תנ"ך - ארך
היריעה
האחת
שמנה
ועשרים
באמה
ורחב
ארבע
באמה
היריעה
האחת
מדה
אחת
לכל־היריעת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֹ֜רֶךְ
הַיְרִיעָ֣ה
הָאַחַ֗ת
שְׁמֹנֶ֤ה
וְעֶשְׂרִים֙
בָּֽאַמָּ֔ה
וְרֹ֙חַב֙
אַרְבַּ֣ע
בָּֽאַמָּ֔ה
הַיְרִיעָ֖ה
הָאֶחָ֑ת
מִדָּ֥ה
אַחַ֖ת
לְכָל־הַיְרִיעֹֽת:
(שמות פרק לו פסוק ט)
אֹרֶךְ
הַיְרִיעָה
הָאַחַת
שְׁמֹנֶה
וְעֶשְׂרִים
בָּאַמָּה
וְרֹחַב
אַרְבַּע
בָּאַמָּה
הַיְרִיעָה
הָאֶחָת
מִדָּה
אַחַת
לְכָל־הַיְרִיעֹת:
(שמות פרק לו פסוק ט)
ארך
היריעה
האחת
שמנה
ועשרים
באמה
ורחב
ארבע
באמה
היריעה
האחת
מדה
אחת
לכל־היריעת:
(שמות פרק לו פסוק ט)
ארך
היריעה
האחת
שמנה
ועשרים
באמה
ורחב
ארבע
באמה
היריעה
האחת
מדה
אחת
לכל־היריעת:
(שמות פרק לו פסוק ט)
תרגום אונקלוס:
אֻרכָּא
דִּירִיעֲתָא
חֲדָא
עֶסרִין
וְתַמנֵי
אַמִין
וּפֻתיָא
אַרבַּע
אַמִין
דִּירִיעֲתָא
חֲדָא
מִשׁחֲתָא
חֲדָא
לְכָל
יְרִיעָתָא
:
עין המסורה:
ארך
-
ד'
מטעין
בטעמא:
שמ'
כו
,
ב
,
ח
(מונח);
לו
,
ט
,
טו
(גרש).
ועשרים
באמה
-
ד'
(בלישנא):
שמ'
כו
,
ב;
לו
,
ט;
יח'
מ
,
כא;
זכ'
ה
,
ב.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אורך
-
דע
,
כי
דקדוק
מספר
האחדים
בחשבון
משונה
מדרך
לשון
הקדש
,
גם
ככה
הוא
בלשון
כשדים
משונה
,
גם
בלשון
ישמעאל.
כי
לעולם
הה"א
בסוף
השמות
סימן
ללשון
הנקבה
,
ולשון
זכר
בלא
סימן
,
והנה
בחשבון
,
'שלשה'
בה"א
-
סימן
זכרים.
וככה
'ארבעה'
גם
'שמונה'
גם
'עשרה';
ומשם
והלאה
עם
'עָשָׂר'
-
הזכר
בלא
ה"א:
אחד
עשר
,
שנים
עשר
,
תשעה
עשר.
והנקבה
בה"א
רק
בשנוי
מלת
'עֶשׂרֵה'
,
שלא
תתערב
עם
לשון
זכר;
אמר
שתים
עשרה
,
וככה
כלם.
והנה
לשון
נקבה
'שלש'
ו'ארבע'
ו'עשר';
ואם
היתה
מלת
החשבון
סמוכה
,
יהיה
בת"ו
לזכרים
ולנקבות:
"ושלשת
האנשים
האלה"
(יח'
יד
,
יח);
"ושלשת
נשי
בניו"
(בר'
ז
,
יג).
והנה
'שמונָה'
לזכרים
כמשפט
,
ושנוי
לנקבה
לומר
'שמונֶה'
,
כדרך
"עשתי
עשרה"
(להלן
,
יד).
אולי
טעם
בָּאמה
-
הידועה.
אולי
היתה
כמדת
בית
ראשון
,
שהיתה
'אצילה'
(ראה
פירושו
ליח'
מא
,
ח).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
סדור
המלאכה
לא
היה
בּאופן
שזכרוֹ
משה
במה
שקדם
(ראה
שמ'
כה
-
כו)
,
כי
הסדור
ההוא
הוא
הנאות
לפי
הענין
,
וזה
הסדור
שזכר
הוא
הנאות
לפי
עשיית
המלאכה;
ולזה
זכר
תחלה
עשיית
המשכן
והפרכת
ואחר
כן
עשיית
הארון
והכפּרת
(ראה
שמ'
לז
,
א
-
ט)
,
כי
ראוי
שתהיה
מלאכת
המשכן
קודמת
למלאכת
הארון
אשר
יושם
בו
(ראה
ברכות
נה
,
א).
והנה
זכר
עשיית
היריעות
(ראה
פסוקים
ח
-
יט)
קודם
לעשיית
הקרשים
(ראה
פסוקים
כ
-
לח)
,
כי
אין
ראוי
שיעמידו
הקרשים
אם
לא
היו
תחלה
,
היריעות
מוכנות
לכסות
אותם
ולהיות
"לאהל
על
המשכן"
(פס'
יד)
כדי
שלא
תראה
זאת
המלאכה
חסרה
זה
הזמן
הארוך
אשר
יעשו
בו
היריעות.