תנ"ך - ויחר־אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיִּֽחַר־אַ֨ף יְהוָ֜ה בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי־דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה־הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ: (שמות פרק ד פסוק יד)

וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי־דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (שמות פרק ד פסוק יד)

ויחר־אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו: (שמות פרק ד פסוק יד)

ויחר־אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו: (שמות פרק ד פסוק יד)

תרגום אונקלוס:

וּתקֵיף רֻגזָא דַייָ בְּמֹשֶׁה וַאֲמַר הֲלָא אַהֲרֹן אֲחוּך לֵיוָאָה גְּלֵי קֳדָמַי אֲרֵי מַלָלָא יְמַלֵיל הוּא וְאַף הָא הוּא נָפֵיק לְקַדָּמוּתָך וְיִחזֵינָך וְיִחדֵּי בְלִבֵּיהּ :

עין המסורה:

לקראתך - ד': שמ' ד , יד; במ' כ , יח; מ"ב ה , כו; מש' ז , טו. ושמח - ב': שמ' ד , יד; זכ' י , ז.

מסורה קטנה:

לקראתך - ד'; ושמח - ב'.

רש"י:

ויחר אף - רבי יהושע בן קרחה אומר (זבחים קב , א): כל 'חרון אף' שבתורה עשה רושם , וזה לא נאמר בו רושם ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. אמר לו רבי יוסי: אף זה נאמר בו רושם: הלא אהרן אחיך הלוי - שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן , והכהונה הייתי אומר לצאת ממך , מעתה לא יהא כן , אלא הוא כהן ואתה לוי , שנאמר "ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי" (דה"א כג , יד). הנה הוא יוצא לקראתך - כשתלך למצרים. וראך ושמח בלבו - ולא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב (ראה תנח' שמות כז).

רשב"ם:

ויחר אף יי' במשה - ו'חרון אף' עשה רושם (ראה רש"י) , לפי הפשט , כאמור לפנינו "ויפגשהו יי' ויבקש המיתו" (להלן , כד); כשפירשתי אצל יעקב כשנעשה צולע על יריכו (ראה בר' לב , כט). כי דבר ידבר הוא - הוא נתגדל שָם , ויש לו חיתוך לשון מצרים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וטעם הלוי - יתכן שהיו אנשים רבים בישראל נקראים בשם הזה. כי דבר ידבר הוא - כי הוא יודע לדבר צחות , והנה אצונו שיצא לקראתך; ואל תחשוב שיקנא בך בעבור שאתה שליח , רק: וראך ושמח בלבו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויחר - חלילה להיות פירוש זה הפסוק "ויבקש המיתו" (להלן , כד); כי עתה היה ראוי ש'יבקש' אם היה ממאן ללכת , ולא כאשר הלך , כאשר אמרו אחרים (ראה רשב"ם); למה יבקש המיתו בעת לכתו? ואין זה דומה לדבר בלעם (ראה במ' כב , כב); גם דבר יעקב אבינו איננו כן (ראה בר' לב , לב). ואם טען טוען (ראה רש"י): אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק? הראינו לו "ויחר אף יי' בם וילך" (במ' יב , ט) , ולא בא נזק לאהרן. וטעם הלוי - שכן היה נודע בישראל: 'הנביא' , 'הלוי' , כי היה בהם אחרים ששמם כשמו. ודבר זה , אין זה גרעון למשה , רק מעלה גדולה; כי אהרן דומה לפה , שיוציא דיבורי הנשמה שאיננה נראה , כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף. והנה ידמה משה כמעלת המלאך , וזהו ואתה תהיה לו לאלהים. והנה אין 'אלהים' בכל המקרא , רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים , כי על ידם יֵרָאו מעשה השם בארץ , או קדושי מטה העושים משפטי השם בארץ. וכל 'אלהים' שהוא עבודה זרה , דבר הכתוב ככה כנגד מחשבת העובדים; כמו "אל חנניה הנביא" (יר' כח , ה).

ר' יוסף בכור שור:

ויחר אף יי' - כל זמן שמצא אמתלא לדבריו , לא חרה אפו של הקדוש ברוך הוא; אבל כיון שאמר בלא שום טענה: "שלח נא ביד תשלח" (לעיל , יג) , אז חרה לו. בא וראה כמה גדולה ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא. ידעתי כי דבר ידבר הוא - אל ישראל ואל פרעה , ויטול מקצת הכבוד; ואם רציתה , היה כל הכבוד שלך. ואם תאמר: יקשה בעיניו לדבר , לכך נאמר: וראך ושמח בלבו - שיהא שמח.

רמב"ן:

ידעתי כי דבר ידבר הוא - כלומר: גלוי לפני שידבר בעבורך ברצונו לאהבתך , ואפלו לא צויתיו , וגם הנה הוא מעצמו יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו , ולא יקנא בך למעלתך על השליחות הנכבדת הזאת. ומה שהוצרך לומר לו "לך לקראת משה" , בעבור "המדברה" (להלן , כז) , כי הודיעו הדרך אשר יבא בה. ויתכן ששמע אהרן בצאת משה ממדין , ויצא מעצמו לקראתו , ואחרי כן בדרך נאמר לו: לך לקראתו המדברה , כי שם תמצאנו.

רלב"ג - ביאור המילות:

ויחר אף יי' במשה - אמר זה כלשון בני אדם , להורות שלא אמר משה זה המאמר כהוגן; וזה , כי הוא היה באופן מהשלמות שהיה תמיד עם השם יתעלה , עד שכבר תבואהו הנבואה תמיד כאשר רצה , כאמרו "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); ובהיות הענין כן , הנה היה לו לבטוח שיתקיים זה הייעוד שייעד לו השם יתעלה , שיהיה עם פיו באופן שיוכל לדבר כהוגן מה שיצטרך עם פרעה ועם ישראל. והנה היה עונש משה על זה , שנמנעה ממנו זאת ההשגחה אשר ייעד אותו השם יתעלה בה , והוכרח אל שיהיה אהרן לו לפה לדבר אל העם , כאמרו: ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים - רוצה לומר: למורה ולמנהיג; וזה , שכבר תשים הדברים בפיו. (הקדמה) (חלק רביעי:) "וילך משה" וגו' (ד , יח) עד סוף הפרשה (שמ' ו , א).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והנה חרה אף השם יתעלה בו , ומפני זה סרה ממנו זאת ההשגחה שיעדהו השם יתעלה בה , והוא שישים הדברים בפיו בדברו בשליחותו , ושם אהרן מליץ בינו ובין האנשים אשר היה שלוח אליהם.