תנ"ך - ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּעֲשׂ֨וּ כָל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם: (שמות פרק לו פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיַּעֲשׂוּ כָל־חֲכַם־לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת־הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם: (שמות פרק לו פסוק ח)

טקסט בלבד:

ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם: (שמות פרק לו פסוק ח)

תיקון קוראים:

ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם: (שמות פרק לו פסוק ח)

תרגום אונקלוס:
וַעֲבַדוּ כָל חַכִּימֵי לִבָּא בְּעָבְדֵי עֲבִידְתָא יָת מַשׁכְּנָא עֲסַר יְרִיעָן דְּבוּץ שְׁזִיר וְתַכלָא וְאַרגְּוָנָא וּצבַע זְהוֹרִי צוּרַת כְּרוּבִין עוֹבָד אוּמָן עֲבַד יָתְהוֹן :

עין המסורה:
בעשי - ג' וכתיב יו"ד: שמ' לו , ח; תה' לד , יז; לז , א.

מסורה קטנה:
בעשי - ג' וכת' י'.

רשב"ם:
ויעשו כל חכם לב וגו' - תחילה עשו המשכן ואחר כך כלים , כמו שפירשתי ב'ויקחו לי תרומה' (ראה שמ' כה , י).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויעשו - החל מהמשכן. משזר - בלשון ישמעאל.

ר' יוסף בכור שור:
המשכן עשר יריעות - כשצוה הקדוש ברוך הוא , צוה הכלים תחילה (ראה שמ' כה , י ואי')!? לפי שעיקר המלאכה היתה בשביל הארון , יכניסוהו מיד. ורבותינו אמרו (ראה ברכות נה , א) , שבצלאל אמר כן מדעתו , ועל זה נקרא 'בצלאל' , שאמר לו משה: שמא בצל אל היית?

רמב"ן:
ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות - הנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמשה פעמים: כי הזכיר את כולה בצוָאה בפרט ובכלל , תחלה (שמ' כה - ל) אמר: 'ועשית כך' , 'ועשית כך' , ואחרי כן הזכיר כולם בדרך כלל: "ועשו את כל אשר צויתיך. את אהל מועד ואת הארון לעדות" (שמ' לא , ו - ז) , עד "ככל אשר צויתיך יעשו" (שם , יא). והטעם בזה , שצוה השם למשה שיגיד אל בצלאל ואל אהליאב ולכל החכמים המלאכה בכללה , ואחרי כן יקרבו אליה לעשותה; כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם שידעו להשלימה. ובשעת המעשה הזכיר אותה תחלה בדרך הכלל הנזכר , ואמר: "יבאו ויעשו את כל אשר צוה יי'. את המשכן את אהלו" וגו' (שמ' לה , י - יא ואי') , ויחסר מכאן פרט אחד , כי בודאי הוצרך משה לאמר אל החכמים העושים המלאכה: 'עשו המשכן עשר יריעות , ארך היריעה כך ורחב כך' , וכן בכל המלאכה; ולא הזכיר הכתוב זה , כי בידוע שאמר להם הכל כסדר , אחרי שעשו כן לכל דבר ודבר. והטעם בזה , כי לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה דבר בדבר כאשר הוזכר בצואה ובמעשה , אבל קצרוֹ להם; כאלו אמר , שיעשו משכן בעשר יריעות חמש כנגד חמש , והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב , וכיוצא בזה בכל המלאכות - בקצרה רמז להם הענין והם הבינו הכל , על כן לא האריך בפרט הזה; ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוּב השכל שבהם. ואחרי כן החזיר המלאכה כולה בדרך הפרט הראשון: ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן , "ויעש יריעות" (להלן , יד) , "ויעש קרשים" וגו' (ראה להלן , כ). והיה מספיק בכל הענין שיאמר: 'ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל כל המלאכה אשר צוה יי' אותו' , וְיֹאמַר 'ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו' , "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה יי' כן עשו אותה (לפנינו ללא 'אותה') ויברך אותם משה" (שמ' לט , מג)! אבל רצה לומר , כי משה הזכיר אל כל עדת בני ישראל והחכמים שם כל המלאכה בכלל , כי נתכוון בזה שיתנדבו העם כדי העבודה למלאכה הגדולה , ובעבור שישמעו החכמים וידעו אם יקבלו לעשותה כאשר נצטוה; ואחר כן הזכיר בפרט המעשה , להגיד שעשו כל החכמים במשכן , זהו שנאמר: ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות; ואמר "ויעש יריעות עזים" (להלן , יד) , "ויעש את הקרשים" (להלן , כ) - ירצה לומר: 'ויעש כל חכם לב יריעות עזים'. והזכיר בארון "ויעש בצלאל" (שמ' לז , א) , להגיד כי האומן הגדול שבהם הוא שעשה לבדו את הארון. והטעם: בעבור שהוא מלא "רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" (שמ' לה , לא) שיתבונן בו ויעשנו בכוונה רצויה; כי אין במעשהו אומנות גדולה , אבל יש שם מלאכות שצריכות לאומנות יתרה ממנו. וחזר ואמר סתם "ויעש את השלחן" (שמ' לז , י) , "ויעש את המנורה" (שם , יז). ועל דעת רבי אברהם (בפירושו ב , הארוך , לשמ' לז , א) ירמוז אל בצלאל , שעשה כל כלי הקדש. ואין כן דעתי , שגם בחצר המשכן אמר כן (שמ' לח , ט); אבל הוא חוזר לרמוז אל 'כל חכם לב' כאשר אמר במשכן. ואחר שהשלים כלל ופרט במעשה , הזכיר ההבאה אל משה בדרך הכלל , ואמר "ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו" וגו' (שמ' לט , לג) - להגיד חכמתם , שהביאו הכל אליו כסדר; כי לא הביא אחד מהם מלאכתו לפניו עד שנשלמה כל המלאכה , כאשר אמר "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד" (שם , לב) , ואחרי שנשלמה נאספו כלם והראו אותה אליו כסדר. אמרו תחלה: רבנו , הנה האהל והנה כליו , ואחרי כן: הנה הארון והנה בדיו , וכן הכל. והנה לא הזכיר במשכן וכל כליו "כאשר צוה יי' את משה" , אבל ב'אלה פקודי' בבגדי כהונה יזכיר כן בכל דבר ודבר (שמ' לט , א , ה , ז , כא , כו , כט , לא); והטעם , כי כָּלל מלאכת המשכן בפסוק שאמר בסוף: "ובצלאל בן אורי בן חור... עשה את כל אשר צוה יי' את משה" (שמ' לח , כב) , ואולי היה זה מפני שנוי הסדר כמו שהזכירו רבותינו (ברכות נה , א). ועל הכלל , כל זה דרך חבה ודרך מעלה , לומר כי חפץ השם במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות , להרבות שכר לעוסקים בה , כענין מה שאמרו במדרש (ב"ר ס , ח): יפה שיחת עבדי בתי אבות לפני הקדוש ברוך הוא מתורתן של בנים , שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין היא אמורה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה סדור המלאכה לא היה בּאופן שזכרוֹ משה במה שקדם (ראה שמ' כה - כו) , כי הסדור ההוא הוא הנאות לפי הענין , וזה הסדור שזכר הוא הנאות לפי עשיית המלאכה; ולזה זכר תחלה עשיית המשכן והפרכת ואחר כן עשיית הארון והכפּרת (ראה שמ' לז , א - ט) , כי ראוי שתהיה מלאכת המשכן קודמת למלאכת הארון אשר יושם בו (ראה ברכות נה , א). והנה זכר עשיית היריעות (ראה פסוקים ח - יט) קודם לעשיית הקרשים (ראה פסוקים כ - לח) , כי אין ראוי שיעמידו הקרשים אם לא היו תחלה , היריעות מוכנות לכסות אותם ולהיות "לאהל על המשכן" (פס' יד) כדי שלא תראה זאת המלאכה חסרה זה הזמן הארוך אשר יעשו בו היריעות.
ריכוז קישורים