עין המסורה:
גם
-
י"ב
פסוקים
'גם
גם
גם'
(בדילוגים
קצרים):
בר'
כד
,
כה;
לב
,
כ;
מג
,
ח;
שמ'
ד
,
י;
יב
,
לב;
שו'
ח
,
כב;
ש"א
כח
,
ו;
יש'
מח
,
ח;
יר'
יב
,
ו;
כג
,
יא;
קה'
ט
,
ו;
דה"א
יא
,
ב.
ויאמר
משה
אל
-
יי'
-
ה':
שמ'
ד
,
י;
יט
,
כג;
לג
,
יב;
במ'
יא
,
יא;
יד
,
יג.
בי
אדני
-
ה'
בקמץ:
*שמ'
ד
,
י
,
יג;
יהו'
ז
,
ח;
שו'
ו
,
טו;
יג
,
ח.
אדני
-
קל"ד
(בלישנא
,
ללא
צרוף
שם
הוויה):
בר'
יח
,
ג
,
כז
,
ל
,
לא
,
לב;
יט
,
יח;
כ
,
ד;
שמ'
ד
,
י
,
יג;
ה
,
כב;
טו
,
יז;
לד
,
ט
(פעמיים);
במ'
יד
,
יז;
יהו'
ז
,
ח;
שו'
ו
,
טו;
יג
,
ח;
מ"א
ג
,
י
,
טו;
כב
,
ו;
מ"ב
ז
,
ו;
יט
,
כג;
יש'
ג
,
יז
,
יח;
ד
,
ד;
ו
,
א
,
ח
,
יא;
ז
,
יד
,
כ;
ח
,
ז;
ט
,
ז
,
טז;
י
,
יב;
יא
,
יא;
כא
,
ו
,
ח
,
טז;
כח
,
ב;
כט
,
יג;
ל
,
כ;
לז
,
כד;
לח
,
יד
,
טז;
מט
,
יד;
יח'
יח
,
כה
,
כט;
כא
,
יד;
לג
,
יז
,
כ;
עמ'
ה
,
טז;
ז
,
ז
,
ח;
ט
,
א;
מי'
א
,
ב;
זכ'
ט
,
ד;
מל'
א
,
יב
,
יד;
תה'
ב
,
ד;
טז
,
ב;
כב
,
לא;
ל
,
ט;
לה
,
יז
,
כב
,
כג;
לז
,
יג;
לח
,
י
,
טז
,
כג;
לט
,
ח;
מ
,
יח;
מד
,
כד;
נא
,
יז;
נד
,
ו;
נה
,
י;
נז
,
י;
נט
,
יב;
סב
,
יג;
סו
,
יח;
סח
,
יב
,
יח
,
כ
,
כג
,
כז
,
לג;
עג
,
כ;
עז
,
ג
,
ח;
עח
,
סה;
עט
,
יב;
פו
,
ג
,
ד
,
ה
,
ח
,
ט
,
יב
,
טו;
פט
,
נ
,
נא;
צ
,
א
,
יז;
קי
,
ה;
קל
,
ב
,
ג
,
ו;
איוב
כח
,
כח;
איכה
א
,
יד
,
טו
(פעמיים);
ב
,
א
,
ב
,
ה
,
ז
,
יח
,
יט
,
כ;
ג
,
לא
,
לו
,
לז
,
נח;
דנ'
א
,
ב;
ט
,
ג
,
ד
,
ז
,
ט
,
טו
,
טז
,
יז
,
יט
(שלוש
פעמים);
עז'
י
,
ג;
נחמ'
א
,
יא;
ד
,
ח.
אנכי
-
ח'
בטעמא
(מלעיל):
בר'
ג
,
י;
שמ'
ד
,
י;
שו'
יז
,
ט;
ש"א
ט
,
כא;
ל
,
יג;
ש"ב
ג
,
ח;
עמ'
ז
,
יד
(השלישי
בפסוק);
רות
ג
,
יג.
וכל
אתנחתא
וזקף
וסופי
פסוקים
דכותהון
בר
מן
א':
איוב
לג
,
ט.
לשון
-
י"ז
(בקמץ):
שמ'
ד
,
י;
יש'
לג
,
יט;
מה
,
כג;
נד
,
יז;
נז
,
ד;
יח'
ג
,
ה
,
ו;
לו
,
ג;
תה'
יב
,
ד;
קכ
,
ג;
קמ
,
יב;
מש'
ו
,
כד;
טו
,
ד;
טז
,
א;
יח
,
כא;
כח
,
כג;
איוב
ה
,
כא.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר.
כל
המפרשים
פה
אחד
,
כי
פירוש
בי
-
לשון
בקשה.
ורבי
יהודה
הלוי
אמר
,
כי
היא
דרך
קצרה
,
והטעם:
בי
אדני
העון
(ע"פ
ש"א
כה
,
כד);
כאומר:
עשה
בי
עֹנש
מה
שתרצה
,
והניחני
מזה
,
שלא
תשלחני;
וככה
"בי
אדני
ידבר
נא
עבדך
דבר"
(בר'
מד
,
יח):
עשה
בי
מה
שתרצה
,
והניחני
שאדבר.
איש
דברים
-
יודע
לדבר
צחות
,
שאיננו
מתעכב
בלשונו
בדברו
או
מגמגם
,
או
שיִכְבְּדו
על
פיו
אותיות
ידועות.
ומנהג
העברים
,
כאשר
ירצו
להשוות
שני
דברים
או
שלשה
,
יוסיפו
מלת
גם
בתחלה;
כמו
"משֹל
בנו
גם
אתה
,
גם
בנך
,
גם
בן
בנך"
(שו'
ח
,
כב).
וטעם
שלשום
-
כי
לא
יאמר
תמול
,
כי
אם
ליום
הזה
שהוא
מדבר
בו;
והנה
יהיה
שלשום
-
שעבר
ליום
הזה.
והמ"ם
כדרך
לשון
רבים
,
בעבור
היום
ואתמולו
,
ואע"פ
שאין
השי"ן
קמוצה
כמשפט.
או
המ"ם
נוסף
באחרונה
,
כאשר
הוא
נוסף
בראשונה:
"ויהי
כמשלש
חדשים"
(בר'
לח
,
כד).
גם
מאז
דברך
-
מעת
דברך;
כמו
"מאז
באתי
אל
פרעה
לדבר
בשמך"
(שמ'
ה
,
כג).
כי
לא
סר
כובד
לשונו
,
רק
נשאר
כאשר
היה.
והאומר
(ראה
רשב"ם)
,
ששכח
לשון
מצרים
-
איננו
נכון
,
כי
הוא
אומר
שני
דברים:
כבד
פה
,
וכבד
לשון.
ועוד:
נלמד
מתשובת
השם
"מי
שם
פה
לאדם
או
מי
ישום
אלם"
(להלן
,
יא)
,
שאיננו
מדבר
על
לשון
מצרים.
רק
ככה
נולד
,
שהיה
כבד
פה
,
שלא
יכול
להוציא
אותיות
השפה
וכל
אותיות
הלשון;
רק
קצתם
היה
מוציאם
בכובד.
וזהו
טעם
"ואנכי
אהיה
עם
פיך
והוריתיך
אשר
תדבר"
(להלן
,
יב)
-
שיורנו
לדבר
מלות
,
שאין
שם
מאותיות
הכבדות
על
פיו.
רמב"ן:
גם
מתמול
גם
משלשום
גם
מאז
דברך
אל
עבדך
-
למדנו
שכל
שבעת
הימים
היה
הקדוש
ברוך
הוא
מפתה
את
משה
ללכת
בשליחותו:
מתמול
ומשלשום
ומאז
דברך
-
הרי
שלשה;
ושלשה
'גמין'
-
רבויין
,
הרי
ששה;
והיה
עומד
ביום
השביעי;
לשון
רבנו
שלמה.
ועל
דרך
הפשט
,
יאמר:
כי
אני
כבד
פה...
גם
מתמול
גם
משלשום
,
כי
מנעורי
הייתי
כבד
פה
,
אף
כי
עתה
שאני
זקן
,
וגם
מאז
דברך
היום
אל
עבדך
,
כי
לא
הסירות
כבדות
פי
בצוותך
אותי
ללכת
אל
פרעה
לדבר
בשמך
,
ואם
כן
איך
אלך
לפניו?!
והנה
משה
,
מרוב
חפצו
שלא
ילך
,
לא
יתפלל
לפניו
יתברך
שיסיר
כבדות
פיו
,
אבל
טען:
אחרי
שלא
הסירות
כבדות
פי
מעת
שדברת
לי
ללכת
,
אל
תצוני
שאלך
,
כי
לא
יתכן
לאדון
הכל
לשלוח
שליח
ערל
שפתים
אל
מלך
עמים.
והקדוש
ברוך
הוא
,
כיון
שלא
התפלל
בכך
,
לא
רצה
לרפאתו
,
אבל
אמר
לו:
אנכי
אהיה
עם
פיך
והוריתיך
אשר
תדבר
-
שיהיו
דברי
אשר
אשים
בפיך
(ע"פ
יש'
נט
,
כא)
במלות
נכונות
,
שתוכל
לבטא
בהן
יפה.
וב'אלה
שמות
רבא'
(ג
,
טו)
אמרו:
אמר
לו:
אם
אתה
אינך
איש
דברים
אל
תחוש
,
הלא
אני
בראתי
כל
פיות
שבעולם
,
ואני
עשיתי
אלם
מי
שחפצתי
,
וחרש
ועור
,
ופקח
לראיה
ופקח
לשמיעה
,
ואם
חפצתי
שתהיה
איש
דברים
-
היית
,
אלא
לעשות
בך
אני
חפץ
,
ובעת
שתדבר
יהיו
דבריך
נכונים
,
שאני
אהיה
עם
פיך;
הדא
הוא
דכתיב:
ועתה
לך
ואנכי
אהיה
עם
פיך.
ולפי
זה
נראה
בעיני
,
שלא
רצה
להסיר
ממנו
כובד
לשונו
,
בעבור
שהיה
בו
ממעשה
הנס
שספרו
רבותינו
(שמ"ר
א
,
כו)
שאירע
לו
עם
פרעה.
והנכון
בעיני
,
שאמר
השם
למשה:
מי
שם
פה
לאדם
או
מי
ישום
אלם?
הלא
אנכי
השם
עושה
כל
,
ובידי
לרפאת
אותך;
ועתה
,
כיון
שלא
תרצה
ברפואתך
ולא
התפללת
לפני
על
זה
,
לך
אל
אשר
אני
מצוה
לך
,
ואנכי
אהיה
עם
פיך
ואצליח
שליחותי.
גם
אפשר
שיהיה
רמז
מ"ויחר
אף
יי'
במשה"
(להלן
,
יד)
,
שלא
רצה
לרפאתו
ושלחו
על
כרחו.
מי
שם
פה
לאדם
-
דבור
,
בעבור
היותו
בפה
,
וכן
"שפה
אחת"
(בר'
יא
,
א);
"מדברות
שפת
כנען"
(יש'
יט
,
יח).
או
מי
ישום
אלם
-
פירשו
בו
(ראה
מו"נ
ג
,
י)
,
שהוא
נמשך
ל'אדם':
או
מי
ישום
אדם
אלם;
כלומר:
מי
יברא
אדם
שהוא
אלם.
והשימה
-
לאדם
,
כי
האִלְּמוּת
לא
יושם
,
כי
איננו
דבר
,
אבל
הוא
העדר
הדבור.
ואולי
בעבור
היות
באדם
נפש
מדברת
,
והאלמים
בהיות
בהם
אוטם
בגידי
הלשון
יאלמו
,
יתכן
לאמר:
מי
ישים
האלמות.
והרב
אמר
במורה
הנבוכים
(ג
,
י)
,
כי
המסיר
קנין
יאמר
בו
שפעל
האפיסה
,
כי
יאמרו
במי
שיכבה
הנר
,
שהביא
החשך;
וכן
על
דעתו
"יוצר
אור
ובורא
חשך
עושה
שלום
ובורא
רע"
(יש'
מה
,
ז).