תנ"ך - נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד׀ עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים: (שמות פרק לד פסוק ז)

טקסט וניקוד:

נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד׀ עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־בְּנֵי בָנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים: (שמות פרק לד פסוק ז)

טקסט בלבד:

נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד׀ עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים: (שמות פרק לד פסוק ז)

תיקון קוראים:

נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד׀ עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים: (שמות פרק לד פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
נָטַר טֵיבוּ לְאַלפֵי דָרִין שָׁבֵיק לַעֲוָיָן וְלִמרוֹד וּלחוֹבִין סָלַח לִדתָּיְבִין לְאוֹרָיתֵיהּ וְלִדלָא תָיְבִין לָא מְזַכֵּי מַסעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין וְעַל בְּנֵי בְנִין מָרָדִין עַל דָּר תְּלִיתַי וְעַל דָּר רְבִיעָי :

עין המסורה:
שלשים - ה': בר' נ , כג; שמ' כ , ה; לד , ז; במ' יד , יח; דב' ה , ט.

מסורה קטנה:
לאלפים - ל'; וחטאה - ל'; שלשים - ה'.

רש"י:
נוצר חסד - שאדם עושה לפניו. לאלפים - לשני אלפים דורות. [עון ופשע] - 'עונות' - אילו הזדונות , 'פשעים' - אילו המְרָדִים (ראה יומא לו , ב) , שאדם עושה להכעיס. ונקה לא ינקה - לפי פשוטו משמע , שאינו מוותר על העון לגמרי , אלא נפרע מעט מעט. ורבותינו דרשו (יומא פו , א): מנקה הוא לשבים , ואינו מנקה לשאינן שבים. פקד עון אבות על בנים - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם (ראה ברכות ז , א) , שכבר פירש במקום אחר: "לשנאי" (שמ' כ , ה). על רבעים - דור רביעי; נמצאת מידה טובה מרובה ממידת פורענות אחת לחמש מאות , שבמידה טובה הוא אומר: נוצר חסד לאלפים (ראה תוס' סוטה ד , א).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
נוצר חסד - ומי שיעשה חסד , יִצור חסדו ולא ישכח לדורות , רק לאוהביו; כי כן כתוב (ראה דב' ז , ט). ונשיאת העון - שישאנו מהחוטא , והטעם: יסירנו; כי אין העון 'עצם' עד שינָשא , רק הוא 'מקרה'. ועון - כל מה שנעשה בזדון; ופשע - גדול ממנו , כי הוא כיוצא מתחת הרשות; וחטאה - שם כלל , ורוּבּהּ שגגה , כמו "ולא יחטיא" (שו' כ , טז). ואלה המדות - כנגד השבים; ונקה לא ינקה - לאשר אינם שבים. על כן פסקו הקדמונים (ראה יומא פו , א) במלת ונקה - כי מזה למדו שינקה לשבים. ולפי דעתי , שהוא דָבֵק; והטעם: אע"פ שישא העון , לא ינקה - בסוף; ואם מת החוטא ולא הענישו לשלם גמולו בראשו , והיה בנו כמוהו , יפקוד עון האב על הבן. וכבר פרשתיו בפרשת 'וישמע' (שמ' כ , ד). גם זאת מדת רחמים , שיאריך לאב עד בוא הבן , ואם הבן טוב , לא יפקוד עון האב עליו. אם כן , מה טעם ונקה לא ינקה? יש להשיב , כי על הרֹב דבר הכתוב; כמו "יראת יי' תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה" (ראה מש' י , כז) , והפך הדבר: "יש צדיק אובד בצדקו" (קה' ז , טו) - על כן כתוב מלת "יש" , כי הוא המעט; וכן "יש מפזר ונוסף עוד" (מש' יא , כד); "ויש אשר יהיה הענן" (במ' ט , כ) - כי המִנהג שיעמוד שנים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויעבר - אל תתמה בעבור שהשם קורא השם , כי הוא לבדו יודע ודעת וידוע. וזה הדבר עמוק הוא מאד. אמר הגאון , כי 'השם' הראשון דבק עם ויקרא; ואילו היה כן , למה לא דִבְּקוֹ בעל הטעמים? והנכון , כי 'השם' שתי פעמים , כמו "אברהם אברהם" (בר' כב , יא) , "יעקב יעקב" (בר' מו , ב) , "משה משה" (שמ' ג , ד); ככה תִקרָא. וכתוב (ראה שו"ט צג , ח) כי שלש עשרה מדות הן. הגאון אמר , כי השם הנכבד בַּמְסַפֵּר , אם כן אינו מדה; והשני הוא אדון. וזאת טעות , כי הנכתב אינו אדון , רק כנוי הוא כפי המדבר , דרך כבוד. ורב נסים אמר , כי מלת ארך אפים - שתים מדות , לרעים ולטובים. גם זאת איננו נכון , כי לא תוסיף המדה בעבור שנוי האדם. ועוד , כי השם הוא ארך אפים לרשעים , ולא לאשר לא חטאו! והנה ונקה - מדה בפני עצמה. עד הנה מספר שלש עשרה מדות. ועל דרך הפשט , ונקה לא ינקה - מדה אחת , כי ונקה שם הפעל הוא , כמו "אם ענה תענה אותו" (שמ' כב , כב). רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה - שהוא לשובבים , רק לשבים - ונקה , כדרך הנביאים; על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות. ומלת פוקד עון אבות - כי היא מדת רחמים. ודע , כי שבעה הם בגדי כהונה (ראה וי' ח , ז - ט) , ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר (ראה תוס' מנחות ו , יא). והנה אחד עשר שבטים נולדו בפדן ארם , ובנימן לבדו נולד בארץ כנען (ראה בר' לה , טז - יח); והנה כתוב על כלם "אלה בני יעקב..." (שם , כו) - כי אחר הרבים הלך , ולא חשש להוציא האחד. וככה "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרים" (דב' י , כב) - ומנשה ואפרים לא ירדו , כי שם נולדו (ראה בר' מו , כז). והנה השם הנכבד הכניסו במדות , הנה - שם העצם; וכבר הזכרתי בפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ג , טו) , כי פעמים הוא שם התאר , והפירוש: מדה; והנה שתים. ומלת אל - שלישית , ורחום - רביעית , וחנון - חמישית , וארך אפים - ששית , ורב חסד - שביעית. ומלת רב תשרת בעבור אחרת: ורב אמת - שמינית , ונוצר חסד לאלפים - תשיעית , ונושא עון - עשירית , ונושא פשע - אחת עשרה , נושא חטאה - שתים עשרה , ונקה - שלש עשרה. ו'השם' - שהוא תאר כולל הנכבדים והגוִיות , עליונים ושפלים. ואל - כמו 'תקיף' , שיעשה הנכון בחכמתו. ורחום - כדרך "כרחם אב על בנים" (תה' קג , יג) , שישמרם שלא יפלו. וחנון - כדרך "כי חנון אני" (שמ' כב , כו) - להושיע מה שנפל ולא יוכל קום (ע"פ איכה א , יד). ארך אפים - שלא יכעוס מהרה על הרשע. ורב חסד - לצדיק ולרשע. ורב אמת - שיקיים דברו וימלא. נצר חסד - האב לבנים , אם היו טובים. נושא עון - שים לבך לדברי: הנה כתוב "וחזקת והיית לאיש" (מ"א ב , ב) , והלא איש היה? רק טעמו: איש חיל ונודע; והנה כתוב "כי זקנתי מהיות לאיש" (רות א , יב) - מהיותי בעולה , או אשה לאיש; כי נקבה היתה. והנה "ואבואה אליה" (בר' כט , כא) - והוא המשכב , כי נקבה היא , והנה "אשר באו אליך הלילה" (בר' יט , ה) - אינו מזה הטעם , כי זכר הוא. וככה: החוטא "ונשא עונו" (וי' ה , א) - לא יכופר החטא שלו , רק העונש שיבא עליו , על דרך "ולצת לבדך תשא" (מש' ט , יב); "ועתה שא נא חטאתי" (שמ' י , יז) - כי משה צדיק הוא; והכלל , כי הנושא עונו בעצמו - הוא לגנאי לעולם. ונשיאת חטא אחֵר - על שני דרכים: האחד - שימחול לו , כמו זה הוא לשבח לנושא העון ולנִשָׂא העון; והדרך האחרת - שיהיה הנושא עון אחר רשע. והנה לנושא יהיה לגנאי , ולנִשָׂא עון - לשבח , כמו: "ונשא עונה" (במ' ל , טז) , כי הענש יסיר מעליה ויהיה עליו. ונושא עון - דע , כי פשע קשה מעון; כאילו הוא , הפושע , יוצא מתחת הרשות , כמו "אז תפשע אדום מתחת יד יהודה" (ראה מ"ב ח , כב); והוא , עון - פחות ממנו; והוא בזדון. ומלת חטאה - כמו 'חטאת' , והיא שם דבר , ואינה כמו ה"ממלכה החטאה" (עמ' ט , ח) , כי היא תאר. ומלת 'חטאת' כולל כל מחשבה וכל שגגה במעשה; כי עון - במעשה הוא או בלשון. והנה הסתכלנו תפילת משה על דבר המרגלים , ויאמר: "יי'" (במ' יד , יח) , שהוא שם העצם , והמדות תהיינה עליו נאמרות; ולא הזכיר 'השם' שהוא התאר , כי השם רוצה להשמיד; ולא אל , כי אין צרך להזכיר המדה הזאת; ולא רחום , כי ישראל לא היו פתאים; ולא חנון , כי לא נעשה להם חמס , כי צעקו אל השם להושיעם. והזכיר "ארך אפים" (שם) , כי היו רשעים , "ורב חסד" (שם) לַכֹּל הוא. ולא הזכיר ואמת , כי חייבים הם. והזכיר "נושא עון ופשע" (שם) ולא הזכיר וחטאה , כי לא היו שוגגים. ומרוב הענוה שהיה במשה , הכניס עצמו עם ישראל: "וסלחת לעונינו ולחטאתינו" (להלן , ט). ולא הזכיר 'ופשעינו' , בעבור גדל מעלתו , שלא יתכן שיפשע.

ר' יוסף בכור שור:
נוצר חסד לאלפים - אם אדם עושה חסד , אני מזכירו לבני בניו לטוב , אפילו לכמה אלפים. נושא עון - נושא: 'שבדיר' בלעז. עון - זהו אדם שחוטא על ידי יצר הרע שמכריחו לחטא. ופשע - מרד , שמורד להכעיס; כמו "ומלך מואב פשע בי" (ראה מ"ב ג , ז). וחטאה - שוגג , כמו "ונפש כי תחטא (בשגגה)" (ראה וי' ד , ב). כל אלה אני נושא , ואיני פורע מהם מיד; 'שופריש' בלעז. (סובלם) (ונקה לא ינקה) - אבל איני מנקה אותו לגמרי , אם לא על ידי תשובה ומעשים טובים; וכן דרשו רבותינו (ראה יומא פו , א): מנקה הוא לשבים , ואינו מנקה לשאינם שבים , אלא פוקד עון אבות - שאני נושא הרשעים עד דור רביעי , וכיון שהוחזקו , אני מכלה דור הרביעי מן העולם , ולא יהיה שום חמישי. ועון אבותיו גרמו לו להיות רביעי , והקדוש ברוך הוא פורע עוונותיו ממנו; אבל עון אבותיו אינו פורע ממנו , דכתיב "איש בחטאו יומתו" (דב' כד , טז); וכן פירשתי ב'וישמע יתרו' (שמ' כ , ה). ורבותינו פירשו (ראה פס"ר מח) נושא עון - שנושא כף העוונות , כדי שיכרִעו הזכיות. ויש לפרש ונקה לא ינקה - שלא ינקה ויעביר מן העולם את החוטא עד דור רביעי; כמו "ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך" (יר' ל , יא) - מן העולם.

רמב"ן:
וטעם ויעבור יי' על פניו - שקיים "אני אעביר כל טובי על פניך" (שמ' לג , יט). ויקרא: יי' יי' אל - שלש תיבות הללו הם שמות הקדש; וחכמים יקראו אותן 'מדות' (ראה ר"ה יז , ב) , כי הם מדת בעל התשובה ומדת רחמיו ומדת טובו. והשם המיוחד לא יתרבה בהן. והנה המדות שהם מקרים באדם הן עשר מדות: רחום וחנון וגו'. והנה כולם מדות מצד אחד , ומצד אחר - השלש הן שמות עצם , והעשר - מדות; והמדות נאמרו על השמות , כי רחום וחנון וארך אפים - באל עליון , על כן לא אמר 'מרחם וחונן ומאריך אפים' , כי השם פעול למדות האלו. ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים - במדת הרחמים , שהוא מרבה החסד על גבורתו ועזו , והאמת ברחמיו , ונוצר חסד לאלפים , כי "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל" (תה' צח , ג); או נוצר - מצמיח , מן "ונצר משרשיו יפרה" (יש' יא , א); ובטובו הוא נושא עון ופשע וחטאה - מלשון "אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט" (יש' מו , ד) , ונקה לא ינקה ופוקד עון אבות - פירוש ל'נשיאות'. ויקרא 'מדה' , כי ינקה אותו בפקידה ההיא; ומפני כי הנשיאות איננו שוה בעון ופשע וחטאה , אבל בכל אחד ענין מיוחד לו , יקרא בכל אחד 'מדה' אחת.

רלב"ג - ביאור המילות:
נושא עון - רוצה לומר: מוחל עון; והוא מה שנעשה במזיד. ופשע - הוא הנעשה על דרך מרד , כאמרו "מלך מואב פשע בי" (מ"ב ג , ז) . וחטאה - הוא מה שנעשה בשגגה , כאמרו "וחטאה בשגגה" (וי' ה , טו) .

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר עבר כבוד השם יתעלה על פניו - כמו שאמר "והיה בעבור כבודי" וגו' (שמ' לג , כב) - אז שמע משה במראה הנבואה קול מודיע אותו דרכי השם יתעלה והשגחתו בנמצאות , וזה היה דבר הקול ההוא : יי' הוא יי' - רוצה לומר , שהוא נמצא תמיד על ענין אחד , כטעם "אהיה אשר אהיה" (שמ' ג , יד). והוא אל - רוצה לומר , שהוא מנהיג הנמצאות בזה האופן אשר הם נמצאות בו , ומאתו נמצא כל מה שנמצא בהם. והוא רחום - רוצה לומר , שהוא אוהב אותם ומרחם עליהם לשמרם מההפסדים בתכלית מה שאפשר , במה שהכין להם מהכח הטבעי השומר אותם; וזה יֵרָאה הֵרָאוּת יותר שלם בבעלי חיים , שׁשׂם בהם איברים רבים לשמרם מהרעועים וההפסדים בתכלית מה שאפשר. והוא חנון - רוצה לומר , שהוא חונן לנמצאות , שנותן להם השלמות בהדרגה עד שיעתקו מהמציאות החסר אל המציאות השלם; ונותן לקצת הנמצאות קצת ענינים על דרך החנינה , והם הדברים שאינם הכרחיים במציאותם , שהם נמצאים בהם על צד היותר טוב , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים'. וזאת ההנהגה והרחמנות והחנינה היא יותר שלימה במי שהיה יותר נכבד בדברים הטבעיים , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים'; רוצה לומר כי כל מה שהיה יותר נכבד , השגיח הטבע יותר ביצירתו. והוא ארך אפים - רוצה לומר , שהרע שיקרה לנמצאות מפני זאת ההנהגה שיסד אותה השם יתעלה , לא יהיה כי אם לעתים רחוקים ועל המעט , כי הוא בלתי מכוון לעצמו; אבל התחכם השם יתעלה , בתכלית מה שאפשר , לשמור שלא יגיע הרע לנמצאות , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' ובבאורנו לספר איוב (הקדמה; באור דברי המענה לט , ל ועוד); ולזה יהיה מציאותו מעטי. ומזה המקום יתבאר , שהשם יתעלה לא יכוין אל הרע אם לא מהצד שהוא טוב , כמו הענין בתוכחת אשר יהיה על דרך ההשגחה הפרטית. והוא רב חסד לאוהביו - להשגיח בהם בנתינת הטובות , ולשמרם מהרע הנכון שיקרה להם מצד המערכת. והוא רב אמת - רוצה לומר: לתת לזרע אוהביו מה שהם ראויים לו מהטובות והשמירה מהרעות , בעבור ההשגחה הפרטית שהיתה דבקה באבותיהם; כמו שאמר "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו" (מי' ז , כ) - רוצה לומר , כי מה שנשבע מירושת הארץ , שהיא חסד לאברהם , הוא אמת לזרעו , רוצה לומר: לישראל , כי הוא ראוי שתקיים להם זה מצד השגחתך שהיתה דבקה על האב הנבחר , שהתחייב ממנה זה היעוד על צד החסד; ובזה האופן הוציא השם יתעלה ישראל ממצרים בעבור האבות , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"פ שמ' ג , ו - יב). והוא נוצר חסד לאלפים - רוצה לומר , שמה שהשפיע מהטובות לדבקים בו , הוא נוצר לזרעם זמן ארוך מאד; וזה לסבות רבות: האחת , כי מפני השגחת האבות , יתכן שיושגח זרעם בשמירת זה הטוב להם זמן ארוך; והשנית הוא מפני היות הרע הנופל בנמצאות מעטי , ולזה יתכן גם כן שיתמיד זה הטוב להם זמן ארוך; והשלישית , כי בעת שיהיה נכון לבא עליהם רע באופן שיאבד מהם הטוב ההוא , יהיה אפשר שיהיו באופן מהדבקות בשם יתעלה שישמרם מהרע ההוא; והרביעית , כי יתכן שתגיע להם הודעה - מה ברע ההוא טרם בואו מפאת נביא או קוסם או חולם חלום , ויקחו עצה להנצל ממנו. והוא נושא עון למי שישוב אליו , ויסור ממנו הרע שהיה ראוי שיפול עליו על דרך התוכחת , בשכבר השתנה המקבל מרֶשע אל צֶדק. וכן הוא נושא פשע , והוא נושא חטאה לשבים ועוזבים דרכיהם הרעים. אך לא ינקה העון מכל וכל; וזה , שאם ישוב לחטוא , לא יהיה עונשו עונש מי שחטא חטא אחד , אבל יענש עונש יותר חזק , לחוזק הסתבכותו בעון ההוא והיותו לו קנין חזק; כי לא יִוָסר מי שנשקע בפועל אחד מגונה פעמים רבות במוּסָר החלוש , אשר יִוָסר בו מי שלא עשה זה הפועל המגונה כי אם פעם אחת , אבל יצטרך למוסר יותר חזק. ולזה תמצא , שכבר יעדה התורה ברעוֹת שיביא השם יתעלה על דרך התוכחת , שאם לא יוָסרו ויחזיקו בפעולותיהם המגונות - יוסיף ליסר אותם שבע על חטֹאתיהם (ע"פ וי' כו , יח) , כי יצטרכו למוּסר נפלא לחוזק הסתבכותם באלו הפעולות המגונות. ובזה האופן יתכן שיפקוד עון אבות על בנים ועל בני בנים - רוצה לומר , שכאשר התנהגו האבות בפועל מגונה ואחזו זרעם מעשיהם , יצטרכו למוּסר יותר חזק מהמוסר אשר יוָסרו בו אם היו הם מתחילים זה הפועל המגונה , כי כבר שב להם זה הפועל קנין חזק ולא יצאו מזאת התכונה הפחותה כי אם בקושי. ואפשר שיהיה הרצון באמרו פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים - כי כבר יקרה שישיג עונש - מה במקרה לבנים בעבור האבות , אלא שזה לא יהיה לזמן ארוך כאורך זמן החסד , שנוצרו השם יתעלה לאלפים , אבל יהיה זה זמן מועט ביחס אל הזמן האחר ; וזה , כי כשנפקד טוב - מה מהאבות על עונם , יקרה לבאים אחריהם מזרעם שלא יהיה בידם הטוב ההוא , מפני שכבר נפקד מאבותם; ולולא היה נפקד מאבותם , היו מחזיקים בו הם וזרעם. והמשל , כי אבותינו , כשחטאו , גורשו מהארץ הטובה שהיו מחזיקים בה , ואנחנו סובלים עונותיהם (ע"פ איכה ה , ז) במקרה , כי אנחנו בגלות עד היום מפני חטא אבותינו , ולולא חטאו היינו מחזיקים בארץ ההיא; כאמרו "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (שם). ואולם זה העונש לא יתכן שימשך זמן ארוך , כי הטובות יקרו הרבה מצד המערכת , ויתכן שיסור מפני זה הרע; ועוד , שכבר יתכן שיהיו זרעם מושגחים מהשם יתעלה השגחה פרטית , באופן שיסור מהם זה הרע. וכבר יתבאר , כי במה שזכר מאלו התארים נשלם ענין ההשגחה , ותשלם לנו בהם הידיעה בה. וזה , כי מפני שהתבונַנו בנמצאות הטבעיות העלולות מהשם יתעלה , ומצאנו בהם שהוא יתעלה הוא תמיד בענין אחד ― רוצה לומר , שהוא תמיד מנהיג ורחום וחנון וארך אפים בתכלית מה שאפשר ― ומצאנו עם זה שכל מה שהיה מהם יותר שלם , היתה ההשגחה הזאת דבקה בו יותר; ומצאנו שאישי האדם יתחלפו קצתם מקצת , עד שקצתם יהיה יותר שלם מקצת - הנה חוייב , שתדבק ליותר שלם מהם השגחה יותר שלימה לנתינת הטובות ולשמירה מהרעות , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' ובבאורנו לספר איוב (באור דברי המענה לו , א - לז , כד ועוד). ומזה המקום יתבאר , שזאת ההשגחה תדבק בטובים הדבקים בו , ויתבאר שהיא תדבק בעבורם לזרעם מענין ההשגחה הכללית הנמצאת באישי האדם; כי היא תמצא בשני אלו האופנים. וזה , כי האדם , כשיוָלד , יסודרו ממערכת הכוכבים עניניו הפרטיים לפי הכח הנתן להם מהשם יתעלה , ויסודרו מהם על דרך הכללות עניני זרעו הבאים אחריו. ואולם שאר מה שזכרנו מאלו התארים , הנה הכונה בהם מבוארת מדברינו. ומזה המקום יסורו ספקות רבות בענין ההשגחה , ויתבאר אמתתה במה שאין ספק בו. ומזה המקום יתבאר , שהשם יתעלה בלתי משתנה בענין זאת ההשגחה , אבל מי שחנן ורחם במה שעבר הוא חונן ומרחם עתה. ומזה המקום יסורו הספקות , למה ימצא צדיק ורע לו , רשע וטוב לו: כי הרשע יהיה טוב לו כשיהיה בו צדיק , או כשהיה לו או לאבותיו זה הטוב מצד המערכת; והצדיק יהיה רע לו אם על צד התוכחת , אם מפני שלא תדבק בו מההשגחה האלהית בשעור שיוכל להנצל מזה הרע , אם מפני שאבותיו היו רשעים וימשך ענשם לו. כבר נתבאר זה באור שלם בבאורנו לספר איוב (באור דברי המענה לב , ו - לג , לג ועוד) וברביעי מ'ספר מלחמות יי''.
ריכוז קישורים