תנ"ך - ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָנֹכִי֙ אֶהְיֶ֣ה עִם־פִּ֔יךָ וְהוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר: (שמות פרק ד פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם־פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: (שמות פרק ד פסוק יב)

טקסט בלבד:

ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר: (שמות פרק ד פסוק יב)

תיקון קוראים:

ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר: (שמות פרק ד פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
וּכעַן אִיזֵיל וּמֵימְרִי יְהֵי עִם פּוּמָך וְאַלְפִינָך דִּתמַלֵיל :

עין המסורה:
והוריתיך - ב' (בלישנא): שמ' ד , יב; מש' ד , יא.

מסורה קטנה:
והוריתיך - ל' ומל'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר. הנה מצאנו אלם - כנגד שימת הפה , ועור - כנגד פקח; ונשאר חרש לבדו , ואין אחר כנגדו. והאמת , כי מלת פקח - כנגד החרש והעור , ככתוב: "פקוח אזנים" (יש' מב , כ); "לפקוח עינים עורות" (שם , ז). ועתה הנה לא הבטיחו שיסור כבד לשונו , רק יורנו מה שידבר.

ר' יוסף בכור שור:
מי שם פה לאדם - כלומר: אם הייתי רוצה , היית מדבר יפה; אבל איני רוצה. שזה כבודי , שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי וישלים חפצי (ע"פ יש' מד , כח) , ויֵעָשה על ידו דבר גדול כזה. שלח נא ביד תשלח - ביד כל אדם אתה יכול למלאות חפצך , ולמה תשלח אותי? שלח אחר! כי הכל עבדיך. משום רבי יוסף קרא שמעתי: כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מי שם פה לאדם - כלומר: הפה חדשה אני בורא , לא אוכל לתקן את שלך?! אני אתקננה כשארצה. ומשום רבי עובדיה זצ"ל שמעתי: וכי לא הייתי יודע שאתה כבד פה?! והלא אני עשיתי , ומה לך להזכיר לי?! וראשון שלי. או מי ישום אלם - כנגד מי שם פה לאדם. או חרש - כנגד פקח; שייך בין גבי עין בין גבי אוזן: "פקוח אזניים לא תשמע" (ראה יש' מב , כ); שמעתי מרבי יצחק הגר [הגה"ה].

רמב"ן:
גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך - למדנו שכל שבעת הימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה ללכת בשליחותו: מתמול ומשלשום ומאז דברך - הרי שלשה; ושלשה 'גמין' - רבויין , הרי ששה; והיה עומד ביום השביעי; לשון רבנו שלמה. ועל דרך הפשט , יאמר: כי אני כבד פה... גם מתמול גם משלשום , כי מנעורי הייתי כבד פה , אף כי עתה שאני זקן , וגם מאז דברך היום אל עבדך , כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך , ואם כן איך אלך לפניו?! והנה משה , מרוב חפצו שלא ילך , לא יתפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו , אבל טען: אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת , אל תצוני שאלך , כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים אל מלך עמים. והקדוש ברוך הוא , כיון שלא התפלל בכך , לא רצה לרפאתו , אבל אמר לו: אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר - שיהיו דברי אשר אשים בפיך (ע"פ יש' נט , כא) במלות נכונות , שתוכל לבטא בהן יפה. וב'אלה שמות רבא' (ג , טו) אמרו: אמר לו: אם אתה אינך איש דברים אל תחוש , הלא אני בראתי כל פיות שבעולם , ואני עשיתי אלם מי שחפצתי , וחרש ועור , ופקח לראיה ופקח לשמיעה , ואם חפצתי שתהיה איש דברים - היית , אלא לעשות בך אני חפץ , ובעת שתדבר יהיו דבריך נכונים , שאני אהיה עם פיך; הדא הוא דכתיב: ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך. ולפי זה נראה בעיני , שלא רצה להסיר ממנו כובד לשונו , בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (שמ"ר א , כו) שאירע לו עם פרעה. והנכון בעיני , שאמר השם למשה: מי שם פה לאדם או מי ישום אלם? הלא אנכי השם עושה כל , ובידי לרפאת אותך; ועתה , כיון שלא תרצה ברפואתך ולא התפללת לפני על זה , לך אל אשר אני מצוה לך , ואנכי אהיה עם פיך ואצליח שליחותי. גם אפשר שיהיה רמז מ"ויחר אף יי' במשה" (להלן , יד) , שלא רצה לרפאתו ושלחו על כרחו. מי שם פה לאדם - דבור , בעבור היותו בפה , וכן "שפה אחת" (בר' יא , א); "מדברות שפת כנען" (יש' יט , יח). או מי ישום אלם - פירשו בו (ראה מו"נ ג , י) , שהוא נמשך ל'אדם': או מי ישום אדם אלם; כלומר: מי יברא אדם שהוא אלם. והשימה - לאדם , כי האִלְּמוּת לא יושם , כי איננו דבר , אבל הוא העדר הדבור. ואולי בעבור היות באדם נפש מדברת , והאלמים בהיות בהם אוטם בגידי הלשון יאלמו , יתכן לאמר: מי ישים האלמות. והרב אמר במורה הנבוכים (ג , י) , כי המסיר קנין יאמר בו שפעל האפיסה , כי יאמרו במי שיכבה הנר , שהביא החשך; וכן על דעתו "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" (יש' מה , ז).

רלב"ג - ביאור המילות:
כי כבד פה וכבד לשון אנכי - רוצה לומר , שהיה כבד פה באופן שלא היה יכול להוציא הדבור מפיו כי אם בקושי , כמנהג העלגים; והיה כבד לשון - שהיה לואה , כשהיה רוצה לסדר דבריו באופן נאות , כי לא היה איש דברים; ולזה היה לו מהקושי העצום , כשיוכרח לדבר לפני פרעה , לשתי אלו הסבות. והנה אמר לו השם יתעלה , על מה שאמר שהוא כבד פה , שהוא יהיה עם פיו - על דרך שאר המופתים - בעת שידבר לפני פרעה , באופן שלא יהיה אז כבד פה; ועל מה שאמר שהוא כבד לשון , אמר אליו השם יתעלה , שהוא יורנו אשר ידבר. והנה אפשר , והוא הנכון , שיהיה הרצון בכבד פה וכבד לשון - כפל הענין במלות שונות; והרצון בזה , שכבר יכבד עליו לסדר דבריו באופן נאות. ואחשוב שתהיה הסבה בזה רוב התבודדותו בענינים האלהיים , ולזה אמר גם מאז דברך אל עבדך , כי מן העת ההיא התחיל להיות בו כובד הלשון , לחשקו להשיג השם יתעלה תמיד מפני מה שנגלה לו מעוצם מדרגתו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ועתה לך , כי אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר , באופן שישלם לך סדור הדברים כהוגן בזולת השתדלות.
ריכוז קישורים