תנ"ך - והיה
אם־לא
יאמינו
גם
לשני
האתות
האלה
ולא
ישמעון
לקלך
ולקחת
ממימי
היאר
ושפכת
היבשה
והיו
המים
אשר
תקח
מן־היאר
והיו
לדם
ביבשת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהָיָ֡ה
אִם־לֹ֣א
יַאֲמִ֡ינוּ
גַּם֩
לִשְׁנֵ֨י
הָאֹת֜וֹת
הָאֵ֗לֶּה
וְלֹ֤א
יִשְׁמְעוּן֙
לְקֹלֶ֔ךָ
וְלָקַחְתָּ֙
מִמֵּימֵ֣י
הַיְאֹ֔ר
וְשָׁפַכְתָּ֖
הַיַּבָּשָׁ֑ה
וְהָי֤וּ
הַמַּ֙יִם֙
אֲשֶׁ֣ר
תִּקַּ֣ח
מִן־הַיְאֹ֔ר
וְהָי֥וּ
לְדָ֖ם
בַּיַּבָּֽשֶׁת:
(שמות פרק ד פסוק ט)
וְהָיָה
אִם־לֹא
יַאֲמִינוּ
גַּם
לִשְׁנֵי
הָאֹתוֹת
הָאֵלֶּה
וְלֹא
יִשְׁמְעוּן
לְקֹלֶךָ
וְלָקַחְתָּ
מִמֵּימֵי
הַיְאֹר
וְשָׁפַכְתָּ
הַיַּבָּשָׁה
וְהָיוּ
הַמַּיִם
אֲשֶׁר
תִּקַּח
מִן־הַיְאֹר
וְהָיוּ
לְדָם
בַּיַּבָּשֶׁת:
(שמות פרק ד פסוק ט)
והיה
אם־לא
יאמינו
גם
לשני
האתות
האלה
ולא
ישמעון
לקלך
ולקחת
ממימי
היאר
ושפכת
היבשה
והיו
המים
אשר
תקח
מן־היאר
והיו
לדם
ביבשת:
(שמות פרק ד פסוק ט)
והיה
אם־לא
יאמינו
גם
לשני
האתות
האלה
ולא
ישמעון
לקלך
ולקחת
ממימי
היאר
ושפכת
היבשה
והיו
המים
אשר
תקח
מן־היאר
והיו
לדם
ביבשת:
(שמות פרק ד פסוק ט)
תרגום אונקלוס:
וִיהֵי
אִם
לָא
יְהֵימְנוּן
אַף
לִתרֵין
אָתַיָא
הָאִלֵין
וְלָא
יְקַבְּלוּן
מִנָך
וְתִסַב
מִמַיָא
דִבנַהרָא
וְתֵישׁוֹד
לְיַבֶּשׁתָּא
וִיהוֹן
מַיָא
דְּתִסַב
מִן
נַהרָא
וִיהוֹן
לִדמָא
בְּיַבֶּשׁתָּא
:
עין המסורה:
האתות
-
ב'
מלא
בתורה:
שמ'
ד
,
ט;
במ'
יד
,
יא.
ישמעון
-
ה':
שמ'
ד
,
ט;
*דב'
ב
,
כה;
ד
,
ו
,
כח;
מ"א
ח
,
מב.
ישמעון
לקלך
(שמיעה
לקול)
-
י"ח:
ראה
שמ'
ג
,
יח.
לקלך
-
ב'
חסר:
שמ'
ג
,
יח;
ד
,
ט.
מסורה קטנה:
האתות
-
ב'
מל'
בת';
ישמעון
-
ה';
לקלך
-
ב'
חס';
ביבשת
-
ל'.
רש"י:
והיו
המים
-
והיו
והיו
,
שני
פעמים:
נראה
בעיני
,
אילו
נאמר
'והיו
המים
אשר
תקח
מן
היאר
לדם
ביבשת'
,
שומע
אני
שבידו
הם
נהפכין
לדם
,
ואף
כשיהיו
בארץ
יהיו
בהוייתן;
עכשיו
מלמדנו
,
שלא
יהיו
דם
עד
שיגיעו
ליבשת.
רשב"ם:
והיו
המים
וגו'
-
כפילות
,
כעין
"נשאו
נהרות
יי'
נשאו
נהרות
קולם"
(תה'
צג
,
ג);
"עד
מתי
רשעים...
עד
מתי
רשעים
יעלוזו"
(תה'
צד
,
ג).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והיה
-
ואם
היו
עוד
מקצת
ישראל
שלא
יאמינו
באות
האחרון
,
תעשה
האות
השלישי
ויאמינו.
וכתוב
"ויעש
האותות
לעיני
העם"
(להלן
,
ל)
-
וזהו
האות
השלישי
,
שהוא
והיו
לדם
ביבשת;
הוא
חלק
מהמכה
הראשנה
בעשר
המכות
העתידות
להיות.
רמב"ן:
והיו
המים
אשר
תקח
מן
היאור
והיו
לדם
-
והיו
שני
פעמים;
נראה
בעיני:
אלו
אמר
'והיו
המים
אשר
תקח
מן
היאור
לדם
ביבשת'
,
שומע
אני
,
שבידו
הם
נהפכים
לדם
,
ואף
כשיהיו
בארץ
יהיו
בהויתן;
עכשו
והיו
האחרון
מלמדנו
,
שלא
יהיו
דם
עד
שיהיו
ביבשה;
לשון
רבנו
שלמה.
ואין
המשמעות
הזה
כן
כדברי
הרב
,
ואין
צריך
למדרשו
,
שכבר
מצאו
בעלי
הלשון
(ראה
מכלל
סא
,
א)
,
שדרך
הרבה
מקראות
לכפול
תיבות
-
לנחץ
ולחזק
,
או
בעבור
מיצוע
ארוך
שבא
ביניהם;
וכמוהו
"והיה
ערכך...
מבן
עשרים
שנה
ועד
בן
ששים
שנה
והיה
ערכך
כסף
חמשים
שקל"
(ראה
וי'
כז
,
ג);
וכן
"כי
יבא
הלוי
מאחד
שעריך
מכל
ישראל
אשר
הוא
גר
שם
ובא
בכל
אות
נפשו"
(דב'
יח
,
ו)
-
החזיר
"ובא"
פעם
שנית
,
בעבור
שהאריך
בנתים;
וכן
"ויאמר
מלך
מצרים
למילדות
העבריות
אשר
שם
האחת
שפרה
ושם
השנית
פועה.
ויאמר
בילדכן"
וגו'
(שמ'
א
,
טו
-
טז);
וכן
"ויאמר
אלהים
לישראל
במראות
הלילה
ויאמר
יעקב"
(בר'
מו
,
ב);
ובענין
הזה
רבים.
רלב"ג - ביאור המילות:
כי
יאמרו
לא
נראה
אליך
יי'
-
רצה
בזה
,
שאעפ"י
שיאמר
להם
ששמו
"אהיה
אשר
אהיה"
(שמ'
ג
,
יד)
,
הנה
לא
יתברר
להם
שנראה
אליו
השם
יתעלה
בנבואה;
וזה
,
כי
זאת
ההשגה
אפשר
שתהיה
לאדם
מצד
מה
שהוא
חכם
,
ואעפ"י
שלא
יהיה
נביא.
ולזה
שאל
אות
,
יבאר
בו
לישראל
שהוא
נביא
,
ונתן
לו
השם
יתעלה
שלשה
אותות
בענינים
בלתי
מסכימים
לטבע
המציאות
,
יוֹדִיעם
לישראל
קודם
חדושם
,
והם:
אות
המטה
ואות
יד
משה
ואות
מימי
היאור.
וזה
,
כי
כבר
יבחן
הנביא
,
במה
שיודיע
מהענינים
העתידים
אשר
יהיו
על
צד
ההשגחה
הפרטית
,
בפעם
אחת
לבד;
שאם
ימצאו
בהם
דבריו
צודקים
,
הנה
יוָּדע
שהוא
נביא
,
כמו
שבארנו
בששי
מ'ספר
מלחמות
יי''.
וזה
,
כי
לא
יתכן
שתגיע
ההודעה
בכמו
אלו
הענינים
בחלום
ובקסם
,
כמו
שזכרנו
שם.
והנה
נתן
לו
השם
יתעלה
שלשה
אותות
,
שאם
היו
ישראל
מוציאים
דבה
באות
הראשון
ויאמרו
שאין
בו
זרות
,
אבל
היה
מסודר
שיהיה
כן
בעת
ההוא
,
אולי
יאמינו
באות
השני
,
ואם
לא
יאמינו
גם
באות
השני
,
הנה
יאמינו
באות
השלישי
,
כי
כמו
אלו
הזרויות
לא
יתכן
שימצאו
יחד
בזה
האופן
על
המנהג
הטבעי;
ולזה
יביאם
זה
להאמין
שהם
דברים
חוץ
מהטבע
,
וההודעה
בהם
לא
תהיה
אלא
לנביא.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
נתן
לו
השם
יתעלה
אות
שני
,
והוא
שנהפכה
ידו
מצורעת
כשלג
,
ואחר
כן
שבה
כבשרו
בהוציאו
אותה
מחיקו.
וזה
,
שאם
לא
יאמינו
ישראל
לקול
האות
הראשון
,
שיהיה
על
דרך
נבואה
-
רוצה
לומר:
מה
שיגיד
להם
משה
מחדושו
קודם
חדושו
-
ויאמרו
שאולי
אין
משה
נביא
,
אבל
קרה
שיאמר
אמת
בחדוש
זה
המופת;
הנה
יתכן
שיאמינו
שיהיה
קול
האות
השני
בנבואה
,
כי
לא
יתכן
שיצדק
משה
במקרה
בשני
אלו
הדברים
יחד
,
כי
מה
שבקרי
תהיה
הגעתו
על
המעט.
ואם
לא
יאמינו
גם
לשני
האותות
האלה
,
ויאמרו
שכבר
אפשר
היות
הידיעה
בהם
למשה
בקרי
,
הנה
נתן
השם
יתעלה
למשה
אות
שלישי
,
והוא
שישפך
ביבשה
ממימי
היאור
ויהפכו
לדם
ביבשה.
וזה
ממה
שלא
יתכן
שיאמרו
שלא
יהיה
בדרך
נבואה
,
מה
שהודיעהו
משה
מאלו
האותות
,
כי
לא
יתכן
שיגיע
הצדק
בדבריו
במקרה
באלו
השלשה
דברים
יחד;
וזה
מבואר
בנפשו
,
כי
לא
יתכן
במה
שבמקרה
שיהיה
בו
מאדיות
ורבוי.