תנ"ך - וימהר
משה
ויקד
ארצה
וישתחו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְמַהֵ֖ר
מֹשֶׁ֑ה
וַיִּקֹּ֥ד
אַ֖רְצָה
וַיִּשְׁתָּֽחוּ:
(שמות פרק לד פסוק ח)
וַיְמַהֵר
מֹשֶׁה
וַיִּקֹּד
אַרְצָה
וַיִּשְׁתָּחוּ:
(שמות פרק לד פסוק ח)
וימהר
משה
ויקד
ארצה
וישתחו:
(שמות פרק לד פסוק ח)
וימהר
משה
ויקד
ארצה
וישתחו:
(שמות פרק לד פסוק ח)
רש"י:
וימהר
משה
כשראה
שכינה
עוברת
ושמע
קול
הקריאה
,
וישתחו.
רשב"ם:
וימהר
משה
-
משראה
הקדוש
ברוך
הוא
עובר
ושמע
קולו
,
מיד
התחיל
להשתחות.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וימהר
-
ריקי
מוח
אמרו
,
כי
מִהר
כאשר
הזכיר
"רִבֵּעִים"
(לעיל
,
ז)
,
שלא
יאמר
'חִמֵשִים'.
וזאת
טעות
גדולה
,
כי
אין
דעת
סובלת
להפסיק
הוא
דברי
השם
בעוד
שהיה
מדבר
,
כי
היה
בן
מות
לשעתו!
רק
כאשר
נפסק
הקול
,
מיד
מהר
משה
להתפלל.
ועוד
,
כי
הנה
כתוב
בעשרת
דברים
(ראה
שמ'
כ
,
ה);
והנה
כל
ישראל
שמעו
זה
,
ואיך
יעלה
על
לב
משה
שאמר
'לחִמֵשים'?!
ובעבור
"ונקה
לא
ינקה"
(לעיל
,
ז)
לא
הוצרך
לומר
"לשונאי"
(שמ'
כ
,
ה).
ומלת
ויקד
-
מפעלי
הכפל
,
מגזרת
"קדקד"
(דב'
לג
,
כ):
שָׂם
קדקדו
בארץ
,
אל
פאת
הארץ;
על
משקל
"ויתֹם
הכסף"
(בר'
מז
,
טו).
"ויקדו"
(שמ'
ד
,
לא)
-
כמו:
"ויתמו"
(דב'
לד
,
ח).
ואל
תשמע
למוסיפים
שרשים
מלבם
בעבור
המשקל
(ראה
השרשים:
'נקד').
ועל
זה
הדרך
"ידמו
כאבן"
(שמ'
טו
,
טז).
ר' יוסף בכור שור:
וימהר
משה
-
כיון
ששמע
אילו
מדות
תרומיות
,
הקדוש
ברוך
הוא
"חנון
ורחום"
,
"ארך
אפים"
(לעיל
,
ז)
,
נתיישבה
דעתו
ממה
שאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
"פן
אכילך"
(שמ'
לג
,
ג)
,
והודה
והשתחוה.
ולפיכך
חזר
ואמר:
אם
נא
מצאתי
חן
בעיניך...
ילך
נא
יי'
בקרבינו.
כי
עם
קשה
עורף
הוא
-
כלומר:
מאותו
טעם
שאמרת
שלא
תלך
עמנו
,
לפי
שעם
קשה
עורף
הוא
(ראה
שמ'
לג
,
ה)
,
ואתה
רחום
וחנון
,
וסלחת
לעונינו
ולחטאתינו.
ונחלתנו
-
שנהיה
לך
לנחלה.
ויש
מפרשים
(ראה
ראב"ע)
וימהר
משה
-
לפי
שאמר
"על
שילישים
ועל
רבעים"
(לעיל
,
ז)
,
מִהר
,
שלא
יאמר
'על
חמשיים
וששיים';
כי
סברתם
,
שהוא
פוקד
עון
אבות
על
הבנים
עד
דור
רביעי
-
פורע
עון
האב
,
בשביל
שאוחזים
מעשה
אבות
בידיהם
(ראה
בר'
ז
,
א).
אבל
לפי
מה
שפירשתי
(ראה
לעיל
,
ז)
,
שאינו
פורע
עון
האבות
מן
הבן
,
אלא
שֶמונה
עד
הרביעי
ופורע
מן
הרביעי
עונותיו
שלו
ומעבירו
מן
העולם
-
אין
לפרש
כן
,
שאין
שָם
חמִשי;
ועוד:
הלואי
שימתין
עד
העשירי!
רמב"ן:
והנה
משה
השתחוה
לשם
שעבר
על
פניו
,
ובקש
שילך
תמיד
בקרבם
ויסלח
לעונם
ולחטאתם
בכל
מה
שיעשו
,
וינחילם
הארץ.
ולא
אמר
'ולפשעינו'
,
כי
לא
יתכן
לסלוח
הפשעים
,
שהם
המְרָדִים;
רק
שישא
אותם
,
ולא
יכלה
בהם.
ולא
יתעלם
ממך
למה
נכתבו
שני
שמות
הללו
באל"ף
דל"ת
,
ומפני
זה
אמר:
הנה
אנכי
כורת
ברית
,
ואת
מעשה
יי'
כי
נורא
הוא.
וטעם
כי
עם
קשה
ערף
הוא
-
כפשוטו
,
שילך
בקרבם
בעבור
שהם
עם
קשה
עורף
,
שיחונן
וירחם.
כי
אחר
שנתרצה
להם
הקדוש
ברוך
הוא
,
יהיה
השם
טוב
לקשי
ערפם
יותר
ממלאך
,
ומבקש
להגדיל
טובם
יותר
,
כי
הם
עמו
ונחלתו;
וכאשר
בשעת
הכעס
היה
נוח
להם
שישלח
לפניהם
מלאך
בעבור
שהם
עם
קשה
עורף
,
כמו
שאמר
"פן
אכלך"
(שמ'
לג
,
ג)
,
כן
בעת
הרצון
טוב
להם
בשכינה
בעבור
שהם
עם
קשי
ערף
,
שיותר
יחונן
וירחם
על
עבדיו.
והשם
ענהו
שיעשה
כן
,
שיכרות
הברית
ויעשה
בו
נפלאות
כאשר
בקש
,
"ונפלינו
אני
ועמך"
(שמ'
לג
,
טז).
ואמר:
נגד
כל
עמך
,
וראה
כל
העם
אשר
אתה
בקרבו
-
כי
הגדולות
והנוראות
האלה
עם
משה
,
שיעשה
אותם
,
ובעבורו
,
והעם
יהיו
בברית.
ולא
יתכן
לפרש
,
שיבטיח
לעשות
עם
ישראל
עתה
נפלאות
אשר
לא
נבראו
מקודם
בכל
הארץ
ובכל
הגוים
,
כי
לא
נעשו
להם
נפלאות
גדולות
אחרי
זה
יותר
ממה
שנעשה
עמהם
מתחלה
,
במצרים
ועל
הים
,
אבל
נבראו
ונעשו
עמהם
מתחלה
יותר
גדולות!
אלא
שהענין
ירמוז
אל
שכון
השכינה
בהם
,
ואל
היותו
עם
משה
לשם
ולתפארת
בנעלם
ובמופלא
,
כאשר
אמר
"ונפלינו"
,
וכמו
שפירשתי
(שם).
והקדוש
ברוך
הוא
יראנו
נפלאות
מתורתו
(ע"פ
תה'
קיט
,
יח).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר
שמע
משה
זה
הענין
מדרכי
השם
יתעלה
,
השתחוה
לשם
יתעלה
,
ושאל
ממנו
שתדבק
השגחתו
הפרטית
בישראל
,
כי
הוא
עם
קשה
לצאת
ממה
שנשקע
בו
,
ואם
תסלח
לעוננו
ולחטאתנו
כמנהגך
,
שאתה
"נושא
עון
ופשע
וחטאה"
(לעיל
,
ז)
,
עד
אשר
יחזיקו
באמונתך
בשלמות
-
תנחל
אותם
לעולם;
והנה
היתה
בקשתו
מהשם
יתעלה
,
שישיבם
באופן
שיהיו
ראויים
לזאת
ההשגחה.