תנ"ך - ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן: (שמות פרק ד פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם־פִּיךָ וְעִם־פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (שמות פרק ד פסוק טו)

טקסט בלבד:

ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון: (שמות פרק ד פסוק טו)

תיקון קוראים:

ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון: (שמות פרק ד פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וּתמַלֵיל עִמֵיהּ וּתשַׁוֵי יָת פִּתגָמַיָא בְּפוּמֵיהּ וּמֵימְרִי יְהֵי עִם פּוּמָך וְעִם פּוּמֵיהּ וְאַלֵיף יָתְכוֹן יָת דְּתַעבְּדוּן :

עין המסורה:
ודברת אליו - ד': *שמ' ד , טו; ט , א; מ"א כא , יט (פעמיים). פיהו - כ"ב (בלישנא): שמ' ד , טו; מ"א ז , לא; יר' לד , ג; מל' ב , ו , ז; תה' ה , י; י , ז; מש' טז , כג , כו; יט , כד; כ , יז; כד , ז; איוב ג , א; לה , טז; מ , כג; שה"ש א , ב; איכה א , יח; ג , כט; קה' ו , ז; י , יג (פעמיים); דה"א טז , יב. והוריתי - ב': שמ' ד , טו; ש"א יב , כג. תעשון - י"ד: *שמ' ד , טו; כ , כ; *במ' לב , כ , כג; דב' א , יח; יב , ד , ח; כט , ח; שו' ז , יז; טו , ז; ש"א ב , כג; מ"ב יא , ה; דה"ב יט , ט , י.

מסורה גדולה:
תעשון י"ד והוריתי אתכם לא תעשון אתי אם תחלצו הנה חטאתם ואצוה אתכם לא תעשון כן ככל ושמרתם ממני תראו תינינ' דפסוק' נקמתי בכם כדברים האלה ויצום לאמר דמלכים והזהרתם אתם ביראת יי'.

מסורה קטנה:
ודברת אליו - ד'; פיהו - כ"ב; תעשון - י"ד.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויחר - חלילה להיות פירוש זה הפסוק "ויבקש המיתו" (להלן , כד); כי עתה היה ראוי ש'יבקש' אם היה ממאן ללכת , ולא כאשר הלך , כאשר אמרו אחרים (ראה רשב"ם); למה יבקש המיתו בעת לכתו? ואין זה דומה לדבר בלעם (ראה במ' כב , כב); גם דבר יעקב אבינו איננו כן (ראה בר' לב , לב). ואם טען טוען (ראה רש"י): אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק? הראינו לו "ויחר אף יי' בם וילך" (במ' יב , ט) , ולא בא נזק לאהרן. וטעם הלוי - שכן היה נודע בישראל: 'הנביא' , 'הלוי' , כי היה בהם אחרים ששמם כשמו. ודבר זה , אין זה גרעון למשה , רק מעלה גדולה; כי אהרן דומה לפה , שיוציא דיבורי הנשמה שאיננה נראה , כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף. והנה ידמה משה כמעלת המלאך , וזהו ואתה תהיה לו לאלהים. והנה אין 'אלהים' בכל המקרא , רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים , כי על ידם יֵרָאו מעשה השם בארץ , או קדושי מטה העושים משפטי השם בארץ. וכל 'אלהים' שהוא עבודה זרה , דבר הכתוב ככה כנגד מחשבת העובדים; כמו "אל חנניה הנביא" (יר' כח , ה).

ר' יוסף בכור שור:
ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו - אתה אמרת: לא אוכל לעשות משלחתך לפי שאני כבד פה (ראה לעיל , י) , אבל אם לא כן , הייתי עושה יפה בעצמי; כי יהיה אהרון עמך , שהוא בעל לשון , גם אתה עמו - תהיו צריכין לסיועתי , צריך שאהיה עם פיך ועם פיהו , שאם לא כן , לא תועילו כלום. וכן היית יכול לעשות לבדך , כיון שהייתי עמך.

רמב"ן:
עם פיך - להורותך אשר תדבר אל פרעה. כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו , רק אל העם , כמו שנאמר "ודבר הוא לך אל העם" (להלן , טז) , אבל לפרעה - משה ידבר; ויתכן שיהיה זה לכבוד המלכות; ובסוף חזר משה ואמר "הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה" (שמ' ו , ל) , ונתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה , והיא מעלה למשה , ולכך אמר שם "ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך" (שמ' ז , א). וטעם ועם פיהו - להיות דברי פיהו לשומעים חן.

רלב"ג - ביאור המילות:
ויחר אף יי' במשה - אמר זה כלשון בני אדם , להורות שלא אמר משה זה המאמר כהוגן; וזה , כי הוא היה באופן מהשלמות שהיה תמיד עם השם יתעלה , עד שכבר תבואהו הנבואה תמיד כאשר רצה , כאמרו "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); ובהיות הענין כן , הנה היה לו לבטוח שיתקיים זה הייעוד שייעד לו השם יתעלה , שיהיה עם פיו באופן שיוכל לדבר כהוגן מה שיצטרך עם פרעה ועם ישראל. והנה היה עונש משה על זה , שנמנעה ממנו זאת ההשגחה אשר ייעד אותו השם יתעלה בה , והוכרח אל שיהיה אהרן לו לפה לדבר אל העם , כאמרו: ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים - רוצה לומר: למורה ולמנהיג; וזה , שכבר תשים הדברים בפיו. (הקדמה) (חלק רביעי:) "וילך משה" וגו' (ד , יח) עד סוף הפרשה (שמ' ו , א).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה חרה אף השם יתעלה בו , ומפני זה סרה ממנו זאת ההשגחה שיעדהו השם יתעלה בה , והוא שישים הדברים בפיו בדברו בשליחותו , ושם אהרן מליץ בינו ובין האנשים אשר היה שלוח אליהם.
ריכוז קישורים