המקום יתבאר , שהשם יתעלה לא יכוין אל הרע אם לא מהצד שהוא טוב , כמו הענין בתוכחת אשר יהיה על דרך ההשגחה הפרטית. והוא רב חסד לאוהביו - להשגיח בהם בנתינת הטובות , ולשמרם מהרע הנכון שיקרה להם מצד המערכת. והוא רב אמת - רוצה לומר: לתת לזרע אוהביו מה שהם ראויים לו מהטובות והשמירה מהרעות , בעבור ההשגחה הפרטית שהיתה דבקה באבותיהם; כמו שאמר "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו" (מי' ז , כ) - רוצה לומר , כי מה שנשבע מירושת הארץ , שהיא חסד לאברהם , הוא אמת לזרעו , רוצה לומר: לישראל , כי הוא ראוי שתקיים להם זה מצד השגחתך שהיתה דבקה על האב הנבחר , שהתחייב ממנה זה היעוד על צד החסד; ובזה האופן הוציא השם יתעלה ישראל ממצרים בעבור האבות , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ שמ' ג , ו - יב). והוא נוצר חסד לאלפים - רוצה לומר , שמה שהשפיע מהטובות לדבקים בו , הוא נוצר לזרעם זמן ארוך מאד; וזה לסבות רבות: האחת , כי מפני השגחת האבות , יתכן שיושגח זרעם בשמירת זה הטוב להם זמן ארוך; והשנית הוא מפני היות הרע הנופל בנמצאות מעטי , ולזה יתכן גם כן שיתמיד זה הטוב להם זמן ארוך; והשלישית , כי בעת שיהיה נכון לבא עליהם רע באופן שיאבד מהם הטוב ההוא , יהיה אפשר שיהיו באופן מהדבקות בשם יתעלה שישמרם מהרע ההוא; והרביעית , כי יתכן שתגיע להם הודעה - מה ברע ההוא טרם בואו מפאת נביא או קוסם או חולם חלום , ויקחו עצה להנצל ממנו. והוא נושא עון למי שישוב אליו , ויסור ממנו הרע שהיה ראוי שיפול עליו על דרך התוכחת , בשכבר השתנה המקבל מרֶשע אל צֶדק. וכן הוא נושא פשע , והוא נושא חטאה לשבים ועוזבים דרכיהם הרעים. אך לא ינקה העון מכל וכל; וזה , שאם ישוב לחטוא , לא יהיה עונשו עונש מי שחטא חטא אחד , אבל יענש עונש יותר חזק , לחוזק הסתבכותו בעון ההוא והיותו לו קנין חזק; כי לא יִוָסר מי שנשקע בפועל אחד מגונה פעמים רבות במוּסָר החלוש , אשר יִוָסר בו מי שלא עשה זה הפועל המגונה כי אם פעם אחת , אבל יצטרך למוסר יותר חזק. ולזה תמצא , שכבר יעדה התורה ברעוֹת שיביא השם יתעלה על דרך התוכחת , שאם לא יוָסרו ויחזיקו בפעולותיהם המגונות - יוסיף ליסר אותם שבע על חטֹאתיהם (ע"פ וי' כו , יח) , כי יצטרכו למוּסר נפלא לחוזק הסתבכותם באלו הפעולות המגונות. ובזה האופן יתכן שיפקוד עון אבות על בנים ועל בני בנים - רוצה לומר , שכאשר התנהגו האבות בפועל מגונה ואחזו זרעם מעשיהם , יצטרכו למוּסר יותר חזק מהמוסר אשר יוָסרו בו אם היו הם מתחילים זה הפועל המגונה , כי כבר שב להם זה הפועל קנין חזק ולא יצאו מזאת התכונה הפחותה כי אם בקושי. ואפשר שיהיה הרצון באמרו פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים - כי כבר יקרה שישיג עונש - מה במקרה לבנים בעבור האבות , אלא שזה לא יהיה לזמן ארוך כאורך זמן החסד , שנוצרו השם יתעלה לאלפים , אבל יהיה זה זמן מועט ביחס אל הזמן האחר ; וזה , כי כשנפקד טוב - מה מהאבות על עונם , יקרה לבאים אחריהם מזרעם שלא יהיה בידם הטוב ההוא , מפני שכבר נפקד מאבותם; ולולא היה נפקד מאבותם , היו מחזיקים בו הם וזרעם. והמשל , כי אבותינו , כשחטאו , גורשו מהארץ הטובה שהיו מחזיקים בה , ואנחנו סובלים עונותיהם (ע"פ איכה ה , ז) במקרה , כי אנחנו בגלות עד היום מפני חטא אבותינו , ולולא חטאו היינו מחזיקים בארץ ההיא; כאמרו "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (שם). ואולם זה העונש לא יתכן שימשך זמן ארוך , כי הטובות יקרו הרבה מצד המערכת , ויתכן שיסור מפני זה הרע; ועוד , שכבר יתכן שיהיו זרעם מושגחים מהשם יתעלה השגחה פרטית , באופן שיסור מהם זה הרע. וכבר יתבאר , כי במה שזכר מאלו התארים נשלם ענין ההשגחה , ותשלם לנו בהם הידיעה בה. וזה , כי מפני שהתבונַנו בנמצאות הטבעיות העלולות מהשם יתעלה , ומצאנו בהם שהוא יתעלה הוא תמיד בענין אחד ― רוצה לומר , שהוא תמיד מנהיג ורחום וחנון וארך אפים בתכלית מה שאפשר ― ומצאנו עם זה שכל מה שהיה מהם יותר שלם , היתה ההשגחה הזאת דבקה בו יותר; ומצאנו שאישי האדם יתחלפו קצתם מקצת , עד שקצתם יהיה יותר שלם מקצת - הנה חוייב , שתדבק ליותר שלם מהם השגחה יותר שלימה לנתינת הטובות ולשמירה מהרעות , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' ובבאורנו לספר איוב (באור דברי המענה לו , א - לז , כד ועוד). ומזה המקום יתבאר , שזאת ההשגחה תדבק בטובים הדבקים בו , ויתבאר שהיא תדבק בעבורם לזרעם מענין ההשגחה הכללית הנמצאת באישי האדם; כי היא תמצא בשני אלו האופנים. וזה , כי האדם , כשיוָלד , יסודרו ממערכת הכוכבים עניניו הפרטיים לפי הכח הנתן להם מהשם יתעלה , ויסודרו מהם על דרך הכללות עניני זרעו הבאים אחריו. ואולם שאר מה שזכרנו מאלו התארים , הנה הכונה בהם מבוארת מדברינו. ומזה המקום יסורו ספקות רבות בענין ההשגחה , ויתבאר אמתתה במה שאין ספק בו. ומזה המקום יתבאר , שהשם יתעלה בלתי משתנה בענין זאת ההשגחה , אבל מי שחנן ורחם במה שעבר הוא חונן ומרחם עתה. ומזה המקום יסורו הספקות , למה ימצא צדיק ורע לו , רשע וטוב לו: כי הרשע יהיה טוב לו כשיהיה בו צדיק , או כשהיה לו או לאבותיו זה הטוב מצד המערכת; והצדיק יהיה רע לו אם על צד התוכחת , אם מפני שלא תדבק בו מההשגחה האלהית בשעור שיוכל להנצל מזה הרע , אם מפני שאבותיו היו רשעים וימשך ענשם לו. כבר נתבאר זה באור שלם בבאורנו לספר איוב (באור דברי המענה לב , ו - לג , לג ועוד) וברביעי מ'ספר מלחמות יי''.