תנ"ך - ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהוָֽה: (שמות פרק ד פסוק יא)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי־יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְהוָה: (שמות פרק ד פסוק יא)

ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה': (שמות פרק ד פסוק יא)

ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה: (שמות פרק ד פסוק יא)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ מַן שַׁוִי פוּמָא לֶאֱנָשָׁא אוֹ מַן שַׁוִי אִלֵימָא אוֹ חַרשָׁא אוֹ פְתִיחָא אוֹ עֲוִירָא הֲלָא אֲנָא יְיָ :

עין המסורה:

ויאמר יי' - י"ב בטעמא (אזלא גריש , בסיפרא): *שמ' ד , יא; ז , יט; ח , טז; ט , כב; י , יב , כא; יא , א; יז , ה , יד; יט , ט; כד , יב; לג , ה. ויאמר יי' אליו - ו' ראשי פסוקים (מלא וחסר): שמ' ד , יא; דב' לד , ד; מ"א ט , ג; יט , טו; יח' ט , ד; הו' א , ד. לָאדם - ה' (בקמץ): *שמ' ד , יא; יר' י , כג; צפ' א , יז; מש' כז , יט; איוב כח , כח. וכל קהלת דכותהון בר מן אחד ('לְאדם'): קה' ב , כו. אנכי יי' - י"ב (בלישנא): שמ' ד , יא; כ , ב , ה; דב' ה , ו , ט; ש"ב ז , יח; יש' מג , יא; מד , כד; נא , טו; הו' יב , י; יג , ד; תה' פא , יא.

מסורה גדולה:

לאדם ה' וסימנהון מי שם פה ידעתי יי' והצרתי לאדם ויאמר לאדם כמים הפנים לפנים. וכל קהלת דכות' ב' מ' א' כי לאדם שטוב לפניו.

מסורה קטנה:

לאדם - ה' וכל קהלת דכות' ב' מ' א'.

רש"י:

מי שם פה וגו' - מי לימדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי (ראה תנח' שמות י)? או מי ישום אלם - מי עשה פרעה אלם , שלא נתאמץ במצות הריגתך? או חרש - ואת משרתיו חרשים , שלא שמעו בצוותו עליך? ולאספקלטורין ההורגים , מי עשאם עורים , שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת (ראה תנח' שמות י)? הלא אנכי , ששמי יי' , עשיתי כל זאת.

רשב"ם:

כי כבד פה וכבד לשון אנכי - איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון , כי בקטנותי ברחתי משם , ועתה אני בן שמונים. וכן מצינו ביחזקאל , שמי שאינו בקי בלשון המלכות קרוי כן , דכתיב "ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת דבריי (לפנינו: בדברי) אליהם. כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל. לא אל עמים... עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם" וגו' (יח' ג , ד - ו). וכי איפשר נביא , אשר ידעו השם פנים אל פנים (ע"פ דב' לד , י) וקיבל תורה מידו לידו , היה מגמגם בלשונו?! ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים , ואין לחוש לספרים החיצונים (ראה או"מ ע' 358 ).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

מי שם פה לאדם - הוא המדבר , וכנגדו: אלם. ופקח - כנגד עִוֵּר , גם פקח הוא כנגד חרש; כי כן מצאנו בלשון הקודש: "לפקח עינים עורות" (יש' מב , ז); "פקח אזנים" (שם , כ).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. הנה מצאנו אלם - כנגד שימת הפה , ועור - כנגד פקח; ונשאר חרש לבדו , ואין אחר כנגדו. והאמת , כי מלת פקח - כנגד החרש והעור , ככתוב: "פקוח אזנים" (יש' מב , כ); "לפקוח עינים עורות" (שם , ז). ועתה הנה לא הבטיחו שיסור כבד לשונו , רק יורנו מה שידבר.

ר' יוסף בכור שור:

מי שם פה לאדם - כלומר: אם הייתי רוצה , היית מדבר יפה; אבל איני רוצה. שזה כבודי , שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי וישלים חפצי (ע"פ יש' מד , כח) , ויֵעָשה על ידו דבר גדול כזה. שלח נא ביד תשלח - ביד כל אדם אתה יכול למלאות חפצך , ולמה תשלח אותי? שלח אחר! כי הכל עבדיך. משום רבי יוסף קרא שמעתי: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מי שם פה לאדם - כלומר: הפה חדשה אני בורא , לא אוכל לתקן את שלך?! אני אתקננה כשארצה. ומשום רבי עובדיה זצ"ל שמעתי: וכי לא הייתי יודע שאתה כבד פה?! והלא אני עשיתי , ומה לך להזכיר לי?! וראשון שלי. או מי ישום אלם - כנגד מי שם פה לאדם. או חרש - כנגד פקח; שייך בין גבי עין בין גבי אוזן: "פקוח אזניים לא תשמע" (ראה יש' מב , כ); שמעתי מרבי יצחק הגר [הגה"ה].

רמב"ן:

גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך - למדנו שכל שבעת הימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה ללכת בשליחותו: מתמול ומשלשום ומאז דברך - הרי שלשה; ושלשה 'גמין' - רבויין , הרי ששה; והיה עומד ביום השביעי; לשון רבנו שלמה. ועל דרך הפשט , יאמר: כי אני כבד פה... גם מתמול גם משלשום , כי מנעורי הייתי כבד פה , אף כי עתה שאני זקן , וגם מאז דברך היום אל עבדך , כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך , ואם כן איך אלך לפניו?! והנה משה , מרוב חפצו שלא ילך , לא יתפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו , אבל טען: אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת , אל תצוני שאלך , כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים אל מלך עמים. והקדוש ברוך הוא , כיון שלא התפלל בכך , לא רצה לרפאתו , אבל אמר לו: אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר - שיהיו דברי אשר אשים בפיך (ע"פ יש' נט , כא) במלות נכונות , שתוכל לבטא בהן יפה. וב'אלה שמות רבא' (ג , טו) אמרו: אמר לו: אם אתה אינך איש דברים אל תחוש , הלא אני בראתי כל פיות שבעולם , ואני עשיתי אלם מי שחפצתי , וחרש ועור , ופקח לראיה ופקח לשמיעה , ואם חפצתי שתהיה איש דברים - היית , אלא לעשות בך אני חפץ , ובעת שתדבר יהיו דבריך נכונים , שאני אהיה עם פיך; הדא הוא דכתיב: ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך. ולפי זה נראה בעיני , שלא רצה להסיר ממנו כובד לשונו , בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (שמ"ר א , כו) שאירע לו עם פרעה. והנכון בעיני , שאמר השם למשה: מי שם פה לאדם או מי ישום אלם? הלא אנכי השם עושה כל , ובידי לרפאת אותך; ועתה , כיון שלא תרצה ברפואתך ולא התפללת לפני על זה , לך אל אשר אני מצוה לך , ואנכי אהיה עם פיך ואצליח שליחותי. גם אפשר שיהיה רמז מ"ויחר אף יי' במשה" (להלן , יד) , שלא רצה לרפאתו ושלחו על כרחו. מי שם פה לאדם - דבור , בעבור היותו בפה , וכן "שפה אחת" (בר' יא , א); "מדברות שפת כנען" (יש' יט , יח). או מי ישום אלם - פירשו בו (ראה מו"נ ג , י) , שהוא נמשך ל'אדם': או מי ישום אדם אלם; כלומר: מי יברא אדם שהוא אלם. והשימה - לאדם , כי האִלְּמוּת לא יושם , כי איננו דבר , אבל הוא העדר הדבור. ואולי בעבור היות באדם נפש מדברת , והאלמים בהיות בהם אוטם בגידי הלשון יאלמו , יתכן לאמר: מי ישים האלמות. והרב אמר במורה הנבוכים (ג , י) , כי המסיר קנין יאמר בו שפעל האפיסה , כי יאמרו במי שיכבה הנר , שהביא החשך; וכן על דעתו "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" (יש' מה , ז).

רלב"ג - ביאור המילות:

כי כבד פה וכבד לשון אנכי - רוצה לומר , שהיה כבד פה באופן שלא היה יכול להוציא הדבור מפיו כי אם בקושי , כמנהג העלגים; והיה כבד לשון - שהיה לואה , כשהיה רוצה לסדר דבריו באופן נאות , כי לא היה איש דברים; ולזה היה לו מהקושי העצום , כשיוכרח לדבר לפני פרעה , לשתי אלו הסבות. והנה אמר לו השם יתעלה , על מה שאמר שהוא כבד פה , שהוא יהיה עם פיו - על דרך שאר המופתים - בעת שידבר לפני פרעה , באופן שלא יהיה אז כבד פה; ועל מה שאמר שהוא כבד לשון , אמר אליו השם יתעלה , שהוא יורנו אשר ידבר. והנה אפשר , והוא הנכון , שיהיה הרצון בכבד פה וכבד לשון - כפל הענין במלות שונות; והרצון בזה , שכבר יכבד עליו לסדר דבריו באופן נאות. ואחשוב שתהיה הסבה בזה רוב התבודדותו בענינים האלהיים , ולזה אמר גם מאז דברך אל עבדך , כי מן העת ההיא התחיל להיות בו כובד הלשון , לחשקו להשיג השם יתעלה תמיד מפני מה שנגלה לו מעוצם מדרגתו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ויאמר יי' אליו: הנה מאתי ימצא באדם הדבור והעדרו , והשמע והראות והעדרם; ובהיות הענין כן , הנה בידי לתת לך כח , ישלם לך בו סדור הדברים כראוי בדברך עם האנשים.